Archives

יש לכם סידור לקיץ?

sandbox-1583289_640_crאחת השאלות הנפוצות ששכירים שואלים זה את זה עם תחילת החופש הגדול היא "מה אתה עושה עם הילד? יש לך סידור?" ואכן, חודשי הקיץ מביאים עימם לא מעט דאגות וכאב ראש להורים. בתום פעילות הגנים, המעונות והקייטנות לפעוטות ולילדים נותרים שלושה שבועות ריקים ממסגרות שבהם ההורים צריכים למצוא פתרון לילדיהם. זוהי הזדמנות טובה לדון בחשיבותן של מסגרות חינוך איכותיות ונגישות לכול.

כאמור, נושא המסגרות לילדים – טיבן, משכן והפיקוח עליהן – עולה שוב ושוב בשיח הציבורי ובתקשורת. למעשה ניתן לטעון כי בליבו של שיח זה עומדת הטענה על חשיבות ההשקעה החברתית בגיל הרך. השקעה חברתית היא גישה המדגישה את פיתוח ההון האנושי באוכלוסייה ואת שילובם המיטבי של כלל האזרחים, בייחוד מקבוצות מוחלשות, בחברה ובשוק העבודה.

מחקרים רבים מצביעים על חשיבותה של השקעה בילדים בשלב הגיל הרך והשפעתה על התפתחותם. הסקירה שערכו יוסי שביט, יצחק פרידמן, ג'וני גל ודנה וקנין, אי שוויון מתהווה בגיל הרך: על הקשר בין עוני, גירויים חושיים, התפתחות הילד והישגים, מראה כי השקעה חברתית בדמות תוכנית חינוך איכותיות בגנים עשויה לתרום להתפתחות מיטבית של ילדים לאורך זמן, וכי במקרים רבים השפעתה נמשכת גם לאורך חייהם. עוד עולה מהמסמך שמסגרות חינוך איכותיות ונגישות עשויות לפצות על חסכים שקיימים לעיתים אצל ילדים מרקע חברתי-כלכלי נמוך). למשל, תוכנית התערבות בניו ג'רזי שכללה שיפור של הצוות החינוכי, תמריצי שכר ויישום תוכנית לימודים מאתגרת שיפרה את הישגיהם של ילדים ממשפחות מעוטות יכולת בכ-30% בקריאה, מתמטיקה וידע כללי. בהולנד נמצא כי ילדים צעירים בגיל 2-6 שנכנסו לתוכנית חינוך איכותית ממושכת הדביקו את הפער בתוך זמן קצר לא רק באוצר מילים, אלא גם במיומנויות רכות כמו תשומת לב סלקטיבית.

נוכח הידע המצטבר על חשיבותן של מסגרות איכותיות לגיל הרך לפיתוח החשיבה של ילדים, בייחוד אלו החיים בעוני, ונוכח ההשפעה החיובית שיש להשקעה במסגרות אלו על החברה, נראה כי חשוב לפתח מערך של מסגרות חינוך איכותיות לגיל הרך ולהנגישו לאוכלוסיות מוחלשות.

נוהרות לעבודה: שיפור בתשתיות התחבורה הציבורית יתרום לשיפור שיעור התעסוקה בקרב נשים ערביות

road-3251358_640_crרבות דובר בתקשורת על העלייה הניכרת בשיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות. ואכן, מחקר שפורסם בדוח מצב המדינה לשנת 2018 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מראה כי שיעור התעסוקה בקרבן עלה, וכמעט הגיע ליעד שהציבה לעצמה הממשלה לשנת 2020 (41%).

לצד תוכניות המעודדות השתתפות בכוח העבודה, כמו הרחבת הנגישות של מענקי עבודה והתוכנית "נושמים לרווחה" של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (בשיתוף ארגון הג'וינט וקרן רש"י), השקיעה המדינה משאבים רבים בהרחבת החינוך הטכנולוגי-מקצועי בתיכונים במטרה להרחיב את אפשרויות התעסוקה. עם זאת, שיעור התעסוקה של נשים ערביות עודנו נמוך בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה אחרות בישראל – 39%, לעומת 84% בקרב נשים יהודיות לא חרדיות ו-76% בקרב נשים יהודיות חרדיות.

המחקר השתלבות נשים ערביות בשוק העבודה: השכלה, תעסוקה ושכר, שערכו הדס פוקס ותמר פרידמן ווילסון, בחן את האתגרים הניצבים בפני השתלבותן במשק בכלל, ואת הסיבות להשתלבותן באחוזים גבוהים בתחום החינוך הרווי בפרט. אחת הסיבות שהחוקרות הצביעו עליהן היא שעבודה בתחום זה מאפשרת להן להישאר בקרבת ביתן, ובכך להמנע מהמחירים שגובים מחירי היוממות מבחינת הזמן והמרחב שיקח להן להגיע ולחזור ממקום עבודתן.

על הקשר שבין בחירת מקצוע לאפשרויות התעסוקה ונגישותה מפרט חיים בלייך בדוח . הדוח עומד על חשיבותה של ההתאמה המרחבית ליציאה לעבודה בתעסוקה הולמת. ניכר כי הבידול הגיאוגרפי של האוכלוסייה הערבית והמרחק ממרכזי תעסוקה מגדילים את מחירי היוממות (בזמן ובמרחק נסיעה) בעבור נשים ערביות שבדרך כלל גם מטפלות בילדים ובמשק הבית ומקשים את השתלבותן בכוח העבודה. בהתחשב בכך שחלק הארי של האוכלוסייה הערבית מתגוררת בצפון והיא מונה כמחצית מתושביו, השקעה בתשתיות תחבורה באזור תתרום להעלאת שיעור התעסוקה בקרב נשים ובקרב תושבי הצפון בכלל.

במילים אחרות, הדוח טוען להיתכנותו של קשר בין נגישות התעסוקה ליציאתן של נשים ערביות לעבודה. היעדר תשתיות תחבורה ציבורית הולמת עלול לעכב את המגמה המבורכת של שיפור באחוזי התעסוקה בקרב נשים ערביות. שיפור תשתיות התחבורה הציבורית לא רק יקל על עובדים להגיע למקום עבודתם אלא גם יענה על צרכים  אחרים ויתרום לקידום שוויון הזדמנויות במגוון תחומי חיים.

 

לקראת יום העצמאות ה-71

יום העצמאות בפתח, והנה תמונה של ישראל כפי שהצגנו לקראת יום ההולדת ה-70 והחגיגי של המדינה. רובם המכריע של הממצאים ימשיך ללוות אותנו גם השנה וימשיך להשפיע בשנים הקרובות:

  • רמת החיים בישראל ממשיכה לעלות, כמו גם התוצר המקומי הגולמי. למרות זאת, פוטנציאל הצמיחה נמצא בירידה, בעיקר בשל הקיפאון בפריון העבודה.
  • שיעורי העוני ואי השיוויון בישראל הם עדיין מהגבוהים מבין המדינות המפותחות. למרות ששיעור המשפחות החיות בעוני נשאר יציב בעשורים האחרונים ועומד על 20%, חל שינוי במדיניות הטיפול בעוני ובסיוע החומרי שניתן למשפחות נזקקות.
  • הישראלים מוציאים יותר כסף מכיסם על הוצאות בריאות. זוהי נגזרת של אחד האתגרים המבניים הגדולים של מערכת הבריאות, שקשור במימון הציבורי שלה ובחלוקה הפנימית בין מימון פרטי לציבורי.
  • בשנים האחרונות נרשמה עליה, בעיקר בקרב תלמידים ערבים, בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה – דבר שעשוי להשפיע על האפשרות להשתלב בעתיד במקצועות בשכר גבוה. למרות זאת עדיין יש פער גדול בין המגדרים והמגזרים השונים בפנייה למסלולים אלו.
  • שיעור המועסקים במשק עלה, אך לא כל קבוצות האוכלוסייה הגיעו ליעד התעסוקה שהעמידה הממשלה לשנת 2020. נשים ערביות מתקרבות ליעד של 41% מועסקות, אך גברים חרדים עדיין רחוקים מהיעד המוגדר של 63%, ורק 48% מהם מועסקים.

בקרוב נפרסם את תמונת מצב המדינה 2019, הפרסום השנתי והידידותי שלנו, שיצא לאור בתמיכתה הנדיבה של קרן קורת, ומציג תמונה של מצבה הכלכלי והחברתי של ישראל. לחצו על הקישור והירשמו לניוזלטר שלנו כדי לקבל אותו מיד כשיצא.

חג עצמאות שמח!

 

מספר התלמידים בחינוך המיוחד בישראל צומח בשיעור עצום

בשנים 2018–2000 תקציבו של החינוך המיוחד בישראל גדל בקצב כפול כמעט מזה של תקציב החינוך בכללותו, וזאת בתקופה של צמיחה ללא תקדים כמעט בתקציב המשרד: גידול של 83 אחוזים.

הסיבה העיקרית לעלייה בתקציב החינוך המיוחד היא הגידול העצום במספר התלמידים בו. בשעה שמספר התלמידים הכולל גדל מ-2005 ב-33 אחוזים, מספר התלמידים בחינוך המיוחד זינק ב-127 אחוזים.

הגידול במספר תלמידי החינוך המיוחד היה מהיר במיוחד בקרב תלמידים אוטיסטים – מספרם עלה מ-894 בשנת 2000 ל-11,145 ב-2018. מספרם של תלמידים בעלי הפרעות התנהגות קשות עלה באותן שנים מ-2,347 ל-17,483.

יצוין כי לא חל שינוי מהותי בשיעור תלמידי החינוך המיוחד המשולבים בחינוך הרגיל, והוא נע בין 38 ל-44 אחוזים לאורך התקופה. מבין הלומדים בנפרד, החלוקה בין הלומדים בבתי ספר לחינוך מיוחד למשולבים בכיתות מיוחדות בבתי ספר רגילים נשארה גם היא יציבה למדי: כמחצית בבתי ספר מיוחדים, והמחצית האחרת בכיתות הנפרדות.

לדפוסי הגידול באוכלוסיית תלמידי החינוך המיוחד ולהפנייתם למסגרות השונות יש השלכות ניכרות על התקציב.

קראו את המחקר המלא על מגמות במערכת החינוך הישראלית.

שינוי בתקציב החינוך המיוחד

דתיות לומדות פחות מדעים גם בשל מחסור בהזדמנויות

Hadasבמחקר של מרכז טאוב שפורסם לאחרונה מצאנו כי תלמידים ותלמידות רבים יותר פונים ללימודי מקצועות מדעיים וטכנולוגיים, ובמיוחד למגמות במסלול הטכנולוגי הגבוה – הכולל מגמות כמו ביו-טכנולוגיה ומדעי המחשב. למיומנויות הנלמדות במגמות הללו יש ביקוש גבוה בתחומי ההיי-טק ומקצועות מדעיים-הנדסיים אחרים, והפערים עלולים להשפיע על המשך הדרך – באקדמיה ובשוק התעסוקה.

ככלל, שיעור הבנים במסלול הטכנולוגי הגבוה גדול משיעור הבנות במסלול זה, אך ניכר הבדל גדול בין יהודים לערבים. במערכת החינוך הערבית חלה העלייה הגדולה ביותר בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה – ובמיוחד בקרב בנות, ששיעורן עולה על שיעור הבנים. זוהי מגמה יוצאת דופן ביחס למדינות OECD אחרות, ומעניינת במיוחד על רקע מאפייניה המסורתיים של החברה הערבית בישראל. אין ספק שיהיו לה השלכות דרמטיות על שילובן של ערביות בשוק העבודה בעתיד.

בחינוך העברי, לעומת זאת, הפערים בין שיעור הבנים לבנות עדיין גבוהים. בזרם הממלכתי שיעור הבנות במסלול הטכנולוגי הגבוה נמוך ב-40 אחוז משיעור הבנים. נתון מטריד במיוחד הוא שהפער בזרם הממלכתי-דתי גבוה יותר מבכל מגזר אחר. מעט מאוד נערות דתיות לומדות במסלול הטכנולוגי הגבוה, בעיקר בהשוואה לשיעור הגבוה של נערים דתיים הלומדים במגמות המשתייכות למסלול זה – 1 מתוך 4 נערים דתיים לומדים במגמה טכנולוגית גבוהה, לעומת פחות מ-1 מתוך 10 מהנערות הדתיות. הפער גם אינו מצטמצם עם השנים, בניגוד למגזרים אחרים.

הבנות הדתיות מגיעות מחברה שמרנית יותר – אך כך גם הבנות הערביות, שכאמור לומדות היום מדעים וחינוך טכנולוגי בשיעורים גבוהים מאוד. רוב הדתיות לומדות במסגרות נפרדות, שיכלו לתרום לפנייה למקצועות מדעיים (כבר נטען בעבר כי ההישגים של נשים במתמטיקה משתפרים כשהן לומדות בסביבה נשית בלבד). אך נראה כי ההפרדה המגדרית דווקא מביאה לצמצום האפשרויות בעבורן; רק 18 אחוזים מבתי הספר הדתיים לבנות מציעים מגמות טכנולוגיות גבוהות, לעומת 48 אחוזים מבתי הספר האחרים. סביר להניח שיש דתיות שהיו בוחרות במסלול זה – אולם האפשרות אינה קיימת מפני שאין מגמות כאלו בבית ספרן.

השיעור הנמוך של הבנות הדתיות בחינוך הטכנולוגי הגבוה מצטרף למגמה כללית של מיעוט דתיות בלימודים מדעיים – שיעור הדתיות שלומדות מקצוע מדעי ברמת חמש יחידות עומד על 33 אחוזים, לעומת 37 אחוזים בחינוך הממלכתי וכ-46 אחוזים בחינוך הערבי. התופעה ניכרת גם בתחומים שיש בהן רוב נשי באופן מסורתי, כמו ביולוגיה וכימיה. נראה כי ההסבר לכך נעוץ בסיבות מעשיות – בתי הספר בחינוך הממלכתי-דתי קטנים יחסית ולכן היצע המקצועות להרחבה קטן יותר – ובנורמות והשפעות סביבתיות על הבנות הדתיות, הממעטות לפנות ללימודים טכנולוגיים ומדעיים בבתי הספר.

חשוב לוודא שלתלמידות דתיות ניתנת ההזדמנות ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים ברמה גבוהה בתיכון, מפני שהתחומים המדעיים קשורים להזדמנויות בשוק העבודה ולפוטנציאל השתכרות גבוה יותר, ואלה תחומים שקשה ללמוד אותם ברמה אקדמית ללא הכנה מתאימה כבר בתיכון. במילים אחרות: אם לנערות דתיות לא תינתן ההזדמנות ללמוד את הנושאים הללו בבית הספר, עד כניסתן למוסדות להשכלה גבוהה ההזדמנות עלולה להיעלם, ולהשפיע בהתאם על הזדמנויות בשוק התעסוקה.

פערים מגדריים בשוק העבודה הם לא סיפור של מגזר ספציפי. למעשה, פערי השכר, במיוחד בחישוב שעתי, הם הגבוהים ביותר דווקא במגזר החילוני. אפילו באוכלוסייה הערבית, שבה כאמור יש רוב לנערות במסלול הטכנולוגי הגבוה, עדיין יש ייצוג חסר של נשים בחוגים הטכנולוגיים וההנדסיים במוסדות להשכלה גבוהה. חשוב לאפשר לכל תלמידה לבחור את תחומי הלימוד שהיא מעוניינת בהם, אך במגזר הדתי כדאי להקדיש תשומת לב יתרה להשפעות של הסביבה על הבחירה בתחומי הלימוד, וכן לחסמים הטכניים שאינם מאפשרים לבנות שמעוניינות בכך ללמוד לימודים טכנולוגיים ומדעיים ברמה גבוהה.

פורסם גם בדה-מארקר תחת הכותרת: הצעירות הערביות כובשת את פסגת ה-OECD בחינוך הטכנולוגי

בחירות 2019: המדריך לנושאים חברתיים-כלכליים

לקראת הבחירות הקרבות לכנסת, מרכז טאוב עושה לכם סדר בנושאים הבוערים ביותר בתחומי החברה והכלכלה בישראל #בוחריםלדעת

070bd532bf9e8cf6473daa4d13704402

גללו מטה כדי לקרוא על כמה מהמגמות החשובות ביותר בישראל בתחומי כלכלה וחברה. קריאה נעימה! 

אקטואלי | יוקר המחיה | דמוגרפיה | צמיחה כלכלית | תעסוקה | חינוך | בריאות | רווחה


אקטואלי

מדוע המשכורות בישראל כל כך נמוכות ועלויות המחיה גבוהות כל כך? האם המחאה החברתית שפרצה ב-2011 הצליחה להוריד את המחירים? למדו עוד על ההתפתחויות בתחום יוקר המחיה בישראל בשנים האחרונות, לרבות מגמות במחירי המזון והדיור ורמת החוב של משקי הבית.

Israeli shekel notes background

דמוגרפיה

מבנה הגילים באוכלוסייה בישראל משתנה במהירות, מפני שמצד אחד שיעורי פריון הילודה במדינה הם הגבוהים ביותר מבין המדינות המפותחות, ומצד אחר מספר הקשישים בישראל צפוי להכפיל את עצמו עד 2035. נוסף על כך, הרכבן של קבוצות האוכלוסייה השונות בחברה הישראלית משתנה גם הוא. קראו על ההשלכות של המגמות הדמוגרפיות הללו על מגוון תחומי מדיניות אחרים בישראל.

baby-boy-sleeping-in-blanket (1)

צמיחה כלכלית

התעסוקה בישראל נמצאת בשיא של כל הזמנים ושיעור האבטלה מצוי בשפל היסטורי. צמיחת התמ"ג דומה לזו שנרשמה בשנים קודמות והשכר נמצא במגמת עלייה. עם זאת, פוטנציאל הצמיחה של המשק מצטמצם בשל שינויים דמוגרפיים ומגמות בפריון העבודה, שאינו צומח כלל. האם יש עוד מקום להתרחבות של התעשייה המצליחה ביותר בישראל – ההיי-טק – ולעידוד הצמיחה הכלכלית באמצעות הרחבת ההשתתפות בשוק העבודה?

TEL AVIV/ISRAEL - 5 AUGUST 2014: city Tel Aviv streets and buildings from a height. 5 august 2014 Tel Aviv.

תעסוקה

כדי להבין מה מתרחש בשוק העבודה בישראל, חשוב לבחון את המגמות לפי מגדר ומגזר. ההבדלים בין גברים לנשים במשלחי היד, בהיקף המשרות ובמאפיינים אחרים בשוק העבודה משפיעים על פער השכר המגדרי בהווה ובעתיד כאחד (באמצעות מערכת הפנסיה). נוסף על כך, יש הבדלים נרחבים בין מאפיינים של קבוצות אוכלוסייה שונות בשוק העבודה, ובכלל זה בשיעורי ההשתתפות בשוק העבודה, בתחומי התעסוקה ואפילו בדפוסי ההגעה לעבודה.

חינוך

משנות הילדות המוקדמת עד התיכון והאקדמיה, המגמות במערכת החינוך מעצבות את דור העתיד של ישראל. היכן ניצבת המערכת ביחס ליעדים העיקריים שהציבה לעצמה? כיצד מתבטא אי השוויון בחינוך, ובאילו נקודות אפשר לנסות להתמודד איתו – ואולי לצמצם את הפערים?

Children In Classroom

בריאות

מבחינות רבות מודדי הבריאות הנוכחיים של ישראל טובים למדי, אולם הם משקפים את השקעות העבר במערכת. כיום יש סימנים להרעה יחסית במצב הבריאות של האוכלוסייה, ומערכת הבריאות נאלצת להתמודד עם אתגרים הנובעים מהמימון הממשלתי, מהערבוב בין המערכת הציבורית לפרטית, מהזדקנות האוכלוסייה ומהבדלים גדולים במצב הבריאות בין קבוצות אוכלוסייה שונות.

backbone-blur-check-721166

רווחה

מערכת הרווחה בישראל מתאפיינת ביציבות ארוכת טווח ברמת ההוצאה החברתית ובאפקטיביות המוגבלת של הניסיונות להתמודדות עם העוני ואי השוויון במדינה. לצד זאת, יש הבדלים ניכרים בין רשויות שונות במימון שירותי הרווחה, ובין ארגונים ועמותות בתחום הרווחה במימון הפעילות.

ID:12964757

האם ישראל מוכנה להזדקנות האוכלוסייה?

דב צרניחובסקי dovמרכז טאוב אירח לאחרונה – בשיתוף עם "מרכז ישראל-אסיה" – דיוני שולחן עגול בנושא "כינון תוכנית לאומית להתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה בישראל: לקחים מסינגפור". הדיון כלל תובנות מפיו של כריסטופר גי, דובר אורח מסינגפור. שאלנו את מנחה האירוע ויו"ר תוכנית מדיניות הבריאות שלנו, פרופ' דב צ'רניחובסקי, חמש שאלות שיבהירו מדוע הנושא הזה חשוב כל כך.

 

1.מדוע הזדקנות האוכלוסייה היא נושא שחשוב כל כך לדון בו כעת בישראל? אנחנו לא מדינה צעירה יחסית?

האוכלוסייה בישראל אכן צעירה יחסית (בשל ההגירה ושיעורי הפריון הגבוהים) ורק כ-10 אחוזים מהאוכלוסייה הם בני ובנות 65 ויותר, לעומת שיעור כמעט כפול בארצות הברית, באירופה וביפן. לצד זאת, האוכלוסייה מזדקנת במהירות –  מספר הקשישים בני 70 ויותר צפוי להכפיל את עצמו עד 2035. עקב כך, שיעור הליקויים התפקודיים צפוי לגדול בקצב מהיר ב-16 אחוזים מהגידול באוכלוסייה. בעיה מרכזית אחרת בישראל היא שכחמישית מהקשישים במדינה חיים מתחת לקו העוני.

כדי להתמודד עם הגידול בביקוש לטיפול סיעודי שצפוי להתלוות להזדקנות האוכלוסייה, ישראל צריכה להתמודד עם המחסור במשאבים המוקצים לטיפול מסוג זה, להעריך את הפוטנציאל הנוכחי והעתידי במימון טיפול סיעודי מסוגים שונים, ולהתמודד עם כשלי יעילות באופן שבו הקצבאות והשירותים מחולקים לאוכלוסייה המבוגרת.

2. כיצד מוענק הטיפול הסיעודי בישראל כיום?

בניגוד למרבית המדינות המפותחות (למעט ארצות הברית), בישראל אין כיום מערך אוניברסלי מקיף לביטוח סיעודי. רק כמחצית מההוצאה על טיפול סיעודי בישראל היא במימון ציבורי, וחלקה של ההוצאה הפרטית עומד על 45 אחוזים – פי שלושה מהממוצע ב-OECD, העומד על 16 אחוזים. ההסתמכות הנרחבת על מימון פרטי מובילה לאי שוויון בסוג הטיפול הסיעודי שמקבלים הקשישים בישראל מרקע חברתי-כלכלי שונה. יתרה מכך, שיטת החלוקה של הקצבאות והשירותים מבוזרת ומבלבלת. האחריות מפוזרת בין כמה גופים ורשויות ממשלתיים, והאזרחים הוותיקים מתקשים להבין כיצד למצות את זכויותיהם.

3. אילו המלצות ניתנו בישראל כדי לשנות את מערכת הטיפול הסיעודי ולהתכונן לשינויים בהרכב הגילים באוכלוסייה?

ועדת המשנה לעניין הקשיש בכנסת בראשות ח"כ טלי פלוסקוב (שהשתתפה בדיון), שיועצהּ היה פרופ' יצחק בריק (שהשתתף גם הוא בדיון), ניסחה המלצות בנוגע למערכת הטיפול הסיעודי בישראל. המלצותיה כללו מלחמה בעוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל, שיפור התמיכה במטפלים ובמטפלות העיקריים, וייעול אספקת הקצבאות והשירותים לקשישים. עם זאת, ועדת המשנה לא התמודדה עם ההשלכות התקציביות של ההמלצות.

4. למה להשוות בין ישראל לסינגפור?

ישראל וסינגפור חולקות כמה מאפיינים חשובים: הן מדינות צעירות, קטנות, מפותחות ו"מבודדות", וגישתן למשאבי טבע מוגבלת. חשוב מכך – סינגפור נחשבת למובילת דרך בנושא תכנון מדיניות עתידית, בפרט בתחום ההיערכות להזדקנות האוכלוסייה. קצב ההזדקנות של האוכלוסייה בסינגפור הוא השני במהירותו בעולם, והמדינה מצויה בתהליכים של כינון מדיניות שתרכך את השינוי הדרמטי שצפוי במבנה הגילים בה בעשורים הקרובים. בשל כך ישראל, המתמודדת עם אתגרים משלה הנובעים מהזדקנות האוכלוסייה, יכולה ללמוד מהניסיון של סינגפור.

5. מה הם הדברים המרכזיים שישראל יכולה ללמוד מסינגפור בעניין ההיערכות להזדקנות האוכלוסייה?

חשוב לציין שיש כמה הבדלים בולטים בין סינגפור לישראל בתרבות ובמבנה הממשל, לכן יש לנקוט משנה זהירות באימוץ פתרונות ממדינה למדינה. לצד זאת, יש כמה היבטים בגישתה של סינגפור לנושא הזדקנות האוכלוסייה שיוכלו לסייע לכינון תוכנית לאומית להיערכות דומה בישראל, למשל סבסוד אוניברסלי לדיור ציבורי שיסייע לענות על צורכי הדיור של קשישים (הוצאה גדולה מאוד בעבור הקשישים בישראל). דוגמאות נוספות הן החלת חיסכון חובה לצורכי מימון טיפול סיעודי, מרכזים לטיפול יום בעבור קשישים, הסדרים רשמיים לבני המשפחה המטפלים, ושיתוף פעולה בין-משרדי בכינון תוכניות בקנה מידה רחב כדי להתמודד עם ההזדקנות.

 

זה מוכח: הכל מתחיל במדעים

people-2557399_640לימודי מדעים והנדסה (הידועים באנגלית בקיצור STEM – מדעים, טכנולוגיה הנדסה ומתמטיקה) מזוהים עם מקצועות מבוקשים ועם שכר גבוה בישראל ובעולם כולו. לרגל ציון היום הבין-לאומי לנשים וילדות במדע, בדקנו אילו מגמות ניכרות בקרב נשים וילדות בתחומי המדעים וההנדסה בישראל.

עם הגיעם לתיכון אפשר לראות פערים ניכרים בין בנים לבנות הן בתחום ההישגים במתמטיקה (שניכרים כבר בבית הספר היסודי) הן בתחום הלימודים המורחב שבוחרים התלמידים. אף שבאופן כללי הישגיהן של נערות בבגרות טובים יותר מאלו של נערים, ציוניהם של הנערים בבגרות במתמטיקה גבוהים יותר בכל רמות הלימוד. נוסף על כך, שיעורן של התלמידות במגמות הומניות, כמו ספרות ואומנות, עומד על יותר מ-80 אחוזים, ולעומת זאת שיעורן במגמות מדעי המחשב ופיזיקה עומד על כ-35 אחוזים בלבד.

מגמה מדאיגה במיוחד היא היעדרן של מגמות טכנולוגיות גבוהות בבתי ספר ממלכתיים-דתיים לבנות. על פי רוב ללימודים בקבוצה חד-מינית יש יתרונות רבים בעבור בנות, אולם במקרה הזה ההפרדה מביאה לכך שבתי הספר לבנות אינם מציעים לימודים מורחבים בתחומי הטכנולוגיה הגבוהה. מבין 105 התיכונים הדתיים לבנות בישראל, רק 19 (שהם 18 אחוזים) מציעים מגמות בתחומי הנדסה וטכנולוגיה, בהשוואה ל-48 אחוזים בקרב בתי הספר האחרים בחינוך העברי שאינם חרדיים. כדי להגדיל את היצע המגמות הטכנולוגיות בעבור נערות דתיות אפשר לפתוח מגמות משולבות לכמה בתי ספר.

לעומת זאת, במערכת החינוך הערבית חלה התקדמות בולטת בלימודי תחומים מדעיים בקרב בנות. מבין הלומדים מתמטיקה ברמת חמש יחידות במגזר הערבי שני שלישים הם תלמידות, לעומת 45 אחוזים באוכלוסייה היהודית. כמו כן, שיעור הלומדות מקצוע מדעי ברמה מורחבת בקרב ערביות עומד על יותר מ-70 אחוזים מהזכאיות לבגרות, לעומת כ-40 אחוזים מבין היהודיות הזכאיות לבגרות.

אולם למרות המגמות הללו ולמרות העלייה בשיעור הערביות הרוכשות השכלה גבוהה, כאשר נשים ערביות מגיעות לאקדמיה הן אינן ממשיכות בלימודי התחומים המדעיים וההנדסיים. לעומת זאת, שיעור גבוה במיוחד מביניהן פונות ללימודי חינוך והוראה. אם כן, בקרב נשים ערביות לימודי המדעים וההנדסה המוגברים בתיכון אינם מובילים בהכרח לתעסוקה בתחומים הללו.

להבדלים בין גברים לנשים בתחומי הלימוד בתיכון, ולאחר מכן בלימודים העל-תיכוניים, יש השלכות נרחבות. פער השכר המגדרי בישראל עומד על כ-30 אחוזים, וכ-14 אחוזים ממנו ניתנים להסבר באמצעות ההבדלים במשלחי היד שאופייניים לגברים ולנשים. אפילו בקרב נשים שסיימו לימודים לתואר במדעי המחשב, שיעור גבוה יחסית פנו להוראה או לתחומים אחרים ולא למשרות רווחיות יותר בתחומן, כגון תכנות.

מה אפשר לעשות?

בהינתן ממצאים אלו חשוב להעלות את המודעות להשפעת הבחירה של תחום הלימודים האקדמי על השכר. נוסף על כך, יש לקדם תוכניות שמעודדות נשים המסוגלות ומעוניינות בכך ללמוד תחומים מדעיים והנדסיים ברמה גבוהה מכבר מגיל צעיר.

ישראליות יולדות יותר: מבוגרות יותר, משכילות יותר, וגם ללא מסגרת זוגית

אלכס וינרב Alex Weinreb

עובדה ידועה היא שפריון הילודה בישראל גבוה בהרבה מהפריון במדינות מפותחות אחרות. נהוג להזכיר שני גורמים המעודדים את הילודה הרבה בישראל: הפן התרבותי, המעוגן בחוויה ההיסטורית של העם היהודי, והמדיניות המקלה על נשים בישראל לשמור על איזון בין עבודה למשפחה. אולם טיעונים אלו אינם משכנעים במיוחד כשמשווים בין היהודים בישראל ליהודים בשאר העולם. אף שהם חולקים את אותה ההיסטוריה, הפריון בקרב יהודים ביתר המדינות המפותחות נמוך במידה ניכרת – לרבות בקרב יהודים החיים באירופה, שבה מדיניות הרווחה נדיבה יותר מאשר בישראל.

נתונים אלו מחזקים את הסברה כי תמיכה נרחבת בערכי המשפחה, שבאה לידי ביטוי ברצון לילדים, היא גורם מרכזי לפריון הגבוה בישראל. במחקר שנערך לאחרונה במרכז טאוב על ידי פרופ' אלכס וינרב (בתמונה) ואחרים, ראינו כי רק 6 אחוזים מהנשים היהודיות בגילי 59–45 לא הביאו ילדים לעולם, לעומת 11 ו-13 אחוזים בקרב נשים באותה קבוצת גיל במדינות אירופה הים-תיכוניות ובצפון אירופה (בהתאמה), ו-14 אחוזים בקרב נשים ערביות בגילים אלו בישראל. הרגישות בנושאי משפחה אינה ניכרת רק בקרב נשים נשואות; הפריון בישראל נמצא במגמת עלייה הן במסגרת הנישואים הן מחוצה לה. בעשורים האחרונים העלייה החדה ביותר בפריון בקרב נשים שמעולם לא נישאו חלה בקרב נשים בסוף שנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים לחייהן – כלומר בקרב נשים שככל הנראה ביקשו לנצל את חלון הפוריות שלהן ולהקים משפחה גם ללא מסגרת זוגית.

אם כן, שיעור הפריון הגבוה בישראל אינו נובע רק מכך שקבוצות מסוימות באוכלוסייה, כגון נשים חרדיות, מביאות ילדים רבים לעולם (שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות נע סביב 7 ילדים לאישה מאז שנות השמונים), אלא גם מכך שהולדת ילדים היא נורמה רווחת ביותר בכל המגזרים בחברה הישראלית.

במחקר ראינו גם כי ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב נשים יהודיות בישראל, לצד עלייה חדה בגיל בעת הלידה הראשונה (בניגוד למגמה במדינות אחרות בעולם, שבהן רמות הפריון יורדות עם העלייה בגיל בעת הלידה הראשונה). נוסף על כך, רמות הפריון של נשים עלו לצד גידול מרשים בהשתתפותן בכוח העבודה. כפי שעולה ממחקרם של חוקרת מרכז טאוב הדס פוקס ונשיא המרכז פרופ' אבי וייס, שיעור הנשים העובדות בקרב האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית בישראל הוא הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD, פרט לאיסלנד.

הפריון בישראל חריג גם בכך שבגיל 40 לנשים אקדמאיות יש מספר ילדים דומה לזה של נשים בעלות השכלה תיכונית – לעומת כמעט כל שאר המדינות המפותחות, שבהן לנשים משכילות יותר יש פחות ילדים. אם כן, לא רק שנשים מכל המגזרים בישראל מביאות ילדים לעולם, אלא שבניגוד למתרחש בעולם, המגמות המזוהות עם ירידה בפריון (עלייה במספר הנשים שלומדות לתארים אקדמיים, שעובדות ושמתחילות ללדת בגיל מאוחר יותר) אינן מובילות למספר קטן יותר של ילדים, אלא לעלייה במספר הילדים הנולדים להורים משכילים ומבוגרים יותר.

ממה נובעות מגמות עידוד הילודה בישראל?

הסבר אפשרי אחד מופיע במחקריהם של דמוגרפים ישראלים כמו ברברה אוקון וגיא סטקלוב, המראים את התפקיד החשוב של המשפחה המורחבת בגידול הילדים ביום-יום: לא רק שנוכחותם של סבים וסבות, דודים ודודות מסייעת לשמור על האיזון בין גידול הילדים לעבודה, היא גם משמשת דוגמה חיה לכך שאין צורך לבחור בין קריירה למשפחה.

למרות ההשערות, הגורמים לפריון הגבוה בישראל הם עדיין בגדר תעלומה עבורנו. אך דבר אחד ברור: הפריון בישראל – וייתכן שגם הגישה למשפחה בכללותה – יוצא דופן בעולם המפותח.

אז מה מצב המדינה?

1) מה זה בדיוק "דוח מצב המדינה" ומה הוא מלמד אותנו על החברה והכלכלה בישראל?

Avi picture"דוח מצב המדינה 2018" כולל עשרה מחקרים מקוריים וחדשים העוסקים במגוון סוגיות חברתיות-כלכליות בישראל. חמישה מהמחקרים הללו סוקרים את המגמות המרכזיות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, החינוך, הבריאות והרווחה – ושאר הפרקים מתמקדים בנושאים ספציפיים יותר.
נוסף על כך, השנה כולל הספר תקצירים של מחקרים חשובים שפורסמו במהלך 2018 והשפיעו על השיח הציבורי והמדיני. השילוב בין המחקרים לתקצירים מעניק תמונה רחבה של החברה והכלכלה בישראל.

2) מה מצבו הכללי של המשק בישראל?

התמונה מעורבת. מצד אחד, התעסוקה ב-2018 נמצאת בשיא של כל הזמנים, שיעור האבטלה מצוי בשפל היסטורי, צמיחת התמ"ג לנפש גבוהה והשכר עולה. מצד אחר, פוטנציאל הצמיחה העתידי מצטמצם בשל השינויים הדמוגרפיים והמגמות בפריון העבודה, שאינו צומח כלל. רמת המחירים בישראל ירדה במרבית קטגוריות הצריכה, אולם מחירי הדיור דווקא עלו (אם כי אחד מפרקי הספר מראה באופן מפתיע כי היכולת לרכוש דיור כיום דומה לרמתה באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת).

3) היכן ממוקמת ישראל ביחס ליעדי התעסוקה ולסדרי העדיפויות שהציבה הממשלה?

כפי שמורה הפרק המציג את המגמות בשוק העבודה, במרבית קבוצות האוכלוסייה בישראל שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה גבוהים מאוד. למשל, בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות שיעורי ההשתתפות הם השניים בגובהם מבין מדינות ה-OECD. עם זאת, שיעורי התעסוקה עודם נמוכים בקרב כמה קבוצות, בעיקר בקרב גברים חרדים ונשים ערביות. בשיעור התעסוקה של נשים ערביות חלה עלייה בשנים האחרונות והוא התקרב ליעד שהציבה הממשלה לשנת 2020 (41 אחוזים), אולם התעסוקה בקרב גברים חרדים הצטמצמה וירדה אל מתחת ל-50 אחוזים – רחוק מהיעד שנקבע ל-2020, העומד על 63 אחוזים.

פרק אחר בדוח בוחן את שיעור העובדים הישראלים בעלי המיומנויות הנדרשות לתעסוקה בהיי-טק (מגזר שזוכה לתמיכה ולעידוד בקרב קובעי מדיניות מראשית דרכו) ואת התפלגות העובדים הללו בין קבוצות אוכלוסייה שונות. המסקנה העולה מהמחקר היא שהפוטנציאל להתרחבות התעסוקה בענף זה מקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל מוגבל ושרוב העובדים בעלי הכישורים המתאימים שאינם עובדים כיום בתחום משתייכים לקבוצת היהודים הלא-חרדים, שכבר כיום מרבית עובדי ההיי-טק משתייכים אליה.

4) עם אילו אתגרים צריכה מערכת החינוך להתמודד בשנים האחרונות?

במערכת החינוך חלו כמה שינויים משמעותיים בשנים האחרונות. ראשית, חלה עלייה ניכרת בהוצאה על חינוך ביחס למדינות אחרות, אף שההוצאה הכוללת לתלמיד עדיין נמוכה יותר מהממוצע ב-OECD. שנית, חלו שינויים בולטים בחלקם של התלמידים הלומדים במסלולים טכנולוגיים (ובפרט עלייה בחלקם של הלומדים במגמות טכנולוגיות שההישגים הלימודיים בהן גבוהים), וכן עלייה בשיעור התלמידים הניגשים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית.

5) מה מייחד כל כך את פריון הילודה בישראל?

שיעורי פריון הילודה בישראל הם לא רק הגבוהים ביותר מבין המדינות המפותחות, אלא גם יוצאי דופן בכמה אופנים. למשל, ישראל היא המדינה היחידה שבה שיעור הפריון הכולל לא רק גבוה אלא גם ממשיך לעלות, אף על פי שגיל הנשים בעת הלידה הראשונה עולה ושיעור הלידות מחוץ לנישואים נמוך. נוסף על כך, שיעורי הפריון באוכלוסייה הערבית ירדו בחדות, ולעומת זאת הפריון באוכלוסייה היהודית עלה, בפרט באוכלוסייה החילונית. יתרה מכך, הדפוס הקבוע של מיעוט ילדים יחסי בקרב גברים ונשים בעלי השכלה גבוהה אינו ניכר באוכלוסייה היהודית בישראל.

6) אילו מגמות ניכרות במערכות הבריאות והרווחה במדינה?

בעיה מרכזית במערכת הבריאות בישראל היא שרופאים רבים עובדים הן במערכת הציבורית הן במערכת במימון פרטי, ולעיתים קרובות רופאים מפנים מטופלים המגיעים אליהם דרך המערכת הציבורית לטיפול שלהם-עצמם במערכת הפרטית. הפניות האלו מביאות לעיוות בהקצאת המשאבים ואף מובילות לאי שוויון בין מטופלים שיכולים להרשות לעצמם ביטוח בריאות פרטי ובין אלו שידם אינה משגת.

הפרק הבוחן את מערכת הרווחה מורה כי ההוצאה על רווחה בישראל עלתה, וכי מרבית התוכניות המיושמות מיועדות לסיוע לאוכלוסייה העובדת, ולא לאלו שאינם עובדים. הגידול בהוצאה משקף עלייה בהשקעה ברכיב "ההשקעה החברתית" במדיניות הרווחה, המדגיש את שיפור ההון האנושי ואת אפשרותן של אוכלוסיות שונות להשתלב בשוק העבודה.

אם את אישה, רוב הסיכויים שהפנסיה שלך תהיה נמוכה יותר

liora bowers ליאורה באוורסהתומכים בהעלאת גיל הפרישה של נשים טוענים כי להבדלים בגיל הפרישה יש תרומה מכרעת לפער המגדרי בפנסיה – כלומר, קצבת הפנסיה החודשית שמקבלות נשים נמוכה בממוצע מזו של גברים. זו טענה נכונה, אולם כדי להביא לשיפור אמיתי ברווחתן העתידית של נשים מבוגרות יש לבחון את מערכת הפנסיה על כל רבדיה, ולהביא בחשבון רכיבים נוספים המשפיעים על הפער המגדרי.

בחינה של הפנסיות התעסוקתיות בישראל מגלה כי ההבדלים הקיימים כיום בין גברים לנשים בשוק העבודה משפיעים על חסכונות הפנסיה של נשים ויעמיקו את הפער המגדרי העתידי: אמנם שיעור התעסוקה של נשים בישראל גבוה יחסית, אך נמוך בהשוואה לזה של גברים, יש פערים בשכר השעתי בין נשים לגברים , ומספר שעות העבודה של נשים נמוך יותר

גורם מפתח נוסף שלא בא לידי ביטוי בדיון הציבורי, הוא האופן שבו חיסכון הפנסיה של נשים מושפע מההפסקות הזמניות ברצף הקריירה שלהן – במקרה שאישה בוחרת לדחות את חזרתה לעבודה מחופשת הלידה ולקחת חופשה ללא תשלום (כפי שעושות 41 אחוזים מהנשים, לפי מחקר של משרד העבודה), או שהיא לוקחת חופשה מהעבודה כדי לטפל בילדיה, אין מופרשים עבורה כספים לפנסיה בתקופה זו.

סוגיית מדיניות נוספת שיש להאיר היא שישראל נמנית עם ארבע המדינות היחידות ב-OECD המתייחסות למגדר כקריטריון בחישוב הקצבה החודשית שיש לשלם למבוטח – שיטה שאינה חוקית במדינות רבות. היות שתוחלת החיים של נשים ארוכה יותר, קרנות הפנסיה מחלקות את החסכונות הכוללים למספר רב של תשלומים – ולכן נשים מקבלות בכל חודש חלק קטן יותר מן הסכום הכללי. משמעות הדבר היא שגם אם אישה שהגיעה לשלהי הקריירה שלה צברה בחיסכון הפנסיוני שלה בדיוק את אותו הסכום שצבר גבר (ואינה זכאית לקצבת שאירים), היא תקבל קצבה חודשית קטנה יותר ממנו כשתפרוש.

עוד גורם שמשפיע יותר על נשים הוא שקצבת הזקנה הממשלתית צמודה למדד המחירים לצרכן, ומדד זה עולה לאט יותר מאשר השכר. מכאן שבישראל הערך של קצבת הזקנה ביחס למשכורת יורד במשך הזמן. היות שנשים נוטות לחיות זמן רב יותר, לאורך זמן הן מושפעות יותר מגברים מירידת ערך הפנסיה שלהם.

אם כן, העלאת גיל הפרישה לנשים היא לא האפשרות היחידה לצמצם את הפער המגדרי בפנסיה. אפשר למשל להרחיב את הכיסוי הפנסיוני גם לפרקי הזמן שבהן נשים לוקחות חופשת לידה או מטפלות בילדים, לבטל את מרכיב המגדר בקביעה של גובה הגמלה החודשית, ולהצמיד את קצבאות הזקנה לשכר ולא למדד המחירים לצרכן.

סוגיה זו רלוונטית יותר מתמיד מאחר ואוכלוסיית ישראל מזדקנת. התבוננות כוללת במערכת הפנסיה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הפער המגדרי בפנסיה ולשפר את הרווחה העתידית של נשים ישראליות מבוגרות.

ליאורה בוורס, מנהלת כספים, תפעול וניתוח מדיניות במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל

מה מקור הפער בין בעלי השכר הגבוה ביותר לבעלי השכר הנמוך ביותר?

דוח התעסוקה של ה-OECD שפורסם לא מכבר עורר סערה בתקשורת הישראלית עקב הממצאים החשובים המופיעים בו בתחומי האבטלה, פערי השכר המגדריים, וגם הפערים בין בעלי שכר גבוה (האחוזון ה-90) לבעלי שכר נמוך (האחוזון ה-10) בישראל.

דוח ה-OECD מצא כי בישראל הכנסתם של עובדים באחוזון ה-90 גבוהה יותר מפי שבעה מהכנסתם של עובדים באחוזון ה-10. פער זה גבוה יותר מהפער הממוצע במדינות מפותחות אחרות, שבהן בעלי השכר הגבוה מרוויחים בממוצע מעט פחות מפי 3.5 מאשר בעלי השכר הנמוך. למעשה, הפער בישראל גבוה יותר מבין כל מדינות ה-OECD.

חוקרי מרכז טאוב בדקו כבר בשנת 2014 את פערי השכר בישראל בעשור הקודם, והביעו את דאגתם באשר להתפתחויות בעתיד. אמנם אי השוויון בהכנסות בישראל ירד בהתמדה בין סוף שנות התשעים לשנת 2011, אך הפער ב-2011 עדיין היה מהגבוהים במדינות ב-OECD באותה עת: שכרו של האחוזון ה-90 היה גבוה פי 4.9 משכרו של האחוזון ה-10 (נמוך בהרבה מהיחס כיום – 7.2). על אף הירידה המתמדת, החוקרים הזהירו כי מגמות מסוימות צפויות להוביל לגידול עתידי בפערי ההכנסה.
יחס השכר בין האחוזון ה-90 והאחוזון ה-10 ב-OECD

בעיקרו של דבר, החוקרים ביקשו להתריע כי תהליכי אוטומציה (החלפת עובדי כפיים במכונות ורובוטים) שוחקים את שכרם של עובדים בחלק המרכזי של התפלגות השכר, וכי שני הקטבים של התפלגות השכר מתרחקים זה מזה עוד יותר.

והם צדקו. מאז שנת 2013 הפער בישראל בין בעלי השכר הגבוה ביותר לבעלי השכר הנמוך ביותר גדל עד כדי כך שכיום הוא גבוה יותר משהיה בסוף שנות התשעים.

לפי שרברמן, שב-2017 כתב עם קלוד בר רבי מחקר המשך, הגידול הניכר בדרישה לעובדים מיומנים בישראל, הביא בעקבותיו עלייה בשכרם של אלו שבקצה העליון של התפלגות השכר. עלייה זו הייתה גדולה יותר משינויי השכר במשלחי היד בשכר נמוך ובשכר בינוני. כך, אף שהממשלה נוקטת מדיניות המכוונת לשיפור מצבם של עובדים בשכר נמוך באמצעות העלאות של שכר המינימום, הפער בין בעלי השכר הגבוה לבעלי השכר הנמוך מוסיף להתרחב בקצב מדאיג.
היחס בין אחוזון 90 לאחוזון 10 של השכר וגובה שכר מינימום

"המשימה החשובה ביותר שלנו היא להנגיש לאנשים את העובדות, כדי שיוכלו לקבל החלטות טובות יותר"

1. מבין כל המשימות והארגונים שיכולת להיות פעילה בהם, מדוע בחרת דווקא במרכז טאוב?

helen

אני סבורה שכדי לחזק את ישראל, ואת כל אזרחיה, חשוב לתמוך במחקר ששופך אור על מגמות חברתיות וכלכליות  שמעצבות את פני המדינה כיום, ושיעצבו את פניה בעתיד. אלו הם הנושאים שהישראלים נתקלים בהם בחיי היום-יום שלהם, ושקשורים קשר הדוק לאיכות החיים שלהם. זאת ועוד, בעולם שהולך ונעשה מקוטב, חשוב שמנהיגים מכל קצות הקשת הפוליטית יקבלו נתונים אמינים שישמשו אותם בקבלת ההחלטות שלהם.

2. מה את מצפה להשיג בתקופת כהונתך כיושבת הראש של דירקטוריון המרכז?

אני מקווה לתמוך בארגון כך שימשיך לבצע את העבודה הנפלאה שהוא עושה כבר כיום. לאחרונה השלמנו תהליך של גיבוש תוכנית חומש אסטרטגית למרכז. בתקופת כהונתי כיושבת ראש הדירקטוריון של המרכז אני מקווה לעבוד עם עמיתיי, חברי הדירקטוריון וצוות המרכז, כדי לממש את החזון הזה ולהפוך אותו למציאות. אני מצפה בקוצר רוח להיכנס לתפקידי ולהשקיע את מרב המאמצים בהטמעת התוכנית האסטרטגית החדשה.

3. איזה נושא או תחום מחקר קרוב במיוחד לליבך, ומדוע את מייחסת לו חשיבות רבה כל כך?

מרתקות אותי מגמות השינוי הדמוגרפי בישראל. קיומו של מידע מדויק על אופייה וגודלה של כל קבוצת אוכלוסייה הוא חיוני לתכנון ולניהול המדינה. לצד זאת, מחקר שעורר בי עניין רב הוא זה שחשף את נטייתן של בנות לא ללמוד מתמטיקה ומדעים ברמה מוגברת (5 יחידות). אני סבורה שממצאיו של מחקר זה כבר עוררו אנשים לשאול "למה לא?", ולעודד בנות ללמוד מתמטיקה ומדעים ברמה גבוהה.

4. הישיבה האחרונה של הדירקטוריון התקיימה בירושלים. שמענו בה על המחקרים שמנהלים חוקרי המרכז, ונפגשנו עם מקבלי החלטות הפועלים בשטח באותם תחומים שמרכז טאוב חוקר. מה הן התובנות החשובות ביותר שלך מן המפגש?

שיאה של ישיבת הדירקטוריון היה, מבחינתי, הביקור בכנסת והמפגש עם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. לא זו בלבד שהיה מעניין להיות בכנסת ולשמוע את נקודת המבט של ח"כ תומא סלימאן, אלא גם למדתי הרבה על ההבדלים בין זרם החינוך העברי לערבי. חשוב להבין את המבנה המיוחד של מערכת החינוך בישראל בשל ההשלכות שיש לו על התמודדות עם סוגיות דוגמת אי השוויון בהישגים הלימודיים של תלמידים.

5. כשאת חושבת על העתיד הכלכלי והחברתי של ישראל, מה מעורר בך תקווה?

הגדלת השקיפות בשיח הפוליטי היא חיונית בעיניי לעתידה של ישראל. המשימה החשובה ביותר שלנו במרכז טאוב היא להנגיש לאנשים את העובדות המאפשרות להם לקבל החלטות טובות יותר. לא זו בלבד שמחקרי מרכז טאוב מפנים את תשומת הלב לסוגיות החברתיות והכלכליות הבוערות בישראל – הם גם מסייעים למנהיגים ולציבור להיות מעודכנים, ומשמשים נקודת התחלה משותפת לדיון ולקבלת החלטות בנושאי מדיניות.

"לאור חוזקו הארגוני של מרכז טאוב והנהגתו המקצועית לעילא, אני צופה שהשפעתו תלך ותתרחב עם הזמן"

saxon1) באילו מההישגים שהושגו בתקופת כהונתך כיו"ר מרכז טאוב אתה גאה במיוחד? 

התוכנית האסטרטגית שאימץ המרכז לאחרונה היא ביטוי לעבודתם המשותפת של כל חברי משפחת מרכז טאוב ושל בעלי עניין מחוץ למרכז, ולהצלחתם לשרטט את מטרות הארגון לחמש השנים הבאות. העובדה שקבוצה גדולה כל כך של אנשים מחויבת להמשך ההצלחה של המרכז, ונכונה לדון בתובנות השונות בצורה קונסטרוקטיבית, משקפת את החשיבות של המרכז לעתידה של מדינת ישראל.

2) כיצד החלו הקשרים שלך עם מרכז טאוב?

למזלי, למשפחתי היו קשרים עם מרכז טאוב. דודי, ג'ונתן קולקר, כיהן כנשיא הג'וינט בשנים 2000-1996 והיה חבר בדירקטוריון של המרכז במשך שנים רבות. הג'וינט הקים את המרכז לפני 36 שנים, ובתקופת כהונתו של ג'ונתן בג'וינט הוא סבר כי המרכז הוא גורם מפתח בשגשוגה העתידי של ישראל. ההתעניינות שלו הייתה מידבקת, ואני עקבתי אחרי פעילות המרכז מרחוק כעשר שנים לפני שהצטרפתי לדירקטוריון.

3) מהו לדעתך תפקידו של המרכז בתהליכי קביעת מדיניות? כיצד אתה רואה את תפקידו של מרכז טאוב בעתיד?

ממצאים המבוססים על מחקר וגישה מעשית להצגת חלופות מדיניות יוצרים בסיס איתן לגיבוש מדיניות מוצלחת. מרכז טאוב מצטיין בתחומים אלו כבר כיום, ולאור חוזקו הארגוני והנהגתו המקצועית לעילא אני צופה שהשפעתו תלך ותתרחב.

4) איזה נושא או תחום מחקר קרוב במיוחד לליבך, ומדוע אתה מרגיש שהוא חשוב כל כך?

התפעלתי מן המחקר פורץ הדרך של מרכז טאוב בנושאי פריון העבודה והמחירים, שכן יש להם השלכה על תחומים רבים המשפיעים ישירות על איכות החיים – התפתחות כוח העבודה, מחיר מוצרי הצריכה, ביטחון תזונתי ועוד. אני סבור שמדובר בגורמים בכלכלה העכשווית שיש להם השפעה מכריעה על עתידה של מדינת ישראל.

5) מדוע לדעתך חשוב שיהודים החיים מחוץ לישראל יהיו מודעים למגמות כלכליות וחברתיות במדינה?

אני רואה ביחסים הדוקים ובריאים עם מדינת ישראל גורם מפתח שמחזק את זהותם של יהודים ברחבי העולם. כדי שיחסים אלו ישגשגו ישראל צריכה להוכיח ליהודים ברחבי העולם שהיא יוזמת ומקדמת בהצלחה הזדמנויות עבור כל תושביה, בקיצור – שזו ישראל שהם יכולים וצריכים להתגאות בה.

מבחן המציאות: מהו הציון של ישראל בארבעת היעדים שהציבה לשיפור מערכת החינוך?

heb1

שני שרי החינוך האחרונים, שי פירון ונפתלי בנט, הציבו מטרות דומות בפני מערכת החינוך:

  1. צמצום פערי ההקצאה לתלמיד בין תלמידים ממגזרים שונים ומרקע חברתי-כלכלי שונה;
  2. הקטנת מספר התלמידים בכיתה, במיוחד בכיתות הצעירות בחינוך היסודי;
  3. הגדלת מספר התלמידים שלומדים מתמטיקה ברמת חמש יחידות;
  4. הרחבת חלקו של החינוך המדעי-טכנולוגי בחינוך העל-יסודי.

בחלק מהיעדים הצליחה מערכת החינוך לעמוד, אולם ככלל הן טרם מומשו במלואן, ולכל אחת מהן סיפור שונה.

heb2

בחינוך היסודי העברי העלייה במספר שעות המורה לתלמיד הייתה מינורית מאוד. עיקר העלייה חלה בשכבות החלשות,  אולם גם היא הייתה קטנה מאוד. בחינוך הערבי , בתי הספר בשלושת חמישוני ההכנסה הנמוכים נהנו מגידול ממוצע של 3 עד5  אחוזים בהקצאת שעות לתלמיד, אולם מספר השעות לתלמיד בחינוך הערבי בכל החמישונים עדיין נמוך מאוד ממספר השעות לתלמיד בחינוך העברי.

בחטיבת הביניים העלייה במספר השעות לתלמיד הייתה קטנה,  והיא ניכרה יותר בחינוך הערבי מאשר בעברי.
heb3המטרה השנייה של משרד החינוך–  צמצום מספר התלמידים בכיתות בחינוך היסודי – הושגה במידה מסוימת מאז 2011 , אולם הירידה לא התחלקה באופן שווה בין זרמי החינוך. עיקר הצמצום חל בחינוך הערבי, שהכיתות בו היו גדולות יותר בתחילת התקופה.

heb4

כדי לעמוד ביעד נוספו למערכת מורים ושעות הוראה במתמטיקה,  והבונוס המוענק לתלמידים שעברו את הבחינה ברמת חמש יחידות עלה ל 30-נקודות. כדי להתמודד עם הרתיעה של תלמידים רבים מלימודים מוגברים בתחום נפרסה "רשת ביטחון", המבטיחה כי מי שלמד מתמטיקה ברמת חמש יחידות ולא עבר את הבחינה ייחשב כמי שעשה את הבחינה ברמת ארבע יחידות ויקבל תוספת של 20 נקודות לציון (בתנאי שהציון שקיבלו גבוה מ-35).

תוצאות בחינות הבגרות בשנת הלימודים 2016 הראו כי צעדים אלו הניבו את התוצאות להן קיוו. בין   2013  ל-2016 שיעור הזכאים לבגרות בחמש יחידות מתמטיקה עלה מ-10.6 אחוזים ל 13.8-אחוזים מכלל הניגשים לבגרות.

heb5

בשל השינוי שחל בשוק העבודה עקב מגמות המחשוב והחידושים הטכנולוגיים, עמדתו של משרד החינוך היא שהחינוך המקצועי חשוב מתמיד כדי להבטיח שגם לבוגרים שלא ירכשו השכלה אקדמית יהיה מקצוע שיוכל לשמש אותם בשוק העבודה העתידי.

החינוך המקצועי-טכנולוגי התפתח באופן שונה בחינוך העברי ובחינוך הערבי. בזרם העברי הגיע חלקו לשיא של יותר מ 50-אחוזים מכלל התלמידים בחינוך התיכוני בשנות התשעים של המאה הקודמת,  אך עד 2010 הוא צנח ל-30 אחוזים. לעומת זאת, בחינוך הערבי חלקו של החינוך המקצועי-טכנולוגי גדל מ-22 אחוזים ב 1990-ל40- אחוזים ב-2010. מאז 2010 הביאו מאמצי משרד החינוך לעליית חלקו של חינוך זה ל-36 אחוזים בחינוך העברי ו-43 אחוזים בחינוך הערבי, ובסך הכל ל-37.4 אחוזים מכלל התלמידים ב-2015.

נרשמה התקדמות מסוימת בכל אחד מארבעת התחומים. אולם, האתגר המרכזי נשאר: לפזר באופן שווה את משאבי מערכת חינוך בין קבוצות אוכלוסייה שונות ממעמדות חברתיים-כלכליים שונים. מנקודת מבט זו השינויים שנעשו הם מתונים בלבד, ובפני מערכת החינוך עדיין עומדת מלאכה רבה.

רוצים לראות את התרשימים עצמם? תמצאו אותם בתמונת מצב המדינה 2018

ישראל היא מדינה שיש בה שתי כלכלות

שתי כלכלותמוקדם יותר החודש הציג ה-OECD את הסקר הכלכלי על ישראל לשנת 2018, שהציג מגמות שמוכרות לנו היטב במרכז טאוב: מצד אחד, מידע שמציג את ההשתפרות יוצאת הדופן של ישראל בהשוואה למדינות אחרות בארגון, ומצד שני סימנים לכך שחוסר השיוויון בישראל צומח. 

הנתונים הובילו אותי לשאלה, שאותה אני נשאר רבות: כיצד ישראל של ה"סטארט-אפ ניישן" שהצמיחה את Waze, מובילאיי וצ'קפוינט, ויש בה מספר גבוה במיוחד של פטנטים ביחס לתמ"ג, היא אותה ישראל שבה השכר נמוך והמחירים גבוהים. ישראל שבה אי השיוויון גדול וממשיך לצמוח ושיעור העוני לפי ההכנסה הפנויה הוא הגבוה ביותר ב-OECD?

התשובה היא שבישראל פועלות למעשה שתי כלכלות במקביל. הכלכלה הישראלית יחודית בכך שהייצוא שלה מתבסס בעיקר על חברות הייטק. מגזר ההייטק בישראל מתאפיין בפיריון גבוה ובשכר גבוה, אך כולל רק 9% מכוח העבודה במדינה. 

באופן כללי, היינו מצפים שתעשייה מצליחה כל כך תשפיע בצורה חיובית על שאר המשק, כשיותר ויותר עובדים ישאבו אליה. בפועל, העובדים בתעשיית ההייטק ובתעשיות מתקדמות אחרות הם בעלי כישורים גבוהים במיוחד, דבר שמקשה על עובדים בעלי כישורים נמוכים יותר להתקדם לתעשיות האלו – על אף הדרישה הגבוהה לעובדים נוספים. 

בשל התנועה הנמוכה של עובדים בין התעשייה המקומית לתעשייה שעוסקת בייצוא, היעילות, הפיריון והשכר אינם עולים בחלק הארי של הכלכלה המקומית, למרות הצלחת מגזר ההייטק.

פרופ' יוסי שביט מצטרף לשורות האקדמיה האמריקאית לחינוך

Yossi picture

"אני גאה על כך שנבחרתי להיות חלק מקבוצה כה מיוחדת של חוקרים, ומקווה שהקשר שלי עם חברי האקדמיה האמריקנית הלאומית לחינוך יתרום לעבודת המחקר שלי במרכז טאוב."

מרכז טאוב גאה לבשר כי יוסי שביט, חוקר ראשי ויו"ר תוכנית מדיניות החינוך, נבחר על ידי האקדמיה האמריקאית לחינוך (NAEd) להצטרף לשורותיה במעמד חבר זר נלווה. חברי האקדמיה הם חוקרים מארצות הברית וממדינות אחרות הנבחרים בסיס הישגים יוצאי דופן בתחום מחקר החינוך. ארגון זה מוביל את המחקר על סוגיות הבוערות בתחום החינוך. הוא משמש אכסניה לחוקרים התורמים ומקדמים את המחקר בתחום. חזונה של האקדמיה האמריקנית הלאומית לחינוך הוא לקדם מחקר איכותי, שיביא לשיפור במדיניות החינוך וביישומה.

שביט הוא חוקר ראשי במרכז טאוב, ועומד בראש תוכנית מדיניות החינוך. הוא חבר מוערך בצוות המחקר של המרכז זה כעשור. כמו כן, שביט הוא מופקד הקתדרה לסוציולוגיה של אי שוויון ע"ש ויינברג בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב.

שביט קיבל את תואר הדוקטור שלו מאוניברסיטת ויסקונסין שבמדיסון (1983), וזכה במלגות אלון וספנסר לחוקרים צעירים. הוא חבר באגודת הכבוד למחקר סוציולוגי (Sociological Resaerch Association) והיה מזכיר ועדת המחקר לריבוד של האגודה הבין-לאומית לסוציולוגיה (RC28). נוסף לכך, שביט היה בעבר פרופסור ב-European University Institute ואף עמד בראש המחלקה למדעי החברה והמדינה במוסד זה.

תחומי העניין העיקריים של שביט הם אי שוויון חברתי וסוציולוגיה של החינוך. כיום הוא חוקר שילוב חברתי בין תלמידים ערבים ויהודים בבתי ספר מעורבים בישראל. עוד הוא חוקר את השפעותיהם של החינוך וחוויות בתקופת הילדות המוקדמת על התפתחותם של ילדים, ועל אישיותם והישגיהם.

כמה ממחקריו האחרונים של שביט במסגרת מרכז טאוב עוסקים בגודל הכיתה, בהסללה בחינוך העל-יסודי, ובמגמות של שינוי והמשכיות באי שוויון בחינוך. שביט אף עמד בראש הכנס השנתי ע"ש הרברט מ' סינגר שקיים מרכז טאוב והוקדש לאי שוויון בחינוך בישראל (נובמבר 2017).

אנו משוכנעים כי עבודותיו של שביט יוסיפו להשפיע לא רק על החברה והמדיניות בישראל, אלא גם על המחקר הבין-לאומי, ומברכים אותו על הישגיו האקדמיים המרשימים. אנו נמשיך לעקוב אחר עבודתו במרכז טאוב ובכל מסגרת אחרת, וגאים בחלקו המשמעותי בתוכנית המדיניות שלנו.

נושא החינוך בגיל הרך לא נחקר מספיק. כך מקדמים חוקרי מרכז טאוב את הנושא

יוסי שביט, חוקר ראשי וראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, מנסה בשנים האחרונות להפנות את תשומת הלב אל ההתפתחות בגיל הרך. הנושא ראוי לבחינה במיוחד בישראל, שבה רמת השכלה גבוהה מצד אחד ואי שוויון בהכנסה מאידך. מחקרים שנעשו במדינות אחרות הראו על קשר בין מצב חברתי-כלכלי והתפתחות בגיל הרך, אך הנושא טרם נחקר כראוי בישראל.

בינואר 2017 הציג פרופ' שביט את הנושא בפני בכירים במשרד ראש הממשלה, ביחד עם חוקרים נוספים מהמרכז. הפגישה עוררה התעניינות רבה, ולאחריה נקבעה פגישה נוספת, הפעם עם אודי פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה. כמה חודשים לאחר מכן הציג שביט את הנושא בפני קבוצה מכובדת נוספת – יועציו הבכירים של הנשיא ריבלין. לפני כחודש הציגו שביט ונחום בלס, חוקר ראשי בתחום החינוך במרכז טאוב, את הנושא בפני ועדת החינוך, תרבות וספורט של הכנסת בראשות ח"כ יעקב מרגי.

חוקרי מרכז טאוב בפגישה עם חבר הכנסת מרגי

חוקרי מרכז טאוב בפגישה עם חבר הכנסת מרגי

הפגישה הפנתה את הזרקור אל חוסר המידע שיש על נושא ההתפתחות בגיל הרך והקשר בינו ובין הישגים בגיל מאוחר יותר, ובין אי השוויון בחינוך בישראל. מרכז טאוב מחויב להעלות את הנושא בפני קהילת המחקר בישראל ועובד כדי למלא את הפער ולהכיר את המחקר החדשני שנעשה בעולם בתחום.

ברוח זו, הוועידה השנתית ע"ש סינגר של מרכז טאוב ב-2017, שאורגנה על ידי שביט ובלס, שמה את הנושא בחזית וכללה שתי הרצאות מפי מומחים בינלאומיים בתחום. הראשון שבהם הוא זוכה פרס נובל ג'יימס הקמן (שהוא גם חבר בוועדה הבינ"ל המייעצת של מרכז טאוב), מומחה עולמי בנושאי אי-שיוויון, מוביליות חברתית ואפלייה. הקמן דיבר על הקשר בין עוני, לחץ והתפתחות בגיל הרך (לסרטון באנגלית). פרופ' דלטון קונלי, שהמחקר שלו בוחן כיצד מעמד חברתי-כלכלי עובר בין הדורות, דיבר על הקשר בין ביולוגיה, סביבה, ואי-שיוויון במערכת החינוך (לסרטון באנגלית). בין משתתפי המושב האחרון בכנס, שעסק ביישום מדיניות, היו דניאלה בן-עטר, נציגת קרן ברנרד ון-ליר בישראל, ששיתפה את התובנות שלה על מה שניתן לעשות כבר עכשיו בנושא, בזמן שקובעי המדיניות מגבשים תוכניות לטווח ארוך (לסרטון באנגלית)

דניאלה בן-עטר מדברת על חינוך לגיל הרך בכנס מרכז טאוב

דניאלה בן-עטר מדברת על חינוך לגיל הרך בכנס מרכז טאוב

בהמשך לדיונים האלה ולעניין שמעורר הנושא, עובדים פרופ' שביט, פרופ' גל , פרופ. יצחק פרידמן ודנה וקנין על סקירת ספרות שתסכם את המחקר הקיים בנושא התפתחות בגיל הרך ואי-שוויון בחינוך, סקירה שזכתה לתמיכת קרן ברנרד ואן ליר. בכוונת מרכז טאוב להפיץ את הסקירה לקובעי מדיניות לערות במהלך 2018 מחקר בין-תחומי שישלב בין חינוך לרווחה.

כך תמשיכו לראות אותנו בפייסבוק

פייסבוק משנה את מדיניות הצגת הפוסטים, ויכול להיות שבקרוב תראו פחות מאיתנו בפיד החדשות שלכם. הרשת החברתית תתן מעכשיו קדימות לפוסטים מחברים וקרובים משפחה ותציג פחות פרסומים של מאמרים וסרטונים של מפרסמים ומותגים.

בעמוד הפייסבוק שלנו אנחנו מנסים להציג נתונים מעניינים ומבוססי עובדות שיעזרו לכם להיות מעודכנים במה שקורה בחברה ובכלכלה בישראל. כדי לוודא שהפוסטים שלנו ימשיכו להופיע בפיד שלכם, אנא בצעו כמה צעדים פשוטים:

ראשית, עשו "לייק" לעמוד הפייסבוק שלנו, או היכנסו אליו אם כבר עשיתם לייק. אם אתם קוראים עכשיו מהמחשב השולחני או מהמחשב הנייד, עברו עם העכבר מעל כפתור Following ובחרו באפשרות See First.
Hebrew - desktopאם אתם גולשים במכשיר הסלולרי, הכנסו אל העמוד, לחצו על כפתור Following

Mobile - Hebrewולחצו על See First במסך שנפתח.
Mobile - bothזהו!

פייסבוק מנסה תמיד להציג לכם את התוכן שאתם אוהבים, אז אם תגיבו, תעשו לייק ותשתפו את הפוסטים שלנו הרשת החברתית תדע שהתוכן שלנו חשוב לכם.

תודה!

"בראש ובראשונה, אנחנו שואפים להגיע להסכמה על העובדות שבבסיס הסוגיות השנויות במחלוקת. את הוויכוח ואת גיבוש הפתרונות אנחנו משאירים לקובעי המדיניות"

1. באחרונה פרסם מרכז טאוב את "דוח מצב המדינה" מהסדרה השנתית ע"ש סינגר. כיצד המרכז מבטיח שממצאי הדוח יגיעו אל מקבלי ההחלטות?

טובההשפעה על מדיניות באמצעות תקשורת ישירה עם קובעי מדיניות ניצבת בלב חזונו של מרכז טאוב, וידוע כי הדוח השנתי שלנו הוא משאב מידע רב-חשיבות עבור מקבלי ההחלטות. בכל פרק ופרק של הדוח אנו חושבים על האופן שבו ממצאי המחקר שלנו יכולים לתרום מידע לתהליך הפוליטי. אנו דנים בממצאים עם מעצבי המדיניות הרלוונטיים, ולעיתים מקיימים סדנאות לחברי מפלגות ולסגלי המחלקות הכלכליות במשרדי ממשלה שונים.

ואולם אין די בתקשורת ישירה עם מקבלי החלטות. שינוי חברתי מתגבש פעמים רבות מלמטה למעלה, ודמוקרטיה בריאה מחייבת ציבור בעל ידע. לכן לא זו בלבד שאנו מקפידים להעביר לעיתונאים את ממצאי המחקרים שלנו, אנו גם מנגישים אותם לציבור בחינם ובאופן ידידותי למשתמש.

2. עם אילו גורמים רשמיים נפגשים החוקרים ואנשי הסגל של מרכז טאוב?

יש לנו הזכות להיפגש עם צוותים ואנשי סגל בכל הדרגים, בכל הרמות של תהליך קבלת ההחלטות ומכל קשת המפלגות. ברמה הלאומית אנו נפגשים במהלך השנה בתכיפות עם שרים וממלאי תפקידים במשרדי הממשלה, חברי כנסת, אנשי משרד ראש הממשלה ובית הנשיא. ברמה המקומית אנחנו מקיימים פגישות עם ראשי עיריות וחברי מועצות, ומרצים באירועים שמארגנות הרשויות העירוניות. חשוב שגם לדור הבא של ההנהגה הישראלית יהיה ידע מקיף בסוגיות של מדיניות חברתית בישראל, ולכן אנו עובדים עם תוכניות הכשרה לצוערים ולמנהיגות צעירה, תוכניות מנהיגות לסטודנטים, עוזרים ויועצים פרלמנטריים, ובכך מבטיחים שהחלטות בדבר מדיניות חברתית יתבססו על עובדות גם בהווה וגם בעתיד.

3. כיצד מחקרי מרכז טאוב השפיעו בעבר על תהליכי קביעת המדיניות?

חוקרי המרכז נוכחים לעיתים קרובות בישיבות בכנסת ומציגים נתונים במסגרת דיונים על מדיניות בנושאי חינוך, שוק העבודה, כלכלה, בריאות ורווחה. למשל, החוקרים הראשיים של המרכז בתחום החינוך הוזמנו לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת והרצו על אי השוויון בחינוך. הדיון שלאחר ההרצאה, שהתקיים בהשתתפות נציגי משרד החינוך, בנק ישראל ועוד גורמי מפתח בשדה החינוך, התמקד בסוגיות שהעלו החוקרים, ובעקבותיו העבירה הוועדה המלצות רשמיות לשר החינוך בהתבסס על המחקר של מרכז טאוב.

מעת לעת מתקבלת חקיקה המבוססת על מחקר של מרכז טאוב, כולל הצעת החוק שאושרה באחרונה ומאפשרת לאבות לצאת לחופשת לידה; מחקר שלנו צוטט בהחלטות של בית המשפט העליון ובנאום של הנשיא. אנו נמצאים גם מאחורי הקלעים – חברי סגל במשרדי ממשלה מתבססים על מידע שהם מקבלים מחוקרי המרכז לצורך התקצירים שהם מוסרים למשרד ראש הממשלה.

4. כיצד מרכז טאוב משמר את מעמדו הבלתי מפלגתי בעודו מקיים קשרים עם אנשי ממשל?

את מרכז טאוב מוביל צוות של חוקרים מיומנים בתחומי הכלכלה ושאר מדעי החברה, ושאלות המחקר שהם מציבים מבקשות לגלות עובדות, ולא להגיע למסקנות המשרתות נטייה פוליטית או אג'נדה ספציפית. במידת האפשר אנחנו מציעים חלופות מדיניות שונות, אך לא מנסחים המלצות. בראש ובראשונה, אנחנו שואפים להגיע להסכמה על העובדות שבבסיס הסוגיות השנויות במחלוקת. את הוויכוח ואת גיבוש הפתרונות אנחנו משאירים לקובעי המדיניות. אנחנו נפגשים עם קובעי מדיניות מכל קצות הקשת הפוליטית, ומכל מפלגה. מעבר לכך, מרכז טאוב בוחר בעצמו את נושאי המחקר שלו ואינו עורך מחקרים מוזמנים לבקשתם של קובעי מדיניות; המרכז שומר בקפדנות על מעמדו הבלתי מפלגתי בכך שאינו מקבל שום תקציב או תרומה מגופים פוליטיים.

5. לאילו קהלים פונה מרכז טאוב בחו"ל?

מרכז טאוב משמש מקור לידע בעבור גורמים ממשלתיים ברחבי העולם, וכן בעבור קהילות יהודיות בחו"ל. אנו מקיימים סקירות שנתיות בפני משלחות של ה-OECD, קרן המטבע הבין-לאומית ובנק ישראל, וממצאי המחקרים המוצגים בפגישות אלו מצוטטים לא אחת בדוח הדו-שנתי של ה-OECD על ישראל. אנו חולקים את ממצאי המחקרים גם עם שגרירויות של מדינות שונות בישראל ועם משלחות פוליטיות מגוונות. בביקורינו אצל קהילות יהודיות בחו"ל אנו נפגשים עם קרנות יהודיות, קבוצות של סטודנטים, רבנים ובוגרי תיכון וקבוצות אחרות של יהודים מרחבי העולם. ממצאי המחקרים שלנו מוצגים בפני קבוצות מעין אלו הן בישראל הן בחו"ל, ומסייעים לנו להציג בפניהם תמונה של המצב החברתי-כלכלי בישראל.

כמה מוציאה המשפחה שלך?

9d269e38-cb9f-48f5-ad8c-9630fd7b8cecמזון בריא יקר מדי עבור משפחות בעלות הכנסה נמוכה

תזונה בריאה היא גורם חשוב בשמירה על בריאות טובה. משרד הבריאות ממליץ על תזונה ים תיכונית, שהיא עשירה בירקות, פירות ודלה יחסית בחלבון מהחי. כדי לצרוך תזונה בריאה כזאת, על משפחה ממוצעת מהעשירון התחתון להוציא 65% מהכנסתה, אך בפועל היא מוציאה רק 42% מהכנסתה על מזון – בריא או לא בריא. למרות שמשפחות עניות מוציאות חלק גדול מהכנסתן על מזון, הן נאלצות לוותר על איכותו או על כמותו. משפחות מהעשירון העליון, לעומת זאת, צריכות להוציא רק 7% מהכנסתן כדי לצרוך סל מזון בריא, ובפועל מוציאות 10% מההכנסה על מזון.

f4329c67-4999-48cf-b306-57f1b9e1061eמשקי בית מוציאים יותר על בריאות, ובעיקר על תוכניות ביטוח פרטיות

שיעור ההוצאה הממשלתית על שירותי בריאות בישראל נמוך ב-15% מהממוצע במדינות המפותחת. כתוצאה מכך, ההוצאה הפרטית של משקי הבית על בריאות מסך כלל ההוצאה שלהם עלתה: מ-4.5% בשנת 2000 ל-5.7% ב-2015. הסיבה המרכזית לעליה בהוצאה היא רכישת תוכניות ביטוח פרטיות, שבשנת 2000 היוותה 18% מהוצאות המשפחה על בריאות, וב-2015 כבר זינקה ל-37%. הישראלים צריכים להוציא יותר כסף מכיסם כדי לקבל את הטיפול הרפואי לו הם מצפים, ודרך מסגרות פרטיות, למרות שהטיפול ניתן על ידי רופאים מהשירות הציבורי. בכך שאותם רופאים נותנים את הטיפול בצורה פרטית הם בעצם משאירים את המרפאות הציבוריות שבהן יכלו לתת את אותו הטיפול ריקות מאדם. המצב פוגע ביעילות המערכת וגורם לפערים בין משקי בית מדרגות הכנסה שונות, ובין כאלה שגרים באזורים גיאוגרפיים שונים.

cb7b41b5-f8d9-4e0c-a6bf-d10eae4e15afחלה ירידה בהוצאות משקי הבית על בני 3-4 מאז החלת חוק חינוך חובה על גילאים אלה

מאז שנת הלימודים תשע"ג (2012-2013) הורחב חוק חינוך חובה לגילאי 3-4, והממשלה החלה לממן את עלויות החינוך בגיל הצעיר ולסבסד תוכניות פרטיות רבות שיועדו לגיל זה. מימון זה הביא לירידה של 11.5% מהתשלום המשפחתי הממוצע של על בני 3-4. במקביל נרשמה עליה קלה בתשלום עבור בני שנתיים, כך שהתשלום הממוצע של משק בית על בני 2-5 ירד בעקבות החוק ב-3% בלבד. המרוויחים העיקרים מהחלת חוק חינוך חובה על הילדים הקטנים יותר היו משקי בית מהמעמד הבינוני הגבוה, ולאו דווקא אלה מהעשירונים התחתונים. מדוע? מפני שהעניים יורת נהנו מסיוע כלכלי גם לפני המחאה החברתית של 2011.

72f9279f-f927-4c7d-ab44-08edcd079d9aעול הטיפול בקשישים נופל על המשפחות, ובמידה רבה יותר מבמדינות מפותחות אחרות

העול הכלכלי הכבד על המשפחות משתקף בבירור בחלוקת התשלומים בכל הנוגע לטיפול סיעודי לקשישים. ישראל בולטת בתשלום הגבוה הנדרש מצד משפחות – 45%, כמעט פי שלושה מהסכום הממוצע ב-OECD. התשלום מתפרס על מספר תחומים: 39% מהתשלום מוקדם למטפל (לרוב זר), 37% מוקדשים לדיור מוגן
ו-22% מוקדשים לביטוחים פרטיים שונים. רוב הנטל נופל על משפחות מהמעמד הבינוני שמצד אחד אינן יכולות לממן מטפל או בתי אבות פרטיים, אך מצד שני אינן עניות מספיק כדי לזכות בטיפול סיעודי מטעם המדינה.

מדוע לא מספיק להתקבל לתואר?

heb-headline

בימים אלו הסטודנטים שקועים בלימודים לתקופת המבחנים ותוהים עד כמה ישתלם להם המאמץ שהם משקיעים בלימודיהם האקדמיים. בה בעת, דור חדש של סטודנטים לעתיד נערך לקראת תחילת מסעו באקדמיה, ומחליט באיזה נתיב השכלה לבחור.

"השקיעו בלימודיכם ותצליחו". משפט זה נאמר בתדירות רבה, אולם לא ברור עד כמה הוא נכון. למרות השיעור הגדול של ישראלים שהם בעלי תואר אקדמי, נראה כי אין הלימה בין הרכב ההון האנושי לצרכים של שוק העבודה, לפחות בקרב קבוצות אוכלוסייה מסוימות.

מה פירוש הדבר? פירוש הדבר הוא שמצד אחד סטודנטים רבים רוכשים תארים בתחומים שבהם הדרישה לעובדים נוספים היא נמוכה יחסית, ומצד אחר אין די סטודנטים הרוכשים תארים בתחומים שבהם יש דרישה לעובדים נוספים.

מחקרים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על היצע וביקוש מורים כי נכון לשנת 2016, בתחומים מסוימים יש רוויה יחסית של עובדים, ובתחומים אחרים – קושי לגייס עובדים. נתונים אלו באים לידי ביטוי ביחס שבין מספר מבקשי העבודה למספר המשרות הפנויות במקצועות שונים. כך למשל, בתחומי העסקים, מינהל, משפט, חברה ותרבות יש 3.7 מבקשי עבודה לכל משרה פנויה, ואילו במקצועות אקדמיים בתחומי המדע, ההנדסה, וטכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT) יש 0.7 מבקשי עבודה לכל משרה פנויה, ומכאן שאין די עובדים כדי לאייש את המשרות המוצעות בקטגוריה זו. לדברי החוקר גלעד ברנד: "התעשיות המתקדמות נתקלות במחסור בעובדים, כלומר העובדים שהם בעלי המיומנויות הדרושות כבר מועסקים בתחום".

heb2

למגמות אלו יש השלכות על הבדלים באפשרויות התעסוקה הפתוחות בפני גברים ובפני נשים. בעוד הנשים הן יותר ממחצית הלומדים לתואר ראשון בתחומים כמו משפטים ומינהל עסקים, שיעורן בקרב סטודנטים לפיזיקה עומד על פחות מ-40 אחוזים, ועל פחות מ-30 אחוזים בקרב הסטודנטים למתמטיקה, לסטטיסטיקה ולמדעי המחשב.

מחקרי מרכז טאוב מן השנים האחרונות הראו כי חוסר ההלימה בולט במיוחד בקרב כמה מקבוצות האוכלוסייה החלשות ביותר בישראל, ובמיוחד בקרב גברים חרדים ונשים ערביות.

גברים חרדים מושפעים במיוחד ממגמות אלו משום שהם נוטים ללמוד תחומים שבהם כבר יש עודף של עובדים. מהשוואה בין תחומי הלימוד של גברים אקדמאים חרדים לאלו של גברים אקדמאים חילונים נמצא כי כ-40 אחוזים מהגברים החרדים האקדמאים למדו לתואר במשפטים או במינהל עסקים, בהשוואה ל-27 אחוזים מהגברים החילונים האקדמאים. לעומת זאת, בתחומים המדעיים (הנדסה ואדריכלות, מתמטיקה ומדעי המחשב) התמונה הפוכה: 34 אחוזים מהגברים האקדמאים החילונים הם בעלי תואר בתחומים אלו, לעומת כמעט 25 אחוזים בקרב גברים חרדים.

heb3

תופעה זאת קשורה גם למוסד הלימודים. יותר ממחצית הגברים החרדים לומדים במכללות פרטיות, שבהן שיעור גבוה יותר של סטודנטים לומדים את התחומים הרוויים ממילא בהשוואה למכללות הציבוריות. במכללות הציבוריות 52 אחוזים מהסטודנטים החרדים לומדים הנדסה ואדריכלות; 16 אחוזים – מתמטיקה ומדעי המחשב; 13 אחוזים – מינהל עסקים; ו-11 אחוזים – מדעי החברה. לעומת זאת, במכללות הפרטיות רוב הסטודנטים הגברים לומדים משפטים (53 אחוזים) או מינהל עסקים (43 אחוזים).

חוסר הלימה דומה מתקיים גם בקרב נשים ערביות. חלקן של הנשים הערביות הלומדות במוסדות אקדמיים גדל בצורה ניכרת, במיוחד בקרב הבדואיות והדרוזיות – גידול של כמעט 50 אחוזים בין 2008 ל-2013. ואולם שיעור ניכר מבין הנשים הערביות (42 אחוזים מהמוסלמיות ו-46 אחוזים מהבדואיות) רוכשות תואר בתחומי החינוך, בהשוואה ל-16 אחוזים מהאקדמאיות היהודיות (הלא-חרדיות).

נתון זה מפתיע בהתחשב בכך שבבתי ספר התיכוניים שיעור הנערות הערביות הלומדות במגמות מדעיות והנדסיות גבוה מזה של נערים ערבים ונערות יהודיות. ואולם כשמדובר בהשכלה הגבוהה המגמה מתהפכת, ואחוז הנשים הערביות הלומדות מדעים או הנדסה נמוך מזה של הנשים היהודיות.

לא זו בלבד שחלק ניכר מהנשים הערביות לומדות חינוך, גם אלו מהן שרכשו תואר בתחומים אחרים נוטות לעבוד בסופו של דבר בחינוך, ומכאן שאחוז גבוה עוד יותר של נשים ערביות מחפשות תעסוקה בתחום זה, שבו השוק כבר רווי ממילא. החוקרת הדס פוקס אומרת כי "כדאי לשקול נקיטת צעדים נרחבים יותר, כמו הכוונת תלמידי תיכון לשקול רכישת השכלה גבוהה בתחומים שיש בהם ביקוש גדול יותר לעובדים, וכך לפתוח בפניהם אפשרויות תעסוקה נוספות".

heb4

חשוב להביא לידיעתם של בוגרי תיכון מהן המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה, ומהם התחומים שבהם הסיכויים להשיג עבודה גבוהים יותר. כאשר אין הלימה בין תחומי הלימוד הפופולריים בהשכלה הגבוהה לצורכי שוק העבודה קשה לעובדים להתאים את כישוריהם לדרישות. ההשלכות של מצב זה עלולות להיות פגיעה בפריון העבודה ובצמיחה הכלכלית, ולהביא להעמקה של פערי השכר – שהם כבר מהגדולים בעולם המערבי – בין מגזרים.

חשוב לציין כי בשנים האחרונות חל שיפור ניכר בשיעורי הלמידה במוסדות להשכלה גבוהה הן בקרב גברים חרדים הן בקרב נשים ערביות – צעד חיובי לקראת השתלבות טובה יותר בשוק העבודה. עם זאת, השינוי האמיתי טמון בהנחיה שיקבלו הסטודנטים – בעיקר אלו מקבוצות אוכלוסייה חלשות – באשר לתחומי הלימוד שיש להם ביקוש בשוק העבודה, ושמציעים אפשרויות תעסוקה רבות יותר ושכר גבוה יותר.

"ככל שהמידע שבידי מנהיגיה של ישראל יהיה מפורט יותר כך תגדל יכולתם לגבש את הפתרונות הנכונים"

Avi picture

 

לאחר פרסום דוח מצב המדינה שאלנו את מנכ"ל המרכז אבי וייס כמה שאלות על ממצאי הספר החדש:

1.  באילו סוגיות מתמקד השנה דוח מצב המדינה ע"ש סינגר?

דוח מצב המדינה לשנת 2017 מציג ניתוח מעמיק של היבטים שונים במצבה של ישראל, כולל שינויים שהתחוללו בשנה האחרונה או בשנים האחרונות וסוגיות מרכזיות הניצבות לפתחם של מקבלי ההחלטות. כמו כן הוא סוקר הצעות לחלופות מדיניות. השנה בחרנו להתמקד בחלק ניכר מהדוח בקבוצת המיעוט הגדולה בישראל – האוכלוסייה הערבית. הסיבה לבחירה זו היא תחילת היישום של החלטת ממשלה 922 (תוכנית החומש למגזר הערבי), שהקצתה 15 מיליארד שקלים לסיוע לאוכלוסייה הערבית ולקידומה. אנו סבורים כי כדי להבטיח שהקצאה זו תושקע בצורה היעילה ביותר, חשוב לשפוך אור על תחומים שבהם ניכר שיפור בקבוצת אוכלוסייה זו, ולהצביע על התחומים שבהם נדרש סיוע נוסף.

2. אילו מממצאי הדוח קשורים במישרין לאוכלוסייה הערבית? 

שניים מפרקי הדוח מוקדשים לאוכלוסייה הערבית. הפרק הראשון מוקדש להשכלה אקדמית של צעירים ערבים. הפרק מציג ממצאים ולפיהם חל שיפור ניכר בשיעורי הלמידה בבתי ספר תיכוניים ובהשכלה הגבוהה, במיוחד בקרב נשים. ואולם בין תת-הקבוצות באוכלוסייה הערבית (מוסלמים, דרוזים, נוצרים ובדואים) עדיין יש פערים גדולים. נראה כי את הפערים בין ההישגים הלימודיים של האוכלוסייה היהודית לבין אלו של האוכלוסייה הערבית אפשר להסביר במידה רבה ברקע החברתי-כלכלי החלש יותר של הערבים. הפרק השני מתמקד במצב בריאותה של האוכלוסייה הערבית, ומממצאיו עולה כי תוחלת החיים של האוכלוסייה הערבית בישראל היא הגבוהה בקרב מדינות העולם הערבי-מוסלמי, אבל נמוכה בהשוואה לתוחלת החיים של האוכלוסייה היהודית ולממוצע ב-OECD. עוד נמצאו בין שתי האוכלוסיות פערים בנגישות ובזמינות של שירותי הבריאות.

3. מה הם הממצאים החשובים ביותר בדוח בנוגע לצמיחה הכלכלית ולשוק העבודה הישראלי? 

השנה החולפת התאפיינה בעלייה בשיעור התעסוקה ובשכר הריאלי ובירידה בשיעור האבטלה, שנמצא בשפל היסטורי. אולם הצמיחה לנפש בישראל נמוכה בהשוואה למדינות אחרות, ופריון העבודה אינו צומח כלל. בקרב האוכלוסייה החרדית חלה עלייה בשיעורי התעסוקה, אך קיימים פערים על בסיס מגדר, זרם חרדי (ליטאים, חסידי חב"ד, חסידים אחרים וספרדים) ואזור מגורים בכל הנוגע לשיעור התעסוקה, לתחומי התעסוקה ולשכר הממוצע. במחקר אחר מצאנו כי פילנתרופים שהיגרו לישראל נוטים לתרום יותר מאשר פילנתרופים שנולדו בישראל והם אף נדיבים יותר בתרומותיהם, וכמותם גם משקי בית שבראשם נשים (אם כי סכום התרומה הממוצעת של משקי בית שבראשם גברים הוא גבוה יותר).

4. אילו סוגיות הנוגעות לתחומי הרווחה, החינוך והבריאות נדונות בדוח? 

הדוח בוחן את רמת ההוצאה על רווחה, ובמיוחד את הסכום שהושקע עד כה במסגרת יישום מסקנותיה של ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, וסוקר את הפערים הקיימים בהוצאות של רשויות מקומיות שונות על שירותי רווחה עקב שיטת המ'צינג (מימון תואם) להקצאת כספים. עוד הוא בוחן את אי השוויון במערכת החינוך, ואת הקשר בין הסיכויים של תלמידים להיות קורבנות לחרם למאפיינים אישיים דוגמת מגזר, מעמד חברתי, מגדר ודרגת כיתה. אשר לבריאות, הדוח מציג סוגיות הנוגעות למימון ציבורי ופרטי, למחירי הטיפול הרפואי ולהשלכות של הזדקנות האוכלוסייה בישראל על מערכת הבריאות.

5. מה אפשר ללמוד לא רק על המגמות בקבוצות מיעוט בישראל בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, אלא על הבדלים במגמות בין קבוצות המיעוט לבין עצמן?

הדוח סוקר מגמות הן בקרב קבוצות החרדים הן בקרב הערבים, וחושף הבדלים המושפעים ממגדר, ממיקום גיאוגרפי ומתת-הקבוצה שהפרטים משתייכים אליה. הצגת הנתונים הללו בפירוט עוזרת לנו לאתר תחומי חולשה והזדמנויות לצמיחה – הן לצורך יישום של תוכניות קיימות הן לצורך גיבוש של תוכניות עתידיות. ככל שהמידע שיעמוד לרשות ההנהגה והציבור יהיה מפורט יותר, כך תגדל היכולת להתאים את הפתרונות המיטביים לאתגרים החברתיים והכלכליים הבוערים הניצבים בפני ישראל.

"תרמו היום ועזרו לשפר את החברה הישראלית, מחקר אחר מחקר"

michalרגע לפני ששנת 2017 מגיעה לסיומה, עזרו לחולל שיפור בחברה הישראלית באמצעות תמיכה במחקר של מרכז טאוב.

1. איזו השפעה יש למחקרי מרכז טאוב על החברה הישראלית?

באמצעות המחקרים שלנו אנחנו פורסים בפני מקבלי ההחלטות בישראל ובפני הציבור הישראלי תמונת מצב של הסוגיות הדוחקות ביותר בחברה הישראלית. מידע זה רלוונטי גם עבור צוותי מחקר בין-לאומיים, ובערוץ זה אנחנו משתדלים להגיע להנהגה העולמית המגלה דאגה גם לעתידה של ישראל. אנו שופכים אור הן על מגמות חיוביות והן על מגמות שליליות בכלכלה ובחברה. כמוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי אנו ניצבים בעמדה ייחודית המקנה למחקרינו אמינות ומזכה אותנו באמון מצד כל מי שמתעניין במצבה החברתי-כלכלי של ישראל. את המידע שבידנו אנחנו מספקים ללא כל תמורה.

2. מדוע לתרום למרכז טאוב?

מן הסתם, מכון מחקר אינו הגוף הראשון שתחשבו עליו כשתתכננו את תרומתכם השנתית. אולם, במיוחד בעידן של "עובדות אלטרנטיביות", חשוב מאוד שיהיו נתונים שכולם – מכל קצות הקשת הפוליטית – יכולים להסתמך עליהם. אנו מספקים נתונים מסוג זה משום שאנו סבורים כי כל מדיניות, תנועות חברתיות וארגונים של החברה האזרחית צריכים לפעול על סמך נתונים אמינים ומבוססי מחקר. אנו במרכז טאוב חושבים שאת הדרך לחיזוקה של החברה הישראלית יש להתוות על סמך עובדות.

3. האם נכון שמרכז טאוב אינו מקבל כל מימון מממשלת ישראל?

כדי לשמר את העצמאות שלנו, מרכז טאוב אינו מקבל כל מימון ממשלתי. כך אנו יכולים להיות מקור אינפורמציה אמין עבור כל אזרחי המדינה ומנהיגיה. כדי לבצע את כל העבודה שאנו עושים, וכדי שהמחקרים שלנו יהיו נגישים לציבור הרחב בחינם, אנו מסתמכים אך ורק על תרומות פרטיות של אנשים כמוכם.

4. איזו השפעה יש לתרומה למרכז טאוב? לאן הולך הכסף שלכם?

התרומות שאנו מקבלים מאפשרות לנו לקיים את כל הפעילויות של המרכז טאוב. ראשית, הן מאפשרות לנו לבצע מחקרים – להעסיק את המומחים הבכירים ביותר בכל תחום, לקבל גישה לבסיסי נתונים ולעוד מקורות מידע חשובים. שנית, הן מאפשרות לנו לקיים הרצאות וכנסים (כמו הכנס השנתי של מרכז טאוב על שם הרברט מ' סינגר, שהתמקד השנה בנושא "אי שוויון בחינוך: מהעריסה עד האוניברסיטה"), ולהפיץ את ממצאי המחקרים שלנו בדרכים בהירות ויצירתיות לכל מי שמעוניין במידע טוב יותר.

5. מדוע לתרום עכשיו?

השנה, לרגל יום הולדתה ה-70 של ישראל, אנו יוצאים בקריאה לחולל שיפור בישראל באמצעות שיתוף פעולה. כל תרומה שנגייס מעכשיו ועד 31 בדצמבר תאפשר לנו להתבונן לאחור, להביט קדימה ולאתר את הסוגיות הבוערות ביותר בישראל. וחשוב אף יותר, התרומות יאפשרו לנו להבטיח שמידע זה יגיע לידי מנהיגים ומקבלי החלטות, וגם לידי הציבור המשפיע על סדרי העדיפויות שלהם. תרמו היום, ועזרו לחולל שיפור בחברה הישראלית, מחקר אחר מחקר.

 

מה מצבו של החינוך בישראל? חמש שאלות ותשובות עם מומחה מוביל בתחום

מהו החזון שמאחורי הכנס הבין-לאומי של מרכז טאוב על חינוך בישראל?

אי השוויון בהישגים הלימודיים בקרב תלמידי ישראל הוא מהגבוהים ביותר במדינות המפותחות. יתר על כן, פערי ההשכלה בין מעמדות חברתיים הם יציבים למדי לאורך שנים. במסגרת הכנס נדון בהסברים אפשריים לתופעות מעציבות אלה. נברר אם ההסבר לאי השוויון בין המעמדות הוא גנטי, האם הוא נובע ממבנה מערכת החינוך או מהמצב הכלכלי והתרבותי של המשפחות שבהן גדלים הילדים בגיל הרך?

אחד מהנושאים החשובים ביותר שיידונו בכנס הוא אי השוויון במערכת החינוך. היכן, לדעתך, אי השוויון הזה בולט ביותר, מהם הגורמים לו, ומה ניתן לעשות כדי לצמצם אותו?

היכולות הלימודיות והמשאבים הרגשיים של ילדים וילדות בגיל הרך משפיעים במידה ניכרת על הישגיהם ההשכלתיים והכלכליים ועל תפקודם החברתי בבגרותם. היכולות הקוגניטיביות והמשאבים הרגשיים מעוצבים על ידי הגירויים הסביבתיים שהם נחשפים להם בגילים המוקדמים ביותר ואף במהלך ההיריון, בטרם לידתם. הם מושפעים לרעה גם ממתח (stress) שהם נחשפים לה בשלבי החיים המוקדמים. סיכוייהם של ילדים הגדלים במשפחות הסובלות מנתוני רקע סוציו אקונומיים חלשים לזכות בגירויים החיוניים להתפתחות ראויה נמוכים מעמיתיהם המתחנכים במשפחות מבוססות סוציו אקונומית. אי לכך יש לצמצם את הפערים הסוציו אקונומיים.

אחד המושבים בכנס יתמקד בחינוך המקצועי. כיצד אתה חוזה את עתידו של החינוך המקצועי בישראל? האם בחברה הישראלית המודרנית יש לקדם חינוך מסוג זה, לשנות אותו או לבטל אותו?

השאלה הגדולה היא כיצד לספק הכשרה מקצועית/טכנולוגית מבלי שזו תשפיע לרעה על ההישגים העתידיים של בוגריה. מומחים בתחום מציעים תשובות שונות לשאלה זו. יש המציעים לשלב רכיבים מקצועיים/טכנולוגיים בכל תוכניות הלימוד, כך שכל תלמידה ותלמיד יקבלו השכלה משולבת – עיונית ומקצועית. אחרים מציעים לדחות ככל שניתן את שלב הבחירה בין חינוך עיוני למקצועי כדי לאפשר לתלמידים המעוניינים בכך לשנות את בחירתם. התשובה הרדיקלית ביותר היא שיש לצמצם את פערי השכר בין המקצועות השונים ובכך לצמצם את הפערים הכלכליים העתידיים בין בוגרי המסלולים השונים.

מהם התחומים המעניינים ביותר במחקר החינוך בעולם, והאם הם נחקרים גם בישראל?

המחקר בתחום החינוך התקדם מאוד בתקופה האחרונה. רוב המחקרים מתמקדים בחלק מהגורמים המוכרים כרלבנטיים להישגים חינוכיים וחברתיים. לאחרונה מתרבים מחקרים האוספים נתונים על מספר רב של גורמים. אלה מחקרי אורך העוקבים אחר הנחקרים מגיל צעיר מאוד ועד לבגרותם, ואוספים עליהם נתונים ביולוגיים (דגימות DNA, למשל) וגם פסיכולוגיים וחברתיים. המחקרים משווים את הממצאים האלה כדי לבדוק את ההשפעות המוסדיות והתרבותיות הנבדלות בין ארצות שונות על היבטים בתחום החינוך. תשואת הידע הנרכש על ידי מחקרים כאלה היא גבוהה ביותר, וכך גם עלותם. הממשלה על שלוחותיה צריכה לממן מחקר בסיסי ותשתיתי מסוג זה.

עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, מהם תחומי המדיניות החינוכית החשובים ביותר שעל חברי הכנסת לדון בהם בשנה הקרובה?

הנושא החשוב ביותר בתחום החינוך בישראל הוא אי השוויון הגדול בהישגים. יש ליזום תוכנית רב-שנתית שמטרתה לצמצם במידה ניכרת את אי השוויון המעמדי בהישגים לימודיים. התוכנית תתרכז בתחילה בגיל הרך, אך לא רק בו. היא תשפר את ההכנסות של משפחות עניות שלהן ילדים בגילים אלה, תשדרג את רמתם של מעונות היום, כולל את ההכשרה המקצועית של עובדי ההוראה במסגרות חינוך אלו, ותרחיב את שירותי ההדרכה והייעוץ הניתנים להורים צעירים ולהורים מתקשים כלכלית.

הירשמו לכנס השנתי בנושא "אי שוויון בחינוך: מהעריסה עד האוניברסיטה" – לחצו כאן

מהן המגמות החשובות ביותר בהשכלה גבוהה בישראל?

Hadas1. אילו שינוים דמוגרפיים חלו באקדמיה בישראל בשנים האחרונות?

מצד אחד אנחנו רואים שהגידול בשיעור הפונים לאקדמיה נעצר. אחרי שנים של גידול מאוד משמעותי בכמות הסטודנטים, שהתחיל בשנות ה-90 עם פתיחת המכללות, והביא למצב שהיום יש יותר סטודנטים במכללות האקדמיות מבאוניברסיטאות, השיעור התייצב על כמחצית מהאוכלוסייה הצעירה. מצד שני, אנחנו עדיין רואים שקבוצות שבעבר פנו לאקדמיה בשיעורים נמוכים יחסית מגדילים את שיעור הפנייה להשכלה הגבוהה. במיוחד ראויות לציון הנשים הערביות ששיעור הפונות להשכלה הגבוהה בקרבן גדל בצורה משמעותית, והן פונות היום גם למקצועות מגוונים יותר מבעבר. בנוסף ישנו גידול במספר הסטודנטים החרדים שפונים לאקדמיה, אך השיעור עדיין קטן מאוד.

2. מהו היחס בין גברים לנשים בחינוך הגבוה?

נשים משכילות יותר מגברים בישראל ובמרבית מדינות ה-OECD. שיעור הנשים מבין מקבלי תואר ראשון ושני היה מעל ל-50 אחוז כבר בשנת 1995, ובשנת 2015 הן היו 60 אחוז ממקבלות התארים. גם מבין מקבלי דוקטורט חל גידול משמעותי בשיעור הנשים וכיום הן כמחצית. נשים עובדות במקצועות שאינם דורשים תואר אקדמי בשיעורים נמוכים יותר מגברים, אולי משום שיש פחות אפשרויות תעסוקה לנשים במקצועות לא אקדמיים, דבר המגדיל את שיעור הפונות לאקדמיה.

3. הרבה מהמחקר שלך עוסק בפערי השכר בין המגדרים. איזו השפעה יש להתפלגות השונה של סטודנטים וסטודנטיות במוסדות ההשכלה הגבוהה על פערי השכר?

לתחומים הנלמדים באקדמיה השפעה גבוהה על השכר העתידי. בעוד אנשים שילמדו הנדסה ויוכלו להגיע למקצועות ההייטק צפויים לקבל שכר גבוה, תארים אחרים לא יפתחו את האפשרות לעבודות בשכר גבוה. להבדלים האלה השפעה קריטית על פערי השכר המגדריים. נשים בוחרות בתחומי מדעי החברה והרוח בשיעורים גבוהים, בעוד גברים לומדים הנדסה ומדעי המחשב. טוב לבחור את תחום הלימודים לפי נטיית הלב, אבל חשוב גם להבין את ההשפעה של הבחירה על ההכנסה העתידית. לצערי לא רואים שהמצב משתפר יותר מדי, וב-25 השנים האחרונות שיעור הנשים מתוך לומדי מדעי המחשב אפילו ירד.

4. האם התארים שאותם בוחרים הסטודנטים ללמוד תואמים לדרישות המשק – בהווה ובעתיד?

התארים שסטודנטים לומדים אליהם לאו דווקא תואמים את מה שנחוץ היום בשוק העבודה. יש כיום בישראל עודף גדול של עורכי דין ומחסור במהנדסים. אמנם רואים ששיעור לומדי הנדסה ומחשבים עולה אך לא מספיק בכדי לעמוד בביקוש. חשוב שבבחירת תחום הלימוד תעשה גם חשיבה של מה צריך ואיפה יהיו אופציות תעסוקה טובות, ובמקביל כדאי לזכור שהחומר הנלמד הוא לא הדבר היחיד שחשוב, ולמיומנויות למידה, יצירתיות ויזמות חשיבות גדולה גם כן.

5. ידוע שרוב הסטודנטים עובדים בזמן הלימודים. באילו סוגי משרות הם עובדים וכיצד זה משפיע על השתלבותם בשוק העבודה?

רוב הסטודנטים עובדים בעבודות שלא רלוונטיות ללימודים שלהם – בעבודות מלצור ומכירות. היום כששיעור האקדמאים כל כך עלה, להיות בעל תואר ראשון כשלעצמו כבר לא מספיק בשביל מקומות העבודה, ולכן נסיון רלוונטי מזמן הלימודים יכול לעזור למועמדים לעבודה לרכוש כישורים שיוכלו לסייע להם וכן לבדל את עצמם ממועמדים אחרים.

חיים בתוך קופסה – מה מלמד אותנו חג סוכות על שוק הדיור בישראל

Sukkah

תמונה: RonAlmog via VisualHunt /  CC BY

 

חג סוכות מזכיר לנו את חוויית המגורים בבית זמני – החיים בתוך קופסה. למרבה הצער, זוהי המציאות היום-יומית של זוגות צעירים רבים ששואפים לרכוש פינה משלהם בכל מחיר, בשוק שבו מחירי הדירות הוכפלו בתוך עשור (לפי נתוני הלמ"ס).

שיעור גדול של ישראלים בני 45 ומעלה גר בדירות בבעלותם, נתון שלא השתנה בהרבה לאחר זינוק מחירי הנדל"ן. הנתון לא מפתיע, שכן רובם של המבוגרים יותר רכשו את דירתם לפני עליית המחירים שהתחילה סביב 2008, ולפני המשבר הכלכלי העולמי של אותה שנה.

לעומתם, שיעור בני ה-35 עד 44 שגרים בדירות שאינן בבעלותם עלה בכמעט 36% בין 2003 ל-2014. עבור בני 25 עד 34 זינק השיעור ביותר מעשרה אחוזים, ועומד על 60%. המצב הזה גורם לכך שצעירים רבים גרים בדירות שאינן שלהם, ונאלצים לעבור דירה לעתים קרובות יחסית.

 

living out of boxes HEB

אז מה עושים? רבים מהצעירים בחרו לגור עם הוריהם, אפשרות שהפכה לנפוצה יותר בעקבות עליית מחירי הדיור ויוקר המחיה ובשל הנורמות חברתיות שמאפשרות דחיה בהתחלת הלימודים האקדמיים וכניסה לשוק העבודה. ב-2015 כ-57% מהצעירים הלא נשואים בישראל בגילאי 22-28 עדיין חיו עם הוריהם, נתון שאולי הושפע גם מהמגמה הכללית של עליית גיל הנישואים.

מגורים עם ההורים יכולים להפחית את העומס הכלכלי על צעירים, למרות שאינם הפתרון האידאלי מצד הילדים או ההורים. אבל זה רק פתרון זמני, נכון?

עד כמה פוגעות מחלות הלב באיכות החיים?

לכבוד יום בריאות הלב הבין-לאומי שמצוין השבוע (29 לספטמבר), פרסם איגוד הקרדיולוגים הישראלי נתון חדש, לפיו אירועי לב הם גורם המוות השני הנפוץ בשכיחותו בישראל לאחר סרטן.

מרכז טאוב בחן לאחרונה מחלות לב ומחלות נוספות, ובדק לא רק את התמותה אלא גם לאילו מצבים רפואיים ישנה ההשפעה הגדולה ביותר על האוכלוסיה מבחינת DALYs  – מדד הבוחן את תוחלת החיים בבריאות טובה ומשקלל לא רק את המוות, אלא גם את השנים שבהם חי האדם באי תפקוד.

בדיקה מסוג זה מגלה שמחלות לב נמצאות בין חמש הסיבות המובילות לנטל התחלואה בישראל. המחקר של החוקרים ליאורה בוורס ופרופ' דב צ'רניחובסקי ממרכז טאוב מגלה שזוהי הסיבה השנייה בשכיחותה לאובדן שנות תפקוד, מיד לאחר כאבי צוואר וגב תחתון. אחריה ואחרי מחלות לב נמצאים ברשימה סוכרת, מחלות ראייה ושמיעה ודיכאון.

למרות מיקומו הגבוה, נטל התחלואה בשל מחלות לב נמוך יותר מבארצות אחרות, כשהנטל המשולב של מחלות לב ואירועים מוחיים ירד ב-58% בין 1990 ל-2015. באותו זמן עלה נטל התחלואה מסוכרת, בעיות שמיעה וראייה ודיכאון. שינוי קיצוני זה, שהוא תופעה עולמית, קשור בהתפתחות יכולות האיתור והטיפול במחלות לב ושבץ, ובפיתוח תרופות שמטפלות בצורה יעילה ביתר לחץ דם וכולסטרול גבוה. מצד שני, עליה במדד מסת הגוף (BMI) ובשיעור חולי הסוכרת בישראל מיתן את הצניחה הגדולה יותר שהיתה יכולה להיות בשיעור הסובלים ממחלות לב.

Disease burden graph HEB

שיעורי התמותה בישראל ממחלות לב ושבץ נמוכים משמעותית מאלה שבאירופה, אפילו בהתחשב בכך שהאוכלוסיה במדינה צעירה יחסית. הסבר חלקי לתופעה הוא השיעור הנמוך יותר של מעשנים בישראל ושל צריכת הסמים והאלכוהול שאינם גבוהים כמו במדינות אחרות.

שיעורי התמותה בישראל ממחלות המושפעות מפעילות גופנית נמוכים יחסית, כולל מחלות לב וסוגים מסוימים של סרטן. במחקר אחר של המרכז, גילה פרופ' אלכס וינרב קשר בין התמותה בישראל לשירות החובה בצבא. על פי המחקר השירות הצבאי – שלעתים קרובות דורש כושר גופני גבוה – מוסיף יותר משלוש שנים לתוחלת החיים הממוצעת של הגברים בישראל. גורם שמחזק את המסקנה הזו הוא התמותה הנמוכה יחסית של גברים יהודים בישראל מהמחלות שהוזכרו וקשורות בפעילות גופנית. רוב ערביי ישראל אינם משרתים בצבא ולפי נתוני משרד הבריאות בקרב אוכלוסיה זו שיעור חולי הלב והחולים במחלות וסקולריות גבוה מאשר בקרב האוכלוסיה היהודית.

מחלות לב, שבץ ומחלות אחרות שקשורות בלחץ דם גבוה קשורות באופן הדוק גם לתזונה. לתזונה המזרח תיכונית המקובלת בישראל, שכוללת צריכה מרובה של פירות, ירקות וקטניות, ישנם יתרונות בריאותיים משמעותיים, אך הישראלים הם צרכנים במידה גבוהה יחסית של סוכר, ואינם צורכים מספיק מזון מלא. כמעט חצי מהילדים שותים משקאות ממותקים מדי יום, שיעור גבוה יותר מבארצות הברית. בנוסף, צריכה של סל מזון בריא היא כמעט בלתי אפשרית עבור משפחות רבות.

בספרון הבא תוכלו ללמוד עוד על בריאות הלב ובריאות בישראל – כולל נתונים על תוחלת חיים, זקנה, נטל תחלואה, הוצאה על בריאות, תזונה וזמן המתנה לשירותים רפואיים.

 

Cover of Ourboox HEB

האם האקדמיה מכינה אותנו לשוק העבודה?

הגידול המרשים שחל בשנים האחרונות בשיעור הצעירים החרדים הלומדים לתואר אקדמי היה ועודנו מלווה באתגרים משמעותיים, כפי שהראיתי בטור האחרון. אחד האתגרים הללו הוא בחירת תחומי לימודים אשר יספקו בהמשך אפשרויות תעסוקה איכותיות, בשכר הולם. כזכור, שיעור גבוה במיוחד מן הסטודנטים החרדים, ובפרט במכללות הפרטיות, לומדים משפטים או מנהל עסקים – תחומים ששוק העבודה רווי בהם. האם תופעה זו היא תוצאה של בחירות לא מוצלחות של הסטודנטים החרדים, או שמא מדובר בכורח שמקורו בהיצע המצומצם של תחומי הלימוד הזמינים להם? ובכן, נראה כי שני ההסברים הללו נכונים, אך השני רלוונטי יותר. למעשה, התופעה אינה מנת חלקם של הסטודנטים החרדים בלבד – מדובר במגפה רחבת היקף אשר מכה באקדמיה הישראלית כולה.

ב-1995 החלה "מהפכת המכללות", בעקבות חקיקה אשר אפשרה לראשונה למוסדות שאינם אוניברסיטאות להכשיר סטודנטים לתואר ראשון, ובהמשך גם לתואר שני. למהלך זה היו השפעות דרמטיות (חלקן חיוביות וחלקן שליליות) על שוק העבודה הישראלי ועל פניה של החברה כולה. אין ספק כי הגדלת ההיצע והנגשתה של ההשכלה הגבוהה לפריפריה הגאוגרפית והחברתית הגדילו מאוד את שיעור האקדמאים במשק, שיפרו את ההון האנושי ותרמו לצמצום פערים. גם קבוצות אוכלוסייה שבעבר הדירו רגליהן משוק העבודה החלו לרכוש השכלה אקדמית ולהצטרף בהדרגה לאוכלוסייה העובדת. כך, למשל, בעשור האחרון בלבד זינק שיעור התעסוקה של נשים ערביות מ-21 אחוזים ל-40 אחוזים. אך לצד מגמות חיוביות אלו גבתה מהפכת המכללות מן המשק הישראלי מחיר יקר – כזה הנסתר מן העין. כדי להבין במה מדובר יש להיכנס לעובי הקורה.

לפני כשנתיים ניסינו אני ועמיתי גלעד ברנד לפצח את חידת פריון העבודה בישראל ולהבין מדוע הוא נמוך כל כך בהשוואה למרבית המדינות המפותחות. פריון העבודה הוא הערך הכספי הממוצע של שעת עבודה. זהו מדד טוב לרמת היעילות והיצרניות של העובד, אשר תלויות מן הסתם בהכשרתו, במידת מקצועיותו וברמה הטכנולוגית של הציוד שהוא משתמש בו. ככל שפריון העבודה גבוה יותר, ניתן לשלם לעובדים שכר גבוה יותר ורמת החיים במדינה גבוהה יותר. כדי להבין מדוע פריון העבודה בישראל מפגר אחר העולם המפותח הושוו ענפי המשק השונים בישראל לענפים המקבילים ב-12 ממדינות ה-OECD. ההשוואה התמקדה בענפים בעייתיים, שתרומתם לפער הפריון גדולה במיוחד. שלא במפתיע התברר כי כמעט בכל ענפי המשק (למעט ענפי ההיי-טק), פריון העבודה בישראל היה נמוך יותר. אך נתון זה לא קידם את פתרון התעלומה.

פריצת הדרך הגיעה כאשר השווינו את גודלם היחסי של הענפים הישראלים לגודלם היחסי של אותם הענפים ב-OECD. גילינו כי בישראל, ענף מסוים הנקרא "שירותים עסקיים אחרים" הוא בעל גודל חריג במיוחד. למעשה, כרבע מסך העובדים במגזר העסקי בישראל מועסקים בענף זה – לעומת כשמינית בלבד במדינות ה-OECD. אמנם הענף כולל, בין היתר, משלחי יד כגון מאבטחים, עובדי ניקיון וטבחים – אך חלק הארי שלו הוא משלחי יד אקדמיים כגון עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים ומנהלים. למען הסר ספק יודגש כי אלו האחרונים – ולא עובדי האבטחה – הם הגורם העיקרי לגודלו המנופח של הענף. בישראל יש, למשל, פי שלושה יותר עורכי דין לאלף נפש מאשר במרבית המדינות המפותחות. גם שיעורם של רואי החשבון ובוגרי מנהל עסקים גבוה בישראל באופן חריג.

מדוע שיעורים אלו הם בעייתיים? כאשר מכפילים או משלשים את שיעורם של עורכי הדין או רואי החשבון העוגה אינה גדלה. הם לא ייצרו ערך נוסף למשק כפי שייצרו עוד חברות היי-טק, מפעל תעשייתי או חלקה חקלאית – שאת תוצרתם ניתן לייצא. איני טוען שאיננו זקוקים לעורכי דין ולרואי חשבון, אך אם מדינות מפותחות מתנהלות היטב עם שליש מהכמות – מדוע זקוק המשק הישראלי לרבים כל כך? התשובה הפשוטה היא שהוא אינו זקוק. למעשה, ריבוי הפונים למקצועות אלו בא על חשבונם של ענפים יצרניים אשר סובלים ממחסור בכוח אדם – ובפרט ענפי התעשייה.

כיצד הגענו למצב הזה? ובכן, בכך שאפשרה את פתיחתן של מכללות רבות במהלך שנות התשעים הנגישה אמנם המדינה את ההשכלה הגבוהה לפלח גדול של האוכלוסייה, אך מעולם לא הגדירה בבירור את תמהיל תחומי לימוד שעליהן לייצר. למעשה, הנחת העבודה הרווחת הייתה שהשוק מסדר את עצמו (עקרון היד הנעלמה), ולפיכך המכללות הפרטיות יֵדעו להציע לתלמידיהן תחומי לימוד שיתאמו את צורכי שוק העבודה.

המציאות הייתה שונה מאוד. מכללות רבות שמו דגש גדול על מספר מצומצם של תחומי לימוד בעלי תדמית יוקרתית (כגון משפטים, חשבונאות ומנהל עסקים), ואלו אפשרו להן למשוך אל ספסליהן סטודנטים רבים שהיו מוכנים לשלם סכומי כסף גדולים כדי לזכות בהזדמנות לרכוש מקצוע נחשק. בדיעבד ניתן לומר כי הייתה זו התנהגות עדרית אשר לא תאמה את צורכי שוק העבודה (אלא את האינטרסים הכלכליים של המכללות), והיא הביאה לכך שרבים מן הבוגרים מצאו עצמם עומדים בפני שוקת שבורה. למרבה הצער, מציאות עגומה זו פוגעת, כאמור, ביתר שאת בסטודנטים החרדים, ובפרט במכללות הפרטיות.

נטים לתואר ראשון לפי תחומי לימוד

כיצד בכל זאת ניתן לבחור במסלול לימודים שיספק פרנסה ראויה? התשובה תלויה, כמובן, באדם ובנסיבות. אין זה סוד שענפי ההיי-טק ומדעי המחשב מציעים את השכר הגבוה ביותר – אך לא כל אחד יכול להפוך למתכנת או למהנדס מחשבים (למי שיכול, אמליץ בחום לעשות זאת). אך גם עבור מי שאינו "גאון מחשבים" קיימים אפיקי כניסה לעולם ההיי-טק. בודקי תוכנה למשל, עוברים הכשרה קצרה בהשוואה להכשרה אקדמית, ומרוויחים משכורות מכובדות. ענף ההיי-טק בישראל, אף שהוא גדול בהשוואה למדינות אחרות, זקוק לעובדים רבים נוספים, ואין מחסור במשרות. להפך. ובכל זאת, ברור כי ענף זה לבדו לא ייתן מענה לחלק הארי של מחפשי הפרנסה.

היכן אפוא קיימות עוד הזדמנויות לתעסוקה טובה בשכר מכובד? ובכן, בתעשייה. כשם שענפי שירותים מסוימים, כגון עריכת דין וראיית חשבון, מוצפים בבוגרי המכללות – כך ענפי התעשייה משוועים לעובדים מיומנים. יש מחסור חמור בטכנאים, בהנדסאים, בחרטים, בפחחים, ברתכים, בחשמלאים ובמפעילי מכונות. מסלולי ההכשרה למקצועות אלו קצרים יחסית, בוודאי בהשוואה לתואר אקדמי, והמדינה מסבסדת חלק ניכר מעלויות ההכשרה – ובמקרים רבים אף מממנת אותן במלואן. אין צורך בנתוני סף כגון בגרות או פסיכומטרי כדי להתקבל לקורסי ההכשרה הללו, ובסיומם ניתן להשתלב בתעשייה בשכר התחלתי שהוא גבוה באופן ניכר משכרם ההתחלתי של מרבית בעלי התארים.

אם כך, מדוע קיים מחסור חמור כל כך בעובדים במקצועות אלו? ראשית, יש לציין כי בעבר לא סיפקה המדינה די אפיקי הכשרה לעובדי תעשייה, ולמפעלים לא השתלם להשקיע בעצמם בהכשרתם. זאת משום שתחלופת העובדים כיום היא מהירה וההשקעה בעובד אינה מחזירה את עצמה. שנית, למקצועות שאינם אקדמיים יצא בישראל, שלא בצדק, מוניטין של "מקצועות נחותים". רבים וודאי זוכרים כיצד לפני כשלוש שנים בישיבת ממשלה שעסקה בהכשרות מקצועיות, התריס סילבן שלום בפני רה"מ נתניהו: "שלח את הבן שלך להיות פחח  או רתך.." (כלכליסט, 22.10.2014). אמירה זו שיקפה היטב את המנטליות הרווחת בקרב חלק גדול מן הציבור.

במדינה שבה רוב הצעירים עסוקים במרדף בלתי נגמר אחר תואר ותואר נוסף (כמו מרוץ חימוש שמאיים למוטט את כל המתחרים) – עבודת כפיים הפכה למילה גסה, וחבל. אך מי שיֵדע להתעלם מהסטיגמות ומרעשי הרקע ולשקול את האפשרויות במונחים של עלות מול תועלת – יעדיף אולי בכל זאת קורס הכשרה קצר והשתלבות מהירה בתעשייה עם הכנסה מכובדת על פני השקעה של כמה שנים ועשרות אלפי שקלים ברכישת מקצוע ששוק העבודה בו רווי והפרנסה אינה מובטחת. איני טוען חלילה שרכישת תואר היא בהכרח בלתי משתלמת, אך כדאי לכל מתלבט לשאול עצמו ולברר מבעוד מועד איזה עתיד מצפה לו בשוק העבודה.

הטקסט התפרסם באתר "כיכר השבת"

"מהן הבעיות הבוערות…?" ועוד שאלות ותשובות לקראת התחלת שנת הלימודים

נחום1. מהן הבעיות הבוערות ביותר שעמן תצטרך להתמודד מערכת החינוך בשנה הקרובה?

הבעיות הבוערות ביותר של מערכת החינוך בשנים הקרובות הן צמצום הפערים הלימודיים והחינוכיים, העלאת רמת ההישגים בכל מקצועות הלימוד ושיפור האווירה הלימודית בבתי הספר. ובמיוחד, הגברת הסובלנות ההדדית לדעות פחות מקובלות, הורדת רף האלימות המילולית והפיזית בין התלמידים לבין עצמם ובין התלמידים למורים. נושא קריטי נוסף הוא המשך מגמת השיפור בגיוס מורים מעולים למערכת ובהכשרת פרחי ההוראה.

2. עכשיו כשהשנה מתחילה, מהם לדעתך הגורמים שגורמים לחוסר השוויון במערכת החינוך?

הגורם המשפיע ביותר על חוסר השוויון במערכת החינוך הוא אי השוויון השורר בחברה, והאידאולוגיה השלטת הרואה באי שוויון כלכלי גורם חיובי המדרבן את הפרטים להתאמץ, ומבטיח שמי שיתאמץ יותר גם ישיג יותר. בתוך מערכת החינוך הגורם המשפיע ביותר על אי השוויון הוא שיטות התקצוב השונות הנהוגות בשלבי הגיל השונים, ותקציב ייעודי להעדפה מתקנת שהיקפו אינו עונה על הצרכים.

3. בזמן הזה של השנה תמיד עולה נושא התשלומים הפרטיים – בין שרשמיים ובין שעל שירותים נוספים. מהן המגמות העכשוויות, כפי שאתה רואה אותן, בהוצאות הפרטיות על חינוך?

הוצאות פרטיות לחינוך התקיימו תמיד וימשיכו להתקיים גם בעתיד. הורים שמסוגלים לכך כלכלית רוצים להעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר שיאפשר להם קידום והצלחה בעתיד. הבעיה היא ברמת החינוך הבסיסית המוענקת במסגרת החינוך שהמדינה מעניקה. ככל שרמה זאת נמוכה יותר כן גובר הצורך לדרוש מההורים תשלומים גבוהים יותר על מנת לספק שירותים שההורים והנהלות בתי הספר, ובעצם גם הנהלת משרד החינוך, סבורים שבתי הספר צריכים להעניק ואינם יכולים לעשות זאת במסגרת התקציבים הקיימים (טיולים, מסיבות ונושאים אחרים). ראוי אולי גם לציין את העובדה שחלק לא קטן מהעלייה בתשלומי ההורים מקורו בדרישות ההורים עצמם, וניתן היה לצמצם עליות אלה אם כולם היו מסתפקים בטיולים ובמסיבות פחות יקרים.

4. היכן ישראל ניצבת היום ביחס ל-OECD במידת ההצלחה של תלמידים במבחנים בין-לאומיים?

המבחנים הבין-לאומיים מצביעים על היכולת של התלמידים הישראלים במקצועות הספציפיים שבהם הם נבחנים, ובגיל הספציפי. קשה ללמוד מהם על טיבה של מערכת החינוך בכללותה, ועוד יותר קשה להסיק מהישגים אלה על קצב ההתפתחות הכלכלית בעתיד. מאז שנות השמונים ישראל משתתפת במחקרים בין-לאומיים שונים, ומאז 2000 היא משתתפת במבחני PISA (לחטיבה העליונה). הישגי התלמידים הישראלים במבחנים אלה היו תמיד נמוכים ונפלו מהממוצע של הארצות המשתתפות במבחנים. היבט מטריד לא פחות ואולי אף יותר הוא העובדה שפער ההישגים בין התלמידים החלשים לתלמידים החזקים בישראל הוא מהגבוהים ביותר בכל הארצות המשתתפות במבחנים.

5. לאילו סוגיות כדאי שנשים לב בחודשים הקרובים?

הייתי ממליץ מאוד לשים לב לחוזר המנכ"ל בנושא חופש הביטוי בכיתה. בשנים האחרונות נתקלנו בתופעות מאוד מדאיגות שמורים ומנהלים נרתעים מלדון על בעיות חברתיות בוערות מתוך חשש מהתגובה של הורים ותלמידים, ואולי גם של הנהלת משרד החינוך. למרות שנוסח חוזר המנכ"ל האחרון מעודד את המורים להעלות נושאים רגישים וטעונים בכיתה, המורים והמנהלים מבינים אותו ככל הנראה אחרת ומפעילים צנזורה עצמית. מאוד רצוי שמשרד החינוך יבהיר היטב את עמדתו בנושא.

ערבים וחרדים מפגינים מיומנות נמוכה יותר בשימוש במחשב

מיומנויות מחשב בקרב ערבים וחרדים

מהי המשמעות של אוריינות בעולם המודרני? במובן הקלאסי מתייחס המושג ליכולת לקרוא ולכתוב, אך כיום דרוש יותר כדי להחשב לאדם משכיל ובעל יכולת להשתלבות בשוק העבודה. בעולם הטכנולוגי של היום מיומנויות מחשב בסיסיות נחשבות אף הן לכישור אוריינות בסיסי.

מחר יצוין יום האוריינות הבין-לאומי, שנקבע על ידי UNESCO בזמנים שבהן שליטה במיומנויות מחשב כלל לא נתפסה כקשורה במושג. אך כיום, בישראל של 2017, חושב לבחון את יכולתן של קבוצות שונות באוכלוסייה להסתדר בסביבה ממוחשבת, כישורים שהדרישה אליהם בשוק העבודה רק גוברת וסביר שתמשיך לגדול.

סקר מיומנויות בוגרים (PIAAC)  בוחן את המיומנות של אדם בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת – היכולת שלו להשתמש בטכנולוגיה לביצוע מטלות מסוימות. כפי שרואים בגרף למטה, מיומנויות הנבדקים מחולקות לשלושה, כשהרמה השלישית מצביעה על רמת המיומנות הגבוהה ביותר. אלה שכלל לא יכולים לבצע את המבדק הממוחשב השיבו לגרסה מודפסת של הסקר ונכללו בקטגוריה רביעית (בצבע האפור).

מיומנויות מחשב בישראל

הגרף המצורף מציג את התפלגות רמת המיומנות של כלל העובדים במדינות ה-OECD. שני הטורים משמאל לקו האפס מציגים את אלו שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר – עובדים שמילאו את הגרסה המודפסת של המבחן, וכאלה ברמה 1. בצד שמאל של טור האפס נמצאים עובדים ברמה גבוהה מרמה 1.

בסך הכל, הממוצע בישראל נמוך מממוצע ה-OECD: כ-16% לא ביצעו את המבחן הממוחשב לעומת ממוצע של 11% ב-OECD, ורק 27% דורגו בשתי קבוצות המיומנות הגבוהות ביותר לעומת 31% בממוצע ב-OECD.

פילוח האוכלוסייה לפי מגזרים מצביע על מגמות חריפות יותר: יהודים לא-חרדים קיבלו ציונים גבוהים יותר ביחס לעובדים במדינות אחרות, אך רק 20% מהחרדים הצליחו להתברג בשתי הרמות הגבוהות ביותר. שיעורי המיומנות של ערביי ישראל אף נמוכים יותר, והם נמצאים בתחתית הדירוג של ה-OECD. במיוחד בולט השיעור הגבוה של הערבים שבחרו לבצע את המבחן המודפס – כמעט 26%.

דירוגם הנמוך של החרדים והערבים, שנתקלים במכשולים נוספים בדרכם לשוק העבודה, מדגיש את החשיבות שבהקניית מיומנויות דיגיטליות. מערכת החינוך בישראל מחולקת למספר מגזרים שונים, ויש לתגבר את השימוש בסביבות לימוד דיגיטליות בקרב המגזרים שנמצאים מאחור, ולפעול לצמצום הפער בדור העתיד של ישראל.

*מקור תמונה: Visualhunt

שרדתם את אוגוסט – שמחים שהחופש הגדול כבר נגמר?

הורים עובדים, בעיקר לילדים קטנים, יודעים שבחודש אוגוסט יתקשו במיוחד ללהטט בין העבודה להורות. הלימודים, הקייטנות ומחנות הקיץ כבר נגמרו, והורים רבים נעזרים בסבים ובסבתות כדי לשמור על ילדיהם, מפעילים קייטנות הורים או נאלצים לנצל את ימי החופשה שלהם.

כדי לבחון את הקשיים העומדים בפני הישראלים בהתנהלות המקבילה בין העבודה וההורות – לא רק בקיץ, אלא במהלך השנה כולה – חשוב להביא בחשבון את מאפייני הדמוגרפיה והתעסוקה הייחודיים במדינה.

9f5219b9-4930-4fcf-a4a8-af012e0187a0

שיעורי הפריון בישראל גבוהים בהרבה מאשר בכל מדינות ה-OECD האחרות: 3.1 ילדים לאישה בממוצע. בעוד במדינות ה-OECD האחרות חלה ירידה בשיעורי הפריון, בישראל הם לא השתנו מאז 1980.

לא זו בלבד שלישראלים יש ילדים רבים, הם גם עובדים הרבה. בשנים האחרונות חלה עלייה ניכרת בהשתתפות בכוח העבודה בקרב רוב הקבוצות החברתיות, ובעיקר בקרב נשים (שיעורי ההשתתפות של נשים בכוח העבודה גדלים בעולם כולו). שיעורי תעסוקת הנשים בישראל גבוהים כיום יותר מתמיד, ועולים על הממוצע במדינות ה-OECD. למעשה, שיעור התעסוקה בקרב נשים יהודיות בישראל הוא השני בגובהו מבין כל מדינות ה-OECD. אף ששיעור התעסוקה של נשים ערביות נופל משיעורי התעסוקה במדינות OECD אחרות, גם בו חלה עלייה בשנים האחרונות.

תעסוקת נשים@2x

עלייה זו בשיעורי התעסוקה של נשים בולטת במיוחד בקרב אימהות לילדים קטנים. ב-2011 שיעורי התעסוקה בקרב נשים בשנות השלושים לחייהן שהן אימהות לילדים גילאי 4–0 היו 69 אחוזים – עלייה של 17 נקודות אחוז בהשוואה ל-1995, ורק מעט פחות משיעור הנשים העובדות באותה קבוצת גיל שאינן אימהות לילדים קטנים.

mothers working heb 3

החברה הישראלית בשל תרבותה, מצבה הגיאו-פוליטי ומדיניות ממשלותיה – עודדה הן את שיעורי הפריון הן את השתתפות הנשים בכוח העבודה.

ואולם אף שהנשים בישראל עובדות יותר, הגברים בישראל אינם עובדים פחות. למעשה, שיעורי התעסוקה של הגברים בישראל עולים. ב-2014 עבדו גברים בישראל 45 שעות שבועיות בממוצע, בהשוואה ל-41 שעות שבועיות בממוצע ב-OECD. זאת ועוד, שיעורי התעסוקה של גברים בשנות השלושים לחייהם גבוהים יותר בקרב אבות לילדים קטנים (גילאי 0-4) מאשר בקרב גברים ללא ילדים קטנים.

17834063_1324359087650275_8488531280039241377_o

כאמור, שיעורי ההשתתפות בשוק העבודה בישראל הן של הגברים הן של הנשים, ובמיוחד של הורים לילדים קטנים, הם גבוהים. מהי המשמעות של נתונים אלו עבור הורים המנסים לאזן בין דרישות שוק העבודה לדרישות גידול הילדים? באופן טבעי, שאלה זו מובילה לדיון על הנגישות והעלות של טיפול בילדים בגיל הרך.

44412852-78aa-4d01-bb50-84424267348e (2)

בין השנים 2003 ל-2012 גדלה ההוצאה הממוצעת של משק בית לגני ילדים (גילאי 5–2) ב-43 אחוזים. זוהי עלייה שאין דומה לה בשכבות גיל אחרות במערכת החינוך, והיא גבוהה בהרבה מהגידול בהכנסות או בהוצאות של משקי הבית. העלות הגבוהה של חינוך טרום-חובה, שבאה לידי ביטוי ב"מחאת העגלות", הייתה לנושא מרכזי במחאה החברתית של 2011. המחאה הובילה להרחבת חוק חינוך חובה כך שיחול גם על גילאי 4–3, ובעקבות זאת לירידה בהוצאה של משקי הבית על חינוך טרום-חובה, אם כי זו ירידה זו הורגשה בעיקר בקרב משקי בית המשתייכים למעמד הביניים ולמעמד הגבוה. עם זאת, לתוכניות הטיפול בילדים בשעות שאחרי הלימודים, בזמן שהוריהם בעבודה, יש עלות, וגם כשהן מסובסדות הן מטילות לעתים קרובות על ההורים הוצאות נוספות. בחודש יולי שעבר הכריז שר החינוך על תוכנית מסובסדת חדשה לשעות אחר הצהריים, וזו עשויה להקל את העול הכספי המוטל על ההורים.

כפי שהורים מתלוננים לעתים קרובות, הבעיה מתעוררת בעיקר כאשר אין התאמה בין השעות שבהן אפשר לממן טיפול בילדים במחיר סביר לשעות העבודה במשרה מלאה. הפער בולט במיוחד בחודש אוגוסט, שבו בתי הספר אינם פועלים, והקייטנות הפרטיות המעטות נותנות מענה רק לחלק מהילדים.

הקושי למצוא מסגרת לילדים המתואמת עם שעות העבודה של שני הורים עובדים עלול להשפיע על משפחות צעירות בכמה דרכים, כולל היקף המשרה שההורים יבחרו. נשים, הרבה יותר מגברים, נוטות לעבוד במשרות חלקיות, עובדה שיש לה השלכות מרחיקות לכת. מחקר שערך מרכז טאוב בעת האחרונה מראה כי אחד הגורמים העיקריים לפערי השכר בין המגדרים הוא ההבדלים בין מספר שעות העבודה של גברים ושל נשים. בעיית הטיפול בילדים יכולה להשפיע גם על הנכונות לעבוד בעבודה מרוחקת מן הבית. ונשים, יותר מגברים, נוטות לעבוד בקרבת הבית, ומשמעות הדבר עלולה להיות אפשרויות עבודה מצומצמות יותר.

מדינות מפותחות אחרות הנהיגו מדיניות שעונה על צורכיהן של משפחות צעירות. יותר ממחצית ממדינות ה-OECD דורשות ממעסיקים להתיר לעובדים שהם הורים לילדים צעירים לעבוד במשרה חלקית. ברוב המדינות הללו יש לעובד זכות לחזור ממשרה חלקית למשרה מלאה לכשירצה בכך. זאת ועוד, המגמה הכללית במדינות ה-OECD היא לאפשר לעובדים שעות עבודה גמישות יותר (מבחינת תחילת יום העבודה וסיומו), לנהל "בנק זמן" שבו שעות עבודה עודפות נספרות ומכסות על שעות עבודה חסרות, או להתיר להם לעבוד מן הבית.

מאפייני התעסוקה, הפריון וההשכלה בישראל יוצרים צורך ועניין של הרבה הורים במדיניות שתאפשר למשפחות לקיים את האיזון המתבקש בחיים המודרניים בין חיי העבודה לחיי משפחה.

 

המאמר פורסם באנגלית ב-Times of Israel ב-4 בספטמבר 2017.

 

גרף השבוע

31 באוגוסט 2017

מורים מרוויחים פחות ומורות מרוויחות יותר, בממוצע, מעמיתיהם בעלי תואר אקדמי.

בהשוואה לשאר העובדים בעלי תואר ראשון (לפחות) בשוק התעסוקה הישראלי, המורים הגברים עדיין מרוויחים הרבה פחות מעמיתיהם בעלי התארים האקדמיים –  27% פחות ב-2013. למרות שלמורות יש משכורות נמוכות יותר בממוצע ממורים גברים, הן הרוויחו 13% יותר מעמיתותיהן האקדמאיות ב-2013. אחד הגורמים המשפיעים ביותר על פער השכר הממוצע בין גברים ונשים הוא ההבדלים בתחומי הלימוד ובמשלחי יד המאפיינים נשים וגברים.

לגבי משכורות המורים, בין השנים 2005-2013 גדל שכר המורים הריאלי בחינוך היסודי בישראל ב-26% , בחטיבת הביניים – ב-19%, ובחטיבה העליונה – ב-10%, שיפור גדול בהשוואה להתפתחויות בשכר במדינות ה-OECD האחרות.

 

שכר חודשי ממוצע

מערכת הבריאות הציבורית בישראל אינה נותנת מענה מספק לצורכי האזרחים

ההוצאה הפרטית על שירותי בריאות גדלה בשנים האחרונות מהר יותר מאשר ההוצאה הציבורית, ובכך הגדילה את חלקה של ההוצאה הפרטית בהוצאה הכללית על בריאות.

למרות קיומו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי מ-1995, ההוצאה הפרטית על שירותי בריאות גדלה בשנים האחרונות מהר יותר מאשר ההוצאה הציבורית, ובכך הגדילה את חלקה של ההוצאה הפרטית בהוצאה הכללית על בריאות. גידול זה עשוי להעיד כי בעיני תושבי ישראל, מערכת הבריאות הציבורית אינה נותנת מענה מספק לצורכיהם הרפואיים. כתוצאה מעליית חלקה של ההוצאה הפרטית גדלו הפערים ביכולת לקבל טיפול רפואי בין עשירים לעניים ובין מרכז לפריפריה, ואלה מגדילים את אי השוויון במערכת הבריאות.

במחקרם שפורסם ב"דוח מצב המדינה 2016" מצאו חוקרי מרכז טאוב פרופ' דב צ'רניחובסקי, חיים בלייך ואיתן רגב כי ההוצאה הפרטית על בריאות גדלה מאז שנות התשעים המאוחרות. ב-2014 ההוצאה הפרטית של משק בית על טיפול רפואי הייתה כ-906 שקלים בחודש בממוצע, או כ-5.9 אחוזים מהוצאה הממוצעת של משק הבית, בהשוואה ל-3.9 אחוזים ב-1997.

1

ההוצאה הציבורית לנפש עלתה מ-4,819 שקלים ב-1995 (במחירי 2014) ל-6,377 שקלים ב-2014, שיעור גידול שנתי ממוצע של כ-1.5 אחוזים. מנגד, ההוצאה הפרטית עלתה באותה תקופה מ-2,247 שקלים (במחירי 2014) ל-3,634 שקלים – שיעור גידול שנתי ממוצע של 2.6 אחוזים. במילים אחרות, שיעור הגידול בהוצאה הפרטית היה גבוה בהרבה מהגידול בהוצאה הציבורית.

ההוצאה הפרטית על שירותי בריאות משתנה בהתאם להכנסה. כשבוחנים את ההוצאה ברמת משקי הבית, ולא ברמת הפרט, עולה כי משקי הבית בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר (החמישון העליון) הוציאו על בריאות סכום גבוה כמעט פי שלושה מאשר משקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה (החמישון התחתון) – 17,352 שקלים בהשוואה ל-5,772 שקלים בשנה, בממוצע.

יתרה מזאת, הסכום שהוציאו בעלי ההכנסות הנמוכות היווה שיעור גדול יותר מהכנסתם ביחס להוצאה של בעלי ההכנסות הגבוהות. ב-2015 משקי בית שהכנסתם נמוכה הוציאו 9.5 אחוזים בממוצע מההכנסות הפנויות על טיפול רפואי, בהשוואה ל-4.8 אחוזים שהוציאו משקי הבית שהכנסתם גבוהה. כך, לא זו בלבד שהטיפולים הרפואיים נגישים פחות למשקי בית שהכנסתם נמוכה, הנטל המוטל עליהם כדי לממן את הטיפולים הוא גבוה יותר, ובא על חשבון רכישת מוצרים או שירותים אחרים.

2

אפשר לחלק את ההוצאה הפרטית לשתי קטגוריות עיקריות: הוצאה על ביטוחים ותשלומים ישירים מהכיס. במהלך תקופה קצרה למדי שיעור הישראלים שרכשו ביטוחי בריאות משלימים של קופות החולים (הנחשבים לפרטיים-למחצה) עלה מ-50 אחוז ל-80 אחוז – כלומר, רק העניים ביותר לא הרשו לעצמם הוצאה זו.

ביטוחים פרטיים מסחריים מקובלים פחות מאשר ביטוחים משלימים, אף שיותר מ-40 אחוז מהאוכלוסייה רכשו ביטוח בריאות מחברה פרטית. חלק מהוצאות פרטיות אלו הן מיותרות; ישראלים משלמים לעתים קרובות באופן פרטי עבור שירותים שהם זכאים להם במסגרת הביטוחים הציבוריים.

שלא במפתיע, עם עליית ההכנסה עולה ההוצאה הפרטית על טיפולים משלימים, טיפולים מקבילים (שירותים פרטיים שניתן לקבלם גם באמצעות סל הבריאות) וביטוחי חיים פרטיים. העובדה ששיעור כה גדול – שאף הולך וגדל – מקרב בעלי ההכנסות הגבוהות רוכש טיפולים מקבילים עשויה להעיד שרבים חשים כי מערכת הבריאות הציבורית אינה עונה לצורכיהם, אם בסוג הטיפול שהיא מספקת ואם באיכותו.

הביטוחים הרפואיים הפרטיים אכן מספקים למבוטחים כמה יתרונות משמעותיים, ובהם קיצור ניכר של זמני ההמתנה לטיפול (שעלולים להיות ממושכים מאוד במערכת הציבורית). משמעות הדבר היא שבעלי אמצעים יכולים לא רק לבחור את רופאיהם, אלא גם לעבור את ההליכים הרפואיים שהם זקוקים להם בתוך פרק זמן קצר בהרבה.

אולם במישור החברתי השכיחות הגבוהה של הביטוחים הפרטיים מובילה להרחבה של פערי הזמנים בהמתנה לתורים. ההוצאה פרטית המתרחבת, בצירוף העובדה ששירותי הבריאות הפרטיים והציבוריים מסופקים על ידי אותם גורמים, דוחפת את נותני השירותים להאריך את זמני ההמתנה לטיפולים במימון ציבורי כדי להסיט חולים אל הטיפולים הפרטיים, וכך הם נהנים מהכנסות נוספות.

עוד ממצא חשוב של המחקר הוא שההוצאה הפרטית על טיפולים שאינם כלולים בסל הבריאות האוניברסלי (בעיקר טיפולי שיניים) ועל טיפולים מקבילים (הכלולים בסל) היא גבוהה יותר במקומות שבהם השירותים הציבוריים זמינים פחות – בעיקר בקרב ערבים, ובמידה מסוימת גם בקרב חרדים.

מטרתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הייתה להבטיח לכל תושבי המדינה גישה שווה לסל בסיסי של שירותים רפואיים, בלי קשר להוצאתם על שירותי בריאות פרטיים. הגידול בחלקה של ההוצאה הפרטית במערכת הבריאות סותר במידה מסוימת את רעיון הגישה השווה לטיפול, ומביא לכך שהאזרחים בשכבות החלשות מוציאים על בריאות שיעור גבוה יותר מהכנסתם בהשוואה לבעלי הכנסות גבוהות יותר – עובדה שאינה מתיישבת עם רוח החוק.

המלחמה בעוני – איפה אנחנו עומדים?

שלוש שנים חלפו מסיום עבודתה של הוועדה למלחמה בעוני בישראל, אך רק כמחצית מהמלצות הוועדה יושמו– במידה רבה בשל מגבלות תקציב.

הוועדה למלחמה בעוני בישראל (ועדת אלאלוף) הציגה בשנת 2014 תכנית מפורטת לצמצום שיעור העוני בישראל בכמחצית בתוך עשור, באמצעות צעדי מדיניות בתחומי הרווחה, הביטחון הסוציאלי, התעסוקה, הדיור, הבריאות והחינוך. במחקר שהתפרסם ב"דוח מצב המדינה 2016" בחנו חוקרי מרכז טאוב פרופ' ג'ון גל ושביט מדהלה את יישום התכנית ומצאו שכמחצית מההמלצות יושמו, אולם הדרך להשגת מטרותיה העיקריות עודנה ארוכה.

שיעור העוני בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD לפי הכנסות פנויות לשימושו של משק הבית (אחרי הורדת מס ותשלומי העברה), והפערים החברתיים גדלו משמעותית בעשורים האחרונים. הוועדה, בראשות ח"כ אלי אלאלוף, נוסדה ב-2013 ביוזמת שר הרווחה והשירותים החברתיים מאיר כהן, כדי להמליץ על דרכים להתמודדות עם שיעור העוני הגבוה ולחזק את שוויון ההזדמנויות בישראל. מטרות הוועדה היו שאפתניות: לצמצם את העוני בישראל בכמחצית, ובכך להשוות את שיעור העוני בישראל לשיעור הממוצע במדינות ה-OECD
(11 אחוז).

עד כה יושמו המלצות הוועדה במידה משתנה, כפי שיפורט מיד, וחלקן לא יושמו כלל. הסכום המוקצה ליישום ההמלצות צפוי לעלות ב-2017, בעיקר בתחומי הרווחה והביטחון הסוציאלי.

רווחה וביטחון סוציאלי: בתחום זה יושמו כמה המלצות, ובהן הוספת 150 תקנים של עובדים סוציאליים המטפלים במשפחות ועלייה בתקציב המוקדש למשפחות במצוקה. נוסף לכך, הממשלה העלתה את קצבת הבטחת ההכנסה לקשישים בסכום שנע בין 130 ליחיד ל-540 שקלים לזוג (התקציב הוגדל ב-2017 ואמור להמשיך לגדול ב-2018). בינואר 2017 החלה המדינה במימוש תכנית נוספת שהומלצה בוועדה: פתיחת תכנית חיסכון לכל ילד מתחת לגיל 18. בכל חודש מעביר המוסד לביטוח לאומי תשלום קבוע בסך 50 שקלים לחשבון החיסכון, והורי הילד יכולים להוסיף סכום זהה.

המלצה חשובה שטרם יושמה היא העלאת קצבת הבטחת ההכנסה לאלו שחיים מתחת לקו העוני לרמה שהציעה הוועדה.

תעסוקה: מאז שהגישה הוועדה את המלצותיה הורחבה בחוק הזכאות למענק עבודה (מס הכנסה שלילי) למשפחות חד-הוריות, אנשים בעלי מוגבלויות ועצמאים. קורסי הכשרה מקצועית הורחבו גם הם, וכן תכניות תעסוקה לאנשים החווים קשיים בהשתלבות בשוק העבודה ואנשים בעלי מוגבלויות. חלה עלייה גם במימון מעונות היום לילדי עובדים.

דיור: הסיוע בשכר דירה הוגדל בכ-900-600 שקלים לחודש לזכאים. עם זאת, אף שהוועדה המליצה להרחיב את תנאי הזכאות כדי שמשקי בית נוספים יהיו זכאים לסיוע בשכר דירה, זה עדיין לא בא לידי ביטוי. הממשלה הגדילה את מלאי הדירות בדיור הציבורי אבל לא מספיק לענות על הביקוש, וכך נשארות משפחות רבות שעדיין מחכות לדיור ציבורי.

התכנית "שכונה שווה" לשיקום שכונות במצוקה באמצעות תשתיות, השקעות ותכניות קהילתיות אחרות לא יושמה עד כה.

בריאות: הרשויות החלו ביישום סבסוד ציבורי לטיפולי שיניים לקשישים מעל גיל 75 המקבלים השלמת הכנסה, וכן לילדים עד גיל 14 (ובשנים הקרובות תורחב הזכאות לילדים עד גיל 18). שירותי הבריאות לתלמיד, שהיו מופרטים, הושבו לאחריות משרד הבריאות באזורים מסוימים בשל אי שביעות רצון משירותי החברות הפרטיות. עם זאת, היחס בין מספר אחיות בית הספר למספר התלמידים לא השתפר.

המלצות נוספות הנמצאות בתהליכי בדיקה הן הקמת מרכזי קידום בריאות ומניעה לקשישים והפחתת השתתפויות עצמיות בתרופות ובשירותים רפואיים.

חינוך: כ-100 מיליון שקלים בשנה נוספו לתקציב כדי להוסיף שעות לימוד לבתי ספר עבור תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. מנגד, ההמלצה להשקיע בחינוך קדם-יסודי לא יושמה.

ההוצאה על יישום ההמלצות גדלה ב-2017

עלות ההמלצות של ועדת אלאלוף עמדה על 7.4 מיליארד שקלים מדי שנה. בשל הבחירות שנערכו ב-2015 יישמה הממשלה המלצות מעטות בלבד באותה שנה, והתוספת לסעיפים הרלוונטיים בתקציב עמדה על 434 מיליון שקלים בלבד. ב-2016 נוספו לתקציב 1.9 מיליארד שקלים – כ-26 אחוז מהסכום שעליו המליצה הוועדה.

עד סוף 2017 צפויה תוספת התקציב להגיע ל-4 מיליארד שקלים, שהם כ-54 אחוז מהמלצת הוועדה. מרבית התוספת מוקדשת לרווחה ולביטחון סוציאלי, ובפרט לתכנית "חיסכון לכל ילד", למענקי מס הכנסה שלילי ולהגדלת סכום הבטחת ההכנסה לקשישים. צעדים אלו מהווים שיפור ביישום המלצות הוועדה, אם כי כאמור הם אינם מספיקים כדי להשיג את יעדיה העיקריים.

תוספת ההמלצה ליישום מסקנות אלאלוף למלחמה בעוני

אחד האתגרים העיקריים ביישום ההמלצות נובע מכך שהממשלה טרם ייסדה רשות שתאגד את המלחמה בעוני, שהייתה מאפשרת ניהול יעיל וממוקד יותר של התהליך מהשיטה הנוכחית, שמבזרת את הטיפול בתופעה בין גופים ממשלתיים רבים. יתרה מכך, בשל מגבלות תקציב, גם התוספות שהוקצו ליישום ההמלצות ב-2017 הן רק כמחצית מהסכום שהומלץ בוועדת אלאלוף (שכאמור עמד על 7.4 מיליארד שקלים בשנה).

עקב כך, הממשלה לא יישמה כמה מן ההמלצות המרכזיות של הוועדה, כמו הגדלת קצבת הבטחת ההכנסה לאלו שחיים מתחת לקו העוני, והקצתה סכומים מוגבלים ליישום המלצות אחרות, כמו מענקי עבודה, הכשרות מקצועיות ורכישת דירות נוספות למאגר הדיור הציבורי.

 

חופשת לידה לאבות בישראל

בדיוק לפני שנה עברה בכנסת הצעת חוק המאפשרת גם לאבות לצאת לחופשת לידה. הצעד בהחלט מבורך, אך ששת הימים האלה עדיין ניתנים על חשבון ימי החופשה והמחלה של האב, ועדיין רחוקים מההטבות שניתנות לו (ולעתים גם לאם) לאחר הלידה במדינות ה-OECD.

רוצים לדעת עוד על זכויות לאחר לידה בישראל וב-0ECD?

ליצמן מגדיל את מספר המיטות – בהתאמה לממצאי המחקר של מרכז טאוב

בעקבות ההפגנות שהיו בצפון השבוע, שבהן מחו המפגינים על הפערים בשירותים הרפואיים אותם הם מקבלים לעומת תושבי מרכז הארץ, פרסם שר האוצר יעקב ליצמן תוכנית להפחתת הפערים בקבלת שירותים רפואיים. 

תכנית שר הבריאות לפריפריה כוללת: פתיחת מוקדי רפואה דחופה נוספים, מתן תמריץ לרופאים שעובדים באזורים האלה, אספקת מכונות MRI לבתי חולים בצפון, הכשרת אחיות מהמגזר הבדואי לעבודה בדרום, ותמרוץ קופות החולים להשקיע בפריפריה. בנוסף קוראת התכנית להגדיל את מספר המיטות הכללי.

מספר מיטות אשפוז במרכז ובפריפריה

מחקר של מרכז טאוב מראה על פער גדול במספר מיטות האשפוז ביחס לגודל האוכלוסיה בין אזורים שונים בישראל. 

בירושלים, תל אביב וחיפה היצע המיטות עומד על 2.2-2.5 לכל אלף איש, ואילו במחוז הדרום היצע המיטות עומד על 1.3 מיטות בלבד. כמו כן, ב-2013 מספר הרופאים המומחים לאלף איש בצפון היה כשני שלישים ממספרם בשאר האזורים במדינה  ומספרם של נותני שירותים רפואיים (למשל רוקחים, פיזיותרפיסטים ומרפאים בעיסוק) בצפון ובדרום עומד על חצי ממספרם באזורים אחרים במדינה.

מספר מיטות האשפוז המועט יחסית בפריפריה תואם לתחומים אחרים שבהם אזורים אלו נמצאים מאחור לעומת המרכז, כולל זמן המתנה ארוך יותר לניתוחים אלקטיביים. כפי שמציג הגרף למעלה, מספר המיטות בירושלים, תל אביב וחיפה הוא הגבוה במדינה, וזמן ההמתנה לניתוחים קצר ב-15%-30% מהממוצע בישראל. בניגוד לכך, במחוז הדרומי, שבו מספר המיטות הנמוך ביותר, ממתינים המטופלים לניתוח זמן שארוך ב-44% מהממוצע.

בשורה התחתונה: באזורים שבהם מספר המיטות הקטן ביותר זמן ההמתנה הוא הגבוה ביותר

שירותי רפואה בפריפריה

התוכנית החדשה, שהוכרזה השבוע, כוללת הוספה של יותר מ-300 מיטות בפריפריה.

האם תלמידים בכיתות קטנות יותר מגיעים להישגים גבוהים יותר בלימודים?

הורים רוצים שהכיתות במערכת החינוך בישראל יהיו קטנות יותר, אך מחקרים מראים כי אין קשר מובהק בין גודל .הכיתה כשלעצמו להישגים בלימודים

 

סיום שנת הלימודים הנוכחית ותכנון שנת הלימודים הבאה הן הזדמנות טובה לדון בסוגיות חשובות במדיניות החינוך. למעשה, באותה תקופה לפני שנים אחדות הורים ותלמידים בישראל יצאו לרחובות במסגרת הפגנות שכונו "מחאת הסרדינים", כדי למחות על הצפיפות הגדולה המאפיינת את הכיתות בישראל.

כחלק מהמחאה, הורים מכל רחבי הארץ שלחו קופסאות סרדינים אל משרדו של שר החינוך נפתלי בנט, כדי להמחיש את טענתם כי התלמידים נדחסים בתוך כיתות הלימוד כשם שהסרדינים נדחסים לתוך קופסת שימורים.

טענותיהם נתמכו בנתונים בין-לאומיים על הקשר בין גודל הכיתה להישגי התלמידים. מבין 34 מדינות שהשתתפו במחקר של ה-OECD דורגה ישראל במקום החמישי בהקשר של גודל הכיתה – ממוצע של 27 תלמידים בכיתה בבית ספר יסודי ו-32 תלמידים בכיתה בחטיבת הביניים. בד בבד, מבדיקת הישגיהם של תלמידים ישראלים בני 15 במבחני פיז"ה הבין-לאומיים (PISA) במתמטיקה, בקריאה ובמדעים, עולה כי התלמידים הישראלים נוטים להישגים נמוכים בשלושת התחומים שנבדקו.

הנחתם של הורים ומורים כי צמצום מספר התלמידים בכיתה יוביל לשיפור בהישגי התלמידים אינה תופעה  חדשה, וגם לא ייחודית לישראל. אולם החוקרים רעות שפריר, יוסי שביט וכרמל בלנק מצאו לאחרונה כי כשמבודדים את גודל הכיתה מגורמים אחרים שעשויים להשפיע על הישגי התלמידים – דוגמת רמת ההשכלה של ההורים והישגים קודמים בלימודים – לא נמצא קשר מובהק בין גודל הכיתה להישגים בכיתה ח'.

הקושי העיקרי בניסיון להבין את השפעת גודל הכיתה על הישגי התלמידים הוא שלעתים קרובות ההצבה לכיתות אינה אקראית, אלא משקפת שיקולים חינוכיים שיטתיים שהם כשלעצמם עשויים להשפיע על הישגי התלמיד. למשל, תלמידים שהישגיהם נמוכים באופן יחסי מוצבים פעמים רבות בכיתות קטנות מלכתחילה, בתקווה שבמסגרת כזאת יגיעו להישגים טובים יותר.

במחקר, שהתפרסם בדו"ח השנתי של מרכז טאוב, נותחו הישגי התלמידים שהשתתפו בבחינות המיצ"ב בשפה (עברית) ב-2006 וב-2009, וכן נתוני רקע של אותם תלמידים. בבדיקה ראשונית החוקרים מצאו דווקא קשר חיובי בין גודל הכיתה להישגים, כלומר, הישגי תלמידים הלומדים בכיתות גדולות הם לכאורה גבוהים יותר מאלו של תלמידים בכיתות קטנות.

ואולם, כאשר פיקחו על רמת ההשכלה של ההורים ועל הישגים קודמים, מצאו החוקרים כי הקשר בין גודל הכיתה לבין ההישגים אינו מובהק סטטיסטית בשום כיוון. במודל זה נמצא כי המנבא החזק ביותר של הציון בבחינת המיצ"ב של התלמיד בעברית בכיתה ח' הוא הציון של אותו תלמיד עצמו בבחינת המיצב בכיתה ה' – כלומר הישגים קודמים.

הקשר בין גודל כיתה להצלחה בלימודים

מחקרים קודמים במדינות אחרות הראו כי מיעוטים אתניים ובני שכבות חברתיות-כלכליות נמוכות נוטים יותר מאחרים להפיק תועלת מכיתות קטנות. החוקרים בחנו את ההשערה שהשפעת גודל הכיתה על ההישגים משתנה בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה, ובין תלמידים חזקים לחלשים בישראל. ואולם ההשערה לא אומתה: בשום קבוצה לא נמצא קשר בין גודל הכיתה להישגים.

חשוב להזכיר שתי הסתייגויות עיקריות מהנתונים הללו. ראשית, הנתונים נכונים לגבי תלמידי כיתות ח' בלבד, וייתכן שלו היו נבדקים תלמידים בכיתות א', למשל, התוצאות היו אחרות. שנית, גם אם הציונים אינם מושפעים מגודל הכיתה, חוויית הלמידה עשויה בהחלט להשתנות בהתאם למספר התלמידים, ועשויה להיות לכך חשיבות לא פחותה מההשלכות האקדמיות.

כמו כן, כיתות קטנות יכולות לאפשר שימוש בשיטות הוראה שעשויות לסייע לתלמידים להצליח – למשל, הוראה פרטנית או הוראה בקבוצות קטנות – אבל לא ברור אם מורים שעובדים בכיתות קטנות אכן מנצלים את היתרונות הפוטנציאליים שכיתות כאלו מזמנות. אם המורים נוקטים שיטות הוראה דומות לאלו המקובלות בדרך כלל בכיתות גדולות, הם עשויים לבטל את היתרון הגלום בכיתות הקטנות.

באנו, נשארנו!

שתי חברות בצוות של מרכז טאוב – טובה כהן ותמר פרידמן – הגיעו למרכז מארצות הברית במטרה להשתתף בתכנית התמחות בת שנה של Israel Institute. אולם לאחר ההתמחות שתיהן המשיכו לעבוד בתפקידים חדשים במרכז טאוב ובחרו בישראל כביתן.

girlsgoneIL

טובה

קבלת אזרחות ישראלית היא רעיון שהשתעשעתי בו מאז שהייתי נערה. ב-2015 החלטתי סופית לעלות לישראל ולבנות את חיי במדינה, ועבודתי במרכז טאוב הייתה חלק מרכזי במסע הזה. לאחר סיום לימודים באוניברסיטת קולורדו והתמחות בת שנה במחלקת השיווק של המרכז, התגבשה בי ההבנה שקובעי מדיניות מקבלים החלטות על הצד הטוב ביותר כשהם מודעים לעובדות, ולא מתבססים על הנחות. במסגרת עבודתי במחלקת השיווק גיליתי גם את כישוריי בתחום ניהול הפרויקטים, והכל יחד הוביל אותי להחלטה להישאר במרכז טאוב כמנהלת פרויקטים ורכזת קשרי ממשל – ולעבור לישראל באופן קבוע.

אני חיה בתל אביב התוססת, ועבודתי במרכז טאוב ביססה את ביטחוני בדיונים על נושאי מדיניות חברתית עם חבריי. אני מבלה את ימיי בביצוע חלקי בניסיון לעצב מדיניות ישראלית חזקה יותר – מה עוד עולה חדשה יכולה לבקש?

תמר

הגעתי למרכז טאוב בסתיו 2015, לאחר שסיימתי את לימודיי באוניברסיטת פנסילבניה באביב. חיפשתי דרכים להבין טוב יותר את המדיניות בישראל ולהשפיע עליה, כך שהתמחות במרכז הייתה צעד טבעי. אחרי שנה של עבודה בתחומי השיווק ויחסי הציבור באנגלית, החלטתי להישאר במרכז טאוב במשרה חדשה: פיתוח תכנים קצרים המתבססים על מחקרי המרכז ופונים לקהל רחב יותר. התכנים הללו מסייעים למרכז לסלול את דרכו אל הציבור, ולהראות לו מה הן המגמות החברתיות-כלכליות בישראל ואיך הן משפיעות על חייו.

כשהגעתי להתמחות תכננתי "לסמן וי" על חיים בישראל, אולם לאורך הדרך שעברתי בשנה וחצי האחרונות החלטתי להישאר בישראל ולבנות את חיי כאן. לפני חודש אני ואישי הפכנו את המעבר לרשמי ונרשמנו כאזרחי ישראל (והמשכנו לחגוג עם עמיתיי לעבודה!).

לרגל יום ירושלים: תמונת מצב של שוק העבודה הירושלמי

בירושלים מציינים השבוע 50 שנה לאיחודה מחדש של ירושלים, יש לבירה סיבות לחגוג: אוכלוסייה של כמעט מיליון תושבים, מיזמי תחבורה המשפרים את הגישה אל העיר וממנה וצמיחתם של אזורי תעשייה חדשים, התורמים להתפתחותן של משרות ברמה גבוהה שמושכות לעיר עובדים איכותיים

כשפוסעים ברחובותיה של ירושלים כיום, קשה להאמין עד כמה היא התפתחה ב-50 השנים האחרונות. ככלכלן, לא מפתיע שאני מתעניין בהתפתחויות שחלו בהזדמנויות התעסוקה שהעיר מציעה ובשוק העבודה המקומי, שהרי אלו תחומי מפתח התורמים ליציבות כלכלית ולפוטנציאל הצמיחה העתידית.

כשבחנתי את שוק העבודה הירושלמי התגלו נתונים מעודדים. עבור אוכלוסיית המועסקים בירושלים (בין שהם מתגוררים בעיר ובין שהם חיים במקום אחר), העיר צומחת בקצב מהיר ומציעה הזדמנויות תעסוקה ברמה גבוהה וכוח עבודה מיומן יותר ויותר.

נכון ל-2015 אוכלוסיית העובדים בירושלים משכילה יותר בממוצע מאוכלוסיית העובדים בשאר המדינה. נתון זה איננו חדש, אך מגמה זו התעצמה בשנים האחרונות: ב-2015 שיעור העובדים בעלי תואר ראשון או שני בירושלים היה גבוה יותר מאשר ב-2012, ושיעור העובדים שהשכלתם הרשמית נמוכה מתעודת בגרות ירד בשנים אלו. הגידול בשיעור העובדים המשכילים והירידה בשיעור העובדים שהשכלתם נמוכה משקפים מגמות שהתרחשו בישראל כולה, אולם השינוי בירושלים היה בולט במיוחד – כמעט פי שניים בהשוואה לשינויים בשאר המדינה.

1

לאור הממצאים המראים כי העובדים המועסקים בירושלים משכילים יותר, עולה השאלה: במה הם עובדים?

בהתאם למגמות העולמיות, שוק העבודה בישראל צפוי להשתנות באופן משמעותי בעשורים הקרובים עקב אוטומציה והתפתחויות טכנולוגיות, שיאפשרו למחשבים ולמכונות להחליף כוח אדם אנושי בתעשיות רבות. כפי שמראה מחקרה של שביט מדהלה ממרכז טאוב, כמעט 40 אחוז משעות העבודה במשק הן בתחומים המוגדרים בסיכון גבוה למחשוב בשני העשורים הקרובים.

מגמה זו אינה שלילית בהכרח, מפני שהאוטומציה והמחשוב עשויים להוביל להגברת היעילות בתעשיות קיימות וליצירת תעשיות חדשות ומקומות עבודה חדשים שאיננו יכולים אפילו לדמיין כרגע. עם זאת, חשוב להיערך ולצפות מראש אילו משרות צפויות להיות מושפעות מהמגמה במידה רבה, וכך להתכונן כראוי לשוק העבודה העתידי.

בירושלים, וכן בשאר המדינה, מקצועות כמו חייטים, עובדי בנייה, מנהלי חשבונות ופקידים נמצאים בקטגוריה של "מקצועות בסיכון גבוה", לצד מקצועות אחרים המאופיינים בפעולות חזרתיות או בעבודה טכנית. לעומת זאת, מקצועות הדורשים יצירתיות, מקוריות, כישורים חברתיים ויכולות משא ומתן נמצאים בקטגוריית "מקצועות בסיכון נמוך".

שוק העבודה בירושלים מתקדם לכיוון של ריבוי משרות בסיכון נמוך למחשוב וגידול בשיעור העובדים המיומנים, ומתרחק ממשרות בסיכון גבוה – תהליך המלווה בירידה בשיעור העובדים בעלי מיומנויות נמוכות. גם במקרה זה המגמות תקפות לישראל כולה, אולם בירושלים השינויים בולטים יותר – וזהו סמן חיובי עבור הכיוון העתידי של שוק העבודה הירושלמי.

2

הגידול בשיעור המשרות בסיכון נמוך ובשיעור העובדים המשכילים קשור במידה רבה ליכולתה של ירושלים בשנים האחרונות למשוך חברות היי-טק גדולות, כמו "אינטל" ו"מובילאיי", אך גם לכך שבעיר ממוקמים אחת האוניברסיטאות המובילות בישראל, מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים רבים, לצד כמה מבתי החולים הטובים בארץ וארגונים בין-לאומיים מוכרים. כמו כן, ירושלים היא ביתם של מוסדות השלטון והאדמיניסטרציה, שעובדיהם לרוב בעלי השכלה גבוהה.

למרות ההתקדמות, יש להמשיך לחקור בכדי לחשוף את תמונת המצב המלאה. מחקר של מרכז טאוב שנמצא בשלביו המוקדמים מבקש לבחון את ההבדלים ברמת ההשכלה ובמגמות התעסוקה בין עובדים המתגוררים בירושלים ובין עובדים המועסקים בעיר, אך מתגוררים במקומות אחרים. על פי הממצאים הראשוניים, יש לנקוט צעדים נוספים כדי לסייע לתושבי ירושלים ולהבטיח שגם הם ייהנו בצורה ישירה מהיתרונות של סביבת העבודה המשתנה והמתקדמת של העיר.

איננו יכולים לִצפות כיצד ייראה מצב התעסוקה בירושלים בעוד 50 שנה, אולם כיום העיר בהחלט יכולה להתגאות בהישגים שהגיעה אליהם, ויש סיבה לאופטימיות לאור המגמות החיוביות התורמות להיערכותה לעתיד.

הטור פורסם באנגלית ב-Jewish Journal

מדוע סטודנטיות חרדיות מצליחות יותר מגברים?

בטור הקודם סקרתי את השינויים המתחוללים במגזר החרדי בשנים האחרונות, ובפרט הגידול המשמעותי בשיעור המועסקים ובשיעור הלומדים לתארים אקדמיים. קצב הגידול במספר הסטודנטים החרדים הוא ללא ספק מעורר השתאות. בשנים 2014–2008 גדל מספר הסטודנטיות והסטודנטים החרדים פי שלושה (!). כיום מספרם עומד על כ-11,000, שליש מהם גברים.

אך מי הם אותם סטודנטים חרדים? לאילו זרמים הם משתייכים? מה הם שיעורי ההצלחה שלהם? ומה הם האתגרים המרכזיים הניצבים בפניהם? כדי לענות על שאלות אלו ערכתי מחקר עומק אשר מתבסס על הנתונים הרשמיים של משרד החינוך, המוסדות האקדמיים, מכינות קדם-אקדמיות ונתוני מרכז ההערכה הארצי (פסיכומטרי) – ומצליב ביניהם. כך, למשל, התאפשר לראשונה זיהוי של הזרם החרדי שאליו משתייך כל סטודנט לפי מוסד הלימודים שבו למד בבית הספר.

האוכלוסייה החרדית במחקר זה הוגדרה כאוכלוסייה שהתחנכה בגילאי התיכון במוסדות חינוך של מערכת החינוך החרדית – כלומר בפיקוח רשמי חרדי. עם זאת, כפי שאסביר בהמשך, בחלק קטן מן המוסדות הללו (כ-5 אחוזים) לומדים למעשה תלמידים המשתייכים לזרם החרד"לי – ולהם, כך התברר, יש ייצוג יתר בקרב הסטודנטים החרדים.

כשמסתכלים על כל הזרמים כעל מקשה אחת ניתן לומר שכ-15 אחוז מהצעירות החרדיות ו-8 אחוזים מהצעירים החרדים (גילאי 35–25), למדו או לומדים לתואר אקדמי. עם זאת, כאמור, יש שונות גדולה בשיעורי ההשתתפות באקדמיה של הזרמים השונים. הזרם שבו שיעורי ההשתתפות באקדמיה הם הגבוהים ביותר הוא חב"ד – 29 אחוז מהנשים ו-12 אחוז מהגברים. בזרם החסידי (לא כולל חב"ד) רק 3 אחוזים מהנשים ו-4 אחוזים מהגברים לומדים לתואר אקדמי. בקרב הספרדים מדובר ב-14 אחוז מהנשים וב-6 אחוזים מהגברים, ובקרב הליטאים – 15 אחוז מהנשים ו-7 אחוזים מהגברים. בזרם החרד"לי המספרים גבוהים בהרבה – 63 אחוז מהנשים ו-38 אחוז מהגברים למדו או לומדים לתואר אקדמי.

אך מה הם שיעורי ההצלחה של הסטודנטים החרדים? כלומר, כמה מהם מצליחים לסיים בהצלחה את לימודיהם לתואר? בקרב הנשים מדובר בשיעורי הצלחה סבירים בהחלט. שיעורי הנשירה המשוקללים של נשים חרדיות (מתארים וממכינות קדם-אקדמיות) עומדים על כ-33 אחוז, לעומת כ-25 אחוז בקרב נשים מן המגזר הכללי. בהקשר זה בולטות לטובה הסטודנטיות מן הזרם הליטאי, אשר שיעורי הנשירה שלהן נמוכים בצורה ניכרת מאלה של הסטודנטיות מן הזרמים האחרים. הסבר אפשרי לכך הוא שבזרם הליטאי הנשים נושאות בעול הפרנסה יותר מבכל זרם אחר, ולכן יש להן תמריץ חזק לסיים את התואר כדי שיוכלו לפרנס את משפחתן.

בהשוואה לסטודנטיות החרדיות, שיעורי ההצלחה של הסטודנטים החרדים נמוכים. שיעורי הנשירה המשוקללים של גברים חרדים מתארים וממכינות קדם-אקדמיות עומדים על כ-58 אחוז (לעומת כ-30 אחוז בקרב יהודים לא חרדים). כלומר רק כארבעה מכל עשרה גברים חרדים אשר מנסים לרכוש השכלה אקדמית מצליחים לסיים את לימודיהם. למעשה, כאשר משמיטים מניתוח זה את הסטודנטים החרד"ליים, עולה שיעור הנשירה המשוקלל (של שאר הסטודנטים החרדיים) לכ-67 אחוזים.

מדוע אפוא הסטודנטיות החרדיות מצליחות במקום שהסטודנטים החרדים נכשלים? התשובה מורכבת מכמה גורמים. נתחיל בתובנה מעניינת שהתגלתה במחקר: בכל המגזרים – חילונים, דתיים, חרדים וערבים – שיעורי ההצלחה של הנשים בלימודים אקדמיים גבוהים בצורה ניכרת מאלו של הגברים. למעשה, מגמה זו מתחילה כבר בבית הספר – שם הישגיהן של הבנות (מכל המגזרים) טובים יותר מאלו של הבנים. אך זהו לא כל הסיפור, שכן במגזר החרדי הפערים בין שיעורי ההצלחה של הסטודנטיות לאלו של הסטודנטים הם הגדולים ביותר.

אחד הגורמים לכך הוא הגיל המאוחר יחסית שבו הסטודנטים החרדים מתחילים את לימודיהם לתואר (25 בממוצע), גיל שבו לרוב הם כבר הורים לילדים ודאגות פרנסה מונחות על כתפיהם. לעומתם, הסטודנטיות החרדיות מתחילות את לימודיהן האקדמיים בגיל 22 בממוצע, כאשר המשפחה עדיין מעט קטנה יותר בדרך כלל. אך גם עובדה זו אינה יכולה להסביר לבדה את הפער העצום בין שיעורי ההצלחה של הסטודנטיות החרדיות לאלו של הסטודנטים החרדים.

סיבה מרכזית נעוצה בכך שמרבית הנשים החרדיות לומדות תוכני ליבה בגילאי התיכון, ואילו רובם המוחלט של הגברים אינם לומדים תכנים אלו בנערותם. עדות נוספת לכך עולה מנתוניהם של הסטודנטים החרד"ליים. שיעורי הנשירה של הסטודנטים החרד"ליים אשר למדו בנעוריהם בבתי ספר הרשומים (באופן רשמי) כמוסדות לימוד בפיקוח חרדי (אך מספקים תוכני ליבה ומגישים את תלמידיהם לבגרות) נמוכים בצורה ניכרת משיעורי הנשירה בזרמים האחרים. יתר על כן, המחקר מראה כי גם בקרב יהודים לא-חרדים ובקרב ערבים, שיעורי הנשירה של סטודנטים שאין להם השכלה תיכונית הם גבוהים מאוד.

אך המונח "ליבה" הוא מונח כללי מדי, ואינו מספק הסבר ממוקד לגבי נקודות החולשה העיקריות של הסטודנטים החרדים. כדי לבחון באילו תחומים הם מתקשים במיוחד השוויתי את ציוני המבחן הפסיכומטרי של הסטודנטים החרדים (אשר ניגשו למבחן) לאלו של הסטודנטים היהודים האחרים. השוואה זו מגלה כי בתחומים מסוימים יכולותיהם של הסטודנטים החרדים אינן נופלות מאלו של שאר הסטודנטים. ברכיב המילולי והלוגי של הבחינה הפסיכומטרית אין כלל פער בין הציון הממוצע של הסטודנטים החרדים לזה של החילונים.

במתמטיקה, לעומת זאת, הציון הממוצע של החרדים נמוך בכשבע נקודות (מתוך 100) מזה של החילונים. אך הפער הגדול ביותר נרשם ברכיב האנגלית – שם הציון הממוצע של החרדים נמוך בכ-20 נקודות (מתוך 100) מזה של החילונים.

גורם נוסף התורם לשיעורי הנשירה הגבוהים של הסטודנטים החרדים הוא התנהלותן של חלק מן המכללות, ובפרט המכללות הפרטיות – ששיעורי הנשירה של הסטודנטים החרדים שלהן גבוהים בהרבה מבמכללות הציבוריות. המכללות הציבוריות מציעות לסטודנטים החרדים תחומי לימוד בעלי אוריינטציה ריאלית המאפשרים השתלבות בענפים מבוקשים המאופיינים בשכר גבוה. כ-52 אחוז מן הסטודנטים החרדים לומדים הנדסה ואדריכלות; 16 אחוז לומדים מתמטיקה ומדעי המחשב; 13 אחוז – מנהל עסקים, ו-11 אחוז – מדעי החברה.

לעומת זאת, במכללות הפרטיות הרוב המוחלט של הסטודנטים החרדים לומדים משפטים ומנהל עסקים (50 אחוז ו-43 אחוז, בהתאמה). ההבדלים הללו ניכרים גם בקרב הסטודנטיות החרדיות. במכללות הציבוריות כ-37 אחוז מן הסטודנטיות החרדיות לומדות מנהל עסקים; 20 אחוז לומדות מתמטיקה ומדעי המחשב; 15 אחוז – הנדסה ואדריכלות; 12 אחוז – מקצועות עזר רפואיים; ועשרה אחוזים – מדעי החברה. לעומת זאת, במכללות הפרטיות הרוב המוחלט של הסטודנטיות החרדיות לומדות משפטים ומנהל עסקים (58 אחוז ו-28 אחוז, בהתאמה).

אם כן, ניתן לומר כי המכללות הפרטיות מתמקדות במגוון קטן של תחומי לימוד לסטודנטים החרדים, ורוב תלמידיהן מתרכזים בשני תחומים עיקריים, אשר שוק העבודה רווי בהם (משפטים ומנהל עסקים). לעומתן במכללות הציבוריות יש נטייה למגוון רחב יותר של תחומי לימוד באוריינטציה מקצועית ריאלית יותר. עבור המכללות הפרטיות ההתמקדות במשפטים ובמנהל עסקים היא רווחית יותר, מכיוון שאין בהם מגבלת מקום )שלא כמו בתחומי המדעים למשל, שבהם מספר המקומות מוגבל בשל גודל המעבדה). לפיכך למכללות הפרטיות יש תמריץ גדול יותר לקלוט בשנה א' מספר גדול של סטודנטים ללא סינון משמעותי (ועקב כך – בעלי סיכויי נשירה גבוהים יותר), מכיוון שהם אינם תופסים את מקומם של סטודנטים פוטנציאליים אחרים.

לעומת זאת, למכללות הציבוריות יש תמריץ גדול יותר לערוך הליך סינון ולמנוע נשירה, מכיוון שמספר המקומות בכל מחזור מוגבל, וככל ששיעור המסיימים גבוה יותר רווחי המכללה גבוהים יותר. מסקרים שנערכו בקרב סטודנטים חרדים עולה כי אחת הסיבות הנפוצות לנשירתם מלימודים אקדמיים היא אכזבה מתחום הלימודים שבחרו – אשר מתברר לעתים, בדיעבד, כבעייתי מבחינת פרנסה. כך לדוגמה סטודנטים חרדים רבים הלומדים משפטים מגלים בשלב מאוחר כי השוק מוצף בעורכי דין, בחינות הלשכה הוקשחו מאוד, והקושי למצוא מקום התמחות הוא גדול. כאמור, למכללות הפרטיות יש תרומה בלתי מבוטלת לכשל זה.

גם חשיבותן של ההכנה המוקדמת ושל התמיכה בזמן הלימודים משתקפת בהבדלים בין נתוני הסטודנטים החרדים במכללות ציבוריות לאלו שבמכללות הפרטיות. במכללות הציבוריות תנאי הקבלה קפדניים יותר והתמיכה מקיפה יותר (שעות חונכות בתקצוב ציבורי).

בהקשר זה חשוב לציין כי רובם המוחלט של הסטודנטים החרדים עובדים במהלך התואר – כמו עמיתיהם במגזר הכללי. אך נראה כי האתגר המשולב של השלמת פערי הידע במהלך הלימודים לצד עבודה וגידול ילדים מקשה עליהם מאוד לסיים בהצלחה את לימודיהם. ייתכן כי תמיכה כלכלית מוסדרת בדמות מלגות לסטודנטים חרדים בעלי ילדים יכולה לשפר את שיעורי ההצלחה שלהם.

לסיכום, ניתן לומר כי העובדה שרוב הסטודנטים החרדים (הגברים) מתחילים את לימודיהם האקדמיים בגיל מאוחר, ובלי שלמדו מקצועות ליבה בגיל התיכון, פוגעת מאוד ביכולתם להשלים תואר אקדמי, ונראה כי ללא שיפור בתחום זה (ובפרט באנגלית) שיעורי הנשירה שלהם יישארו גבוהים. עם זאת, לימודי השלמה והכנה אקדמית נאותה במכינה, מעטפת תומכת בתקופת הלימודים (כפי שניתנת במכללות הציבוריות), תמיכה כלכלית לסטודנטים שהם הורים, והיצע רחב יותר של תחומי לימוד התואמים את צורכי שוק העבודה – יכולים להביא לשיפור ניכר בשיעורי ההצלחה שלהם.

כיצד יושפע הציבור החרדי מהחלת תקנות ה-FATCA על מוסדות הגמ"ח

בעוד כחודש וחצי יפוג תוקפו של ההסכם הזמני שהושג בכנסת והחריג את הגמ"חים, לתקופה של שנה מהסכם ה-FATCA – הקובע כי על גופים פיננסיים בישראל לדווח באמצעות רשות המיסים בישראל לרשויות המס האמריקאיות, על חשבונות המנוהלים במישרין או בעקיפין ע"י אזרחים אמריקאים. משמעות הדבר היא שמוסדות הגמ"ח יהיו מחויבים בדיווח על פעילותם ומקורות המימון שלהם, ובפרט על תרומות מארה"ב.

לכך עשויות להיות השפעות שליליות על עלויות התפעול של הגמ"חים, על חופש פעולתם, ועל היקף התרומות שיגייסו. קשה לומר מה תהיה עוצמתן של השפעות אלו, אך סביר להעריך כי תהיה פגיעה מורגשת בהיקפי הפעילות של הגמ"חים וביכולתם לספק אשראי לציבור.

כיצד יושפע מכך הציבור החרדי ובאיזו עוצמה? גם כאן מדובר בשאלה מורכבת. מוסדות הגמ"ח היוו לאורך עשורים נדבך חשוב בכלכלת המגזר החרדי. היכולת לגייס אשראי זמין וזול (ללא ריבית), בהתראה קצרה ועם מעט מאוד בירוקרטיה – סייעה ומסייעת למשקי בית חרדים רבים בצמתים מרכזיים של חייהם. בין אם מדובר בבר-מצווה, חתונה, או רכישת דירה, להלוואות הגמ"חים היה תפקיד חיוני במימון הוצאות גדולות.

בעשור האחרון במיוחד, קיבלו הגמ"חים תפקיד מרכזי אף יותר בהתמודדות משקי הבית החרדים, ובפרט הצעירים, עם המציאות הכלכלית המאתגרת שניצבת בפניהם.

חשוב לזכור כי לדור הראשון של חברת הלומדים היו הורים שעבדו רוב חייהם (חלקם גם קיבלו פיצויים מגרמניה) ולכן יכלו לתמוך בילדיהם יותר מאשר מתאפשר כיום. גם התרומות מחו"ל לא גדלו בקצב מהיר כמו קצב גידול האוכלוסייה, קצבאות הילדים קוצצו מאוד בשנת 2003, ויוקר המחיה ובפרט מחירי הדיור זינקו. במציאות החדשה הזו הפכה רכישת דירה למשימה מאתגרת ביותר. ההון העצמי ההתחלתי שהיה זמין לבני הדור הקודם, לרוב אינו זמין לזוגות הצעירים – וכך נאלצו רבים מהם ללוות סכומים גדולים מגמ"חים ובעזרתם לבקש משכנתא מהבנק.

כך סייעו אמנם הגמ"חים לזוגות אלו להגיע לדירה – אך היקפי החובות הלכו ותפחו וניכר היה כי מצב זה לא יוכל להימשך לאורך זמן, שכן, הלוואות יש להחזיר. ואכן, בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בשיעור הבעלות על דירות בקרב צעירים חרדים, לצד עלייה חדה בשיעורי התעסוקה של נשים וגברים חרדים, וזינוק בשיעור הלומדים לתואר אקדמי.

במילים אחרות, אנו נמצאים כיום במידה רבה כבר בשלב מתקדם יותר של תהליך ההסתגלות של הדור החרדי הצעיר למציאות הכלכלית החדשה, ועבור זוגות צעירים רבים, המגמות שהוזכרו לעיל הקטינו במידה רבה את התלות הכלכלית בגמ"חים. יחד עם זאת, יש כיום עדיין משפחות חרדיות רבות שתלותן הכלכלית בגמ"חים היא גדולה, וצמצום היקף פעילותם יקשה עליהן מאוד – במיוחד בטווח הקצר, ועשוי להאיץ את תהליכי השינוי שאנו עדים להם בשנים האחרונות.

בסיכום התמונה הגדולה ניתן להעריך כי צמצום היקף הלוואות הגמ"חים יורגש, אך אינו צפוי להביא לקריסה, שכן, בהשוואה לשנים קודמות, הדור הצעיר כיום ערוך טוב יותר להתמודד איתו.

(פורסם בשבועון החרדי "ביזנס")

מתכוננים לעתיד: טיפול סיעודי בישראל

שיעור האוכלוסיה המבוגרת בישראל גדל במהירות. כיצד מטפלת המדינה בדור המבוגר יותר כיום וכיצד תטפל בעתיד באוכלוסיית הקשישים, ששיעורה צפוי לגדול עוד יותר?

 

מספר הישראלים המבוגרים (בני 75 ומעלה) צפוי להכפיל את עצמו מ-610,000 כיום לכ-1.24 מיליון בשנת 2035. עקב כך, מדד אי התפקוד בישראל – שהוא באופן טבעי גבוה יותר בקרב מבוגרים – צפוי לגדול באותו פרק זמן אפילו מהר יותר מאשר הגידול באוכלוסייה הכללית. שינוי דמוגרפי משמעותי זה יגביר את הדרישה לטיפול סיעודי – סוגיה מאתגרת כבר כיום.

אוכלוסיה בוגרת בישראל תכפיל את עצמה

טיפול סיעודי מסייע לאנשים בני כל הגילים הנזקקים לסיוע תפקודי, רגשי או חברתי בפעולותיהם היום-יומיות. בפועל, ושלא במפתיע, רוב אלו הנזקקים לטיפול סיעודי משתייכים לאוכלוסייה המבוגרת.

ממצאי מחקר חדש של מרכז טאוב מראים כי מערכת הטיפול הסיעודי בישראל אינה שוויונית ויעילה בהשוואה למדינות ה-OECD המפותחות בעלות מערכת רווחה חברתית דומה (דוגמת צרפת, גרמניה, הולנד והממלכה המאוחדת). בישראל היחס בין ההוצאה על טיפול סיעודי לתוצר המקומי הגולמי גבוה כמו במדינות שהנהיגו ביטוח סיעודי אוניברסלי, אף שבישראל אין ביטוח אוניברסלי כזה.

גם שיעורם של מי שמקבלים טיפול סיעודי בקהילה, ולא מהמדינה, גבוה יותר: כ-19 אחוז מהטיפול הסיעודי ניתן בקהילה, בהשוואה לתשעה אחוזים בלבד במדינות ה-OECD. אף שבאופן עקרוני זהו מצב רצוי, ייתכן שמקורו באפשרויות ובנגישות המוגבלות של הטיפול המוסדי בישראל.

משמעותם של הנתונים שהוצגו לעיל היא שבעתיד הקרוב ישראלים רבים יותר יזדקקו לטיפול סיעודי, אך המערכת הקיימת אינה ערוכה לכך ויש בה ליקויים רבים. ההוצאה הכללית על טיפול סיעודי בישראל בשנת 2014 – כולל טיפול בקהילה, טיפול במוסד ופרמיות מביטוח סיעודי – מוערכת בכ-15.3 מיליארד שקלים, אולם הממשלה רק מממנת קצת יותר ממחצית מהוצאה זו, כלומר 8.3 מיליארד שקלים. לעומת זאת, סך המימון הפרטי עומד בכ-7.3 מיליארד שקלים (2014).

המימון הפרטי של הטיפול הסיעודי בישראל גבוה פי שלושה מאשר הממוצע ב-OECD, כ-45% לעומת 16%, ורובו של הטיפול הפרטי הוא סיעוד ביתי. הסכום שמשקי הבית מוציאים על טיפול סיעודי מתחלק בין כמה תחומים: כ-39 אחוז היא על מטפלים (בדרך כלל עובדים זרים); כ-37 אחוז – על דיור מוגן; וכ-22 אחוז – על תשלומים עבור ביטוח פרטי. המימון הציבורי של הטיפול הסיעודי, הסדרתו והפיקוח עליו מתפצלים בין המוסד לביטוח לאומי, משרד הבריאות, משרד הרווחה וקופות החולים. פיצול זה תורם לאי היעילות של המערכת הציבורית.

הוצאה פרטית על טיפול סיעודי גבוהה

נטל הטיפול הסיעודי נופל אפוא בעיקר על המבוגרים ובני משפחותיהם. זהו נטל כלכלי, פיזי ורגשי, בין השאר בשל הצורך להתמודד עם הביורוקרטיה. יתרה מזאת, במקרים רבים בני המשפחה צריכים לצמצם את היקף עבודתם או לעזוב אותה לגמרי כדי לטפל בהוריהם המזדקנים. העומס הרב ביותר מוטל על משקי הבית מהמעמד הבינוני, אשר מתקשים לממן בעצמם מטפל או דיור מוגן מחד, ואינם עניים דיים כדי שיהיו זכאים לטיפול במוסד ציבורי מאידך.

נתוני מרכז טאוב מראים כי כמעט כל המדינות שמערכות הרווחה החברתית שלהן דומות לזו של ישראל נוטות להעדיף טיפול סיעודי המבוסס על פתרונות בעלי אופי ציבורי, למשל שילוב של חובת תשלומי ביטוח ושל מימון ציבורי, ולא על הוצאה פרטית, כדי לספק לאזרחיהן אפשרויות טיפול באמצעות ביטוח סיעודי אוניברסלי.

לאור ממצאים אלו, החוקרים פרופ' דב צ'רניחובסקי, ד"ר אביגדור קפלן, מר איתן רגב ופרופ' יוחנן שטסמן מציעים כמה חלופות לרפורמה בטיפול הסיעודי בישראל, ובהן:

• הגדרת סל בסיסי אוניברסלי לטיפול סיעודי, בנפרד מסל הבריאות.

• מימון סל הטיפול הסיעודי באמצעות מקורות ציבוריים קיימים, וכן באמצעות מסים. העלאת גיל הפרישה היא אפשרות נוספת לצמצם את היקף המימון הנדרש מהממשלה.

• מתן אפשרות לאזרחים לרכוש ביטוחים סיעודיים פרטיים משלימים נוסף לביטוחים האוניברסליים הציבוריים שהם זכאים להם.

• הקמת רשות ממשלתית ייעודית שתהיה אחראית לכל היבטי הטיפול הסיעודי, במקום המערכת המפוצלת הקיימת כיום.

המלצות לטיפול סיעודי

באמצעות חלופות מדיניות אלה יופחת הנטל של המשפחות, האחריות הציבורית תגדל, והמערכת תהיה שוויונית ויעילה. מתן עדיפות לביצוע רפורמה במערכת כעת יוכל לשפר את יכולתה של ישראל להתמודד עם הגידול הצפוי באוכלוסייה המזדקנת ולטפל בה.

כיצד אנחנו דואגים לניצולי השואה?

בישראל כיום חיים מעל 200,000 ניצולי שואה בעלי זכאות לקצבאות והטבות כמו הקלות מס, סיוע במימון תרופות והוצאות שונות. ב-2015, 20 עד 30 אחוז מניצולי השואה בארץ חיו מתחת לקו העוני.

הרשות לזכויות ניצולי השואה הוקמה באמצע שנות החמישים כדי לפקח על מתן ההטבות הללו, אולם בעשור האחרון ובעקבות ההד הציבורי נעשו מאמצים להקלת הקשיים החברתיים והכלכליים של קבוצת אוכלוסייה זו.

בשנת 2008 חלה עליה משמעותית בהוצאה על קצבאות והטבות לאוכלוסיית ניצולי השואה, בשל תיקונים לחוק שאפשרו לניצולים בעלי נכויות כלשהן לקבל את הזכאות, גם אם לא מימשו אותה קודם לכן, והרחיבו את הזכאות גם למי שגורשו ממדינות תחת השפעה גרמנית במלחמת העולם השנייה. לאור שינויים אלה, שיעור ההוצאה על ניצולי שואה מסך ההוצאה הממשלתית עלה מ-0.5 אחוז בשנת 2000 ל-0.7 אחוז בשנת 2008. העלייה המשיכה גם בשנתיים האחרונות עם הגידול בתקציב, וההוצאה עומדת כיום על 0.9 אחוז, וכ-5 אחוז מההוצאה על רווחה.

הוצאה ממשלתית על ניצולי שואה

שינויי מדיניות לשנת 2017-2018

לקראת סוף שנת 2016 עלה סכום הפיצויים שקיבלו ניצולי שואה רטרואקטיבית (מאוקטובר 2015 ועד סוף שנת 2016) ב-34 מיליון שקל, ובתחילת שנת 2017 חלה עלייה נוספת של 14 מיליון שקל, ל-48 מיליון שקל.

כחלק מהתקציב לשנת 2017-2018, הוגדל המענק השנתי שניתן לניצולי שואה; מ-3,600 שקל ל-3,960 שקל לשנה. בנוסף, הזכאות להטבות הורחבה גם עבור יוצאי מרוקו, אלג'יריה ועיראק, שחוו אנטישמיות וסבלו מהגבלות במהלך מלחמת העולם השנייה. ניצולים אלה זכאים למענק שנתי של כ-600 שקל ולפטור מתשלום בקניית תרופות מרשם הכלולות בסל הבריאות. 

מהם האתגרים בפניהם אנו ניצבים כיום?

על אף הרחבת הזכאות והתיקונים לחוק, ישנם ניצולי שואה רבים הזכאים לקצבאות והטבות, אך לא מקבלים אותן הלכה למעשה; זאת משום שעליהם חובת הפניה וההוכחה שאכן הם זכאים, ובשל תהליך בירוקרטי מורכב שצריך לעבור לשם כך כדי להוכיח מי מוגדר כניצול שואה. עקב כך, לא כל הניצולים מקבלים את ההטבות המגיעות להן לפי חוק.

הא לחמא עניא: מי יכול לקנות סל מזון בריא?

הצריכה של סל מזון בריא בסיסי מבטיחה תזונה הולמת החיונית לתפקוד גופני, נפשי, קוגניטיבי וחברתי. מחקר זה מהווה  ניסיון ראשון לאפיין סל כזה ולנתח את משמעותו עבור משפחות במעמדות חברתיים-כלכליים שונים.

 סל מזון בריא בסיסי מוגדר כתזונה הולמת החיונית לתפקוד גופני, נפשי, קוגניטיבי וחברתי. הגישה לסל כזה היא זכות יסוד בחברה מודרנית, בדומה לזכות לשירותי חינוך ובריאות, למשל. בישראל טרם נעשה ניסיון משמעותי לאפיין סל מזון בריא בסיסי ולהתמודד עם משמעותו של מימון סל כזה מתקציב משק הבית, למרות ההערכה כי כ-130 אלף בתי אב בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, ורבים עוד יותר סובלים מתזונה לקויה. מחקרם של החוקרים ד"ר ג'נטה אזרייבה, בן אוריון, רבקה גולדשמיט, אבידור גינסברג, רן מילמן ופרופ' דב צ'רניחובסקי הוא ניסיון ראשון לאפיין סל כזה ולנתח את משמעותו עבור משפחות במעמדות חברתיים-כלכליים שונים. 

סל המזון הבריא מחולק לכמה קבוצות מזון. משרד הבריאות קבע את הרכב הסל לפי פירמידת המזון הים-תיכונית הרווחת בישראל ולפי דפוסי האכילה של העדות השונות. דפוס זה דוגל בהעדפה של מזונות טבעיים ובלתי מעובדים שמקורם בצומח – ירקות, פירות, דגנים מלאים, קטניות ואגוזים – בשילוב כמויות קטנות יחסית של מזון מן החי: ביצים, מוצרי חלב, דגים, עוף ובשר. חלקן היחסי של קבוצות המזון בסל והכמויות המומלצות לצריכה יומית באים לידי ביטוי בהגדרת גודלן של מנות המזון, בהתבסס על הגדרותיהם של משרד החקלאות של ארצות הברית ושל משרד הבריאות הישראלי.

לתזונה המאוזנת שהסל מציע יש כמה יתרונות: ראשית, היא בריאה יותר, מונעת מחלות לב ומסייעת בהארכת תוחלת החיים. שנית, היא מבוססת בעיקר על מזונות מהצומח, ולכן מזיקה פחות לסביבה ולבעלי החיים. מזון גולמי מן הצומח הוא גם זול יותר, בדרך כלל, ממזון מעובד מן החי. עוד יתרון הטמון בתזונה זו – היא מעודדת אכילה חברתית-משפחתית ומזון ביתי.

כדי לחשב את עלות הסל הכוללת נבחנו מחירי המוצרים המרכיבים אותו. היות שניתן להרכיב את המנה היומית המומלצת בכל קבוצה מכמה פריטים – למשל, קבוצת הדגנים יכולה להכיל לחם, אטריות וכו' – נבחרה בכל קבוצה העלות החציונית של מרכיבי המזון בה. נוסף לכך, כדי להוזיל את עלות הסל מצד אחד, אך לא לפגוע בהרכב המינימלי הדרוש לשמירת ערכו התזונתי מצד שני, הוא הורכב לפי כמה עקרונות: נבחרו פריטי מזון זולים ונגישים המשקפים איזון בין הערך התזונתי לדפוסי הצריכה של עדות שונות; משקל פרטי המזון צומצם למינימום ההכרחי לשמירת הערך התזונתי הנדרש. כך נגרעו מן הסל סוגי בשר יקרים דוגמת בקר והמבורגר, ובמקומם הוספו ביצים וקטניות כמקורות לחלבון.

לאחר שחושבה עלות המנה היא הוכפלה במספר המנות המומלץ לכל קבוצת גיל. החישוב למבוגר נעשה לפי מספר המנות הממוצע לגבר ולאישה בגיל 50–25, ולילדים לפי מספר המנות הממוצע הנדרש בכל קבוצה עד גיל 18. חישוב זה הראה כי העלות החודשית של סל המזון הבסיסי למבוגר ממוצע הסתכמה ב-2015 ב-844 שקלים לחודש, והעלות לילד ממוצע הסתכמה ב-737 שקלים לחודש. שיעורם של חלבון מהחי וקטניות הוא כ-40 אחוז מעלות הסל למבוגר, של דגנים – 22 אחוז מעלותו, של ירקות – 11 אחוז, וכן גם של פירות ומוצרי חלב. שיעורם של מזונות עשירים בשומן הוא 4 אחוזים מערכו של הסל. ההתפלגות דומה גם בסל המומלץ לילדים.

לאחר חישוב עלות הסל והרכבו בחן המחקר את עלות סל המזון הבריא למשק בית. מטבע הדברים, ההוצאה הנדרשת ממשקי הבית לרכישת סל מזון עולה ככל שמספר הנפשות במשק הבית גדל. נוסף לכך, ההוצאה החודשית הממוצעת הנדרשת לרכישת סל המזון הבריא יורדת ככל שרמת ההכנסה של משק הבית עולה, מאחר שבישראל יש יחס הפוך בין גודל משק הבית לגובה ההכנסה.

חלוקה של שיעור ההוצאה הנדרשת לפי עשירוני הכנסה מעלה תמונה של פערים גדולים בין שני העשירונים העליונים לתחתונים, הן בשיעור ההוצאה הנדרשת מתוך ההכנסות והן בין השיעור ההוצאה בפועל על רכישת מזון. למעשה, שיעור ההוצאה הממוצעת הדרושה למימון סל מזון בריא למשק בית בשני העשירונים התחתונים גבוה פי תשעה משיעורה בשני העשירונים העליונים.

בעשירון העליון ההוצאה הממוצעת הנדרשת למימון סל מזון בריא בסיסי היא הנמוכה ביותר, מכיוון שמספר הנפשות הממוצע במשקי הבית בעשירון זה הוא הנמוך ביותר:2.46 . משפחה ממוצעת בשני העשירונים העליונים צריכה להוציא כ-7 אחוזים מהכנסתה (כ-2,143 שקלים) כדי לממן סל מזון בריא לכל בני הבית, ואילו ההוצאה שלה על מזון בפועל עומדת על כ-10 אחוזים. לעומת זאת, הנתונים של ששת העשירונים התחתונים מעידים על הוצאת חֶסֶר ביחס לנדרש למימון סל מזון בריא.

בעשירון הנמוך ביותר, למשל, ממוצע הנפשות למשק הבית הוא הגבוה ביותר: 4.37, ולכן ההוצאה החודשית הנדרשת לרכישת סל המזון הבריא היא הגבוהה ביותר ועומדת על 3,450 שקלים. משפחה משני עשירוני ההכנסה הנמוכים ביותר צריכה להוציא כ-65 אחוז מסך ההכנסה החודשית הפנויה שלה (4,965 שקלים) כדי לרכוש סל מזון בריא, אך בפועל היא מוציאה על מזון רק כ-42 אחוז מהכנסתה.

תרשים 1 ניוזלטר סל מזון

קשה לדעת אם ההוצאה הנמוכה מהסכום המומלץ בארבעת העשירונים האחרונים על מזון (ובמיוחד בשניים הנמוכים ביותר) נובעת מהעדפה של מזון זול יותר (ואולי בריא פחות) ומסדר עדיפויות שונה, או מאילוץ כלכלי. עם זאת, נראה כי לעומת ששת עשירוני ההכנסה הגבוהים, שעבורם רכישה של הסל הבריא היא קרוב לוודאי עניין של מודעות והעדפה, הרי בשניים העניים ביותר רכישת הסל הבריא אינה אפשרות זמינה במגבלות הכנסת משק הבית וההוצאות האחרות הדרושות לניהולו.

תרשים 2 ניוזלטר סל מזון

ממה נובעים פערי השכר בין גברים לנשים?

הדס פוקס היא חוקרת במרכז טאוב, המסיימת בימים אלו תואר שני בכלכלה במסלול המחקרי המשותף של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. לאחרונה פרסמה מחקר המנתח לעומק את פערי השכר המגדריים בישראל, ועל כן ביקשתי ממנה לכתוב רשומה לבלוג על הנושא. דיון בפערים מגדריים לרוב גורר המון אמוציות וטריגרים רגשיים, ואני מאמין שגישה מעט יותר רציונלית, מעט יותר מבוססת-נתונים ופחות מתלהמת, כפי שמייצגת פוקס כאן, יכולה להזריק לתוכו מנה גדושה של שפיות.

יום האישה הבין-לאומי 2017 מאחורינו, והדיון הנצחי על פערי השכר בין גברים לנשים מסרב לדעוך. כותרות בעיתונים (וחברות כנסת לא מעטות) מדברות על פערי שכר מגדריים של עשרות אחוזים ומלינות על אפליה, ומנגד פוסטים של ליברטריאנים מסבירים שאין שום אפליה, והכל נובע מההבדלים המובנים והבלתי-ניתנים-לערעור בין גברים לנשים. אם עוד לא מיציתם לגמרי את הנושא, באדיבותו של אורי כץ אסקור כאן בקצרה את עיקרי הממצאים שעלו ממחקר שפרסמתי בנושא לאחרונה, במסגרת דוח מצב המדינה 2016 של מרכז טאוב.

לזכותם של המתדיינים הנצחיים ייאמר שהנתונים אכן עשויים לבלבל במבט שטחי. פער השכר הגולמי בין נשים לגברים נמצא במגמת ירידה עם השנים אך הוא עדיין גדול, ועמד על 32% בשנת 2015 – נתון גבוה לכל הדעות. אבל התמונה כמובן מורכבת יותר, היות שיש עשרות גורמים שעשויים להשפיע על רמת השכר של עובד. במחקר ניסיתי להביא בחשבון כמה שיותר גורמים כאלו, ולבדוק מה חלקם בקביעת פער השכר הכולל בין גברים לנשים. הכלי ששימש לכך הוא פירוק Oaxaca (הסבר למיטיבי לכת – הפירוק בודק איזה חלק מפער השכר נובע מהבדלים בתכונות בין נשים לגברים ואיזה חלק נובע מהבדלים במקדמי הרגרסיה). הפירוק גילה שרוב פער השכר (71%) מוסבר בגורמים פשוטים וקלים לזיהוי, שיפורטו מיד. ומה עם האפליה? אולי היא קיימת במקומות מסוימים ובאופן נקודתי, אבל היא בוודאי לא יכולה להיות הסבר עיקרי לפער השכר הגדול בין המינים.

הגורם המשמעותי ביותר בפער הוא ההבדלים בשעות העבודה: מעל 50% מפער השכר הכולל נובע מכך שנשים עובדות פחות שעות מגברים, ועקב כך גם מרוויחות פחות (ראו תרשים). זה נכון כמעט בכל תחום ובכל תפקיד – היקף המשרה הממוצע של נשים קטן יותר. ייתכן שלקוראי העמוד המידע הזה נשמע טריוויאלי, אבל מפתיע לגלות בכמה מהמחקרים והכתבות על פערי שכר מגדריים אין התייחסות למספר שעות העבודה ולהיקף המשרה.

הגורם השני בחשיבותו לפער השכר הוא ההבדל במשלחי היד והענפים שבהם מועסקים גברים ונשים (באמידה הנוכחית הוא הסביר 14% מהפער). ככלל, גברים פונים לתפקידים שהשכר הממוצע בהם גבוה יותר. בפרט, אחוז גבוה מהנשים מועסקות במקצועות חינוכיים ואחוז גבוה מהגברים מועסקים במקצועות טכנולוגיים –  והמצב הזה לא השתנה כמעט ב-15 השנים האחרונות. יתרה מכך, גם בקרב סטודנטים (העובדים של מחר) לא רואים שינוי משמעותי. יש עלייה יפה בשיעור הסטודנטיות למשפטים ולרפואה, אבל נשים הן עדיין הרוב הגדול מבין הסטודנטיות לחינוך, ומיעוט מבין הסטודנטים למדעי המחשב. בחוגים להנדסה דווקא הייתה עלייה בשיעור הנשים ב-20 השנים האחרונות, אבל המספרים עדיין נמוכים מאוד: רק 27% מהסטודנטים בחוגים האלה הם נשים, ורובן לומדות בחוגים שנחשבים יוקרתיים פחות – הנדסת מזון וביו-טכנולוגיה, למשל – ולא בחוגים שמובילים למקצועות עתירי שכר, כמו הנדסת מחשבים וחשמל.

hadas1

אם כן, שני גורמים בלבד – שעות העבודה ומשלח היד – מסבירים חלק גדול מאוד מהפער, אבל גם אחרי שמנטרלים את השפעתם נשים משתכרות בממוצע 13% פחות מגברים. האם כאן טמון הרמז לאפליה? לא בהכרח. למרות כל המשתנים שהובאו בחשבון בפירוק הקודם, עניין מהותי אחד עדיין לא נבדק: היכולות האישיות של העובד. מטבע הדברים קשה מאוד למדוד תכונות אישיות, אבל ציוני בגרות ופסיכומטרי – למרות כל הבעייתיות הגלומה בהם – עשויים לשקף במידה מסוימת את התאמתו של העובד לדרישות בשוק העבודה. לפיכך, במחקר נערכה בדיקה נוספת שכללה את כל המשתנים הדמוגרפיים של העובדים שנכללו בבדיקה הקודמת וגם את ציוני הבגרות והפסיכומטרי שלהם (לפי בסיס נתונים ייחודי שבנה הלמ"ס. חשוב לציין שבשל מגבלות הנתונים ההשוואה נערכה עבור אקדמאים בגילי 31–29 בלבד).

באמידה הזו התקבלו כמה תוצאות מעניינות (המוצגות בתרשים למטה). ראשית, בקרב גילאים אלו פער השכר נמוך יותר מאשר בכלל האוכלוסייה (30%). שנית, הגורמים הנצפים שהובאו בחשבון הסבירו 78% מהפער. בניגוד לתוצאות בקרב כלל האוכלוסייה, בקרב אקדמאים לתחום התעסוקה היה המשקל הגבוה ביותר בקביעת הפער: 56% (גם מפני שאקדמאיות רבות יותר מועסקות במשרה מלאה). כישורי העובדים שנוספו למשוואה – ובעיקר רמת הלימודים במתמטיקה והציון הכמותי בפסיכומטרי – הסבירו עוד 13% מהפער.

hadas2

מה אפשר ללמוד מהנתונים האלה לגבי הגורמים לפערי השכר?

מצד אחד, כאמור, הפירוק מוכיח שרוב פער השכר נובע מגורמים מוסברים וידועים, בדומה לממצאים של מחקרים אחרים שנעשו בעולם. האמידה שכללה את מלוא הנתונים שהובאו בחשבון במחקר – ניסיון, היקף משרה, משלח יד, לאום וציוני בגרות ופסיכומטרי – הותירה פער שכר בלתי-מוסבר של 6% בלבד, ובהחלט ייתכן שלו היו עומדים לרשותי נתונים נוספים (למשל מקצוע ברמת פירוט גבוהה יותר או דרגה ניהולית) הפער היה קטן אף יותר.

מצד אחר, אפליה ישירה היא אינה הבעיה האפשרית היחידה בשוק העבודה. אמנם אנחנו נכנסים כאן לשטח אפור והרבה פחות מדיד, אבל אסתכן ואומר כי לא בטוח שהשוני העצום בהיקפי המשרה של גברים ושל נשים נובע תמיד מבחירה חופשית. לא מעט מחקרים (וגם חוכמת ההמונים) מגלים שמרבית הזוגות בישראל חיים בבתים בלתי שוויוניים בעליל, בעיקר בתחום הטיפול בילדים. שעות העבודה הארוכות בישראל, וכן הנורמות החברתיות לגבי התפקידים המגדריים במשק הבית, בוודאי לא מסייעים לזוגות שמעוניינים בחלוקה מאוזנת יותר. הפיכתן של הנשים לשרות הפנים באופן כמעט בלעדי מכתיבה לא רק את שעות העבודה שלהן, אלא גם את המקצועות שהן בוחרות – ותחום ההוראה הוא ככל הנראה הדוגמה המוחשית ביותר לכך.

חסידי תאוריית הפערים המובנים בין המינים בוודאי יאמרו כעת שהנטייה למקצועות טיפוליים והומניים, וגם הנטייה לרצות להיות בסביבה למען הילדים, היא חלק מטבען של נשים. אחרים (ואחרות) יאמרו שיש גורמים סביבתיים המעורבים בעניין. כך או כך, כשמביטים על מערכת היחסים בין נשים למתמטיקה, מתגלה תמונה עגומה רבת שנים של אי-משיכה הדדית. ככלל, נשים מצליחות יותר מגברים  ברוב מדדי ההשכלה, מהיסודי ועד האוניברסיטה: ציוני המיצ"ב של ילדות גבוהים יותר בממוצע, הן זכאיות לתעודת בגרות בשיעורים גבוהים יותר, וציוני הבגרות שלהן גבוהים יותר במרבית התחומים. אולם כל אלו מתבטלים כשמדובר במקצועות ריאליים בכלל, ובמתמטיקה בפרט. בכיתה ה' הישגי הבנים והבנות במתמטיקה דומים מאוד, אבל עד התיכון נפתח ביניהם פער. כשאותן תלמידות הופכות לנערות הן נרתעות מלימודי מדעים כמגמה מורחבת ומלימודי מתמטיקה ברמת חמש יחידות – וכשהן כבר לומדות ברמה הזו, הן מצליחות פחות; זה כמעט המקצוע היחיד שבו הציון הממוצע בחמש יחידות של נשים נמוך משל גברים. בפסיכומטרי התמונה דומה: אמנם ציוני הגברים גבוהים מציוני הנשים בכל המקצועות, אך הפער בחלק הכמותי משמעותי יותר. בשנים האחרונות יש תכניות שנועדו לעודד נשים ללימודים מדעיים, אבל רובן מתמקדות בנערות בתיכון, וככל הנראה זה שלב מאוחר מדי.

אין דרך לשלול את ההנחה שנשים פחות מתחברות למקצועות ריאליים, אבל לי אישית אין ספק שמדובר גם בהשפעות חברתיות שמרחיקות נשים מהמקצועות האלה. כל אישה בעלת נטייה ריאלית מחזיקה בסיפורים משלה על מי שניסו לדכא את הנטייה הזו. במקרה שלי אחת המחנכות בתיכון לא התביישה לספר לאבא שלי שבעלה הפיזיקאי אמר לה שבנות לא צריכות ללמוד פיזיקה. אבא שלי גיחך והמשיך הלאה, אבל אני בטוחה שיש הורים ובנות שלקחו אותה יותר ברצינות.

לסיכום: השאלה אם בכלל אפשר וצריך להגיע לשוויון מלא היא שאלה של תפיסת עולם. באופן אישי אני חושבת שכל עוד לא יביאו ילדים לעולם ברחם מלאכותי, רוב הנשים ירצו להיות מעורבות בגידול הילדים יותר מאשר גברים. אבל המחקר חידד עבורי עניין חשוב: אף על פי שלא ניכרת בשוק העבודה אפליית שכר, בהחלט ניכר בו קיטוב. כאשר שוק העבודה אינו גמיש ומאלץ את העובדים (גברים ונשים כאחד) לבחור בין מקצוע רווחי לחיי משפחה, וכאשר מעודדים ילדות ונשים להתמקד במקצועות הומניים, הבחירה החופשית נפגעת קשות – וכך גם השוויון בשוק העבודה. ייתכן מאוד שגם אם המחסומים יוסרו הבחירות המגדריות ייוותרו שונות, ועקב כך עדיין יתקיימו פערי שכר. באופן אישי בחרתי לעבוד בתחום שהמשכורת בו נמוכה ביחס לשכר שיכולתי להרוויח במקצועות אחרים בתחום לימודיי (מדעי המחשב וכלכלה), וכך אני תורמת במו ידיי להגדלת פער השכר המגדרי. יש דברים שיותר חשובים לי ממשכורת, וכנראה אני לא היחידה. עם זאת, צריך לחתור למצב שבו אנשים בוחרים את המשרות שמתאימות להם לפי משאלות לב ויכולות, ולא בגלל הסללה חברתית לתחום כזה או אחר.

הדס פוקס היא חוקרת במרכז טאוב. הטקסט פורסם כטקסט אורח בבלוג "דעת מיעוט" בעיתון "הארץ"

בתנועה מתמדת

לאדם יש לעיתים נטייה לפשט דברים שאינם לגמרי מובנים לו לנכון ולא נכון, טוב ורע, או שחור ולבן. המציאות כידוע, בדרך כלל מורכבת יותר, ויכולה להשתנות עם הזמן והנסיבות. אחד הדברים החשובים שלמדתי במהלך שנותיי כחוקר, ובפרט כחוקר החברה החרדית – הוא שאסור להניח כי התוצאה ידועה מראש ויש לבוא עם ראש פתוח ורצון ללמוד דברים חדשים. להפתעתי, גיליתי שהחברה החרדית היא החברה הדינאמית ביותר בישראל, וכי בעשורים האחרונים התחוללו בה (ועדיין מתחוללים) תהליכים דרמטיים של שינוי.

רק מעטים יודעים כי בשלהי שנות ה-70 היו שיעורי התעסוקה של גברים חרדים דומים מאוד לאלו של גברים מן המגזר הכללי ועמדו על כ-84 אחוזים. לעומת זאת שיעורי התעסוקה של נשים חרדיות באותן השנים עמדו על כ-40 אחוזים בלבד.

נקודת מפנה התחוללה עם עלייתו של בגין לשלטון והצטרפותן של המפלגות החרדיות לקואליציה בפעם הראשונה. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים הורחבה מאוד תחולתו של חוק "תורתו אומנותו" וכן הורחבו התמיכות לבוחרים במסלול זה.

החוק פטר תלמידי ישיבות גבוהות משירות צבאי אך הזכאות לפטור זה הותנתה בכך שלא יעבדו. במובנים רבים היו אלו פעולותיה של המדינה אשר הובילו להיווצרותה של חברת הלומדים כפי שאנו מכירים אותה היום. בנקודה זו החל תהליך הקצנה הדרגתי אשר בא לידי ביטוי בכמה מישורים.

שיעורי התעסוקה של גברים חרדים צנחו מ-84 אחוזים בסוף שנות ה-70 לכ-40 אחוזים בשנת 2000; שיעור הגברים החרדים שלמדו בישיבות גבוהות זינק מ-56 אחוזים (בקרב הדור המבוגר) ליותר מ-90 אחוזים (בקרב הדור הצעיר); ומשך הלימודים הממוצע בישיבות גבוהות עלה משמעותית והגיע לכ-20 שנה. גם שיעורי הילודה עלו: מ-6.5 ילדים למשפחה ב-1980 ל-7.5 ילדים בשנת 2000.

לאור הגידול בילודה ניתן היה אולי לצפות לירידה בשיעורי התעסוקה של נשים חרדיות, אך למעשה הם עלו על מנת לפצות על הירידה בשיעורי התעסוקה של הגברים – וכך תפסו הנשים את תפקיד המפרנס(ת) העיקרי(ת) במשק הבית החרדי. אך אלו לא היו השינויים היחידים שהתחוללו. מעטים זוכרים זאת, אך בעבר למד אחוז בלתי מבוטל מן הנערים החרדים (ובפרט הספרדים) לימודי ליבה בגילאי תיכון.

הנתונים מראים כי התהוות חברת הלומדים הובילה בהדרגה לנטישת לימודי החול ולהוצאתם מתכניות הלימוד של הבנים. שינויים אלו תרמו לאימוצו ההדרגתי של נרטיב חדש – אשר מקדש את חיי הרוח ומוקיע לחלוטין את עולם התעסוקה ולימודי החול.

עם השנים השתרש והתחזק מאוד נרטיב זה, וכיום יש רבים המאמינים כי כך היו הדברים מעולם. מעטים יעזו להודות כי תהליכים אלו שיקפו במידה רבה את עליית כוחם של הגורמים הקיצוניים יותר בחברה החרדית והיחלשותם של גורמים מתונים.

אך התנאים שהובילו להתנעתם של תהליכים אלו שונים מאוד מן התנאים השוררים כיום. המציאות הכלכלית הניצבת בפני הדור החרדי הצעיר קשה משמעותית מזו שניצבה בפני דור ההורים שמתוכו צמחה חברת הלומדים. לדור הראשון של חברת הלומדים היו הורים שעבדו רוב חייהם (חלקם גם קיבלו פיצויים מגרמניה), ולכן יכלו לתמוך בילדיהם יותר מאשר מתאפשר כיום.

גם הסיוע בדמות תרומות מחו"ל לא גדל בקצב מהיר כמו קצב גידול האוכלוסייה. צרפו לכך קיצוץ דרמתי בקצבאות הילדים בשנת  2003 (וקיצוץ נוסף ב-2013), זינוק ביוקר המחיה ובפרט במחירי הדיור – וקיבלתם מתכון למשבר כלכלי. הדור החרדי הצעיר אשר מתמודד עם המציאות החדשה הזו, נאלץ (שוב) להשתנות ולהתאים עצמו אליה על מנת לשרוד.

הנתונים מראים כי התהוות חברת הלומדים הובילה בהדרגה לנטישת לימודי החול ולהוצאתם מתכניות הלימוד של הבנים. שינויים אלו תרמו לאימוצו ההדרגתי של נרטיב חדש – אשר מקדש את חיי הרוח ומוקיע לחלוטין את עולם התעסוקה ולימודי החול.

עם השנים השתרש והתחזק מאוד נרטיב זה, וכיום יש רבים המאמינים כי כך היו הדברים מעולם. מעטים יעזו להודות כי תהליכים אלו שיקפו במידה רבה את עליית כוחם של הגורמים הקיצוניים יותר בחברה החרדית והיחלשותם של גורמים מתונים.

אך התנאים שהובילו להתנעתם של תהליכים אלו שונים מאוד מן התנאים השוררים כיום. המציאות הכלכלית הניצבת בפני הדור החרדי הצעיר קשה משמעותית מזו שניצבה בפני דור ההורים שמתוכו צמחה חברת הלומדים. לדור הראשון של חברת הלומדים היו הורים שעבדו רוב חייהם (חלקם גם קיבלו פיצויים מגרמניה), ולכן יכלו לתמוך בילדיהם יותר מאשר מתאפשר כיום.

גם הסיוע בדמות תרומות מחו"ל לא גדל בקצב מהיר כמו קצב גידול האוכלוסייה. צרפו לכך קיצוץ דרמתי בקצבאות הילדים בשנת  2003 (וקיצוץ נוסף ב-2013), זינוק ביוקר המחיה ובפרט במחירי הדיור – וקיבלתם מתכון למשבר כלכלי. הדור החרדי הצעיר אשר מתמודד עם המציאות החדשה הזו, נאלץ (שוב) להשתנות ולהתאים עצמו אליה על מנת לשרוד.

איתן רגב הוא חוקר בכיר במרכז. הטקסט פורסם במסגרת טור חודשי של רגב באתר "כיכר השבת".

למה בעלי צריך לקבל חופשת לידה ארוכה יותר במקומי?

לאחר שבעה חודשים של חופשת לידה ושנה נוספת של עבודה בהיקף מצומצם, אפשר להצהיר ללא ספק שאני המטפלת העיקרית של בתי קלרה. גבריאל בעלי תמיד היה אבא נאמן ומסור, אבל רק בחודשים האחרונים הוא הפנים באמת עד כמה הנוכחות והמחויבות שלו חשובות לה ולמשפחה שלנו. בתקופה האחרונה, כשקלרה התמודדה עם מחלות החורף, גבריאל לקח על עצמו את האחריות לטפל בה ולהרגיע אותה. כשהוא ראה את התגובה האוהבת שלה לתשומת הלב שהעניק לה, הרצון שלו לטפל בה ושביעות הרצון שלו מהטיפול העמיקו.

אני מאמינה שאם גבריאל היה יוצא לחופשת לידה אחרי שחזרתי לעבוד, הטבעיות שבה הוא מטפל בבתנו וביטחונו ביכולת שלו לעשות זאת היו נרכשים מהר יותר. אבל ראוי להבהיר שלא הייתי בוחרת לנדב אף חלק מחופשת הלידה שלי לגבריאל. הזמן שלי עם קלרה היה יקר לי מדי, והקריירה שלו – וגם התרבות שאנחנו חיים בה – בהחלט לא היו מעודדות צעד כזה. בתאוריה מתן זכות בחירה למשפחות היא האופציה האידיאלית, אך כאשר מדובר בחופשת לידה, האפשרות להעביר את חופשת הלידה מן האם לאב בדרך כלל אינה נובעת מבחירה חופשית של ממש.

כדי להתמודד עם הסוגיה הזו נולדה חופשת הלידה הייעודית לאבות – רעיון שקיים כבר שנים בכמה מדינות מפותחות. 25 מהמדינות החברות ב-OECD מספקות סוג מסוים של חופשה בתשלום לאבות, בין שהיא ניתנת כחופשת לידה מיד לאחר הולדת ילדיהם או ובין שזו חופשה שהאב יכול לנצל בשלב כלשהו בראשית חייהם של ילדיו. בקיץ שעבר אימצה גם ישראל את החוק המעניק שישה ימי חופשת לידה לאב מיד לאחר הולדת התינוק. אין ספק שזהו צעד בכיוון הנכון, אך נכון לעכשיו ימי החופשה האלה באים על חשבון ימי מחלה וחופשה של העובד. לפיכך, ישראל נותרה אחת המדינות היחידות ב-OECD שאינה מעניקה לאבות כל סוג של חופשת לידה על חשבון המדינה או המעסיק.

השפעתה של חופשה ייעודית לאבות ניכרת בבירור מהמקרה של איסלנד. במדינה זו הונהגה ב-2001 הטבה ייעודית לאבות: חופשה בת שלושה חודשים שיש לנצלה מיד או לאבד את הזכות לקבלה. לאחר שההטבה נכנסה לתוקף היא הובילה לשינוי תרבותי דרמטי: כעת 90 אחוזים מן האבות באיסלנד מנצלים את ההטבה, וכמעט שלושה רבעים מהם מנצלים את כל שלושת החודשים (לפי מחקר מקיף מאת ארנלדס ואחרים משנת 2013). הדוגמה של איסלנד מתאימה לשמש דוגמה לישראל מאחר שלפני החקיקה אימהות באיסלנד יכלו להעביר את החופשה שקיבלו אל האב מבחירתן, אולם רק משפחות מעטות ניצלו אפשרות זו בפועל. השינוי התרבותי – אבות המקדישים זמן לטיפול בתינוקות שלהם – בא לידי ביטוי אמיתי רק לאחר אכיפת שינוי המדיניות הפרוגרסיבי. מהמקרה האיסלנדי ניכר באופן מובהק כי אבות ינצלו את מרב הזמן הניתן להם על פי חוק; בראשית התהליך ניתן לאבות באיסלנד חודש אחד, ומספר ימי החופשה הממוצע שהאבות ניצלו היה 39. כשנתיים מאוחר יותר, כאשר ההטבה הורחבה לשלושה חודשים, המספר הממוצע עלה ל-97 ימים.

לחוק פורץ הדרך של איסלנד יש שתי מטרות מוגדרות: לאפשר לילדים לבלות יותר זמן עם שני הוריהם, ולאפשר לגברים ונשים לאזן בין העבודה וחיי המשפחה שלהם, מתוך הכרה כי איזון זה חיוני למציאות שבה שני המינים משתתפים באופן שווה בכוח העבודה.

הנקודה האחרונה היא מהותית: שוויון מגדרי בשוק העבודה דורש שוויון בבית. מחקרה האחרון של חוקרת מרכז טאוב הדס פוקס מעריך כי יש פער כולל של 39 אחוזים בשכר בין גברים לנשים – אולם הנתון יורד משמעותית (ל-13 אחוזים) לאחר שמביאים בחשבון את יום העבודה הקצר יותר של נשים ואת השוני המגדרי בבחירת המקצועות, והפער מצטמצם עוד יותר כאשר כוללים בהשוואה תכונות אישיות של העובדים. חלקן של הנשים בתעשיית הטכנולוגיה בשכר גבוה נותר נמוך באופן מאכזב לאורך שנים רבות (כ-20-30 אחוזים מהעובדים בתחום). ייתכן שקיטוב זה קשור לתפיסה הרווחת כי משרות אלו אינן ידידויות למשפחות, או שאינן גמישות מספיק כדי לאפשר מימוש מלא של האימהות. אפילו נשים שלמדו מדעי המחשב לא תמיד מחפשות עבודה בתחום. מאחר שהמדיניות הממשלתית עשויה להשפיע על הגבולות בין המינים ועל התפקידים המגדריים בבית ומחוצה לו, ייתכן שגם הדרישות והמבנה של מקצועות כאלה ישתנו אם אבות יקבלו תמריצים לצאת לחופשת לידה, וכך ייפתחו תחומים אלו לנשים נוספות.

כאמור, באיסלנד החקיקה הובילה לתוצאות מהירות ומעודדות. מעורבותם של אבות בטיפול בילדיהם הראשונים מלידה ועד גיל שלוש נותרה גבוהה באופן עקבי לאחר יישום החוק החדש. סקרים מגלים כי בכ-60 אחוזים מהמשפחות הייתה נהוגה חלוקה שוויונית בין האם והאב בטיפול בילדים בני שלוש. לפני קצת יותר מעשור, לפני שהוכנס השינוי בחוק, החלוקה השוויונית התקיימה רק בקרב 35 אחוזים מהמשפחות. יתר על כן, חלה תנועה חדה ניכרת לכיוון חלוקה שוויונית בטיפול כאשר התינוקות היו בני 10–7 חודשים – חודשי החיים שבהם ניתנת לרוב תקופת החופשה של האב. חשוב לציין כי החלוקה השוויונית נמשכה גם לאחר ששני ההורים שבו לשוק העבודה.

לצד החלטתה של הכנסת להאריך את חופשת הלידה בתשלום ל-15 שבועות, ועדת הרפורמה של הכנסת תשקול את האפשרות להאריך את החופשה ל-16 שבועות בחודשים הקרובים. אני מאמינה שבהארכה זו טמונה הזדמנות להעניק חופשה ייעודית לאבות מבלי שזו תבוא על חשבון האימהות. בואו נקדם את ישראל בכיוון הפרוגרסיבי שהתוו מדינות מפותחות אחרות, וניתן לאבות את המרחב והמסגרת ליהנות מתפקידם ולהשתתף בטיפול בתינוקות. בד בבד, מהלך כזה ייטיב עם ילדינו: מחקרים מראים כי מעורבות פעילה של האב משפיעה לטובה על התפתחותם החברתית והקוגניטיבית של ילדים. נוסף לכך, צעד כזה יסייע לשנות את הנורמות התרבותיות המובילות להפרדה תעסוקתית בין המגדרים, ועקב כך מעודדות פערי שכר בין המינים.

חלוקת עבודה: פערי שכר בין נשים לגברים בישראל

פערי השכר בין נשים לגברים בישראל נמצאים במגמת ירידה עם השנים, אולם הם עדיין גבוהים. מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה כי הגורם המשמעותי ביותר לפער השכר הוא שנשים עובדות בהיקף משרה נמוך יותר, אולם יש חשיבות רבה גם לעובדה שנשים עובדות במשלחי יד ובענפים שהשכר בהם נמוך יותר. 

פערי השכר בין נשים לגברים בישראל נמצאים במגמת ירידה עם השנים, אולם הם עדיין גבוהים. מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה כי הגורם המשמעותי ביותר לפער השכר הוא שנשים עובדות בהיקף משרה נמוך יותר, אולם יש חשיבות רבה גם לעובדה שנשים עובדות במשלחי יד ובענפים שהשכר בהם נמוך יותר.

פער השכר בין נשים לגברים בשוק העבודה בישראל נע בין 32 ל-42 אחוז (תלוי בשיטת החישוב). הבדל זה נחקר רבות ויש חילוקי דעות באשר למקורו: יש התולים אותו באפליית נשים, ולעומתם יש הטוענים כי מקור הפער הוא בהבדלים בתכונות של כל מין ובהעדפות תעסוקתיות שונות. המחקר של הדס פוקס ממרכז טאוב, שהתפרסם לאחרונה ב"דוח מצב המדינה 2016", ביקש לבחון את מצבן של הנשים בשוק העבודה ולהתמקד בגורמים להבדלי השכר בין המינים. לשם כך בחנה פוקס את הפער בהתבסס על מאפיינים אישיים ודמוגרפיים של העובדים, ובהם מספר שעות העבודה, רמת ההשכלה ומשלחי היד והענפים שהנבדקים עוסקים בהם. המדידה כללה נתונים מ-2011–2010.

לפי החישוב של פוקס, הגורם המשמעותי ביותר בפער השכר המגדרי הוא מספר שעות העבודה: 57 אחוז מהפער נובע מהיקף המשרה הנמוך יותר של נשים (ראו תרשים ראשון). ב-2015 הועסקו 34 אחוז מהנשים העובדות בגילי 54–25 במשרה חלקית, לעומת 17 אחוז מהגברים, וגם בקרב העובדים המועסקים במשרה מלאה נשים עובדות שעות מעטות יותר.

הגורם השני בחשיבותו לפער השכר, שאחראי ל-14 אחוז ממנו, הוא ההבדל בין משלחי היד והענפים שבהם מועסקים גברים ונשים – כלומר, גברים פונים לתפקידים שהשכר הממוצע בהם גבוה יותר (כפי שיודגם בהמשך). לעומת זאת, משתנה שנות הלימוד מצמצם את הפער בחמישה אחוזים, מפני שנשים משכילות יותר מגברים בממוצע – ורמת השכלה גבוהה יותר מעלה את השכר הממוצע.

gap1

בסך הכל, יותר משני שלישים מפערי השכר נבעו מההבדלים בנתונים האישיים שבחנה פוקס, ובהם שנות הניסיון בתחום, היקף המשרה, המצב המשפחתי ורמת ההשכלה. הפער שאינו נובע מגורמים אלו עשוי לשקף אפליה, אך ייתכן גם שהוא נובע ממאפיינים שאינם ניתנים למדידה בכלים ששימשו במחקר, כמו יכולות אישיות, התפקיד המדויק של העובד או פירוט מדויק יותר של משלח היד. כדי להביא בחשבון גם את מרכיב היכולות האישיות (שסביר להניח שיש לו תפקיד חשוב בקביעת השכר) נעזרה פוקס בבסיס נתונים ייחודי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנוסף לנתונים שכבר הוצגו בחישובים קודמים כלל גם את ציוני הבגרות והפסיכומטרי. מבחנים אלו משקפים במידה מסוימת את הנדרש בשוק העבודה ולכן הציונים בהם יכולים להיות מדד טוב לייצוג "איכות" העובד מבחינת תגמול בשוק העבודה. מאגר זה כולל נתונים עבור גילאי 31–29 בשנת 2008.

אחד הנתונים המעניינים ביותר שהתקבלו באמידה זו היא שלמרכיב משלחי היד והענפים יש השפעה גדולה יותר על פערי השכר בקבוצת האקדמאים הצעירים מאשר בקרב כלל הגילאים – נתון שמדגיש את חשיבות בחירת המקצוע לקביעת שכרן העתידי של נשים. בקרב אקדמאים רכיב זה היה המשפיע ביותר על פער השכר, והוא הסביר יותר ממחצית מהפער (כפי שניכר בתרשים השני). ההבדלים בציוני הבגרות והפסיכומטרי מגדילים גם הם את פער השכר, ותרומתם המשותפת לפער המוסבר הייתה 13 אחוז. פוקס מסבירה זאת בכך שלנשים אמנם ממוצע בגרות גבוה מלגברים, אך ללימודי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות ולחלק הכמותי בבחינה הפסיכומטרית יש השפעה רבה יחסית על השכר, ונשים נוטות להגיע להישגים פחותים בתחומים אלו. בחישוב זה פער השכר הבלתי מוסבר עמד על 6 אחוזים בלבד.

gap2

לאור תפקידם החשוב של ההישגים המתמטיים בקביעת השכר בחן המחקר את הפערים המגדריים בתחום זה בשלבים שונים לאורך החיים. הנתונים מראים כי ההישגים הנמוכים יותר בקרב נשים ניכרים כבר מגיל צעיר: בבחינות המיצב במתמטיקה בכיתה ה' במגזר היהודי הישגי הבנות נמוכים יותר משל בנים (אך הן חזקות יותר באנגלית) ובמבחניPISA הישגיהן נמוכים יותר במתמטיקה וגבוהים יותר בקריאה. בתיכון בנות מעטות יותר לומדות מתמטיקה ברמת חמש יחידות והציון הממוצע שלהן נמוך יותר. בקרב סטודנטים בכל התארים שיעור הנשים הוא לפחות מחצית (ולרוב למעלה מכך) אולם הן נוטות לרכוש מקצועות טיפוליים וחינוכיים ואילו גברים הם רוב במקצועות המתמטיים והמדעיים, שהשכר בהם גבוה יותר בממוצע. ב-2014, למשל, רק 27 אחוז מהסטודנטים למתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב היו נשים.

הקיטוב המגדרי ממשיך גם בשוק העבודה, ונשים עודן מועסקות בשיעורים גבוהים בתחום החינוך ובשיעורים נמוכים מאוד במקצועות טכנולוגיים. אפילו בקרב בוגרי מדעי המחשב שיעור גבוה יחסית של נשים אינן ממשיכות לעבוד בתחום. ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים פונות לתחומים המאפשרים גמישות בשעות העבודה ותעסוקה במשרה חלקית, כמו חינוך, ונמנעות ממקצועות הנחשבים לתובעניים מבחינת שעות העבודה, כמו תחומי הטכנולוגיה, המדע והפיננסים (כפי שמראה התרשים השלישי).

gap3

לאור הממצאים, נראה כי כדי להמשיך לצמצם את פערי השכר יש להגביר את המודעות להשפעת בחירת מקצוע הלימודים באקדמיה על השכר. כמו כן, התרומה של היכולות המתמטיות לשכר, לצד ההישגים הנמוכים יותר של נשים בתחומים אלו כבר מגיל צעיר, מראים כי יש להמשיך בתכניות שיעודדו נשים להעמיק במקצועות מדעיים. נוסף לכך, יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של השאלה מדוע נשים אינן פונות למקצועות טכנולוגיים, הנחשבים למקצועות יוקרתיים ומניבים שכר גבוה. פוקס מציינת כי ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים עדיין נחשבות למטפלות העיקריות בילדים ובעבודות הבית. אם זו אכן הסיבה, אפשר לבחון את האפשרות לגלות גמישות בשעות העבודה ולהציע ימי עבודה קצרים יותר לגברים ונשים כאחד, כדי לאפשר לנשים מתאימות שמעוניינות בכך להיכנס לתחומים אלו, למצות את יכולותיהן ולצמצם את אי השוויון המגדרי בשכר הכולל.

שנה יוצאת מן הכלל: מבט לאחור על שנת 2016

לרגל הפרידה משנת 2016, חוקרי מרכז טאוב בחנו את משמעותה של השנה החולפת בתמונה המאקרו-כלכלית בישראל. הם מצאו כי 2016 הייתה שנה חיובית בהיבט של הכלכלה הישראלית, אולם המגמות החיוביות עלולות להיות זמניות – מפני שהן תלויות בגורמים שהשפעתם עלולה להשתנות בעתיד.

 

ב-2016 ניכרו בתמונה המאקרו-כלכלית בישראל כמה מגמות מעניינות ומפתיעות. התמ"ג לנפש צמח בקצב מואץ יותר מאשר בשנתיים הקודמות, וחל גידול גם בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה ובשכר. עם זאת, נשאלת השאלה האם הצמיחה הכלכלית ב-2016 משקפת חזרה לשיעורי הצמיחה בשנים שקדמו להאטה בסחר העולמי (שהחל בסוף 2011), או שהמגמות שניכרו בשנה זו חריגות והכלכלה תשוב לצמיחתה האטית בשנים הבאות. פרופ' אבי וייס, מנכ"ל מרכז טאוב, והחוקר גלעד ברנד מצאו נתונים המעלים חשש שהצמיחה הנאה ב-2016 היא חריגה זמנית בלבד, והחזרה לצמיחה אטית ניכרת באופק.

בשנים שלאחר המשבר הכלכלי, ובעיקר מאז 2012, חוותה ישראל האטה משמעותית בצמיחה. כפי שמראה התרשים, בין 2012 ל-2015 שיעור העלייה בתמ"ג לנפש הצטמצם מכמעט 2 אחוזים בשנים קודמות לשיעור צמיחה של כ-1 עד 1.2 אחוזים בשנה. במהלך שנת 2016 השתפרו נתוני המאקרו של המשק ונתוני הצמיחה ל-2016, שטרם התפרסמו, צפויים לעמוד על צמיחה של 1.5 אחוזים בתמ"ג לנפש.[1] שיעור זה נמוך מעט ביחס לעבר, אולם גבוה יותר מאשר בשנתיים שעברו. עם זאת, בנק ישראל צופה כי התמ"ג לנפש ישוב לשיעור צמיחה של כאחוז בלבד בשנים הבאות.

figure 1 newsletter

לצד המגמות בצמיחה, ב-2016 חלו התפתחויות חיוביות בתחום השכר. השכר הריאלי עלה ב-2.3 אחוזים בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, לאחר עלייה של 3.1 אחוזים ב-2015. נתונים אלו חריגים בהשוואה לעלייה האטית מאוד בשכר הריאלי בשנים קודמות ואינם עולים בקנה אחד עם הצמיחה המדשדשת בפריון העבודה בתקופה זו.

כשהצמיחה הכלכלית מפורקת לגורמיה השונים, נראה כי התרומה הגדולה ביותר לגידול בתמ"ג לנפש בשנים האחרונות מקורה בהתרחבות שוק העבודה – הנובעת מעלייה חדה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה. אלא שמגמת ההתרחבות אינה צפויה להימשך בעתיד בשל שתי סיבות עיקריות. ראשית, חלקם של גילאי העבודה בקרב כלל האוכלוסייה צפוי להצטמצם היות שרבים מהם צפויים להגיע לגיל פרישה. שנית, עיקר פוטנציאל ההתרחבות של שוק העבודה טמון במגזרים הערבי והחרדי, ושתי אוכלוסיות אלו מתאפיינות בהון אנושי נמוך יחסית או בכישורים שאינם מותאמים לשוק העבודה המודרני – לכן תרומתם לצמיחה הכוללת צפויה להיות מעטה. אם כן, הצמיחה הנובעת ישירות מהתרחבות שוק העבודה הגיעה לגבול העליון שלה וצפויה להתמעט בשנים הקרובות.

חשוב לציין כי הגידול בתעסוקה וירידת שיעור האבטלה הם תופעה חריגה לאור הגידול המתון יחסית בצמיחה, והם נובעים משינויים בתמהיל הביקושים במשק: מעבר מייצוא שנשען על ענפים בפריון גבוה לצריכה פרטית שנשענת על ענפים עתירי עבודה, המתאפיינים בפריון נמוך.

בה בעת שישראל חווה עלייה חדה בשיעורי התעסוקה, חלה ירידה בשיעור ההשקעות בהון הפיזי (כגון תשתיות, מכונות וציוד) והאטה בגידול בהון האנושי. אמנם הנתונים מציגים עלייה בהשקעה הכוללת בתשתיות במהלך השנה, אולם היא נובעת מהשקעותיה של חברה בודדת (אינטל) ואינה משקפת את שאר המשק. ירידה זו, שחלה במרבית ענפי הכלכלה, מפתיעה בהינתן סביבת הריבית הנמוכה והיציבות היחסית במשק, והסכנה בה היא ירידה בפוטנציאל הצמיחה העתידי לטווח ארוך.

השאלה הגדולה העולה ממגמה זו היא: מדוע אין השקעות רבות יותר בישראל? נראה כי האתגרים המונעים השקעה רבה יותר בהון האנושי והפיזי נובעים מהקשיים הביורוקרטיים בישראל וגורמים גאו-פוליטיים.

מנוע צמיחה אפשרי חשוב הוא שיפור באקלים העסקי. מדי שנה מפרסם הבנק העולמי את דוח Doing Business, המדרג את המדינות לפי רמת הקושי לנהל בהן עסקים. כפי שניכר בתרשים, ישראל מדורגת במדד זה במקום 52, נמוך יותר מכמעט כל יתר מדינות ה-OECD. הדירוג הנמוך משקף את הצורך לייעל את תהליכי הביורוקרטיה – בעיקר בתחום הנדל"ן, סחר החוץ, רישום הנכסים ותחום תשלומי המסים. בתחומים אלו ישראל מדורגת בתחתית מדינות העולם, ונדרש בהם שינוי דרמטי שיסייע לתמוך בצמיחה מהירה יותר במשק.

figure 2 newsletter

במבט קדימה התמורות הדמוגרפיות מחייבות השקעה בתשתית הפיזית והאנושית, בעיקר בקרב אוכלוסיות הגדלות בקצב מהיר. הגברת התחרותיות בסביבת העסקים המקומית, ייעול תהליכי הבירוקרטיה והסרת חסמי יבוא יסייעו אף הן לצמיחת המשק בטווח הארוך.

הצמיחה החיובית במשק ומצבו הטוב של שוק העבודה מספקים לקובעי המדינות הזדמנות טובה להתמודד עם האתגרים הדמוגרפיים והמבניים הניצבים בפני המשק. ככל שקובעי המדיניות יקדימו ליישם מדיניות המבוססת על ראייה ארוכת טווח, כך יהיה קל יותר להבטיח צמיחה מאוזנת של המשק בעתיד.

 

 

[1] לפי בנק ישראל, התמ"ג צפוי לגדול ב-3.5 אחוזים, והתמ"ג לנפש – ב-1.5 אחוזים. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה צופה גידול של 3.8 אחוזים בתוצר ושל 1.8 אחוזים בתמ"ג לנפש.

עשרה דברים שלא ידעתם על ישראל

topten1

1) החרדים הם הקבוצה הבריאה ביותר בישראל
כ-74% מהחרדים מגדירים את בריאותם כטובה מאוד, לעומת רק 50% מקבוצות האוכלוסייה האחרות.

2) המקצוע שלכם אולי יהפוך למיותר בתוך שני עשורים
כ-40% מהתעסוקה בישראל היא במקצועות שנמצאים בסיכון גבוה להפוך לממוחשבים בשני העשורים הקרובים. זוהי תוצאה של תהליך טבעי שמתרחש בכל המדינות המתקדמות, שיביא להעלמות של מקצועות כמו פקידי דלפק, מוכרים טלפוניים, תופרים ומתקני שעונים.

3) המחירים עולים, וזה לא מאתמול
המחירים בישראל לא זינקו בשנים האחרונות – אנחנו משלמים יותר מתושבי מדינות אחרות לפחות מתחילת שנות התשעים.

4) הנשים בישראל משכילות יותר מהגברים
כמעט לחצי מהנשים היהודיות הצעירות בישראל יש השכלה אקדמית, לעומת רק 42% מהגברים.

5) יש קשר בין תחרות, צמיחה ופריון

ענפים שמתמודדים עם תחרות וייבוא מחו"ל מציגים פריון עבודה גבוה שאף עולה במהירות, לעומת ענפים שפונים בעיקר לשוק המקומי שבהם הצמיחה אפסית.

6) יותר ישראלים יוצאים לעבוד
בתחילת שנות האלפיים ב-57% ממשקי הבית בישראל היו שני מפרנסים או יותר. ב-2010 המספר זינק ל-65%.

7) הפעוטות היום מקבלים יותר
המחאה החברתית תרמה להגדלת התקציבים שמופנים לטיפול בפעוטות, ובין 2010-2014 צמח התקציב שמיועד למעונות יום ומשפחתונים ב-57%.

8) בנים עדיין שולטים בתחומי הלימוד הריאליים
רק 39% מהתלמידים במסלול ההנדסי בתיכון הן בנות.

9) מחאת גודל כיתות הלימוד מסייעת דווקא למי שכבר יש לו
"מחאת הסרדינים" תסייע בעיקר לשכבות המבוססות – אוכלוסיות חלשות יותר נכללו כבר קודם לכן בתכנית לצמצום גודל כיתות הלימוד.

10) יותר צעירים נשארים לגור עם ההורים
ב-2011 58% מהרווקים בגילי 22-28 גרו עם הוריהם, לעומת 52% שש שנים קודם לכן.

הנתונים לקוחים מדוח מצב המדינה 2015, בעריכת אבי וייס ודב צ'רניחובסקי.

זה בנפשנו – לתקן את הרפורמה

ב-1 ביולי נכנסה לתוקפה הרפורמה בבריאות הנפש. מרגע זה, שבו הועברה האחריות הביטוחית לשירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים, חדל תחום בריאות הנפש להיות בן חורג למערכת הבריאות בישראל.

אין ספק כי רפורמה זו מהווה שינוי מהותי בשירותי בריאות הנפש בארץ, הן במבנה השירותים והן בדרך הספקתם, אולם בצורתה הנוכחית היא אינה מספיקה; כדי להבטיח שהנזקקים לשירותי הנפש יקבלו שירות מיטבי, המבוסס בעיקר על טיפול בקהילה ופחות על אשפוזים ממושכים, נותרו לא מעט עניינים שדורשים את טיפולם של קובעי המדיניות.
ההחלטה על הרפורמה נפלה לפני שלוש שנים, לאחר שניסיונות קודמים לשינוי לא עלו יפה. כבר מראשית שנות השבעים של המאה הקודמת מנסה המדינה לשנות את המערכת, בכוונה להסיט את מרכז הכובד של שירותי בריאות הנפש ממערכת המבוססת בעיקרה על בתי חולים פסיכיאטריים למערכת המתמקדת בקהילה.

הרפורמה נדרשה בגלל מצב של ניגוד עניינים: המדינה, האמורה לפעול כקובעת מדיניות וכמפקחת על שירותי בריאות הנפש, פעלה בו זמנית כבעלת השירותים וכמספקת אותם – לקות מבנית המונעת מן המדינה לבצע כהלכה את תפקידה כרגולטור. נוסף לכך השירותים עצמם, שהיו סמוכים על תקציב המדינה, לא תוקצבו כהלכה ולא תפקדו בדרך ראויה. רבים מאלה שהיו זקוקים לשירותים לא זכו לקבלם, או המתינו להם זמן ניכר. כמו כן, הפרדת שירותי בריאות הנפש מהמארג הכללי של שירותי הבריאות הייתה מנוגדת לגישה המומלצת בעולם, הדוגלת בשילוב בין שני התחומים ורואה בו הכרח הן לבריאות הנפשית והן לבריאות הפיזית של התושבים.

כבר בשנות ההכנה לרפורמה חלו שיפורים במערכת בריאות הנפש. מספר המרפאות הקהילתיות גדל ביותר מפי שניים, ופריסתן באזורים שונים בארץ (לרבות בפריפריה) התרחבה במידה ניכרת.
עם זאת, לא מעט סוגיות נותרו לפתחן של קופות החולים והממשלה במהלך יישום הרפורמה. בנייר מדיניות שכתבתי בנושא עבור מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית, העתיד להתפרסם בימים הקרובים, מפורטת שורה של נושאים שהטיפול בהם הכרחי לשם הצלחתה של הרפורמה. למשל, אין הסכמה מלאה לגבי אוכלוסיית היעד, ולא ברור האם היעדים שנקבעו לשיעור מקבלי הטיפול – העומדים על 4% מכלל המבוגרים ו-2% מכלל הילדים – הם ריאליים. המערכת תצטרך להתמודד גם עם שאלת סדרי העדיפויות – במי לטפל קודם. יש סכנה שדווקא החולים הקשים ונכי הנפש לא יקבלו את המענה הדרוש לעומת מטופלים שפגיעתם אינה ממושכת וכרונית. גם שאלת העברת המידע בין גורמי הטיפול השונים ושמירה על צנעת הפרט מעוררת מחלוקת עזה, וכך גם משך הטיפול ובקרת איכותו.
הרפורמה הותירה (בכוונה או בלית ברירה) ניגוד עניינים מובנה במערכת.
מרבית שירותי האשפוז ושירותי שיקום נכי נפש בקהילה נותרו בידי המדינה ובאחריות משרד הבריאות, ולא ברור כיצד יטופל עניין זה – מה יקרה, למשל, אם משרד הבריאות יעדיף להשאיר מטופל באשפוז וקופות החולים ירצו לשחררו? כמו כן, יש חשש כי ההחלטה שלא לייעד את הכסף המועבר לקופות החולים לשם שירותי בריאות הנפש לתחום זה בלבד תביא לכך שהתקציב יזלוג בחלקו לתחומים חזקים או פופולריים יותר.

כל אלו הן חלק מן הסוגיות העומדות לפתחה של הרפורמה, ואין ספק שסוגיות נוספות יתגלו בעתיד. השאלה היא האם המנגנונים שהוקמו לטפל בבעיות אלו – והמנגנונים שיוקמו בעתיד – יהיו אפקטיביים ויתקנו את הטעון תיקון במהלך היישום של הרפורמה.
כדי לתמוך ברפורמה ולסייע לה להגשים את יעדיה המקוריים, יש חשיבות עליונה בהתארגנות של הגורמים החברתיים שהצלחת הרפורמה חשובה עבורם, ויש לעשות מאמץ לארגון לובי חברתי ופוליטי שיפעל בנדון. לצערי, בגלל הסטיגמה מידת העניין הציבורי באנשים הנזקקים למערכת מעטה, וחולשתם הציבורית הופכת משימה זו לקשה ביותר. אסור שנשכח כי רמתה המוסרית של החברה נמדדת בתמיכתה בחלשים שבקרבה, וביניהם גם אוכלוסיית פגועי הנפש.

פרופ' אורי אבירם, לשעבר ראש המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, הוא עמית במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

על הישגי העולים מאתיופיה

על הישגי העולים מאתיופיה

זה למעלה מ-40 שנה אני חוקר את מערכת החינוך, ואני מוכרח להודות שהנתונים שאספו שני חוקרים ממרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, גלעד ברנד והדס פוקס, ריגשו אותי במידה שרק לעתים רחוקות הרגשתי במהלך שנות עבודתי.

פוקס וברנד בדקו את השתלבות העולים מאתיופיה במערכת החינוך ובשוק העבודה, תוך הבחנה בין עולים שהגיעו לארץ בהיותם בני 13 ומעלה (להלן: עולים מבוגרים) ובין יהודים ממוצא אתיופי שהגיעו לישראל כשהם צעירים מגיל 12 או נולדו בארץ (להלן: ילידי הארץ ממוצא אתיופי).

במחקר נבדק שיעור בעלי ההשכלה התיכונית בקרב גילאי 25-35 בשתי הקבוצות. מתברר שבשנים 2011–2006 שיעור בעלי ההשכלה התיכונית בקרב העולים המבוגרים היה נמוך מזה של יתר האוכלוסייה היהודית ואף של האוכלוסייה הערבית, ועמד על 36 אחוז בלבד. לעומת זאת, בקרב אתיופים ילידי הארץ הנתון המקביל היה 90 אחוז – בדומה לשיעור ביתר האוכלוסייה היהודית. גם הגידול בשיעור בוגרי התיכון בין השנים 2005–2000 לשנים 2011–2006 בקרב ילידי הארץ ממוצא אתיופי היה הגבוה ביותר מבין כל קבוצות האוכלוסייה ועמד על 8 אחוזים – לשם השוואה באוכלוסייה הערבית הוא עמד על 7 אחוזים. בהיבט זה ילידי הארץ ממוצא אתיופי כבר משתווים למעשה ליתר האוכלוסייה היהודית.

קריטריון אחר שנבדק במחקרם של פוקס וברנד ממרכז טאוב הוא הזכאות לבגרות. גם כאן אפשר לדבר על הישג מרשים ביותר: שיעור הזכאים בקרב ילידי הארץ ממוצא אתיופי היה גבוה יותר מפי שלושה מזה של העולים המבוגרים (53 אחוז לעומת 16 אחוז), וגם בהיבט זה ילידי הארץ ממוצא אתיופי עברו את האוכלוסייה הערבית. במקרה זה הפער בין ישראלים ממוצא אתיופי ובין שאר האוכלוסייה היהודית עדיין גדול, אך הוא מצטמצם די מהר: בשנים 2005–2000 עמד הפער על 26 אחוז, ואילו בשנים 2011–2006 הוא הצטמצם ל-22 אחוז.

נושא נוסף שנבדק היה שיעור בעלי התואר האקדמי בקרב בני 35–30 (ב-2008). כאן ההישג להערכתי הוא המרשים ביותר: שיעור האקדמאים בקרב ילידי הארץ ממוצא אתיופי (כ-20 אחוז) גבוה פי 3.5 משיעורם בקרב העולים המבוגרים, ועולה על שיעור בעלי השכלה דומה במגזר הערבי (15 אחוז).

מה אפשר ללמוד מנתונים אלו?

ראשית, הם מוכיחים כי יש שכר לעמל. החברה הישראלית, על כלל מערכותיה – ובכלל זה מערכת החינוך – השקיעה בתהליך הקליטה של העלייה מאתיופיה מאמצים ומשאבים רבים. מאמצים אלה הניבו פרי הילולים. כאשר חושבים על הפער בין נתוני הרקע הנדרשים להצלחה בלימודים ובין הרקע שאיתו הגיעו העולים מאתיופיה,[1] קשה שלא להתרשם מהישגיהם של בני העדה שבמהלך כ-25 שנים, מאז החלה העלייה הגדולה, הצליחו לצמצם את פערי ההשכלה במידה רבה.

למרות האמור לעיל, אין לשקוט ולנוח על זרי הדפנה. הפערים בין הישראלים ממוצא אתיופי ובין יתר האוכלוסייה היהודית עדיין גדולים מאד, ואין ספק כי לתחושות האפליה והקיפוח יש בסיס במציאות חייהם של חלק גדול מבני העדה. המסקנה היא שצריך להמשיך ולהשקיע משאבים ולעשות כל מה שהידע החינוכי והחברתי מעמיד לרשותנו כדי להפיק ממאמצים אלו תועלת רבה יותר.

הנתונים מרמזים גם על כך שאם היו מושקעים מאמצים דומים במגזר הערבי, ייתכן שהישגיו היו גבוהים במידה ניכרת מאשר בעת הנוכחית. עדות נוספת לכך היא העובדה שההישגים הלימודיים של התלמידים הדרוזים, הזוכים להעדפה לעומת שאר המגזר הערבי (לדוגמה, כל היישובים הדרוזיים נמצאים בתכנית יום חינוך ארוך) גבוהים במידה משמעותית מאלה של עמיתיהם הערבים (ראו לוח).

 

[1] אין בדברים אלה משום קביעה באשר לעליונות תרבותית זאת או אחרת. ההתייחסות היא אך ורק לכישורים הנדרשים להצלחה בלימודים בבית הספר, או במוסדות להשכלה גבוהה.

nachum column

על העדפה מתקנת ועל כוחו של מעמד הביניים

אף שהדרישות שמעלים ההורים מוצדקות וחשובות, שני המאבקים מצביעים גם על הבעייתיות שבהגדרת העדפה מתקנת בחינוך ועל כוחו הרב של מעמד הביניים, לעומת חולשתם של המעמדות הנמוכים.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-8 ביוני הכריזו שר החינוך בנט ושר האוצר כחלון שלאחר מאמצים רבים הושג הסכם להעסקת עוזרת גננת שנייה בגנים לילדים בני 3-4. לפי ההסכם, המימון יינתן באופן דיפרנציאלי, כלומר השתתפותן של רשויות מקומיות חלשות מבחינה חברתית-כלכלית במימון העסקת הסייעות תהיה נמוכה יותר מהשתתפות הרשויות המקומיות המבוססות.

מבחינות רבות אלו בשורות טובות. המהלך שהוכרז עליו נוגע לקרוב לשליש מילדי הגנים (על פי הודעת משרד החינוך מדובר ב-4,600 גני טרום חובה מתוך למעלה מ-16,000), והחל מהשנה הבאה הם יזכו לכך שבגן תהיה עוד דמות בוגרת שתוכל לחלוק בעול העבודה הקשה. זהו ללא ספק צעד חשוב בכיוון של שיפור השירות בגני הילדים, ויש לברך על כך. אך האם יש כאן העדפה מתקנת? זאת כבר שאלה אחרת.

מצב שבו אוכלוסיות חזקות ואוכלוסיות חלשות נהנות מאותה רמת שירות הוא בלתי שוויוני בעליל, וזו הסיבה לצורך בהעדפה מתקנת. העדפה מתקנת מתקיימת כאשר אוכלוסיות מרקע חברתי-כלכלי חלש נהנות מעדיפות על אוכלוסיות מרקע מבוסס, בין שהעדיפות מתבטאת בשירותים חינוכיים נגישים יותר ובין שהשירותים הניתנים להם רבים וטובים יותר. בצעד הנוכחי של משרד החינוך אין שום התקדמות בשני ההיבטים הללו.

אמנם המימון של משרד החינוך לתשלום לסייעת הנוספת יהיה גבוה יותר ברשויות החלשות, אולם רמת השירות שתינתן לילדים בגנים הללו – למשל מספר הילדים בגן, מספר העובדות, ציוד או גודל הגן – תישאר דומה לרמה בגנים ברשויות המבוססות יותר. זהו כמובן צעד בכיוון הנכון, אך הוא איננו יוצר העדפה מתקנת. העדפה כזו הייתה מושגת אם היו קובעים למשל שמספר הילדים המקסימלי בגני ילדים ביישובים חלשים – או כאלה המשרתים אוכלוסיות חלשות – יהיה 25 ולא 30, או שילדים בגנים המשרתים אוכלוסיות חלשות יפעלו עד 16:00 במקום עד 13:30, או שהגננות העובדות בגנים אלה יהיו בעלות יותר ותק והשכלה.

בהקשר זה כדאי לשים לב לנקודה שאיש לא דיבר עליה: לפני ההחלטה על יישום חוק לימוד חובה לכלל גילאי 4–3 כל הילדים ביישובים החלשים היו זכאים לפטור משכר לימוד, ורובם גם ניצלו זכות זאת – משמע, הגנים היו צפופים גם אז. אולם אז אף אחד לא זעק על כך. כנראה ילדים מרקע חברתי-כלכלי חלש צריכים להגיד תודה על עצם הזכות לפטור משכר לימוד, והם אמורים לדרוש פחות תשומת לב מצוות הגן, להסתפק בסייעת אחת להיגמל מחיתולים בגיל מוקדם יותר. אחרת איך אפשר להבין את העובדה שהארץ לא זעקה על היעדר סייעת שנייה בגנים לגילאי 4–3 ביישובים מעוטי יכולת?

נקודה בעייתית נוספת, העלולה להיראות קטנונית אך היא חשובה, היא אי הדיוק במסירת הנתונים. השר בנט אמר במסיבת העיתונים כך:

"היום שמים את הילדים במרכז. כבר בשנת הלימודים הבאה תהיה סייעת נוספת בגילים 4-3 ותקציב אישי לכל גננת. אנו משקיעים כמעט חצי מיליארד שקלים בילדים האלה כי אלה הן השנים הקריטיות […] אנחנו גם נשקיע יותר, ובמיוחד, בחלשים. ילד בן 3 בישראל יקבל את אותה הזדמנות אם הוא גר בהרצליה, בנהריה או ברהט. במדינת ישראל איכות החינוך של ילד לא תיקבע לפי תלוש המשכורת של הוריו".

הודעה זו מלאה באי דיוקים:

א.    לא כל הילדים יזכו לסייעת נוספת, רק ילדים הנמצאים היום בגנים שיש בהם מעל 30 ילדים.

ב.     לא "ישקיעו יותר בילדים החלשים". הילדים החלשים יקבלו בדיוק את אותו הדבר שמקבלים הילדים החזקים, והסיוע יינתן לרשויות החלשות עצמן. כמו כן, כדאי לזכור שעד ליוזמה החדשה משרד החינוך תקצב את מלוא עלות הסייעת הראשונה,. והיום העלות הנוספת תתחלק באופן דיפרנציאלי בין משרד החינוך לרשות המקומית.

ג.       "ילד בן 3 יקבל את אותה ההזדמנות אם הוא גר בהרצליה, נהריה או ברהט. איכות החינוך לא תיקבע לפי תלוש המשכורת של הוריו". גם קודם לכן ילד למשפחה ענייה מרהט קיבל את אותה ההזדמנות, ולמעשה בעבר הוא אפילו נהנה מנגישות גבוהה לחינוך בגן, מפני שמימון גני טרום חובה ניתן רק לילדי הרשויות החלשות.

בשולי הדברים, השר כחלון אמר באותה מסיבת עיתונאים ש-400,000 ילדים ייהנו מהתוכנית החדשה. המספר הנכון הוא לא יותר מ-160,000 (לפי חישוב של 35 ילדים ב- 4,600 גנים).

כל אי הדיוקים הללו יוצרים תמונה כוזבת שלפיה השינוי עתיד להיטיב מאוד עם השכבות החלשות, בעוד שכאמור השינוי מבורך, אך אינו מקדם העדפה מתקנת.

המאבק השני המתחולל כיום במערכת החינוך הוא "מחאת הסרדינים". ללא ספק יש צדק והיגיון בדרישה שמשרד החינוך יעמוד בהתחייבות להוריד את הרף המקסימלי למספר הילדים בכיתה ל-32, שהגיעה בעקבות שביתת המורים הגדולה. כיתות גדולות אכן מקשות מאוד על המורים ועל התלמידים כאחד. הצרה היא שמימוש ההתחייבות הזו יקר מאוד ודורש תוספת של מורים רבים למערכת, מהלך העשוי לפגוע באיכות כוח האדם במקצוע ההוראה – כל זאת בשעה שמרבית המחקרים שעסקו בסוגיית מספר התלמידים בכיתה לא הצביעו על תועלת מוכחת לכיתה קטנה מבחינת ההישגים הלימודיים, למעט בכיתות הנמוכות ובאוכלוסיות תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש. למרות זאת, "מחאת הסרדינים" בולטת במיוחד ביישובים המאופיינים ברמה חברתית-כלכלית גבוהה, ובחינוך היהודי הממלכתי – ואין בכך פלא, היות שהם יהיו הנהנים העיקריים מיישום ההתחייבות.

בבדיקה ראשונית נמצא שלמרות כל מה שנעשה עד כה לצמצום מספר התלמידים בכיתה, המאמצים (למעט במגזר הערבי) נשאו פרי במידה מצומצמת בלבד. לאור זאת, ולאור הגידול באוכלוסיית התלמידים, מהלך להשלמת ההתחייבות יחייב תוספת מורים ותקציבים בהיקף דומה לסכום הראשוני שנדרש להנעת המהלך. חישוב ראשוני לגמרי, לפי בדיקה שערכנו, לשם הערכת מספר הכיתות שיידרשו לצורך יישום ההחלטה להפחית את הרף העליון של מספר התלמידים בכיתה, יהיה צורך בכ-650 כיתות נוספות בכל שכבה. המשמעות של מספר זה היא שיהיה צורך  תוספת בסדר גודל של 5,000 עד 6,000 כיתות חדשות אם היישום יהיה בכיתות א'-ט', ושל כ-4,000 כיתות אם מדובר בכיתות א'-ו'. גם אם אפשר יהיה להסתמך במידת מה על כיתות קיימות שיש בהן מקום לתלמידים נוספים, יהיה צורך בבניית 3,000 כיתות לפחות. העלות הנוכחית של בנייה כזו היא כ-2.5 מיליארד שקלים. כמו כן, אם לא ישונו כללי הקצאת השעות ומבנה ההעסקה של המורים, תידרש תוספת של למעלה מ-10,000 מורים, בעלות של לפחות 1.5 מיליארד שקלים. כל זאת אינו כולל את עלות ההכשרה של המורות החדשות, ואת שאר התוספות שיידרשו להחזקת הכיתות הנוספות.

אין שום אפשרות לבצע את המהלך לקראת השנה הבאה, גם אם משרדי החינוך והאוצר יהיו משוכנעים בצורך לעשות זאת ויקציבו לכך את התקציבים הדרושים – ונכונות כזאת לא נראית. למרות זאת "מחאת הסרדינים", שהחלה ביישובים המבוססים והתרחבה לכל הארץ, זוכה להד תקשורתי רחב וחיובי. היות שכאמור עיקר ההשפעה של הקטנת הכיתות צפויה להתבטא בחינוך הממלכתי וביישובים מבוססים יחסית, היענות גורפת לתביעה לצמצם את מספר התלמידים בכיתות עלולה לבוא על חשבון צרכים חשובים אחרים, כגון צמצום הפערים הלימודיים והחברתיים וחיזוק השכבות החלשות יותר. בהחלט חומר למחשבה.

איך תפחה בועת הנדל"ן – ומה הממשלה החדשה צריכה לעשות לגביה

במקביל לטיפול הנחוץ בשרשרת ההיצע וקיצור התהליך הביורוקרטי, יש צורך דחוף במיסוי ההכנסה משכר דירה בדומה להכנסה מעבודה. מיסוי זה צפוי להוריד את הביקוש לדירות להשקעה באופן משמעותי, בלא להעלות את שכר הדירה, וכן להכניס לקופת המדינה 6-8 מיליארד שקל בשנה, בהערכה שמרנית.

ראשית יש להבין כי הזינוק במחירי הדירות בשנים האחרונות נבע מעלייה מהירה בביקוש לדירות, כאשר המניע העיקרי הוא ירידת הריבית, שדחקה משקיעים משוק ההון וגרמה להם לחפש תשואות גבוהות יותר בנדל"ן. כיוון שתהליך הבנייה אורך בישראל כ-12-13 שנים בממוצע, וכיוון שלפני 12-13 שנים ממשלת ישראל לא חזתה את המשבר העולמי שהוביל לירידת הריבית, היצע הדירות עלה לאט ומעט, והעלייה בביקוש עקב ירידת הריבית היתרגמה רובה ככולה לעלייה במחירים. עם זאת, המפתח לשוק דיור יעיל איננו תכנון דירות שנים קדימה על פי תחזיות דמוגרפיות, ברוח התכנון המרכזי שהיה נהוג במזרח אירופה הקומוניסטית, אלא מערך היצע מבוזר וגמיש, המסוגל להגיב במהירות לשינויים בביקוש, כפי שנהוג במדינות מתקדמות. לשם השוואה, ברוב מדינות האיחוד האירופי השגת היתרי בנייה אורכת 8-12 שבועות, דבר המייתר לחלוטין את הצורך בתכנון מרכזי.

Noam oped image 1

את אפקט הריבית על הביקוש לנדל"ן מגביר עיוות במערכת המס הישראלית, הגובה מס של 25 אחוז על הכנסות משוק ההון (כאשר על הכנסות אלו, שמקורן ברווחי חברות, כבר שולם מס חברות), אך רק 10 אחוז על הכנסות משכירות, וגם זאת רק מסכום חודשי של 5,080 שקל. עקב אכיפה חלשה גם מיסוי מזערי זה נגבה בשיעורים נמוכים. דוח מבקר המדינה בנושא הדיור בחר לעסוק במס השבח, כלומר המס שישלמו רוכשי הדירות על הגידול בערכן לכשיחליטו למכור אותן, ולהתעלם לחלוטין ממיסוי ההכנסות משכירות. יש לציין כי חלק גדול מרוכשי הדירות הם מבוגרים הרוכשים אותן לטווח ארוך, כמקור להכנסה קבועה שיעבור בירושה לילדים, כך שההתמקדות במס השבח היא מוטעית לחלוטין. המיסוי הנמוך עד לא קיים על הכנסה משכר דירה הפך את ההשקעה בנדל"ן לאלטרנטיבה משתלמת ביותר ביחס לריביות הנמוכות בשוק ההון.

Noam oped image 2

אז מה קרה בשוק הדיור בישראל בשנים האחרונות? הריבית בעולם ירדה, וכיוון שישראל היא כלכלה קטנה, בנק ישראל נאלץ להוריד את הריבית (אחרת היה נגרם ייסוף של השקל שהיה פוגע קשות בייצוא ומביא למיתון). הביקוש לקניית דירות להשקעה זינק, וכיוון שההיצע לא הגיב בעוצמה, המחירים עלו. בפועל משקיעים עשירים העלו את המחירים ודחקו החוצה משקי בית עשירים פחות, שכבר לא יכלו להרשות לעצמם לקנות דירה למגורים. היצע הדירות לשכירות עלה, אך כיוון שנוספו משקי הבית שלא יכלו לקנות דירה ונאלצו לשכור, גם הביקוש לשכירות עלה. יתרה מכך, השוכרים הנוספים האלו היו בעלי הכנסה גבוהה יחסית לשוכרים בשנים עברו (אם מחירי הדירות לא היו עולים הם היו רוכשים דירה משל עצמם), דבר שגרם לעלייה במחירי השכירות, והפך בתורו את ההשקעה בנדל"ן למושכת אף יותר. אם לפני מספר שנים משפחה היכולה להוציא 4-6 אלף שקל בחודש על דיור היתה פשוט רוכשת דירה ומשלמת משכנתא, היום אותה משפחה אינה יכולה להרשות זאת לעצמה, היא נאלצת לשכור, ומחירי השכירות עולים.

אומנם מחירי השכירות עלו בשיעור נמוך יותר ממחירי הדירות, אך ניתן לטעון שחשיבות עלייתם אינה פחותה. זאת כיוון שעליית מחירי השכירות פגעה בשוכרים, ציבור גדול (640 אלף משקי בית בשנת 2012) וחלש יחסית מבחינה כלכלית, בעוד שעליית מחירי הדירות פגעה ברוכשי דירות ראשונות, ציבור קטן יחסית לשוכרים, פגעה במידה פחותה במשפרי הדיור, והטיבה עם בעלי הדירות. חשוב להבין כי כדי להוריד את מחירי השכירות אין צורך לבנות לשכירות באופן ייעודי, אלא מספיק להגדיל את היצע הדיור הכללי, והירידה במחירי הדירות תסחף איתה מטה גם את מחירי השכירות.

הפתרונות למשבר הדיור בישראל ברורים: מצד אחד יש למסות את ההכנסה משכירות כפי שממסים הכנסה מעבודה, ומצד שני יש לייעל ולקצר את תהליך אישור הבנייה בכדי להגדיל את ההיצע.

המתנגדים למיסוי ההכנסה משכירות נוהגים לטעון, מתמימות או מתוך אינטרס, שהדבר רק יעלה את מחירי השכירות. אין זה נכון – המשכירים לא יצליחו לגלגל את המס על השוכרים. ההסבר הכלכלי הוא מורכב מעט, ומבוסס על כך שגמישות הביקוש לדיור להשכרה גבוהה בהרבה מגמישות ההיצע. ניתן להבין זאת גם באמצעות דוגמא אינטואיטיבית: נאמר ששוכר משלם 5,000 שקל בחודש: 4,000 שקל בחודש למשכיר, ואלף שקל בחודש ארנונה. אם לפתע תרד הארנונה ב-500 שקלים, מה יקרה לשכר הדירה?

נכון, שכר הדירה יעלה ב-500 שקלים – השוכר ימשיך לשלם 5,000 שקל בחודש (4,500 שקל שכירות ו-500 שקל ארנונה) והמשכיר ישלשל את הירידה בארנונה לכיסו. השוכר מסוגל לשלם על הדירה 5,000 שקל בחודש, והמשכיר ינצל זאת. ומה יקרה אם הארנונה דווקא תעלה ל-2,000 שקל בחודש? על פי אותו הגיון, המשכיר הוא זה שיאלץ לספוג את ההעלאה, ושכר הדירה ירד ל-3,000 שקל בחודש.

אינטואיציה זו מגובה במחקרים אמפיריים – הנתונים מראים כי המשכירים הם המשלמים על רוב רובה של העלייה בארנונה. על אותו משקל, המס על הכנסות משכר דירה יצא מכיס המשכיר ולא מכיס השוכר. לאור הריכוז של אחזקות הנדל"ן בקרב בעלי הכנסה גבוהה, המיסוי הנמוך עד כדי גיחוך על הכנסתם משכירות מהווה סובסידיה לעשירים המגיעה כיום לסך של 6-8 מיליארד שקל בשנה. בנוסף, עיוות מס זה גם פוגע ישירות בחלשים עקב התרומה שלו לעליית מחירי הדירות והשכירות. יש למסות את ההכנסה משכירות יחד עם הכנסה מעבודה וממקורות אחרים, על פי מדרגת המס הרלוונטית – אין למסות הכנסה זו בדומה למס רווחי הון, מכיוון שלא נגבה ממנה מס חברות. כך גמלאים השואבים את עיקר הכנסתם הנמוכה מהשכרת נכס בודד ישלמו שיעור מס נמוך, ולעומתם אילי נדל"ן המחזיקים בעשרות דירות ישלמו שיעור מס גבוה. משכירים המעוניינים לקבל זיכויי מס על הוצאותיהם, יתכבדו נא ויקימו עסק. הרי מגזר השכירות משווע לפעילות חברות, שהיא, ולא מעורבות ממשלתית, המפתח לשכירות ארוכת-טווח.

Noam oped image 4

תמונת ביורוקרטיית הדיור הישראלית, כפי שהיא מצטיירת בדוח מבקר המדינה בנושא הדיור על 294 עמודיו, אינה מחמיאה בלשון המעטה. יש לקוות כי הממשלה החדשה לא תנסה לפתור את הבעיות באמצעות עוד ביורוקרטיה, אלא תנסה ליצור שוק דיור חופשי ויעיל יותר. המפתח לייעול תהליך קבלת האישורים הוא ביזור הסמכויות המרוכזות כיום בידי מינהל התכנון, ופיזור הקרקעות המוחזקות על ידי רשות מקרקעי ישראל וקרן קיימת לישראל לרמה המקומית. בנוסף יש לאפשר לרשויות המוניציפאליות מידה גדולה יותר של חופש בקביעת היטלי הפיתוח וההשבחה והארנונה למגורים; ההגבלות המוטלות עליהן בתחומים אלו גרמו לבנייה למגורים להיות גרעונית עבורן והתוצאה היא עיכובים וחוסר נכונות לאפשר בנייה צפופה למגורים. המפתח לבניית "דיור בר-השגה", כלומר דירות קטנות באיזורי הביקוש, הוא להפוך בנייה כזו לכדאית עבור העיריות. יחדיו, מיסוי ההכנסה משכירות וייעול ביורוקרטיית הדיור הם צעדים חיוניים ואפקטיביים ליציאה ממשבר הדיור הנוכחי.

חוקר/חוקרת

ינואר 2018

מרכז טאוב נוקט מדיניות של שוויון הזדמנויות תעסוקתי. הפנייה כתובה בלשון זכר אולם מיועדת לשני המינים
במידה שווה

תיאור התפקיד

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, אחד ממוסדות מחקר המדיניות המובילים בישראל, מעוניין לצרף לשורותיו חוקר לעריכת מחקרים כמותיים בסוגיות מרכזיות במדיניות חברתית וכלכלית בנושאי חינוך, בריאות, שוק העבודה, רווחה ומאקרו-כלכלה. התפקיד מוצע למועמדים בעלי דרגות שונות של תארים אקדמיים, כולל בעלי תואר מ"א או דוקטור או מי שנמצאים במהלך לימודים לתארים אלו

כישורים נדרשים

  • תואר שני או תואר דוקטור בכלכלה או סטטיסטיקה, או בעלי תואר מחקרי-כמותי בתחומי מדעי החברה כגון סוציולוגיה או מדעי המדינה. מוזמנים להציג מועמדות גם סטודנטים החל משנה ב' לתואר שני או תלמידי דוקטורט.
  • ניסיון מוכח בביצוע מחקר אמפירי-כמותי וניתוחים סטטיסטיים
  • היכרות עם STATA,  R אקסל ותוכנות סטטיסטיות אחרות
  • מיומנויות מעולות בדיבור ובכתיבה בעברית; מיומנויות תקשורת גבוהות באנגלית
  • תשומת לב לפרטים
  • יכולת לעבוד במהירות וביעילות כדי לעמוד בלוחות זמנים
  • יכולת לעבוד לבד ובצוות
  • יכולת ללמוד וליישם מיומנויות חדשות במהירות

אנא שלחו קורות חיים לדוא"ל
info@taubcenter.org.il

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז, היושב בירושלים, מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה ומאקרו-כלכלה.

עוזר/עוזרת מחקר

ינואר 2018

מרכז טאוב נוקט מדיניות של שוויון הזדמנויות תעסוקתי. הפנייה כתובה בלשון זכר אולם מיועדת לשני המינים
במידה שווה

 

תיאור התפקיד

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, אחד ממוסדות מחקר המדיניות המובילים בישראל, מגייס עוזר מחקר לסיוע בעריכת מחקרים כמותיים בסוגיות מרכזיות במדיניות החברתית והכלכלית בישראל בתחומי החינוך, הבריאות, שוק העבודה, הרווחה והמאקרו-כלכלה. עוזר המחקר יעבוד לצד חוקרים במרכז טאוב, בליווי חוקרים מובילים בתחומים אלו.

על המועמדים להיות סטודנטים במהלך תואר ראשון או שני, מסיימי שנה ראשונה לפחות בכלכלה או בתחומים קרובים, ובעלי ניסיון בעיבוד נתונים.

כישורים נדרשים

  • סטודנט או בוגר לימודי כלכלה או תחומים דומים
  • היכרות עם ניתוחים סטטיסטיים (עדיפות לשליטה בתוכנות STATA, אקסל ותוכנות סטטיסטיות אחרות)
  • תשומת לב רבה לפרטים
  • יכולת לעבוד במהירות וביעילות כדי לעמוד בלוחות זמנים
  • מיומנויות כתיבה גבוהות בעברית ובאנגלית
  • יכולת לעבוד לבד ובצוות
  • יכולת ללמוד וליישם מיומנויות חדשות במהירות

אנא שלחו קורות חיים לדוא"ל
info@taubcenter.org.il

 

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז, היושב בירושלים, מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה ומאקרו-כלכלה.

מנהל/מנהלת תהליך מחקר

ינואר 2018

מרכז טאוב נוקט מדיניות של שוויון הזדמנויות בתעסוקה. המודעה נכתבה בלשון זכר אך פונה לשני המינים

תיאור התפקיד

מנהל המחקר אחראי להיבטים הלוגיסטיים ולניהול הפרויקטים של תוכנית המחקר של מרכז טאוב. המנהל מתבקש לתכנן ולדאוג ליישום כל שלב במחקר, מתחילתו ועד סופו. במסגרת זאת הוא מתבקש לתכנן את לוחות הזמנים למחקרים, לוודא כי צוות המחקר פועל על פי לוחות הזמנים שנקבעו ועומד בהם, ולעדכן באופן שוטף את כל הגורמים הרלוונטיים .

התפקיד יכול להתבצע במשרה חלקית.

תחומי האחריות העיקריים

  • גיבוש לוחות זמנים ומעקב אחר מצב ההתקדמות של כל מחקר, בהתבסס על מידע המתקבל מהחוקרים וממחלקות רלוונטיות אחרות
  • תיאום בין מחלקות המחקר, הפרסום והשיווק כדי להבטיח תהליך תקין של פרסום מחקרים והפצתם במועדים שנקבעו
  • כתיבת תוכניות פעולה המציגות מטרות ברורות
  • יידוע ההנהלה בדבר כל עיכוב או קושי מהותי שעלול לפגוע בלוח הזמנים, וסיוע בפתרון בעיות
  • חלוקת משימות רלוונטיות לחברי צוות המרכז
  • גיבוש לוחות זמנים קבועים למסירת עדכונים בדבר מצבו של כל מחקר;
  • תיאום העברת סקירות וטיפול בלוגיסטיקה של פגישות המחקר השוטפות.

הכישורים הנדרשים

  • תואר ראשון ומעלה בתחום רלוונטי
  • ניסיון של שנה לפחות בניהול פרויקט
  • יכולת ארגונית גבוהה ותשומת לב לפרטים
  • יכולת מוכחת לניהול עובדים ולהנעת עמיתים
  • יכולת לעבוד לבד ובצוות
  • יכולת לתקשר היטב הן באנגלית הן בעברית

 מועמדים העונים על דרישות התפקיד מתבקשים לפנות לדוא"ל
info@taubcenter.org.il

סמנכ"ל מחקר

ינואר 2018

מרכז טאוב נוקט מדיניות של שוויון הזדמנויות בתעסוקה. המודעה מנוסחת בלשון זכר אך פונה לשני המינים במידה שווה

תיאור תפקיד

סמנכ"ל המחקר עומד בראש מחלקת המחקר של מרכז טאוב, וכפוף ישירות למנכ"ל. העבודה היא במשרה חלקית, ופתוחה בפני עובדים המועסקים גם באקדמיה או במקומות עבודה אחרים, והיא מתבצעת בעיקר במשרדי המרכז בשכונת רחביה שבירושלים.

תחומי אחריות

סמנכ"ל המחקר אחראי ליישומה של תוכנית מחקרי המדיניות הבין-תחומיים של המרכז. חלק ניכר מהתפקיד כרוך בליווי חוקרי המרכז – במיוחד של חוקרי הבית, שרובם בעלי תואר שני. תחומי אחריות נוספים הם:

  • זיהוי סוגיות מרכזיות במחקר של מדיניות חברתית בישראל
  • הבטחת איכותם ומהימנותם של הפרסומים על פי הסטנדרטים האקדמיים הגבוהים ביותר
  • תכנון וניהול לוחות הזמנים לפרסום המחקרים (בשיתוף צוותי העריכה וההפצה)
  • תיווך בין חוקרי המרכז למנכ"ל
  • הצגת ממצאי המחקרים בפני מגוון קהלים
  • טיפוח קשרים ופגישות עם בעלי עניין (קובעי מדיניות, עיתונאים וכו') כדי לקדם את השפעת המחקרים

הכישורים הדרושים

  • תואר אקדמי מוכר בתחומים רלוונטיים דוגמת כלכלה, סוציולוגיה או מדיניות ציבורית. עדיפות לבעלי תואר דוקטור או פרופסור
  • רשימת פרסומים ברמה אקדמית
  • הבנה מעמיקה באחד או בכמה מתחומי תוכניות המדיניות של המרכז (מאקרו-כלכלה, בריאות, רווחה, חינוך ושוק העבודה)
  • יכולת וניסיון מוכחים בהכשרה, בפיתוח ובליווי של חוקרים אחרים, עזרה בפתרון בעיות וטיפוח יכולתם לנהל מחקר עצמאי
  • מומחיות בניתוח אקונומטרי, כולל שליטה בתוכנות לניתוח סטטיסטי דוגמת STATA
  • כישורים מעולים בדיבור, בכתיבה ובמתן סקירות בעברית ובאנגלית, כולל יכולת להציג סוגיות מורכבות בפני קהל בלתי מקצועי
  • כישורי ארגון, לרבות יכולת לגבש תוכניות וליישם אותן ביעילות, וכן לנהל כמה פרויקטים בו-זמנית

     מועמדים העונים על דרישות התפקיד מתבקשים לפנות לדוא"ל
    info@taubcenter.org.il

להלן חזונו של מרכז טאוב:  

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מכון מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי בירושלים, העוסק בתחום הכלכלי והחברתי. המרכז עורך מחקרים איכותיים ובלתי תלויים בנושא התנאים הכלכליים והחברתיים בישראל ומפתח הצעות מקוריות, מקצועיות ומעשיות למדיניות חברתית-כלכלית המקדמת את רווחתם של התושבים. המרכז שואף להשפיע על המדיניות הציבורית באמצעות קשר ישיר עם קובעי המדיניות, ובעזרת העשרת הדיון הציבורי המתלווה לתהליך קבלת ההחלטות.