ה”אמריקניזציה” במימון שירותי בריאות בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

ככל שחלקה של ההוצאה הפרטית במימון מערכת הבריאות גדל, ישראל הולכת ומתרחקת בהתמדה ממדינות ה-OECD ומתקרבת לארה”ב. האם גם הישגיה הגבוהים של ישראל בבריאות האוכלוסייה עומדים להיפגע ולהידמות להישגיה הנחותים יחסית של מערכת  הבריאות האמריקאית?

במשך ארבעים שנה, הישגי מערכת הבריאות האמריקאית הינם פחות טובים מהישגי ה-OECD וישראל, שהצטרפה לא מזמן ל-OECD. בארה”ב העלות של מערכת הבריאות גבוהה יותר אך השיפור שהושג בבריאות התושבים הוא פחוּת.

ממצאים אלה כלולים במחקר של מרכז טאוב, שנערך על-ידי פרופ’ דב צ’רניחובסקי, ד”ר רוני גמזו וד”ר גיא נבון, והתפרסם בדו”ח “מצב המדינה” של המרכז לשנת 2009. פרופ’ צ’רניחובסקי הוא ראש תכנית מדיניות הבריאות של מרכז טאוב ועמית בכיר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ד”ר גמזו, מנכ”ל משרד הבריאות (שהשתתף במחקר קודם למינוי), בעת היותו מנכ”ל בית-החולים איכילוב ועמית בתכנית המדיניות של המרכז. ד”ר נבון הוא עמית מדיניות בתכנית מדיניות הבריאות של מרכז טאוב וחוקר בבנק ישראל.

Health expenditures fig 1 Heb
כפי שניתן לראות בתרשים הראשון, ההוצאה הלאומית על בריאות בארה”ב עלתה מ-7 ל-14 אחוז מהתוצר (ת”ג). התפתחות זו בולטת לעומת העלייה הצנועה יחסית, מ-5 ל-8 אחוזים בממוצע, ביתר 22 מדינות OECD ובישראל. ההתפתחות בתחום זה בישראל דומה ליתר מדינות הOECD- (ללא ארה”ב), המספקות ביטוח בריאות אוניברסלי. למרות שההוצאות בישראל (כאחוז מתמ”ג) עלו הרבה פחות מאשר בארה”ב, תוחלת החיים  עלתה יותר מאשר בארה”ב ואף יותר מהממוצע של יתר מדינות OECD. במבט לאחור, ישראל קיבלה תשואה טובה על הוצאות הבריאות שלה מאז שנות השבעים.

עם זאת, תהליך ה”אמריקניזציה”, המתרחש בהרכב המימון של מערכת הבריאות בישראל, מעורר דאגות כלפי העתיד. התרשים השני, המראה את חלקה של ההוצאה הציבורית על שירותי רפואה כאחוז מההוצאה הלאומית, מצביע על מגמה של ירידה מתמדת בישראל, תוך  התרחקות מממוצע הOECD- והתכנסות לשיעור הנמוך יחסית בארה”ב.  הניסיון מורה, שהמימון הציבורי בשירותי רפואה אפקטיבי הרבה יותר מאשר המימון הפרטי במזעור הגידול בהוצאות, ואכן  לאורך אותה  תקופה אכן חלה בישראל עלייה יחסית במחירי שירותי הבריאות.

Health expenditures fig 2 Heb

האינפלציה במחירי שירותי הבריאות משקפת ירידה ביעילותה של המערכת בישראל.  הגידול בעלות השירות, המוטלת על הציבור, אינו מביא לגידול מקביל בשירותים שהציבור מקבל.

העליה במחירי שירותי בריאות מעבר לעלייה של מחירים אחרים מגדילה את הנטל על משקי הבית בחלק המימון הפרטי שעליהם להפנות לבריאות. צרוף שני גורמים אלה מקטין את הנגישות לשירותי בריאות ומגביר את הנטל של הוצאות בריאות על מעמד הביניים – ובעיקר, על המעמד הנמוך.  מגמות אלה עלולות לסכן את ההישגים של ישראל בתחום בריאות האוכלוסייה.

מבחינות מסוימות, ישראל ניצבת בפרשת דרכים לגבי דפוסי המימון של שירותי הבריאות שלה: בין דרכה של ארה”ב מצד אחד, וזאת של יתר המדינות המפותחות כולל, עד לאחרונה, ישראל, מן הצד השני. למרות העליונות של השיטה האמריקאית מבחינת רמת הטכנולוגיה והיקף המשאבים המוקדש לשירותי הבריאות, התוצאות שם הן צנועות. ה”אמריקניזציה” במימון שירותי הבריאות בישראל, המתבטאת בשלב זה בעליית המחירים וטרם בהשלכות על מצב הבריאות מקרבת את ישראל לצדדים הפחות אטרקטיביים של השיטה האמריקאית: עלות גבוהה, המלווה בפערים הולכים גדלים בנגישות לטיפול.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

טיפול סיעודי בישראל: סוגיות מימון וארגון מאת: דב צ'רניחובסקי, פרופ' אביגדור קפלן, איתן רגב, יוחנן שטסמן

מחקרים בנושאים דומים: