מדוע תוחלת החיים של גברים בישראל כה גבוהה?

מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מוצא קשר בין תוחלת החיים הארוכה של הגברים בישראל לשירות הצבאי, בשל תרומת השירות לכושרם הגופני.

ממצאים מרכזיים:

  • בשנת 2013 עמדה תוחלת החיים הממוצעת של גבר בישראל על 81 שנים, לעומת ממוצע של 77.7 שנים במדינות הOECD ו-68.8 בעולם כולו.
  • בהתחשב במאפיינים המשפיעים על תוחלת החיים בכל מדינה – כולל רמות העושר וההשכלה, מאפייני מערכת הבריאות והפרופיל הדמוגרפי הכללי היתרון הישראלי גדול יותר, ואף מתרחב עם הזמן.
  • ניתוח המתבסס על מדגם הכולל יותר מ-130 מדינות מצא כי שירות צבאי מוסיף יותר משלוש שנים לתוחלת החיים של הגבר הישראלי.
  • אישוש לתוצאות המחקר אפשר למצוא בפער בין אורך החיים הממוצע של גברים ונשים בישראל וב-OECD: ב-34 מדינות ה-OECD נשים חיות בממוצע 5.5 שנים יותר מגברים ואילו בישראל, שבה השירות הצבאי של הנשים קצר יותר ולרוב דורש מאמץ גופני פחוּת, הפער עומד על שלוש שנים בלבד.
  • אף שהשירות הצבאי הוא מרכיב חשוב בבריאות הציבור, הוא טרם נדון בספרות האקדמית בנושאי גורמי בריאות בכלל, ובספרות על בריאות בישראל בפרט.

תוחלת החיים של גברים בישראל עמדה על 81 שנים ב-2013. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי מאותה שנה, נתון זה ממקם את ישראל במקום השני בעולם מבין 170 מדינות לצד איסלנד, סינגפור ושווייץ (רק סן מרינו מדורגת גבוה יותר). מהו ההסבר לכך? פרופ' אלכס וינרב, חוקר ראשי במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בחן את הסיבות לתוחלת החיים הארוכה ומצא כי אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא שירות החובה בצבא.

 

הישראלים חיים הרבה יותר מהצפוי

מה משפיע על תוחלת החיים בכל מדינה? בעולם יש קריטריונים מקובלים להערכת אורך החיים הצפוי במדינות שונות. אחדים מהקריטריונים קשורים לרמת ההתפתחות הכללית של המדינה, למשל העושר, רמת החינוך ורמת אי השוויון במדינה. קבוצת קריטריונים שנייה כוללת את סכום ההוצאה על בריאות ואת נגישות מערכת הבריאות במדינה, וקבוצה שלישית בוחנת מאפיינים דמוגרפיים כמו קצב גידול האוכלוסייה, צפיפותה ושיעור הפריון בכל מדינה.

הקריטריונים המקובלים עשויים להסביר יותר מ-80% מהשוני בתוחלת החיים בפועל בין מדינות. חשוב מכך מבחינת ישראל, אותו מודל מראה גם כי לאחר שמכניסים לחישוב את ההבדלים בין המאפיינים הללו בכל מדינה, תוחלת החיים בישראל בפועל גבוהה בהרבה מהצפוי: הנתון גבוה ב-6.3 עד 7.2 שנים, תלוי במודל, מתוחלת החיים הצפויה. בדירוג המדינות לפי החריגה מתוחלת החיים הצפויה, ישראל נמצאת במקום השני לאחר סמואה, ובמקום הראשון מבין מדינות ה-OECD – בהפרש גדול מיפן, המדורגת אחריה.

מודל ניתוחי נוסף מראה כי תוחלת החיים הגבוהה מהצפוי בישראל עקבית כבר לפחות 20 שנה: בשנת 1990 עמד ההפרש בין תוחלת החיים הצפויה לתוחלת החיים בפועל של גבר בישראל על 3.8 שנים, וההפרש עלה ל-5.85 שנים בשנת 2000.

 

%d7%aa%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-1

 

הבריזה מהים עוזרת, אבל לא מספיקה

לאחר שקבוצת הגורמים שהוזכרו לעיל לא הצליחה להסביר את תוחלת החיים הארוכה בישראל, הוכנסו לבדיקה גורמים נוספים הידועים כבעלי השפעה על אורך החיים. בבחינה זו נבדקו נתונים מ-133 מדינות, ונבדקה התרומה של מאפיינים שונים לתוחלת החיים בכמה מדינות שחולקות את אותם המאפיינים (כולל ישראל), כדי לבחון את רמת התרומה של כל מאפיין להארכת תוחלת החיים במדינות שונות.

קבוצת הגורמים הראשונה קשורה למאפיינים גאוגרפיים. מדינות הממוקמות לאורך החוף תופסות מקום נכבד בראש הדירוג לפי תוחלת החיים, ויש תיעוד מדעי להשפעה החיובית של מגורים בקרבת הים על הבריאות. כמו כן יש עדויות לכך שמגורים במרחק שעולה על 40 מעלות מקו המשווה מוריד את אורך החיים, לכן נוסף לחישוב משתנה המתחשב במיקומה הגאוגרפי של כל מדינה. הוספה של נתונים אלו לחישוב המקובל מסבירה כ-2.1 שנים מתוך תוחלת החיים הגבוהה מן הצפוי בקרב גברים ישראלים, ומצמצמת את סטייתה של ישראל מתוחלת החיים המשוערת לכ-5.4 שנים– נתון שהשאיר אותה בראש הדירוג בקרב מדינות ה-OECD, אך הוריד אותה למקום הרביעי במדגם של 133 המדינות שנבדקו.

קבוצה שנייה של גורמים שנוספה לשקלול קשורה לרמת דתיות. מחקרים רבים מצביעים על קשר חיובי בין דתיות לבריאות הפרט, הן במדינות מפותחות והן במדינות מתפתחות. אין מדגם הבוחן את רמת הדתיות במספר גדול של מדינות, לכן הרמה שוקפה בעקיפין באמצעות נתונים שבוחנים את חוזק הקשר בין דת למדינה ברחבי העולם (בשנים 2012–2007). התחשבות בתרומת הדת לתוחלת החיים מקטינה את חריגתה של ישראל מתוחלת החיים הצפויה על פי המודל הבסיסי ל-3.65 שנים, וממקמת אותה במקום הרביעי ב-OECD ובמקום ה-20 במדגם בן 133 המדינות.

 

התרומה העקיפה של השירות הצבאי לגבר הישראלי

קבוצת נתונים שלישית שהוספה לשקלול, והיא העומדת במרכז המחקר, קשורה לשירות חובה בצבא. בשלוש מבין ארבע המדינות שנהנות מתוחלת החיים הגבוהה בעולם בקרב גברים נהוגה חובת שירות צבאי, ומבין חמש המדינות המובילות במדד ב-OECD רק באחת (יפן) לא היה שום סוג של גיוס חובה ב-30 השנים האחרונות. כדי לשקף את ההשפעה הפוטנציאלית של שירות החובה על תוחלת החיים של הגברים נמדדו ארבעה משתנים הקשורים לתחום. בכל המקרים התבססו החישובים על נתוני שירות חובה בשנת 1990, מכיוון שאחת ההנחות הייתה שחובת השירות מזמנת פעילות גופנית, והשלכותיו של אימון גופני על אורך החיים של גברים ניכרות רק בשנות הארבעים לחייהם.

תחילה הבחין המחקר של מרכז טאוב בין מדינות שהנהיגו סוג מסוים של שירות חובה בשנת 1990 למדינות ללא חובת שירות. לאחר מכן שולב בחישוב גובה ההוצאות הצבאיות מתוך התמ"ג. החישוב שכלל את שני המשתנים הללו מראה שבכל המדינות שהנהיגו שירות חובה ב-1990 הייתה תוחלת החיים של הגברים גבוהה בכ-1.5 שנים מהצפוי ב-2013. מבחינת הדירוג הבין-לאומי, התחשבות בגורם זה מפחיתה את חריגתה של ישראל מהצפי ל-3 שנים, מסבירה בערך חצי שנה מתוך החריגה, וממקמת אותה במקום החמישי בדירוג ב-OECD ובמקום ה-21 מבין 133 המדינות שנבדקו.

