פערים בפערים: מבט אל מערכת החינוך הישראלית

מערכת החינוך בישראל עוברת בעשור האחרון תהליכים בעלי השלכות חשובות ביותר וארוכות טווח. אחד מן התהליכים הוא השינוי הדמוגרפי המהותי בהרכב התלמידים במערכת, אשר הביא את מגזרי החינוך הערבי והחרדי ממיעוט קטן בכלל מערכת החינוך למצב בו הם מהווים כמחצית מתלמידי החינוך היסודי בישראל.

מעמד המורה

לפעמים נשמעת הטענה, שמקצוע ההוראה מושך פחות צעירים מוכשרים וכי יוקרתם של המורים בישראל נמוכה לעומת העבר. יש המייחסים זאת לשינויים חברתיים ותרבותיים שחלו בחברה הישראלית ויש גם הקושרים את ההתפתחות לשכרם הנמוך, יחסית, של המורים. רבים סבורים, שהבעיה חריפה במיוחד באזורים חלשים מבחינה כלכלית וחברתית. מחקר, שנערך בשנה האחרונה במרכז טאוב על-ידי נחום בלס ודמיטרי רומנוב, מאיר מחדש את הסוגיה של יוקרת המורים בקרב הציבור הישראלי ומצביע על מספר ממצאים של עבודה זו ועל ממצאים תומכים ממחקרים נוספים:

בזמן שדרוש מחקר נוסף בסוגיית מעמדם של המורים בישראל, בלס ורומנוב טוענים שאין היום משבר במעמד מקצוע ההוראה או בכישוריהם של הצעירים הנכנסים היום למקצוע זה בישראל.

העדפה מתקנת בחינוך

צמצום פערים לימודיים וחברתיים בין שכבות חברתיות שונות היה מאז שנות הששים המוקדמות יעד מרכזי של משרד החינוך. הכלי העיקרי להשגת יעד זה הוא העדפה מתקנת בתקציבים, המעניקה לאזורים חלשים יותר תוספת במשאבים לימודיים, ובעיקר תוספת של שעות הוראה ולימוד בכיתות קטנות יותר.  סוגיה זו נבדקה בפרק של נחום בלס, “מערכת החינוך – מבט פנים”, המופיע ב”דו”ח מצב המדינה: חברה, כלכלה ומדיניות 2009” של מרכז טאוב.

מדיניות ההעדפה המתקנת כוונה בעיקר כלפי החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי במגזר היהודי. אמנם ייתכן שמדיניות זו הייתה מוצדקת במהלך השנים, בהתייחס לכך שמגזרי החינוך הממלכתי חינכו לפני חמישים שנה יותר משמונים אחוז מתלמידי ישראל. אך כיום, בעת שהחינוך החרדי והחינוך הערבי מתקרבים למחצית מן התלמידים, המדיניות  איננה תואמת עוד את צורכי מערכת החינוך. יש לציין, כי ההעדפה המתקנת השיגה הישגים בתחום צמצום הפערים בתוך המגזר היהודי הממלכתי אך הותירה פערים גדולים בין המגזרים.

התרשים מצביע על אחד מיעדי ההעדפה המתקנת – גודל כיתה. תלמידי בתי-הספר היסודיים מסווגים בתרשים זה לשלוש קבוצות (שלושה שלישונים) לפי הרקע החברתי והכלכלי של התלמידים והתוצאות מוצגות בנפרד לפי המגזרים העיקריים בחינוך היסודי: החינוך הערבי, החינוך היהודי הממלכתי והממלכתי-דתי, החינוך העצמאי, החרדי  והזרם החרדי הנפרד – “מעין החינוך התורני”.

מהנתונים עולה, כי בתוך כל מגזר ההעדפה המתקנת השיגה את מבוקשה, כמתבטא בכך שבשליש המבוסס הכיתות הגדולות ביותר ובשליש התחתון, החלש ביותר מבחינה כלכלית וחברתית, הכיתות הקטנות ביותר (יוצא מן הכלל הוא זרם מעיין החינוך התורני, הקטן מכולם, שם התלמידים המבוססים יותר לומדים בכיתות קטנות יותר לעומת תלמידי השליש הבינוני. אך גם בזרם זה הכיתות הקטנות ביותר הן של התלמידים בעלי הרקע החלש ביותר מבחינה כלכלית-חברתית. בחינוך הערבי אין ייצוג לשליש העליון, היות שבתי-הספר היסודיים במגזר זה אינם נכללים כלל בשליש המבוסס יותר).

אזלת היד של מדיניות משרד החינוך מתגלה בהשוואת הפערים בין מגזרים: התלמידים המשתייכים לשליש התחתון במגזר הערבי לומדים בכיתות גדולות יותר מתלמידי השליש העליון בכל יתר המגזרים. עוד ניתן לראות, שבתוך המגזר הערבי כשלעצמו ההעדפה המתקנת מצומצמת מאוד, כאשר ההבדל בין השליש התחתון והשליש האמצעי פחוּת מתלמיד אחד, בזמן שבכל יתר המגזרים ההבדל עולה על שני תלמידים לכיתה (בממוצע).

מספר שעות הוראה בממוצע לתלמיד הוא יעד נוסף של ההעדפה המתקנה. לגבי מודד זה מתקבלת תמונה דומה. כל המגזרים מעניקים יותר שעות הוראה בממוצע לתלמידי השכבות החלשות, אך ישנם הבדלים משמעותיים בין המגזרים במספר השעות. מספר שעות ההוראה הניתן בממוצע לתלמידים חלשים במגזר הממלכתי דתי, 2.4, הינו גבוה בהשוואה לכל המגזרים – כ-50 אחוז יותר מ-1.6, מספר השעות הניתן בממוצע לתלמידים חלשים במגזר הערבי.  נתונים אלה מתייחסים לחינוך היסודי אך התמונה דומה מאד גם כאשר מדובר בחינוך העל-יסודי.

מעניין לציין, בהקשר זה של השוואת המגזרים וההעדפה של האוכלוסיות החלשות בהקצאת המשאבים (כמתבטא בהיקף שעות ההוראה ובגודל הכיתה), כי הוותק ורמת ההשכלה של המורים, הנחשבים כמבטאים את איכות כוח האדם בהוראה, אכן גבוהים יותר בבתי-ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות. אך במבט בינלאומי מודד זה מעיד על צמצום פערים מסוים – בעוד שבמדינות אחרות נמצאו הבדלים גדולים מאוד במאפייני המורים, המלמדים בבתי-ספר בעלי הרכב חברתי-כלכלי שונה, הרי בישראל ההבדלים אינם גדולים. ניתן לפיכך לומר, שגם בעניין זה ניכרת ההשפעה של מדיניותו של משרד החינוך, אשר מתמיד בהעדפה מתקנת כלפי הקבוצות החלשות חברתית-כלכלית.