שלושה הבדלים מגזריים בין גל התחלואה הראשון והשני
מחבר: אלכס וינרב

כל מי דיהיב פלגו בו גבר לחבריה הי אמר לשון ביש על חבריה לעממיה הי גניב צבותיה דחבריה הי מן דגלי רזה דקרתא לעממיה דין דעינוה משוטטן בכל ארעה וחמי סתירתה הוא יתן אפוא בגברה ההו ובזרעיה ויעקור יתיא מן תחות שומיה וימרון אמן ואמן סלה

כתובת מאמצע המאה החמישית לספירה שנתגלתה ברצפת הפסיפס בבית הכנסת העתיק בעין גדי שפירושה: כל מי שגורם מחלוקת בין איש לחברו, או אומר לשון הרע על חברו לגויים או גונב את חפץ חברו, או מי שמגלה את סוד העיירה לגויים, זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן את פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים, ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה.
———

ישנם כמה הבדלים וכמה נקודות דמיון בין דפוסי ההידבקות בגל הראשון של הקורונה בישראל ובין הגל השני. כאן נצביע על הבדלים בין המגזרים השונים וקבוצות האוכלוסייה השונות.

כמו בכל מקום, גם בישראל הבדלים בין מגזרים הם נושא רגיש. הסיבה שבחרנו להתמקד בהם אינה "דגלי רזה דקרתא לעממיה" ("לגלות את סוד העיירה לגויים"), אלא כדי לשרטט תמונת מצב ברורה ובלתי מוטה על מוקדי התפרצות הקורונה בישראל. גם אם הרגש אינו מתעניין בעובדות, בפראראזה על דבריו של אבי האמפיריציזם דייוויד יום – אנחנו בהחלט מתעניינים בהן, גם כשהן חושפות אמיתות לא נעימות.

המידע המובא כאן מתבסס על הנתונים שמפרסם משרד הבריאות על מספר הנדבקים ומספר המחלימים מקורונה. הנתונים האלה מתפרסמים באופן שוטף (אם כי לא סדיר) מאז אמצע אפריל עבור 190 יישובים המונים מעל 5,000 תושבים. אנו משתמשים כאן בסדרת הנתונים שפורסמו עד לתאריך 2 באוגוסט.  

בדומה לשיטה שבה השתמשנו לניתוח הנתונים של גל הקורונה הראשון, חילקנו את היישובים הללו לשבע קבוצות, לפי אופי האוכלוסייה המתגוררת בהם: יישוב יהודי (לא חרדי), יישוב ערבי, יישוב בדואי, יישוב דרוזי, יישוב מעורב יהודי/ערבי, יישוב מעורב חרדי/לא חרדי, ויישוב חרדי.

כדי לבחון את ההשפעה של נגיף הקורונה על קבוצת אוכלוסייה בנקודת זמן מסוימת התמקדנו במגמות של המקרים הפעילים – כלומר מספר המקרים המאומתים פחות המחלימים והנפטרים. השימוש במדד זה אמנם פחות נפוץ מבדיקת שיעור ההידבקות המצטבר, אך הוא אמין יותר. לצורך הניתוח בחנו גם את המגמות בעשרים הערים הגדולות בישראל.

אנו מצביעים על שלוש מסקנות עיקריות:

  1. בתחילת הגל השני המקרים הפעילים התפרשו על פני כל המגזרים, מלבד המגזר הדרוזי. עם הזמן הקרונה שבה להיות ממוקדת במגזר החרדי.
  2. עד אמצע השבוע השני של יולי מספר המקרים הפעילים לנפש היה גבוה יותר בתל אביב ובבת ים מאשר בירושלים ובבית שמש.
  3. קצב ההדבקה ושיעור הנדבקים בין היישובים החרדיים מתאפיינים בשונות נמוכה, בעוד קצב ההדבקה ושיעור הנדבקים בין היישובים הבדואיים מתאפיינים בשונות גבוהה.
    —————————————————————————————————————————-הגל השני של הקורונה התחיל את דרכו במגוון מגזרים, אבל כעת, בדומה לגל הראשון, הוא שב להתרכז במגזר החרדיאין דרך אחרת לומר את זה: גל הנדבקים הראשון היה גל חרדי באופן מובהק. בזמן דעיכת הגל הראשון בתחילת מאי, כמעט 50% מהנדבקים התגוררו ביישובים חרדיים או בירושלים ובבית שמש, אף שביישובים אלו מתגוררת פחות מ-20% מאוכלוסיית ישראל. המשמעות היא שהגל הראשון של הקורונה התפשט במהירות רבה יותר, הדביק אנשים רבים יותר ונמשך זמן רב יותר ביישובים חרדיים מאשר בכל מקום אחר בארץ. הסיכוי של אדם המתגורר ביישוב חרדי להידבק בקורונה היה גבוה פי שישה מאדם המתגורר ביישוב יהודי לא חרדי, פי שבעה מאדם המתגורר ביישוב ערבי, פי עשרה מאדם המתגורר ביישוב בדואי ופי ארבעים מאדם המתגורר ביישוב דרוזי.בתחילת הגל השני – בשבועיים האחרונים של יוני – המצב היה שונה בתכלית. מספר המקרים הפעילים לנפש ביישובים החרדיים היה דומה לזה של יישובים מעורבים חרדיים/לא חרדיים (ירושלים, בית שמש וצפת) ויישובים בדואיים. אולם מסוף חודש יוני, ולמעשה עד היום, העלייה התלולה ביותר במקרים פעילים חזרה להיות ביישובים החרדיים. על פי הנתונים האחרונים שפורסמו ב-2 באוגוסט ישנם קרוב ל-1,500 חולים פעילים לכל 100,000 תושבים ביישובים החרדיים, בהשוואה לכ-380 ביישובים יהודיים לא חרדיים וכ-340 ביישובים ערביים. שיעור המקרים הפעילים ביישובים המעורבים – חרדיים/לא חרדיים ויהודיים/ערביים עומד על ממוצע של כ-360.אכן, בגל השני של הקורונה ניתן לזהות הצלחה רק בשני מגזרים.

    בדומה לגל הראשון, המגזר המככב הוא המגזר הדרוזי. כבר בחודש אפריל מספר הנדבקים ביישובים הדרוזיים היה נמוך להפליא, ובאופן חריג בעליל, מספר החולים המאומתים ביישובים אלו כיום עומד על כ-20 ל-100,000 תושבים. במילים אחרות, לפי הנתונים של 2 באוגוסט, הסיכוי של אדם המתגורר ביישוב חרדי להיות מקרה פעיל של קורונה גבוה פי שבעים ושישה מאדם המתגורר ביישוב דרוזי.

    עדיין לא ברור מהו הגורם להצלחתו הגורפת של המגזר הדרוזי. אפשר שהדבר נובע מערנות התושבים ומציות לכללי הריחוק החברתי, אפשר שמקורו באופי הקשרים הקהילתיים והחברתיים ביישובים אלו, או אף בקיומם של מאפיינים חברתיים וביולוגיים ייחודיים למגזר; ואולי בכלל מדובר במקרה של חוסר בנתונים או מזל יוצא דופן שנפל בחלקו של המגזר. חקירה אפידמיולוגית נרחבת תוכל אולי לספק תשובות לשאלה זו.

    ההצלחה השנייה נמצאת במגזר הבדואי. מסוף חודש יוני, מספר המקרים הפעילים ביישובים הבדואיים התייצב סביב 175 ל-100,000 תושבים. בהמשך נפרט את המגמה הזאת לפי יישובים. כאן נאמר רק שזהו המגזר היחיד – לעת עתה – שהצליח לשטח את עקומת ההידבקות בגל הנוכחי.

    הנקודה האחרונה שראוי להצביע עליה עולה מכלל ההבדלים בין ריכוזי הנדבקים, הן מבחינה גיאוגרפית (כפי שנתאר בהמשך) והן מבחינה מגזרית. באמצע אפריל, בשיאו של הגל הראשון, עמד מספר המקרים הפעילים בכל המגזרים שאינם חרדיים על 10–70 לכל 100,000 תושבים. נכון ל-2 באוגוסט הנתונים הללו גבוהים בהרבה ועומדים באותם המגזרים על 34–520 מקרים פעילים לכל 100,000 תושבים. זה יותר מפי שישה מאשר בשיאו של הגל הראשון, ומספר החולים רק ממשיך לטפס.
    7 Yishuvim types HE
    "מי שגר בבית זכוכית…", או: תל אביב מול ירושלים

    העובדה שהגל הראשון של הקורונה בישראל היה מרוכז באופן לא פרופורציונלי במגזר החרדי עוררה גלי התמרמרות ושמחה לאיד בחלק מהמגזר היהודי הלא-חרדי, ובין החרדים גם היו כאלה שזעמו על היחס כלפיהם – אוסף של טענות כאלה מופיע בטורים של דרור פויר, ברל'ה קרומבי, שמעון ברודרמן, איתי בן דוד, ישי כהן, ויהודה אייזיקוביץ.

    חילופי מהלומות אלו אינם יוצאי דופן במלחמת התרבות המתמשכת בין החברה החרדית לחברה הלא-חרדית בישראל. ואולם נתון אחד לגבי טיבו של גל הקורונה השני עשוי לסייע להנמיך את הלהבות: הפיזור הגיאוגרפי של הנדבקים בגל השני רחב יותר מאשר בגל הראשון.

    שני התרשימים הבאים ממחישים זאת היטב. בתרשים הראשון מוצגות המגמות במספר המקרים הפעילים בעשר הערים הגדולות בישראל. באופן לא מפתיע, בני ברק – אשר בגל הראשון היו שהתייחסו אליה כאל "מושבת מצורעים", כדברי אריה דרעי – ניצבת בראש הרשימה. ירושלים, לעומת זאת, עלתה למקום השני רק בשבוע השלישי של חודש יולי, כשכבר היינו די עמוק בתוך הגל השני. עד אז מספר המקרים הפעילים לנפש בירושלים היה נמוך מהמספר בתל אביב. במילים אחרות, הגל השני הגיע לתל אביב לפני שהגיע לירושלים. אכן, מספר המקרים הפעילים לנפש בתל אביב גבוה פי עשרה מהנתון שנרשם בשיאו של הגל הראשון, והוא ממשיך לטפס. אותו סיפור ניתן לספר על המגמות בפתח תקווה, חולון ובאר שבע. בערים אלו, כמו בתל אביב, אחוז החרדים, והדתיים בכלל, נמוך עד נמוך מאוד. לכן אין להאשים את "הדוסים" במספר הנדבקים הגבוה.

    בין עשר הערים הגדולות, חיפה היא העיר עם מספר המקרים הפעילים הנמוך ביותר. כך היה גם בגל הראשון. נתון זה, בשילוב עם השיעורים הזעירים ביישובים הדרוזיים, עשוי לרמז על מגמה מעניינת של בלימת הנגיף באזורים מסוימים בצפון הארץ, אף שבחיפה מספר המקרים הפעילים הנוכחי גבוה פי שמונה מהנתון שנרשם באמצע חודש אפריל, שיאו של הגל הראשון.
    Top 10 cities HE

    מגמות התחלואה בערים קטנות יותר, הנמצאות במקומות 11–20 מבחינת מספר התושבים, דומות למגמות שנרשמו בערים הגדולות. שיאנית הנדבקים לנפש בקרב הערים הללו היא בית שמש, שעומדת על 1,140 חולים פעילים לכל 100,000 נפש, והמספר מוסיף לעלות בקצב מהיר. אך גם בין הערים האלה, בת ים, עיר חילונית בכל קנה מידה), הקדימה את בית שמש עד השבוע השלישי של יולי.