מודל נוסף משלב בין אורך שירות החובה בכל מדינה להוצאות הצבאיות מתוך התמ"ג. חישוב זה הסביר חלק נוסף מהחריגה בתוחלת החיים בישראל (כחצי שנה) והעמיד אותה על 2.4 שנים בלבד. נתון זה מוריד את ישראל למקום השישי בדירוג מדינות ה-OECD ולמקום ה-26 במדגם 133 המדינות.

המודל האחרון שנבחן מביא בחשבון את היחס שבין ההוצאות הצבאיות כאחוז מהתמ"ג ובין משך השירות הצבאי, כמדד שבוחן את השקעתה הכוללת של החברה בצבא מבחינת זמן והקצאת משאבים כספיים. מדד זה הוא בעל ההשפעה החזקה ביותר על תוחלת החיים: הוא מפחית את החריגה של ישראל מתוספת החיים החזויה ביותר מ-3.5 שנים ומעמיד אותה על  0.07 שנים בלבד מאורך החיים הצפוי. הוספת משתנה זה מורידה את ישראל מהמקום הרביעי ב-OECD בדירוג לפי החריגה מתוחלת החיים הצפויה למקום ה-22, וממקמת אותה במקום ה-70 במדד של 133 המדינות (לעומת מקום 20 במודל המבוסס על משתני הבסיס, המאפיינים הדמוגרפיים ורמת הדתיות).

מבין כלל המודלים שנבחנו, הכוללים כאמור משתנים רבים המשפיעים על תוחלת החיים, מודל זה הוא החזק ביותר. היחס שבין ההוצאות הצבאיות כאחוז מהתמ"ג ובין משך השירות הצבאי לבדו מסביר את אורך החיים הגבוה מהממוצע של הגברים בישראל במידה רבה לאין שיעור מכל משתנה אחר שנבחן. במלים אחרות, אם בישראל לא היה מונהג גיוס חובה וההוצאות על הצבא היו שונות מגובהן הנוכחי, תוחלת החיים של הגברים בישראל הייתה כנראה נמוכה בהרבה.

לדברי פרופ' וינרב ממרכז טאוב, "גם אם תרומתו של שירות החובה לבריאות הציבור היא אינה מטרת השירות הצבאי, חשוב שהיא תשפיע על החלטות מדיניות עתידיות. אפשר להשפיע על הבריאות גם באמצעות השקעה במוסדות שאין להם קשר גלוי לתחום, ובישראל הצבא הוא גוף שנמצא בעמדה ייחודית המאפשרת להשפיע על בריאות הציבור".

 

%d7%aa%d7%a8%d7%a9%d7%99%d7%9d-2

 

 

עמוד נוח: איך תורם השירות הצבאי לתוחלת החיים?

שירות חובה בצבא אינו תרופה לכל, אך יש ראיות נוספות התומכות בהשפעתו החיובית על בריאות הציבור. אחד ממאפייניו של השירות הצבאי הוא אימון גופני, ולפי נתוני פרויקט "נטל המחלות הגלובלי", בישראל יש תמותה נמוכה יחסית ממחלות שמושפעות מרמת הפעילות הגופנית, כמו מחלות לב וכלי דם או סוגי סרטן מסוימים. גם תבניות התמותה בקרב ערבים ויהודים בישראל תומכות בקשר בין שירות צבאי לבריאות. ערבים כמעט אינם משרתים בצבא, ועל פי נתוני משרד הבריאות, שיעור האבחון של מחלות לב וכלי דם בקרבם גבוה מבקרב האוכלוסייה היהודית. תמיכה נוספת בממצאי המחקר מספק הפער בתוחלת החיים בין המינים. ב-34 מדינות ה-OECD נשים חיות בממוצע 5.5 שנים יותר מגברים. אם גיוס חובה משפיע לחיוב על בריאות הציבור, ובעיקר על הגברים (שכן שירותן הצבאי של נשים קצר יותר ומתאפיין לרוב בעצימות גופנית פחותה), הרי גם הפרש השנים בין הקבוצות צפוי להצטמצם – ובישראל הוא אכן עומד על שלוש שנים בלבד.

המחקר המלא בנושא תוחלת החיים של גברים בישראל ייכלל ב"דוח מצב המדינה 2016", הספר השנתי של מרכז טאוב, שיתפרסם בסוף דצמבר

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.
לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לאיתי מתיתיהו, מנהל שיווק ותקשורת במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: 052-2904678