רוקחים ערבים בשוק העבודה בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מוצא כי רוקחים ערבים משתלבים היטב בשוק העבודה הישראלי, אך ההשתלבות מלווה בקשיים רבים יותר מאשר בקרב רוקחים יהודים. לאור זאת, המחקר מציע צעדי מדיניות שיסייעו לצמצום הפערים

כבר שנים רבות מתמודדת האוכלוסייה הערבית עם קשיים בשוק העבודה, ובכלל זה שיעורי תעסוקה נמוכים יחסית, מיעוט נשים עובדות וייצוג מועט במקצועות הנחשבים ליוקרתיים. על רקע זה בולטת כניסתם המואצת של ערבים לשוק הרוקחות בישראל בעשור האחרון. מחקר של מרכז טאוב שערכו החוקרים פרופ' נח לוין-אפשטיין, פרופ' אלכסנדרה קלב, ארז מרנץ ושמרית סלונים מבקש לבחון כיצד משתלבים הרוקחים הערבים בענף הרוקחות הקהילתית-קמעונית, כמקרה מבחן להשתלבותם של ערבים (ובפרט אקדמאים) בשוק העבודה הישראלי.

לדברי החוקרים, ההשתלבות ככלל הייתה חיובית, הן מבחינת שביעות הרצון של הרוקחים הערבים עצמם והן מבחינת העדות שיש בכך לגבי פוטנציאל השילוב של אקדמאים ערבים בכוח העבודה, דבר שעשוי לחזק את הכלכלה הישראלית. עם זאת, במחקר של מרכז טאוב נמנים כמה קשיים וחסמים העומדים המאפיינים את הרוקחים הערבים יותר מאשר את עמיתיהם היהודים, ומובאות הצעות מדיניות שעשויות לשפר את המצב.

על פי נתוני משרד הבריאות, מספר הרוקחים בעלי הרישיון בגיל העבודה גדל ב-50 אחוז ב-12 השנים האחרונות. בד בבד עם התרחבות מקצוע הרוקחות, צמח גם שיעורם של העובדים הערבים במקצוע לכדי שליש מכלל העובדים בתחום, כפי שניכר בתרשים הראשון. צמיחה זו נובעת ברובה משילובן של נשים ערביות במקצוע. בקרב עובדי הרוקחות היהודים, נשים הן רוב זה שנים רבות – כ-58 אחוז בשנת 2012 – אולם בקרב רוקחים ערבים נשים כמעט שלא עבדו בתחום. במהלך העשור האחרון חלקן של הנשים הערביות עלה והתקרב לזה של גברים ערבים.

Hebrew figure

גורם מפתח בשינוי בהרכב הדמוגרפי של הרוקחים בישראל קשור בשינויים בהזדמנויות ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסייה הערבית. בעקבות חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994 נפתחה בפני אזרחי ישראל הערבים האפשרות ללימודים גבוהים בירדן, ובכלל זה  להשתלב בלימודי רוקחות, ובהמשך לנסות להשתלב במקצוע בישראל. ואכן, יותר משליש מכלל רישיונות הרוקחות שהונפקו מאז 2005 (ליהודים וערבים יחד) הם לבוגרי מוסדות בירדן.

החוקרים ערכו ראיונות עומק עם רוקחים, מנהלים ובעלים של בתי מרקחת, במטרה לבחון את מאפייני השלבים השונים בקריירה של הרוקחים, ולאבחן את החסמים שמקשים על רוקחים ערבים להשתלב בשוק העבודה.

מן הממצאים עולה כי יהודים וערבים חווים את הכניסה לשוק העבודה בכלל, ואת תהליך חיפוש ההתמחות בפרט, בצורה שונה. הבדלים אלו ניכרים כבר בראשית דרכם המקצועית, בעת חיפוש ההתמחות. בקרב הבוגרים היהודים תהליך מציאת ההתמחות קצר, ולרוב מתרחש בטרם סיום הלימודים. בקרב בוגרי רוקחות ערבים, לעומת זאת, יש קושי במציאת מקום התמחות. הקושי חמור במיוחד בקרב בוגרי לימודים בירדן, בשל ההעדפה לבוגרי בתי הספר לרוקחות בישראל. בוגרי ירדן אינם יכולים לעבוד כעוזרי רוקחים בזמן לימודיהם, ולכן אינם יכולים להמשיך להתמחות במקום שעבדו בו, כפי שעושים סטודנטים בארץ. נוסף לכך, מעסיקים רבים סבורים שלימודים אלו איכותיים פחות מלימודי הרוקחות בארץ. הקושי במציאת התמחות מוביל את בוגרי לימודי הרוקחות הערבים להתפשרות על מקום ההתמחות, ולעתים הם אף מתחילים לעבוד ללא תשלום (בניגוד לחוק), או עובדים בתפקיד עוזר רוקח, השמור לרוב לסטודנטים.

גם חיפוש העבודה אצל רוקחים ערבים ארוך בהרבה מאשר אצל רוקחים יהודים, אם כי הוא קצר ממשך חיפוש ההתמחות. מהראיונות עולה כי הסיבה העיקרית לקיצור תקופת החיפוש בין ההתמחות לעבודה היא שרוקחים ערבים נוטים להישאר לעבוד במקום ההתמחות (33 אחוז מכלל המרואיינים). לעומת זאת, רוקחים יהודים נוטים לעבור למקום עבודה המתאים להעדפותיהם לאחר שצלחו את בחינת ההסמכה (רק 8 אחוזים מבין המרואיינים היהודים נשארו לעבוד במקום ההתמחות).

המחקר של מרכז טאוב מציין כי למרות שיעורם הגבוה באוכלוסיית הרוקחים, לערבים יש ייצוג חסר בדרג הניהולי. ניתן להסביר זאת, חלקית לפחות, בכך שהרוקחים הערבים צעירים בהרבה מהיהודים וטרם צברו את הוותק הנדרש לקידומם. לדעת המרואיינים, רוקחים ערבים מקודמים למשרות של ניהול בית מרקחת באופן שוויוני. עם זאת, להרגשתם של המרואיינים הערבים, כשמדובר במשרות בכירות יותר, של מקבלי החלטות ומנהלי מטה ברשתות, כמעט אין נוכחות לערבים. הסיבות לייצוג היתר ולחיפוש העבודה הקצר יותר בקרב יהודים אינן ברורות כמו כן, מן הראיונות עולה תחושת אפליה לגבי העסקה בחברות התרופות הגדולות. לדברי המרואיינים הערבים, חברות התרופות הגדולות מציבות את השירות הצבאי כתנאי להעסקת רוקחים, ובכך למעשה סוגרות את שעריהן בפני רוקחים ערבים.

כאשר נשאלו המרואיינים על הפן האישי, היחסים החברתיים והאינטראקציות היום-יומיות בין רוקחים יהודים לערבים במקום העבודה הוצגו באופן כללי כחיוביות. ככלל, מהראיונות עולים אתגרים מסוימים, כגון התמודדות עם נשים העוטות חיג'אב או שימוש בשפה הערבית בין עמיתים לעבודה. אך התמונה הגדולה מעודדת במידה רבה, שכן היא מלמדת בעיקר על שיתוף פעולה על בסיס מקצועי. יתר על כן, המפגש הבלתי אמצעי הנוצר במקום העבודה בין רוקחים יהודים לערבים גם מאפשר להם להכיר ולכבד אלה את אלה.

לעומת זאת, מתחים על רקע לאומי בין הרוקחים הערבים ללקוחות יהודים עלולים להיות שכיחים יותר. מהראיונות עולה כי לעתים, במצב של חוסר שביעות רצון מצד הלקוח, הכעס מופנה ללאום של הרוקח. לפי המחקר, העניין החשוב ביותר בהקשר של מקרים אלו הוא היחס המערכתי – לעתים הרוקחים אינם זוכים לתמיכת המעסיק, ומדיניות שירות הלקוחות לפעמים נתפסת כמחייבת גם קבלת גזענות.

בעיה מערכתית נוספת שאינה זוכה למענה מקיף היא החופשות לערבים בחגים המוסלמיים. ברוב המקרים הרוקחים מעידים כי הם זוכים להתחשבות מצד המעסיקים והקולגות, אולם נראה כי אין מדיניות ארגונית סדורה בעניין זה, ורוקחים שאינם מצליחים למצוא מחליפים למשמרת נאלצים לעבוד בחגים.

המחקר של מרכז טאוב מציע כמה צעדים כדי לשפר את השתלבותם של הרוקחים הערבים. כאמור, חלק מהמעסיקים נרתעים ממתמחים בוגרי ירדן, אם בשל חשש שאיכות השכלתם נמוכה יותר ואם בשל חוסר ההיכרות שלהם עם השוק המקומי. כדי להסיר את החסמים, מציעים החוקרים למדינה לערוך לבוגרי ירדן הכשרות והדרכות המיוחדות להיכרות עם שוק התרופות בישראל, ובמקביל ליזום פעילות לגישור בין מעסיקים המחפשים מתמחים לבוגרים ערבים. עוד מוצע שהמדינה תסבסד את שכר המתמחה, בעיקר עבור בוגרים מצטיינים מירדן. לדברי החוקרים, לצעדים אלו יש ערך לא רק עבור בוגרי הלימודים בירדן אלא גם עבור המדינה, שאינה פותחת בתי ספר נוספים לרוקחות בשל הסתמכותה על בוגרי המוסדות מחו"ל.

כמו כן מציעים החוקרים לפקח באופן הדוק יותר על הזכויות הדתיות של העובדים. בפרט, לדבריהם יש לפתח מדיניות המתחשבת בייחודו של חודש הרמדאן, המחייבת את המעסיק לצעדים כגון הבטחת מספר ימי עבודה מסוים במשמרות הנוחות לעובד מבחינת הצום, וכן אישור להפסקת אוכל ארוכה יותר (בתשלום) לעובדי משמרות הערב.

כדי להגן על הרוקחים מהתעמרות מצד לקוחות, מציעים החוקרים לקדם את הצעת החוק נגד התעמרות בעבודה, הדורשת מן המעסיק "לטפל ביעילות במקרה של התעמרות במסגרת יחסי עבודה שידע אודותיו, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות ההתעמרות וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן בעקבותיה". קידום הצעה זו, כמו גם העלאת המודעות של הרוקחים והמעסיקים לחשיבות העניין, יסייעו ליצירת סביבת עבודה בטוחה בקרב הרוקחים.