אבטלה לעומת אי-תעסוקה בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

בזמן ששיעור האבטלה בישראל הגיע לרמות ממוצעות של המערב, המדד היותר רלוונטי לישראל הינו של “אי-תעסוקה”. שיעורי אי-התעסוקה בקרב גברים ישראלים עולים בהרבה מעל לשיעור במדינות מערב מתקדמות.

שיעורי האבטלה בישראל היו גבוהים מהממוצע המערבי במשך שנים רבות, גם לפני המיתון של תחילת שנות האלפיים. בשנת אלפיים – שנת שגשוג בישראל – שיעור האבטלה הגיע ל-8.8 אחוזים לעומת 6.1 אחוזים בממוצע ב-OECD (ארגון המדינות המתועשות). עם פרוץ גל הטרור והמיתון העמוק בארבע השנים הראשונות של העשור, האבטלה בארץ הגיעה ל-10.7 אחוזים מכוח העבודה האזרחי. מאז, שיעורי האבטלה הולכים ומתכנסים לאלה של ה-OECD. בשנת 2008 הם כמעט השתוו אליהם: 6.1 אחוזים בישראל ו-5.9 אחוזים      ב-OECD.

עם כניסת העולם למיתון העמוק האחרון, התמונה התהפכה. ברבעון האחרון של 2009 שיעורי האבטלה בישראל נפלו, לראשונה זה עשורים רבים, אל מתחת לממוצע של ה-OECD – 7.7 אחוזי אבטלה בישראל לעומת 7.9 אחוזים ב-OECD (תרשים 1). למעשה, שיעור האבטלה בישראל היה נמוך ממרבית מדינות ה-OECD, כאשר חלקן אף חווה שיעורי אבטלה דו-ספרתיים – שהגיעו עד 11.9 אחוז באירלנד, 13.6 אחוז בטורקיה ו-17.9 אחוז בספרד.

HFig 1

לכאורה נראה ששוק העבודה בישראל מתחיל להיראות כשוק עבודה מערבי לכל דבר. אולם התמונה בפועל שונה מאוד. בזמן ששיעורי אבטלה הפכו לאחד האינדיקטורים המוכרים יותר לבחינת הפעילות המשקית, הם מתארים רק חלק מתמונת שוק העבודה. האוכלוסייה בגיל העבודה מורכבת משתי קבוצות: זו המשתתפת בכוח העבודה וזו שאיננה משתתפת בו. הרוב בקבוצה המשתתפת בכוח העבודה מוצא תעסוקה, בזמן שחלק אינו מצליח למצוא תעסוקה והופך לבלתי מועסק או “מובטל”.

בעוד שיעור האבטלה בישראל דומה היום לשיעור ב-OECD, אין זה אומר ששיעורי התעסוקה של האוכלוסייה בגיל העבודה דומים אף הם –  וכאן טמונה הבעיה המרכזית של שוק העבודה בישראל. חלק גדול מאוד מאוכלוסיית ישראל בגיל העבודה איננו משתתף בכוח העבודה. כתוצאה מכך שיעורי התעסוקה בישראל נמוכים מאוד.

תרשים 2 מציג את שיעורי אי-התעסוקה של גברים גילאי 35-54 בישראל ובמרבית מדינות OECD לשנת 2008 (בשל השירות הצבאי, צעירים ישראלים רבים דוחים את תחילת לימודיהם ועדיין לומדים עד לשנות העשרים המאוחרות בחייהם, לכן המוקד כאן הוא על גילאי 35-54 שהם גילאי העבודה העיקריים). בעוד שיעורי האבטלה מבוססים רק על מי שמשתתפים בכוח העבודה, הרי שיעורי אי-התעסוקה משקפים את היחס בין כל מי שאינו מועסק לבין כלל אוכלוסיית הגברים בגילאי 35-54, וזאת בין אם הפרט משתתף בכוח העבודה ואיננו מוצא עבודה (קרי, מובטל) או שהוא איננו משתתף כלל בכוח העבודה. בזמן ששיעורי אי-התעסוקה ב-OECD נעים סביב ממוצע של 11.9 אחוז, השיעור המקביל בישראל הגיע ל-18.9 אחוז. אפילו ספרד, שיאנית שיעורי האבטלה בתרשים 1 לעיל, נמצאת הרחק מתחת לישראל בשיעורי אי-התעסוקה.

HFig 2

מי אינו מועסק בישראל? התחושה הרווחת היא שהסוגיה מתחילה ונגמרת אצל החרדים ואצל ערביי ישראל. אכן שיעורי אי-התעסוקה בקרב קבוצות אלה באוכלוסייה גבוהים למדי. עם זאת, מרבית האוכלוסייה בישראל איננה חרדית או ערבית. כפי הנראה בתרשים 3, גם אחרי שמנטרלים את השפעת שתי קבוצות האוכלוסייה הללו על המדגם, שיעור אי-התעסוקה של 15.1 אחוז אצל גברים יהודים לא-חרדיים עדיין גבוה ביותר מרבע לעומת הממוצע של 11.9 אחוז ב-OECD. הבדל זה חושף פער משמעותי בין חלק גדול מהחברה בישראל לבין חלקים נרחבים של המערב ביכולת להתמודד בהצלחה במשק מודרני ותחרותי. התמונה שונה משמעותית לגבי נשים יהודיות לא-חרדיות, אצלן שיעור אי-התעסוקה של 21.2 אחוז נמוך במידה ניכרת מהשיעור הממוצע לנשים במדינות OECD – 32 אחוז.

HFig 3

 

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

מובטלים צעירים ודמי אבטלה בישראל מאת: ג’ון גל ושביט מדהלה-בריק

מחקרים בנושאים דומים: