תקציר מנהלים

בזכות אוכלוסייתה הצעירה נהנית ישראל מיתרון בתגובה למגפת הקורונה. עם זאת, מערכת הבריאות נכנסה למשבר עם מחסור במשאבים וחלוקת סמכויות לא ברורה בין משרד הבריאות לבין גופים אחרים האחראים לניהול משברים כאלה. עם פרוץ מגפת הקורונה הוקצו למערכת הבריאות 17 מיליארד ש"ח נוספים, שחלקם הושקעו ישירות במערכת וחלקם בציוד ובתרופות. אולם גם אם המיטות ותקני כוח האדם שנוספו במסגרת זו יישארו באופן קבוע, השפעתם תהיה זניחה לנוכח קצב גידול האוכלוסייה של ישראל והזדקנותה המהירה ומצבה העגום של מערכת הבריאות, לרבות ההזנחה ארוכת הטווח של שירותי הבריאות בקהילה.

ישראל במגפה

ישראל נמצאת במצב טוב יחסית במונחי תמותה למיליון נפש מנגיף הקורונה הודות לכמה גורמים: רק 10% מהאוכלוסייה מעל גיל 65; תושבי ישראל נהנים מביטוח בריאות ממלכתי אוניברסלי; יש רק שער כניסה עיקרי אחד למדינה; רמה גבוהה של מוכנות למצבי חירום; ורמת סולידריות גבוהה.

התחלואה והתמותה מהנגיף הן תלויות גיל, ושיעורן במגזרים השונים בישראל נובע במידה רבה מהתפלגות הגילים בהם. לשם המחשה, רק 5% מהאוכלוסייה החרדית ו-8% מהאוכלוסייה הערבית הם מעל גיל 60, לעומת 20% מהאוכלוסייה שאינה חרדית. יישום הסתברויות תלויות גיל אחידות על מגזרי האוכלוסייה השונים ובחינת אינדיקטור זה בלבד היה מוביל לתוצאות הבאות:

• אף שהיהודים שאינם חרדים מהווים כ-67% מהאוכלוסייה, על סמך פרופיל הגילים שלהם שיעורם בקרב המאושפזים אמור היה להיות כ-79% ושיעורם בכלל הנפטרים כ-86%.
• שיעור החרדים באוכלוסייה הוא כ-12%, אך שיעורם בקרב המאושפזים אמור היה להיות 6.5% בלבד ושיעורם בכלל הנפטרים היה עומד על פחות מ-4%.
• הערבים מהווים כ-21% מהאוכלוסייה, אך שיעורם בקרב המאושפזים ובקרב הנפטרים אמור היה להיות 15.5% ו-10%, בהתאמה.

מנקודת המבט הצרה של דיון זה, ובהתעלם מגורמים רבים אחרים, ניתן לכאורה להבין את ההתנהגות השבטית של שמירה או אי שמירה על כללי הסגר, שכן היא מייצגת את הסיכונים היחסיים שכל קבוצת אוכלוסייה מקבלת עליה. אולם שיעורי התחלואה, האשפוז והתמותה הגבוהים שהתממשו בפועל בקרב ערבים וחרדים משקפים את תפיסת הסיכון השגויה שלהם.

מתח בין-דורי

ביטוח הבריאות הממלכתי הנוהג בישראל מבוסס על העברה בין-דורית של משאבים מהצעירים והבריאים יחסית למבוגרים, שעל פי רוב בריאותם איתנה פחות. למעשה, הקבוצה העיקרית הפעילה מבחינה כלכלית, אוכלוסיית בני 21–57, מסבסדת את הצעירים עד גיל 21 ואת המבוגרים מגיל 57 ומעלה. אולם המאבק בקורונה עשוי להעמיד את הסולידריות הבין-דורית הזאת במבחן, משתי סיבות עיקריות:

• בני 60 ומעלה צורכים כ-85% מעלות הכוללת של הטיפול בקורונה, פי שניים מאשר בימי שגרה.
• עלות התוספת שהוזרמה למערכת הבריאות למימון התגובה הישירה למגפה (17 מיליארד ש"ח), השקולה למס של כ-2% על הכנסותיהם של המועסקים, מושתת על האוכלוסייה בגיל העבודה.

"מחיר החיים"

הסגר הראשון, שחל ברובו ברבעון השני של שנת 2020, היה מוצלח במונחים של מניעת תמותה אך הוביל לירידה ניכרת בתוצר. עם זאת, על בסיס ההערכות המוקדמות של התמותה הצפויה מהנגיף, ועל בסיס ערך כלכלי מקובל של 340,000 ש"ח לשנת חיים, כפי שמשתקף מהחלטות ועדת סל הבריאות, במאזן בין המחיר הכלכלי ושנות החיים הפוטנציאליות שניצלו ניתן לומר שהסגר היה "כדאי".

מצב זה משתנה לנוכח הנתונים בתקופה שבין הסגר הראשון לשני, שבה הגידול בתוצר היה גדול בהרבה מערך שנות החיים שאבדו עקב פתיחת המשק:

• בתקופה שבין הסגרים מתו מהנגיף 1,232 איש יותר ממספר המתים שהיה צפוי אילו הסגר היה מוארך – אובדן של 9,270 שנות חיים, המוערכים בכ-3.1 מיליארד ש"ח.
• תמורת כל שנת חיים שאבדה "הרוויח" המשק בתקופה הזאת 2.9 מיליון ש"ח, פי שמונה ויותר מערכה של שנת חיים על פי הערך שקבעה ועדת סל הבריאות.

ניהול משבר הקורונה

חוקרי מרכז טאוב בחנו את המודל של תגובת מערכת הבריאות בזמן משבר הקורונה.

• המסגרת המשפטית אינה עקבית, וקשה לקבוע מי הגוף האחראי לניהול משברים מהסוג הזה: משרד הבריאות, משרד הביטחון, רשות החירום הלאומית (רח"ל) או המועצה לביטחון לאומי (מל"ל).
• ההוצאה הלאומית על שירותי בריאות והמשאבים שעמדו לרשות המערכת היו נמוכים גם ערב המשבר: בשנת 2019 עמדה ההוצאה על כ-7.5% מהתמ"ג, נמוך מממוצע ה-OECD (8.8%); מספר המיטות לאשפוז כללי היה 2.2 מיטות לאלף תושבים (לעומת ממוצע של 3.6 ב-OECD); התפוסה הממוצעת של מיטות אשפוז עמדה על 93% (לעומת 75% בממוצע ב-OECD).
• עם פרוץ המשבר הוקצו למערכת הבריאות 17 מיליארד ש"ח נוספים, אולם רק 4 מיליארד ש"ח מתוכם הושקעו ישירות במערכת, והשאר נועדו להשקעה במכונות הנשמה, תרופות וציוד מיגון אישי.
• רוב המשאבים הושקעו בבתי החולים ובמרכזי האבחון ולא הופנו משאבים משמעותיים לטיפול בקהילה.
• במסגרת ההיערכות לתחלואה הצפויה נוספו למערכת האשפוז כ-3,200 מיטות (תוספת של 16%), מהן כ-1,000 מיטות תקניות והשאר זמניות (בחניונים ובמרחבים מוגנים אחרים). גם אם יוחלט להשאיר במערכת את המיטות התקניות שנוספו, הדבר יעלה את מספר המיטות לאלף נפש בשיעור מזערי בלבד – מ-2.2 ב-2019 ל-2.23.
• המערכת תוגברה בכ-500 תקני רופאים חדשים (תוספת של 1.7%). גם אם תקנים אלו יהפכו לקבועים, העלייה במספר הרופאים לאלף נפש תהיה זניחה ביותר – מ-3.22 ב-2018 ל-3.28.