קווי מדיניות להחייאת יישובי הבדואים
מחבר: הרווי ליטוויק מחקרי מדיניות

הבדואים הישראלים בנגב עברו בחמישים השנים האחרונות טרנספורמציה מהירה מאורח חייהם כנוודים לאורח חיים של יושבי קבע עירוניים. ממשלות ישראל הפעילו בשנים האחרונות מדיניות מכוונת להעברת מספר רב של בדואים ולאכלוסם בשבעה יישובים עירוניים באזור באר שבע.

המאמר שלפנינו עוסק בתהליך העיור, בהצלחה המוגבלת שלו, ובהצעות לפיתוח אסטרטגיה שתוכל להביא לתיקון המצב. המחבר כתב מחקר מקיף במרכז לחקר הבדואים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשנת 1999,An Urban Development Strategy for the Negev's Bedouin  Community, ובו ניתוח מעמיק יותר של סוגיות אלו. המאמר שלפנינו מסכם בקצרה את המחקר המלא תוך הפניית הדגש להצעת מסגרת למדיניות.

יותר ממחצית מהאוכלוסייה הבדואית הישראלית, עברו, עד כה, את תהליך העיור בנגב.  שבעת היישובים העירוניים (העיירות) שתוכננו לקלוט את האוכלוסייה גדלו בקצב מהיר. תכנונם כלל חלוקה של המגרשים ותשתית ציבורית, הכוללת בתי-ספר, מרפאות ומקומות ציבוריים אחרים. אולם המציאות מלמדת, למרבה הצער, כי הקצאת השטחים כשלעצמה איננה מבטיחה את קיומן של קהילות בריאות ומתפקדות. למעשה, יישובים עירוניים אלה מדורגים בין העניים ביותר בישראל: חמישה מתוך שבעה יישובים דורגו בשנת 1999, השנה האחרונה לגביה קיימים נתונים, בין היישובים הנמוכים ביותר בארץ לפי מכלול מקובל של אינדיקטורים חברתיים-כלכליים (נתוני מרשם האוכלוסין ומידע עירוני ואדמיניסטרטיבי של גורמים ממשלתיים). כך, למשל, היישוב הגדול ביותר מביניהם, רהט, מדורג במקום הנמוך ביותר מכל יישובי הארץ.

היישובים הבדואיים מאופיינים על-ידי הכנסה משפחתית נמוכה מן הממוצע, שיעורי אבטלה גבוהים, פעילות מסחרית או ותעשייתית נמוכה, שיעורי אלימות ופשיעה גבוהים, ולעומת זאת, שיעורי ריבוי טבעי וגידול אוכלוסייה מן הגבוהים בעולם. באשר לגידול הדמוגרפי – בנוסף לשיעורי הפריון הגבוהים בקרב הבדואים נמשכת גם ההגירה מן הכפרים. ההתפתחות המשמעותית הצפויה, שאין לחלוק עליה, היא, שבתוך כמה שנים, בהיעדר שינוי במדיניות, תהיה סך-כל אוכלוסיית היישובים הבדואים קרובה לזו של העיר באר-שבע. יישובים אלה יהפכו, לכן, במהירות, לגורם משמעותי במבנה החברתי והדמוגרפי של הנגב כמכלול.

תכנון היישובים הקודם הזניח כמה סוגיות חשובות ביותר, החיוניות להצלחת יישוב עירוני, כגון סוגיות של תחבורה, תעסוקה ותקשורת. היעדר בסיס כלכלי ליישובים אלה היה כישלון גדול נוסף של התכנון. אם, לשם המחשה, עיירות אלו היו מיועדות להתקיים לפי דפוס של "ערי שינה", אזי כוח העבודה שלהן היה צריך למצוא תעסוקה במרחק סביר ליוממות. אולם התעסוקה והתחבורה לא היו בנמצא. אם הן היו אמורות להיות אף יותר מכך – מוקדים של שירותים ותעסוקה – הרי המתכננים היו צריכים לחשוב על סוג התעשייה שניתן להעבירה לאזורים אלה ובמקביל ליצור את התשתית ואת התמריצים ההכרחיים כדי להבטיח את ההצלחה.

כל תכנית עבור הבדואים צריכה להוות חלק אינטגרלי מתכנון כוללני של הנגב.  אזור בגודל כזה צריך להיות גורם בעל תרומה משמעותית לכלכלת המדינה. אבל המרחב המפוצל היום למספר יישובים עירוניים, שאינם מתפקדים, הכולל גם אזורים כפריים מנותקים, נתון במצב מתמיד של עוני ותלוי בהזרמת השקעות לא יעילות ובמערך התמיכות של מערכת הרווחה.

פרופ' הרווי ליטוויק מזהה תנאים הכרחיים מקדימים החייבים להתקיים לצורך שינוי האזור: מערכת תחבורה אזורית, מערכות תקשורת, סיפוק צורכי האנרגיה של האוכלוסייה (הן על-ידי דרכים יצירתיות וחדשניות והן בדרכים קונבנציונליות), יצירת תעסוקה ועידוד השקעות והבאת הון לאזור, ובנוסף הספקת שירותי הבריאות והרווחה הבסיסיים. הדרישה המכרעת היא למצוא את ההרכב הנכון של הגורמים, שבאמצעותם ודרך האינטראקציה החיובית שלהם תתאפשר התאוצה שתביא להתפתחות כלכלית אמיתית.

פרופ' ליטוויק מציע תכנית לנגב בכלל ולבדואים בפרט. הוא מציע לבחון ולנתח את הפעילויות והתפקוד של רהט, היישוב העירוני הבדואי הגדול ביותר, ולמקד בהם את הבסיס של לב הכלכלה הבדואית: מכללה קהילתית בדואית, בית-חולים אזורי שני, משרד ראשי של המרכז המוצע של הרשות לפיתוח ערים בדואיות, משרדי ממשלה אזוריים וארציים ומשרד ראשי מוצע של הבנק לפיתוח הבדואים.  תל-שבע היא העיירה הבדואית השנייה בגודלה והיא בעלת היתרון הכלכלי של מיקום מרכזי יותר וקירבה לבאר שבע. להלן כמה גורמים חיוניים למסגרת תשתית העסקים העיירה הזו: פארק תעשייתי עם דגש על תעשייה מודרנית ולא מסורתית, יצירת אפשרויות של "חממה" עסקית, תכנית להכשרת יזמים, מרכז להכשרת נוער לעבודה בתעשייה ותכנית העשרה. גם לגבי שאר הערים, צריך לזהות את היתרונות היחסיים של כל אחת מהן וליצור קשרים מתאימים לתעשיות חוץ. אחד הגורמים החיוניים ביותר לאינטגרציה של האזור הוא פיתוח רשת התחבורה, כמו לדוגמא, יוזמה של פיתוח נמל התעופה "נבטים", שישרת את הערים הקטנות כבסיס לטיסות צ'רטר לשימוש אזרחי. כל הסוגיות הנדונות חייבות להילקח בחשבון על כל הפרטים.

המחבר מדגיש כי ייעשה עוול גדול לקהילה הבדואית אם המדיניות תהיה מכוונת לתיקון טעויות העבר בלבד. לישראל יש מחויבות היסטורית והזדמנות ייחודית לגרום הנעה מהותית של האוכלוסייה הבדואית על-ידי יצירת מערך יישובים מתוך הערים והעיירות שלהם, מערך שיהווה בסיס לשיפור ארוך טווח, לעומת גטאות של פיגור, עימותים ואלימות.

המאמר באנגלית בלבד.

 

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך