תמונת מצב המדינה 2016

להורדת החוברת המלאה לחצו כאן.

החוברת מציגה תמונת מצב של ישראל בתחומים רבים כמו יוקר המחיה, דיור, אי שוויון, מגמות בתעסוקה ובשכר, חינוך ובריאות. בין הנושאים החדשים בחוברת: מעברי תלמידים בין הזרמים השונים בחינוך; הענפים הגורמים לפערי פריון העבודה בין ישראל לעולם; ירידה בשיעור הצעירים אשר בבעלותם דירה.

Heb cover

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מפרסם זו השנה הרביעית את "תמונת מצב המדינה" – חוברת תרשימים מקורית, ייחודית וקלה להבנה, הכוללת תרשים המלווה בהסבר קצר בכל עמוד. החוברת מציגה את מצב החברה והמשק בישראל בכמה תחומי מפתח: רווחה, בריאות, חינוך, מגמות בשוק העבודה, פריון העבודה ורמת המחירים. החוברת, המבוססת על מחקרי מרכז טאוב, מציגה תמונה כוללת של המצב החברתי-כלכלי בישראל ומפרטת באילו תחומים מצבה של ישראל טוב, או במגמת שיפור, ובאילו תחומים היא זקוקה לשינוי כיוון.

בחוברת מתפרסמות לראשונה אינפו-גרפיקות שיצרו סטודנטים מהמכון הטכנולוגי חולון HIT, המתבססות על ממצאים נבחרים ממחקרי מרכז טאוב.

מן הממצאים הבולטים בחוברת "תמונת מצב המדינה 2016" של מרכז טאוב:

  • כאשר מנכים את השפעתו של מרכיב הביטחון על המסים וההוצאות, שיעורי המס בישראל הם בין הנמוכים ב-OECD – דבר המעיד על גישה הנוטה להתערב פחות בפעילות השוק. רבים נוטים להתעלם מהקשר בין מקורות ההכנסה לשימוש בהם, אולם הוא חשוב ביותר להבנת המדיניות הציבורית. תקבולי המס בישראל כאחוז מהתמ"ג נמוכים בהרבה מממוצע ה-OECD. עקב כך, הכנסותיה של ישראל נמוכות יותר, וכך גם יכולתה להשקיע במגוון תחומים, לרבות תשתיות ותכניות רווחה. (עמ' 11)
  • קצבאות הקשישים עלו ואילו קצבאות הילדים ירדו. מבין כלל הקצבאות של המוסד לביטוח לאומי בשנים 2000-2014, הקצבאות המיועדות לקשישים – קצבאות זקנה ושאירים ומימון טיפול סיעודי – תופסות את הנתח הגדול ביותר בהוצאה. לאורך השנים קיימת מגמת גידול ברורה בהוצאה המוקדשת לאוכלוסייה זו, המשקפת בעיקר מגמות דמוגרפיות של הזדקנות האוכלוסייה. לעומת זאת חלה ירידה בתשלומי קצבאות הילדים עקב שינויי חקיקה בשנים 2004–2002, אשר הביאו לירידה בגובהה של קצבה זו. (עמ' 20)
  • מרבית האוכלוסייה רוכשת ביטוח משלים ו/או ביטוח פרטי נוסף לביטוח הבריאות הממלכתי שמספקת המדינה. מתוך 20 מדינות OECD, ישראל ניצבת במקום השלישי בדירוג שיעור האזרחים המחזיקים בביטוח בריאות פרטי. ב-2012 ל-80% מהאוכלוסייה היה ביטוח בריאות משלים של קופות החולים, ומעט יותר מ-40% החזיקו בביטוח פרטי. ישראלים רבים מבוטחים בכפל ביטוחים, וכמעט כל מי שרכש ביטוח פרטי מבוטח גם במסגרת הביטוח המשלים. שיעור בעלי הביטוח המשלים גדל בכמעט 60% בין 1999 ל-2012, ושיעור בעלי הביטוחים הפרטיים גדל בכ-80% באותן השנים. כמו כן, כמעט כל משקי הבית ברמות ההכנסה הגבוהות מחזיקים בביטוח בריאות משלים, לעומת כמחצית בלבד ממשקי הבית ברמת ההכנסה הנמוכה ביותר. נתונים אלו מצביעים על אי שוויון בגישה לטיפולים רפואיים איכותיים ומהירים – נושא שעורר דאגה רבה בשנים האחרונות. (עמ' 29)
  • המגמות במעברים בין זרמי החינוך מעידים על התרחקות מהדתיות. בקרב יהודים יש תנועה רבה יותר מזרמי החינוך הדתיים יותר לזרמים דתיים פחות מאשר מעברים בכיוון ההפוך. כך, יש תלמידים רבים יותר שעוברים מהחינוך החרדי לבתי ספר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים, ומהחינוך הממלכתי-דתי לממלכתי, מאשר מעברים מהחינוך הממלכתי לזרמים הדתיים יותר. מספר העוברים הגדול ביותר נרשם מהחינוך הממלכתי-דתי לחינוך הממלכתי – ונתון זה מועצם לאור חלקו הקטן של החינוך הממלכתי-דתי בכלל מערכת החינוך (כ-15%). (עמ' 38)
  • נשים משכילות יותר מגברים בכל המגזרים. בכל קבוצות האוכלוסייה, שיעור הנשים המסיימות תואר ראשון גבוה יותר משיעור הגברים. ההפרש גבוה במיוחד במגזר החרדי, שבו שיעור הנשים בעלות תואר ראשון (כ-26%) גבוה יותר מפי שניים משיעור הגברים. השיעור הנמוך של בעלי תואר ראשון בקרב ערבים מצביע על החשיבות של הנגשת ההשכלה הגבוהה לקבוצה זו. הקבוצה ששיעור המשכילים בה הוא הגבוה ביותר היא יהודים חילונים, ולאחריה – יהודים דתיים. (עמ' 44)
  • שבעה ענפים אחראים לכ-75% מסך פער פריון העבודה בין ישראל ל-OECD. פריון העבודה הוא גורם חשוב בקביעת שכרם של העובדים. הפריון בישראל נמוך ביחס ל-OECD, והפער הולך ומתרחב עם השנים. רוב פער הפריון בין ישראל ל-OECD נובע משבעה ענפים שבהם פערי הפריון גדולים במיוחד, רובם ענפי שירות. ענף השירותים העסקיים האחרים (הכולל, בין היתר, שירותי עריכת דין וראיית חשבון) אחראי לפער של כ-3.32 דולרים לשעת עבודה, שהם כ-27.7% מסך הפער בין ישראל ל-OECD. ענפים נוספים שהיה להם חלק משמעותי בסך פער הפריון הם מסחר סיטוני (16.4%), שירותי אירוח ואוכל (9.0%), מסחר קמעוני (5.7%), מזון וטבק (5.4%) והובלה יבשתית (5.4%). לעומת זאת, נראה שענפים אשר נפתחו לייבוא ונחשפו לתחרות משמעותית מחו"ל (למשל, ענף הטקסטיל) נאלצו להתייעל כדי לשרוד, והדבר בא לידי ביטוי בעליית רמת הפריון בהם ולצמצום הפער בין ישראל ל-OECD. (עמ' 72)
  • גברים משתכרים שכר גבוה בהרבה מנשים במרבית קבוצות האוכלוסייה, למעט חרדים וערבים. בניגוד לקבוצות אוכלוסייה אחרות, בקרב חרדים שכר הנשים גבוה יותר משכר הגברים, ואצל ערבים הפערים בין גברים לנשים קטנים יחסית. השוני בין קבוצות אלו לאוכלוסיות אחרות מוסבר בהבדלים ברמת ההשכלה ובהשתתפות בכוח העבודה. אצל החרדים, הפער בין השכלת הנשים להשכלת הגברים גבוה במיוחד ולכן שכרן גבוה יותר. באוכלוסייה הערבית מרבית הנשים בעלות תואר ראשון מועסקות, ואילו נשים שאינן בעלות השכלה אקדמית מועסקות בשיעור נמוך בהרבה. לעומתן, מרבית הגברים הערבים עובדים, בכל רמות ההשכלה. לפיכך, משקלן של הנשים המשכילות בקרב המועסקים באוכלוסייה זו גדול בהרבה מאשר בקרב הגברים. (עמ' 80)
  • מחירי הדירות והשכירות עלו בחדות מאז 2007, אף שהשכר הריאלי לא עלה מאז שנת 2000. מאז תחילת המאה השכר הנומינלי עלה בצמוד למדד המחירים, כך שהשכר הריאלי לא עלה במשך 15 שנים לפחות. מחירי הדירות ושכר הדירה עלו מהר הרבה יותר ממדד המחירים לצרכן – אולם כל אחד מהם עלה בשיעור שונה, בניגוד לצפי התיאורטי. המחסור בשוק שכירות הכולל דיור בר השגה לטווח ארוך מאפשר למחירי הדירות להתרחק מרמתם הצפויה במצב של שיווי משקל. מצב זה עוזר להמחיש את החשיבות של יצירת שוק שכירות מוסדר בישראל. (עמ' 87)
  • בקרב זוגות צעירים שיעור הבעלות על דירת מגורים מצטמצם. היות ששכירות לטווח ארוך היא אינה אפשרות זמינה בישראל, זוגות נוטים לשאוף לדירה משלהם, אפילו בעלות גבוהה. שלא במפתיע, שיעור גבוה מאוד מהישראלים מעל גיל 45 גרים דירה בבעלותם, ושיעור זה לא השתנה משמעותית עקב עליית מחירי הדיור – בעיקר מפני שדירות אלו נרכשו ברובן לפני הזינוק במחירים לקראת סוף העשור הקודם. אולם אוכלוסיות צעירות יותר הושפעו מעליית המחירים ביתר עוז. בקרב גילאי 44–35 שיעור הפרטים שאינם גרים בדירה בבעלותם עלה לכ-36% ב-2014 לעומת פחות מ-30% ב-2004. בקרב גילאי 34–25 עלה השיעור בלמעלה מ-10 נקודות אחוז באותן השנים והגיע ליותר מ-60%. (עמ' 88)

לקריאת החוברת לחצו כאן

fathers Hebrew

wages Heb

housing Heb

 

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, בראשות פרופ' אבי וייס, הוא מוסד עצמאי ולא-מפלגתי למחקר חברתי-כלכלי היושב בירושלים. המרכז מעניק למקבלי ההחלטות המובילים בארץ ולציבור הרחב מבט-על בתחומי הכלכלה והחברה. הצוות המקצועי של המרכז והצוותים הבין-תחומיים – הכוללים חוקרים בולטים מהאקדמיה ומומחים מובילים מתחומי המדיניות – עורכים מחקרים ומציעים המלצות למדיניות בסוגיות החברתיות-כלכליות המרכזיות שהמדינה ניצבת מולן.