כיווני ההתפתחות בחינוך המיוחד בישראל: פרספקטיבה בינלאומית
מחבר: מלכה מרגלית מחקרי מדיניות

מטרת העבודה להציג את השינויים המתרחשים בחינוך המיוחד בישראל תוך עיון בפרספקטיבה בינלאומית. נציג נושאים מרכזיים ומושגי מפתח, על בסיס ממצאי מחקרים ודיונים ציבוריים. נבחן את ההתאמה בין מגמות בשינויים המתוכננים הנידונים בפורומים בינלאומיים, חששות וחילוקי דעות, תוך בדיקה ממוקדת של יתרונות וסכנות שניתן לצפותן על יסוד הניסיון, המחקר וההערכה.

חינוך מיוחד מוגדר כהוראה המעוצבת בצורה מיוחדת כדי לענות לצרכים המיוחדים של ילדים עם נכויות (disabilities) וקשיים מתמשכים, תוך הבחנה בין הסוגים השונים של הנכויות (גופניות, נפשיות, חושיות והתפתחותיות) והמשתמע מהן. ההנחה היא כי ילדים אלו, המאובחנים ומוגדרים כ"תלמידי חינוך מיוחד", או "תלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים", זקוקים לחומרי הוראה מיוחדים ולשיטות מיוחדות על מנת שההוראה שלהם תהיה יעילה. ביסוד איתורם ואבחונם מונחת התפיסה, כי ללא התאמה זו בדרכי ההוראה, לא יוכלו התלמידים ללמוד את הכישורים והתכנים הנלמדים על-ידי בני גילם, וליהנות משוויון הזדמנויות בהתפתחותם.

במרבית ארצות המערב התחוללה בעשרים השנים האחרונות התפתחות מואצת של חקיקה, תכניות, מסגרות חינוך, ודרכי הוראה בתחום החינוך המיוחד. ישראל הצטרפה למגמה זאת ב1988- כאשר נחקק חוק החינוך המיוחד. בימים אלו, בהם מתבצעת בישראל תכנית ליישום חוק החינוך המיוחד, יש עיסוק מוגבר בארצות שונות בחקיקה, בפיתוח תקנות ועריכת רפורמות בנושא זה. באנגליה, לדוגמא, מתקיימת פעילות אינטנסיבית לביצוע  Code of Practice שפורסם ב1993-. בארצות-הברית, הקונגרס אישר מחדש את התיקונים בחקיקה בנושאי חינוך מיוחד בחודש נובמבר 1995. בניו-זילנד פרסם משרד החינוך מסמך כוונות ב1991-, ובעקבותיו ממוקדים המאמצים ביישום רפורמה בחינוך המיוחד.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

מגמות שינוי ברמת הדתיות בחברה היהודית מאת: אלכס וינרב ונחום בלס