אידיאולוגיה, פדגוגיה ומדיניות החינוך בישראל
מחבר: אברהם יוגב מחקרי מדיניות

החינוך הוא אחד התחומים הציבוריים, שבמהלך העשור האחרון חל שינוי קיצוני בקווי המדיניות המרכזיים, שננקטו ביחס אליו. המדיניות, אשר הדגישה את העצמת בית-הספר והמורים, שהתפתחה במחצית הראשונה של שנות התשעים ונמשכה, במידה זו או אחרת, לכל אורך שנות התשעים, עברה מהפך בראשית שנות האלפיים.

במהלך חמש השנים הראשונות של העשור הנוכחי הפכה מדיניות החינוך בישראל למדיניות השמה דגש על "סטנדרטים חינוכיים" והישגים לימודיים של התלמידים. במאמר הנוכחי נעמת את שני קווי המדיניות המרכזיים הללו תוך בחינת הדינמיקה של התפתחותם ומשמעותם לגבי מדיניות החינוך בישראל: המרכיבים המרכזיים של כל מדיניות, השחקנים שהיו מעורבים בפיתוחם ותוצאות המדיניות לגבי מערכת החינוך.

נקודת המוצא לדיון היא, ששני קווי המדיניות מבטאים אידיאולוגיות חברתיות-פוליטיות כלליות. אלו, בתורן, מכתיבות התייחסות פדגוגית מסוג מסוים כלפי מערכת החינוך, בבחינת "מה לא בסדר במערכת החינוך ומה צריך לתקן בה". התייחסות פדגוגית זו היא העומדת בבסיס קו המדיניות המרכזי בו נוקטת המערכת, על עירוב השותפים השונים למדיניות, והתוצאות של המדיניות שננקטה. לא ניתן, אם כך, להבין את המדיניות עצמה ללא הבנה מוקדמת של הרקע החברתי-פדגוגי שלה.

המאמר מופיע כפרק בספר עיצוב מדיניות חברתית בישראל: מגמות וסוגיות, אורי אבירם, ג'וני גל ויוסף קטן (עורכים)

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

מגמות שינוי ברמת הדתיות בחברה היהודית מאת: אלכס וינרב ונחום בלס