שירותי בריאות – 2000
מחבר: יעקב קופ מחקרי מדיניות

שירותי הבריאות בישראל פועלים מאז 1995 במסגרת של חוק לביטוח בריאות ממלכתי, אולם השירותים עצמם מופעלים ברובם על-ידי גופים שאינם ממלכתיים.

במובן זה, השירותים הם בגדר סוכנויות של הממשלה למימוש החוק. השירותים מסופקים לאזרחים על-ידי ארבע קופות-החולים הפועלות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. קופות-החולים מפעילות רשת של מרפאות, כולל מרפאות של רופאים עצמאיים הקשורים עמן ומרפאות מומחים בקהילה, בנוסף למרפאות החוץ של בתי-החולים שאף הן מספקות שירותי רפואת מומחים.

בתי-החולים משלימים את רשת המרפאות הענפה, והם מעניקים טיפולים אינטנסיביים יותר מאלו שניתן לספק במרפאות. הגדרה זו היא מספיק כללית כדי לאפיין את ההתמחות הנבדלת, להלכה, של כל אחת משתי המערכות העיקריות – האמבולטורית והאשפוזית. בפועל אין ההבדלה מתקיימת באופן מלא, ובמיוחד ניתן לראות את השינויים המתרחשים על פני זמן. השינויים אינם חד-כיווניים: בעבר, הכיוון היה בדרך כלל של העברת טיפולים מבתי-החולים אל המרפאות הקהילתיות. בחלוף הזמן, ועקב תמריצים שונים, התפתחו מעברים גם בכיוון הנגדי, היינו – הרחבת השירותים המרפאתיים המוגשים על-ידי בתי-החולים.

המאמר סוקר מערכת האשפוז, משך האשפוז, שיעורי רופאים וביקורים אצל רופא, ובריאות האוכלוסייה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2000, יעקב קופ (עורך).

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך

טיפול סיעודי בישראל: סוגיות מימון וארגון מאת: דב צ'רניחובסקי, פרופ' אביגדור קפלן, איתן רגב, יוחנן שטסמן