    עליות דומות בשיעור החולים הפעילים התרחשו גם במודיעין, הרצליה, רמת גן, רחובות, ולאחרונה גם בנצרת. נכון ל-2 באוגוסט שיעור המקרים הפעילים בערים אלו נע בין 385 ל-495 לכל 100,000 תושבים – קצת פחות מהשיעור בערים הגדולות יותר במישור החוף (המוצגות בתרשים הקודם). שיעורים אלו עדיין נמוכים במידה ניכרת מהשיעורים בערים החרדיות הגדולות, אבל הפערים בין המגזרים קטנים בהרבה ממה שהיו בגל הראשון.

    Cities 11-20 HE

    הבדלים בדפוסי התחלואה בין המגזרים

    הערים החרדיות מוסיפות להיות מוקד ההתפרצות הגדול ביותר של נגיף הקורונה. כך היה בגל הראשון וכך קורה גם בגל השני. במדגם שלנו – כל יישוב המונה לפחות 5,000 תושבים – לא רק שמספר המקרים הפעילים לכל 100,000 תושבים ביישובים החרדיים נע בין 988 ל-2,430 נדבקים, אלא שהשונות בין הערים החרדיות קטנה למדי. כפי שניתן לראות בתרשים הבא, העקומה בכל הערים היא בצורת האות U, בניגוד למצב במרבית הערים שהוצגו בתרשימים הקודמים. ההבדלים היחידים בין הערים החרדיות נוגעים לרוחב ולעומק העקומה.

    Yishuvim Haredim HE

    מעניין להשוות את המצב בערים החרדיות למצב ביישובים הבדואיים. לאורך מרבית הגל הראשון שיעור ההדבקה במגזר הבדואי היה נמוך יחסית. בסוף אפריל נצפתה עלייה חדה במספר הנדבקים, בעיקר ביישוב חורה, אשר באמצע מאי עמד מספר המקרים הפעילים בו על 750 לכל 100,000 נפש. בתחילת יוני זינק שיעור הנדבקים גם בערערה בנגב, ועלה בקצב מתון יותר ברהט, ולאחר מכן גם בלקיה ובכסייפה. בכל שאר היישובים הבדואיים שיעור הנדבקים נותר קרוב לאפס.

    במילים אחרות, בעוד קצב ההדבקה ושיעור הנדבקים בין היישובים הבדואים מתאפיינים בשונות גבוהה מבחינת מידת ההתפשטות והעיתוי שלה, קצב ההדבקה ושיעור הנדבקים בין הערים החרדיות מתאפיינים בשונות נמוכה הרבה יותר.
    Bedouin towns HE

    נקודה אחרונה קשורה לתפקיד הייחודי שממלאת בני ברק בהקשר הזה. העלייה המהירה והחדה שנרשמה בה במספר המקרים הפעילים לנפש בהשוואה לשאר הערים החרדיות מרמזת על שני דברים. ראשית, תגובת תושבי בני ברק לנגיף הקורונה שונה מהתגובה במקומות אחרים. שנית, וחשוב מכך, המגמות בבני ברק משפיעות על מה שקורה בשאר הערים החרדיות. אם נשתמש במונחים מתיאוריית המערכת העולמית של עמנואל ולרשטיין, בתוך המערכת הזאת של ערים חרדיות בני ברק היא למעשה ה"גרעין", ושאר הערים הן ה"פריפריה". המגמות בעולם החרדי נוטות להתחיל בגרעין ולחלחל לשכבות החיצוניות של המערכת – כך קורה עם פסקי הלכה, וכך גם עם התנהגויות התורמות להתפשטות הקורונה ואף עם התפרצות הקורונה עצמה. עם זאת, יש מקרים שבהם אף שהתהליך התחיל בגרעין, המגמות בפריפריה מתגברות על אלה שבגרעין; במודיעין עילית למשל, בגל השני של הקורונה מספר המקרים הפעילים זינק לכ-2,500 מקרים ל-100,000 תושבים. נתון מסחרר.

 

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים