מחקר של מרכז טאוב מוצא ששיעורי העוני בקרב קשישים בישראל הם בין הנמוכים בעולם המפותח לפני תשלומי רווחה ומיסים

מחקר חדש של חוקרי מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד וחיים בלייך, מגלה שנתוני העוני בקרב קשישים בישראל חריגים מאוד ביחס לנתונים בשאר העולם המפותח. המחקר, שיפורסם בקרוב ב"דוח מצב המדינה 2013" של מרכז טאוב, יוצג ביום רביעי הקרוב בוועדת הכלכלה של הכנסת בראשות פרופ' אבישי ברוורמן ובנוכחות השר אורי אורבך.

  • 50 אחוז מהקשישים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסתם הכלכלית – כלומר, לפני תשלומי רווחה ומסים. זהו שיעור העוני הנמוך ביותר בעולם המפותח לפי הכנסות כלכליות.
  • 21 אחוז מהקשישים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסתם הפנויה – כלומר, אחרי תשלומי רווחה ומסים. זהו שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המפותח לפי הכנסות פנויות.
  • מדיניות הרווחה והפנסיה מכוונות לעידוד עצמאות כלכלית של גילאים מבוגרים, אך הן אינן יעילות בצמצום אי השוויון בקרב קשישים ביחס לעולם המפותח.
  • שיעור בני ה-65 ויותר באוכלוסייה הישראלית הוא הנמוך מכל מדינות ה-OECD.

לדברי מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן-דוד: "נושא העוני בקרב קשישים – אנשים בני 65 ומעלה, גיל שנחשב לגיל הפרישה במרבית הארצות – הוא ככל הנראה הדוגמה הבולטת ביותר לחוסר היעילות של מערכות המס והרווחה בישראל בצמצום העוני. במובן מסוים, בעיית העוני בקרב הקשישים בישראל חמורה הרבה פחות מאשר בשאר העולם המפותח. אך לאחר פריסת רשת הביטחון החברתית, כלומר הפעולות שנוקטות הממשלות השונות כדי לשפר את מצב הקשישים, המצב פשוט מתהפך – העוני בהכנסות פנויות בקרב הקשישים בישראל עולה לראש הטבלה בעולם המערבי". כפי שמסבירים בן-דוד ובלייך, "חלקם של הקשישים החיים בעוני על פי הכנסתם הכלכלית בישראל נמוך יותר מאשר ב-20 מתוך 21 המדינות האחרות שנבדקו – ועוד הולך וקטן בשני העשורים האחרונים. הכללת או השמטת החרדים והערבים בניתוח אינה משנה תוצאה זו". בעוד שרק 50.2 אחוז מהקשישים בישראל היו חיים מתחת לקו העוני אילו היו תלויים רק בהכנסתם הכלכלית (תרשים 1), ב-15 מתוך 21 במדינות האחרות היו מעל שלושה רבעים מאוכלוסיית הקשישים חיים מתחת לקו העוני ללא ההתערבות הממשלתית. במילים אחרות, חלק קטן יותר מהקשישים בישראל – קטן משמעותית בהשוואה לחלק מהמדינות – היה חי מתחת לקו העוני ללא התערבות רשת הביטחון החברתית.

H Elderly Poverty Fig 1

 במחקר התגלה שאף על פי שאוכלוסיות הקשישים במדינות האחרות גדולות ביחס לישראל, הסיוע המוענק לקשישים בהן יעיל הרבה יותר – וההבדלים בינן ובין ישראל בכל הנוגע לצמצום העוני בקרב הקשישים עצומים (תרשים 2). בן-דוד ובלייך מוצאים שמדיניות הרווחה והמיסוי מבטלת כמעט לחלוטין את העוני בקרב קשישים ב-12 מתוך 22 המדינות, ומצליחה להביא להפחתות של 95 אחוז ומעלה בשיעור העוני במעבר בין הכנסות כלכליות להכנסות פנויות.

H Elderly Poverty Fig 2

חוקרי מרכז טאוב מצאו שכל 22 המדינות מלבד 2 – ארה"ב וישראל – מצליחות לצמצם את שיעורי העוני בקרב הקשישים ב-80 אחוז לפחות. לשם השוואה, ארה"ב הפחיתה את העוני בקרב הקשישים ב-68 אחוז. ישראל – שבה בעיית העוני בהכנסות כלכליות בקרב קשישים היא הקטנה ביותר, ושיעור הקשישים באוכלוסייתה הוא הקטן ביותר – הפחיתה את שיעורי העוני של קשישיה ב-59 אחוז בלבד. כתוצאה מכך, חלקם של הקשישים בישראל הנמצאים עדיין מתחת לקו העוני לאחר תשלומי רווחה ומסים הוא 21 אחוז, השיעור הגבוה ביותר בהשוואה לכל שאר המדינות.

יש כמה סיבות להבדלים הגדולים בין שיעורי העוני היחסיים בהכנסות הכלכליות לבין שיעורי העוני בהכנסות הפנויות בקרב קשישים. חוקרת מרכז טאוב ליאורה בוורס מצביעה על  שני נתונים שעשויים להסביר את שיעורי העוני בהכנסות הכלכליות הנמוכים יחסית של קשישי ישראל: ראשית, שיעור הפנסיות הפרטיות בישראל הוא אחד הגבוהים בקרב מדינות ה-OECD. לכמחצית מהקשישים בישראל הייתה פנסיה פרטית ב-2011, מה שתרם לשיעורי העוני הנמוכים יחסית בארץ בהכנסות כלכליות. כמו כן, בוורס מוצאת שהתשלום הממוצע יקנה לישראלי בגיל הפרישה 78 אחוז משכרו לפני הפרישה, לעומת ממוצע של 69 אחוז ב-OECD, כלומר ש"שיעורי ההחלפה" הממוצע בישראל (בפנסיות פרטיות וציבוריות יחדיו) ניצבים קצת מעל לממוצע ה-OECD.

שיעורי העוני בישראל גבוהים בהכנסות הפנויות מכיוון שתשלומי הביטוח הלאומי – הפנסיות הציבוריות, כפי שהם נקראים בשפה מקצועית – מספקים 22 אחוז מההכנסה הממוצעת של גמלאים ישראלים, לעומת ממוצע של 50 אחוז מההכנסה הממוצעת שמספקים תשלומים דומים במדינות אחרות ב-OECD. כפי שמציינת בוורס, העברות ציבוריות במדינות ה-OECD תורמות 61 אחוז מההכנסה של קשישים – ואפילו יותר בחלק ממדינות אירופה – אך פחות מ-50 אחוז מההכנסה של קשישים בישראל. "לפוליטיקה המקומית יש תפקיד כפול ביצירת תוצאות אלו", מציין פרופ' בן-דוד. "ראשית, חלקם של הקשישים מתוך כלל אוכלוסיית העניים בארצות המפותחות האחרות גבוה באופן ניכר מאשר בישראל. לכן, כאשר מדינות אלו מוציאות אל הפועל תכניות רווחה המיועדות לצמצם את שיעורי העוני הארציים במונחי הכנסות פנויות, אין זה מפתיע שהן נוטות להתמקד בצמצום העוני בקרב קשישים, מכיוון ששם הן זוכות להשפעה גדולה יותר לכל דולר או יורו". היבט שני של הממד הפוליטי הוא שהנתונים הדמוגרפיים של הקשישים "משחקים לרעתם" בישראל. מכיוון שאוכלוסיות הקשישים בארצות אחרות הן חלק גדול יותר מבעלי זכות הבחירה, הן ככל הנראה מצליחות לנתב כוח פוליטי זה לכיוון מדיניות רווחה המבטלת כמעט את העוני בקרב הקשישים במרבית המדינות. כפי שמציינים בן-דוד ובלייך, לקשישים בישראל הייתה תקופה קצרה שהתאפיינה בהשפעה פוליטית מוגברת בין עלייתה לנפילתה של מפלגת הגמלאים, אולם היא הייתה מוגבלת למדי. לסיכום אומר פרופ' בן-דוד כי "רשת הביטחון החברתית בישראל, שמטרתה לחלק מחדש את המשאבים בעזרת תשלומי רווחה ומסים, אפקטיבית הרבה פחות מהרשתות בארצות מפותחות אחרות בכל הנוגע לצמצום העוני ואי השוויון בהכנסות פנויות. זוהי בעיה חמורה באופן כללי בישראל, אך חומרתה בולטת במיוחד בקרב קשישים. שיעור העוני בהכנסות כלכליות בקרב בני 65 ומעלה בישראל הוא אחד מהנמוכים בעולם המפותח (אך גבוה מאוד בהשוואה לכלל האוכלוסייה), והוא עוד הולך ופוחת. עם זאת, שיעור העוני בהכנסות פנויות בקבוצת גיל זו הוא הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות, בהפרש ניכר מיתר המדינות. מרבית האנשים הללו עברו את הגיל שבו הם יכולים לעבוד, ולכן הם תלויים לחלוטין במערכת שתשמור אותם מעל קו העוני – ובישראל מערכת זו אכזבה אותם יותר מבכל מדינה אחרת". מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופ' דן בן-דוד, הוא מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מעניק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוות המקצועי של המרכז והצוותים הבינתחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות שהמדינה ניצבת מולן. לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לגל בן דור, מנהלת שיווק ותקשורת במרכז טאוב: 054-4642333.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

ההוצאה הציבורית על רווחה מאת:ג'וני גל ושביט מדהלה-בריק