המאבק הקבוע לגמור את החודש
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

על פי מחקר של מרכז טאוב,  במרבית משקי הבית בישראל (מכל קבוצות האוכלוסייה) ההוצאות גדולות מההכנסות.

השכר הנמוך בשילוב מחירם הגבוה של מוצרי הצריכה והדירות – המקשים על משקי בית לגמור את החודש – מהווים בעיה המעסיקה ישראלים רבים מאוד בשנים האחרונות. איתן רגב, חוקר במרכז טאוב, בחן את מצבם הכלכלי של משקי הבית בישראל במחקר שהתפרסם ב"דוח מצב המדינה" לשנת 2014. רגב ערך ניתוח מקיף של הכנסותיהם והוצאותיהם של משקי הבית, ובדק את ההבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות (מוסלמים, חרדים, דרוזים, נוצרים ויהודים שאינם חרדים) ובין חמישוני הכנסה שונים. המחקר מצביע על הבעיות העומדות בפני רובם המכריע של הישראלים בניסיונם לאזן את ההוצאות וההכנסות החודשיות, ומדגיש כמה ממצאים ייחודיים בנוגע להכנסות ולחסכונות של משקי בית חרדיים.

השיח הציבורי בנושא יוקר המחיה מסתמך בדרך כלל על השוואה בין ההכנסה לצריכה, אולם במחקרו של רגב בוצע ניתוח מעט שונה: השוואה בין הכנסתו הכוללת של משק הבית לכלל הוצאותיו – הכוללות נוסף לצריכה גם רכישת דירה ורכב והעברות כספים למשקי בית אחרים. במילים אחרות, המחקר בדק אם כשסעיפי ההוצאה הללו מובאים בחשבון, סך ההוצאות של משקי הבית בישראל נשארות במסגרת יכולותיהם או שמשקי הבית נמצאים בגירעון.

התרשים הראשון משווה את ההכנסות וההוצאות של משקי הבית בחלוקה לפי מגזרים. הכנסות משקי הבית מגיעות ממגוון מקורות, לרבות הכנסות משכר (ברוטו), הון, קצבאות וקרנות פנסיה. נוסף על כך, כוללות ההכנסות את ערכה החודשי הממוצע של ההכנסה מפדיון קרנות השתלמות. הוצאות משקי הבית מורכבות מהוצאות על צריכה, מסים, רכישת מכונית או דירה (הון עצמי ותשלומי משכנתה), הפרשות חובה לחסכונות פיננסיים (קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות), והעברות למשקי בית אחרים (דמי מזונות, סיוע כספי שוטף לבני משפחה, מתנות כספיות ועוד).

ניתוח זה חושף את הפער המשמעותי בין כלל ההכנסות של משקי הבית בישראל ובין סך הוצאותיהם – ומראה כי משקי בית ממוצעים מכל קבוצות האוכלוסייה בישראל מוצאים את עצמם באופן קבוע בגירעון בסוף החודש, מכיוון שהכנסותיהם אינן מכסות את הוצאותיהם. הפער הנמוך ביותר בין ההכנסות להוצאות הוא בקרב נוצרים – גירעון של 671 שקלים בחודש. אחריהם נמצאים יהודים שאינם חרדים, שהגירעון בקרבם עומד על 864 שקלים. המוסלמים והדרוזים ממוקמים באמצע הדירוג, והפער בין הוצאותיהם להכנסותיהם הוא כ-2,000 שקלים בחודש. החרדים נמצאים ללא ספק בגירעון המשמעותי ביותר: הוצאותיהם עולות בממוצע ב-3,209 שקלים על ההכנסות מדי חודש, כלומר גובהו של הפער הוא כמעט שליש מהכנסתם החודשית.

Ends Meet figure 1 Heb

אחת הסיבות העיקריות לפער הגדול בין ההכנסות להוצאות בקרב החרדים היא ההוצאות הגבוהות על רכישת דירות. בתרשים השני ניתן לראות כי בעוד ששיעור משקי הבית הרוכשים דירות למטרות מגורים דומה בקרב חרדים ובקרב יהודים שאינם חרדים, הסיכוי שחרדים ירכשו דירות לשימושם של אחרים או למטרות השקעה גבוה בהרבה. בעשור שבין 2003 ל-2012 רכשו 0.63 אחוזים (בממוצע שנתי) ממשקי הבית של יהודים שאינם חרדים דירה לשימוש של אחרים או כהשקעה. בקרב משקי הבית החרדיים היה שיעור זה יותר מכפול, ועמד על 1.34 אחוזים. בממוצע מוציאים משקי הבית החרדיים 1,182 שקלים בחודש על דיור שאינו לצורך מגורים עצמיים, בהשוואה ל-425 שקלים בחודש בלבד בקרב יהודים שאינם חרדים.

Ends Meet Figure 2 Heb

ההבדל בדפוסי רכישת הדירות נובע מכך שבהשוואה למשקי בית אחרים בישראל, בקרב חרדים נפוץ יותר המנהג לרכוש דירה לצורך השקעה. כמו כן, הורים חרדים רבים נוהגים לרכוש דירה לילדיהם לפני נישואיהם. בשנים האחרונות רואים יותר ויותר חרדים את תחום השקעות הנדל"ן ככלי היכול לשמש כמקור הכנסה שאינה מעבודה, אשר יאפשר להם לשמר את אורח החיים התורני.

שאלה חשובה שנותרת פתוחה לאור הפער בין ההכנסות להוצאות בקרב חרדים היא אילו מקורות הכנסה מסייעים להם ברכישות נדל"ן. ראיונות ונתונים המוצגים במחקרו של רגב מצביעים על כך שלארגוני גמילות חסדים (גמ"חים)חרדיים יש תפקיד פעיל בתחום זה. הנתונים והעדויות מספקים יסוד סביר להניח כי חלק ניכר ממימון הגמ"חים, המעניקים הלוואות למשפחות החרדיות, מגיע ממקורות זרים.

רכישת דירה היא אכן אמצעי חיסכון אשר מקנה לרוכש בעלות על נכס משמעותי בעל ערך גבוה, אולם המקדמות ותשלומי המשכנתה החודשיים מובילים משפחות רבות בישראל לגירעון שוטף. ככל שמחירי הדיור עולים, נאלצים משקי הבית לקחת הלוואות גדולות יותר כדי לממן את רכישת הדירה, וחובותיהם לבנקים הולכים ותופחים. כפי שהראה ד"ר נעם גרובר בפרק בנושא דיור ב"דוח מצב המדינה" לשנת 2014, בחמש השנים האחרונות חלה עלייה ריאלית של כ-70 מיליארד שקלים בחובות המשכנתה, וחלקה של המשכנתה מכלל חובם של משקי הבית עלה מ-67 אחוז ל-70 אחוז.

מחירי הדיור המאמירים והעלייה בחובות הנובעים מקניית דירות הם הגורמים העיקריים לכך שמשפחות בישראל מתקשות לגמור את החודש. זוגות צעירים מסתמכים לעתים קרובות על סיוע מההורים ברכישת דירה, וכך נמנעים ממשיכת יתר בחשבון הבנק שלהם. כאשר עזרה כזו אינה אפשרית, לעתים קרובות נעשית הבעלות על דירה בלתי ניתנת להשגה. על פי מחקרו של רגב, משק הבית הממוצע בכל אחת מקבוצות האוכלוסייה וכמעט בכל רמות ההכנסה, מלבד בחמישון העליון, אינו מצליח לגמור את החודש. דפוס זה של חסכונות שליליים ותלות בסיוע חיצוני אינו בן קיימא, והוא מעלה שאלות בנוגע ליכולתן של משפחות רבות בישראל לשמור על איזון כלכלי בטווח הארוך.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך