תחלואה, תוצר ותעסוקה ברבעון השני בישראל ובעולם
מחבר:

מחברים: צבי אקשטיין, בנימין בנטל וסרגיי סומקין

לחצו למחקר

המחקר  של מכון אהרון ומרכז טאוב, שערכו פרופ' צביקה אקשטיין, פרופ' בנימין בנטל וד"ר סרגי סומקין, בדק את שיעורי התחלואה ואת הפגיעה בתוצר ובתעסוקה בעקבות משבר הקורונה, ואת מצבה של ישראל בהשוואה למדינות אחרות. הממצאים מראים שישראל מפגרת מאחורי מדינות רבות בעולם שהפעילו מערך בדיקות, ניטור ומעקב לקטיעת שרשרת ההדבקה ושליטה בתחלואה, והדבר הביא את ישראל לשיאו של גל שני הכולל מחיר בריאותי וכלכלי כבד. מדיניות החל"ת שהונהגה בישראל, גם היא בניגוד לנעשה במדינות רבות אחרות, לא לקחה בחשבון את חזרתם של העובדים לתעסוקה וזיקה של המעביד לעובדיו, ויצרה שיעור אבטלה גבוה.

נקודות עיקריות מהנייר:

  1. נתוני התחלואה והצמיחה של הרבעון השני בעולם מצביעים על הקשר השלילי בין שני משתנים אלה – במדינות מתקדמות בהן התחלואה במונחי חולים מאומתים למיליון נפש הייתה גדולה יותר, הייתה גם הפגיעה בתוצר גבוהה יותר. בישראל הירידה של 8.6% בתוצר לנפש ברבעון השני היא עקבית עם שיעור התחלואה הממוצע ששרר בה במשך הרבעון.
  2. רוב מדינות העולם, שנקטו עם פרוץ המשבר בסגר גורף למניעת התפשטות המחלה ועצרו בכך את הפעילות הכלכלית, הפעילו בחודשים מאי ויוני מערך בדיקות, ניטור ומעקב (מדיניות המכונה TTT: Test, Trace, Track או קטיעת שרשראות ההדבקה) המאפשר שליטה בתחלואה ובהתפשטותה תוך המשך הפעילות הכלכלית. בהתבסס על מודל אקונומטרי פשוט המוצג בנייר, הסגר לבדו, גם אילו היה משיג את שיעורי התחלואה של מדינות אלה, היה גורם להתכווצות התוצר לנפש במדינות שנקטו בו הגבוהה בכ-7 נקודות אחוז מזאת של המדינות שנקטו מלכתחילה במדיניות ה-TTT.
  3. כלקח מהגל הראשון אימצו ויישמו מדינות רבות באירופה את מדיניות ה-TTT, ובכך מנעו בשלב זה גל תחלואה שני מסיבי למרות השבת רוב הפעילות הכלכלית לקדמותה. במיוחד, מדיניות הבריאות השתנתה מאסטרטגיה של "השטחת עקומת התחלואה" (flattening the curve) ל"חיסול המגפה" (eliminating the epidemic), באמצעות השתלטות מהירה על שרשראות ההדבקה ושאיפה להורדת מספר המאומתים החדשים ככל הניתן. מדיניות זאת נובעת מההכרה שבהיעדר חיסון וללא השתלטות מוחלטת על התפשטות נגיף הקורונה לא תחזור הפעילות הכלכלית לרמה גבוהה, עקב התגובה הספונטנית של אנשים רבים החוששים מהידבקות ונמנעים בשל כך מחזרה להרגלי הצריכה והעבודה הקודמים.
  4. 4. בשונה ממדינות ה-EU, ישראל לא השכילה עד כה לבנות מנגנון יעיל לצמצום התפשטות הנגיף, כאשר מערך הבדיקה, הניטור והחקר האפידמיולוגי בישראל מוסדר רק בימים אלו. כתוצאה מכך נמצאת המדינה בשיאו של גל שני ומשלמת על כך מחיר בריאותי, כלכלי וחברתי גבוה. על פי תחזית בנק ישראל, בתרחיש בו אין שליטה במגפה, ירד התוצר לנפש של ישראל ב-2020 בשיעור של כ-9%, כ-2.5 נקודות אחוז יותר בהשוואה לתרחיש בו הייתה נוצרת שליטה. בהעדר שליטה צפויה האבטלה להגיע לשיעור של כ-13.6%. תחת תחזית זאת תיסוג רמת החיים בישראל בשמונה שנים לאחור. תוואי הצמיחה של ישראל ירד מתחת לתוואי שאפיין את המדינה לפני המשבר ורמת האבטלה ובכללה האבטלה המבנית והכרונית תעלה.
  5. מדיניות התעסוקה בישראל גורמת לנזק נוסף לזה הנגרם עקב התחלואה. בממוצע, בחודשים מרץ-יוני 2020 מספר מקבלי קצבת אבטלה בחל"ת עמד על כ-750 אלף המהווים כ-17% מרמת המועסקים בפברואר 2020. המספרים המקבילים במדינות אחרות נמוכים באופן משמעותי.
  6. רוב מדינות העולם הנהיגו מדיניות תעסוקה שמטרתה לתת רשת בטחון לעובדים שהיקף התעסוקה שלהם נפגע בשל נגיף הקורונה. אמצעי המדיניות לא היו אחידים. אוסטריה (כמו גם גרמניה, הולנד, דנמרק, שוודיה, הממלכה המאוחדת וארה"ב) נקטו בתכניות "העסקה חלקית", תכניות הפועלות על פי הכללים הבאים: א. המעסיקים מגישים בקשה להצטרף לתכנית "העסקה חלקית" בהסכמת העובדים. ב. ההצטרפות מאושרת על פי מבחן פגיעה ברמת הפעילות של המעסיק. ג. הממשלה מכסה כשני שליש משכר העבודה שאבד לתקופה של (לפחות) 12 חודשים. ד. התשלום לעובד מתבצע דרך המעסיק .לתכניות ההעסקה החלקית יתרונות בולטים. הן מקנות גמישות בהתאמת היקף התעסוקה של כל אחד מהעובדים למצב השוק. הן שומרות על הזיקה בין העובד למעסיק ובכך על ההון האנושי הספציפי במקום העבודה (חסכון בהכשרה). כיוון שהן מכסות עובדים המועסקים בעסק שנפגע, נמנעת הוצאת עובדים לחל"ת במטרה בלעדית לחסוך תשלום חופשות חג או לאפשר פיטורים קלים ונוצר תמריץ למעסיקים להחזיר עובדים כשהפעילות חוזרת.
  7. בישראל הוצאו עובדים באופן המוני לחל"ת של חודש לפחות, על פי שיקול דעתו הבלעדי של המעסיק, ללא כל התניה בהיקף הפגיעה בהכנסותיו וללא כל בקרה של העובדים ונציגיהם. לא ניתנה כל אפשרות להעסקה חלקית. העובדים המוצאים לחל"ת נרשמים בלשכות התעסוקה ומקבלים דמי אבטלה מהביטוח הלאומי, מלכתחילה לתקופה של חודשיים, תקופה שהוארכה בהמשך עד ליוני 2021. תכנית החל"ת אמנם אפשרה הקלה תזרימית מידית לעסקים ושמרה על רמת חיים בסיסית למועסקים. עם זאת המדיניות עוצבה "תוך כדי תנועה" ללא שום התייחסות להחזרתם של עובדים לתעסוקה, ללא מבחן הכנסה, ללא גמישות למשרה חלקית ותוך שמירה חלקית ביותר של זיקת העובדים למעבידיהם. ניתן לשער במידה גבוהה של וודאות כי במידה שישראל הייתה נוקטת במנגנון של חל"ת גמיש המאפשר העסקה חלקית של עובדים, בין אצל מעסיקיהם המקוריים ובין אצל מעסיקים אחרים, היה מספר המועסקים בחל"ת מלא בחודשים מרץ-יוני פוחת ותוואי ההעסקה היה עולה.

לחצו למחקר

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים