ישראליות יולדות יותר: מבוגרות יותר, משכילות יותר, וגם ללא מסגרת זוגית
מחבר: אלכס וינרב

אלכס וינרב Alex Weinreb

עובדה ידועה היא שפריון הילודה בישראל גבוה בהרבה מהפריון במדינות מפותחות אחרות. נהוג להזכיר שני גורמים המעודדים את הילודה הרבה בישראל: הפן התרבותי, המעוגן בחוויה ההיסטורית של העם היהודי, והמדיניות המקלה על נשים בישראל לשמור על איזון בין עבודה למשפחה. אולם טיעונים אלו אינם משכנעים במיוחד כשמשווים בין היהודים בישראל ליהודים בשאר העולם. אף שהם חולקים את אותה ההיסטוריה, הפריון בקרב יהודים ביתר המדינות המפותחות נמוך במידה ניכרת – לרבות בקרב יהודים החיים באירופה, שבה מדיניות הרווחה נדיבה יותר מאשר בישראל.

נתונים אלו מחזקים את הסברה כי תמיכה נרחבת בערכי המשפחה, שבאה לידי ביטוי ברצון לילדים, היא גורם מרכזי לפריון הגבוה בישראל. במחקר שנערך לאחרונה במרכז טאוב על ידי פרופ' אלכס וינרב (בתמונה) ואחרים, ראינו כי רק 6 אחוזים מהנשים היהודיות בגילי 59–45 לא הביאו ילדים לעולם, לעומת 11 ו-13 אחוזים בקרב נשים באותה קבוצת גיל במדינות אירופה הים-תיכוניות ובצפון אירופה (בהתאמה), ו-14 אחוזים בקרב נשים ערביות בגילים אלו בישראל. הרגישות בנושאי משפחה אינה ניכרת רק בקרב נשים נשואות; הפריון בישראל נמצא במגמת עלייה הן במסגרת הנישואים הן מחוצה לה. בעשורים האחרונים העלייה החדה ביותר בפריון בקרב נשים שמעולם לא נישאו חלה בקרב נשים בסוף שנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים לחייהן – כלומר בקרב נשים שככל הנראה ביקשו לנצל את חלון הפוריות שלהן ולהקים משפחה גם ללא מסגרת זוגית.

אם כן, שיעור הפריון הגבוה בישראל אינו נובע רק מכך שקבוצות מסוימות באוכלוסייה, כגון נשים חרדיות, מביאות ילדים רבים לעולם (שיעור הפריון בקרב נשים חרדיות נע סביב 7 ילדים לאישה מאז שנות השמונים), אלא גם מכך שהולדת ילדים היא נורמה רווחת ביותר בכל המגזרים בחברה הישראלית.

במחקר ראינו גם כי ב-20 השנים האחרונות חלה עלייה בשיעור הפריון בקרב נשים יהודיות בישראל, לצד עלייה חדה בגיל בעת הלידה הראשונה (בניגוד למגמה במדינות אחרות בעולם, שבהן רמות הפריון יורדות עם העלייה בגיל בעת הלידה הראשונה). נוסף על כך, רמות הפריון של נשים עלו לצד גידול מרשים בהשתתפותן בכוח העבודה. כפי שעולה ממחקרם של חוקרת מרכז טאוב הדס פוקס ונשיא המרכז פרופ' אבי וייס, שיעור הנשים העובדות בקרב האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית בישראל הוא הגבוה ביותר בכל מדינות ה-OECD, פרט לאיסלנד.

הפריון בישראל חריג גם בכך שבגיל 40 לנשים אקדמאיות יש מספר ילדים דומה לזה של נשים בעלות השכלה תיכונית – לעומת כמעט כל שאר המדינות המפותחות, שבהן לנשים משכילות יותר יש פחות ילדים. אם כן, לא רק שנשים מכל המגזרים בישראל מביאות ילדים לעולם, אלא שבניגוד למתרחש בעולם, המגמות המזוהות עם ירידה בפריון (עלייה במספר הנשים שלומדות לתארים אקדמיים, שעובדות ושמתחילות ללדת בגיל מאוחר יותר) אינן מובילות למספר קטן יותר של ילדים, אלא לעלייה במספר הילדים הנולדים להורים משכילים ומבוגרים יותר.

ממה נובעות מגמות עידוד הילודה בישראל?

הסבר אפשרי אחד מופיע במחקריהם של דמוגרפים ישראלים כמו ברברה אוקון וגיא סטקלוב, המראים את התפקיד החשוב של המשפחה המורחבת בגידול הילדים ביום-יום: לא רק שנוכחותם של סבים וסבות, דודים ודודות מסייעת לשמור על האיזון בין גידול הילדים לעבודה, היא גם משמשת דוגמה חיה לכך שאין צורך לבחור בין קריירה למשפחה.

למרות ההשערות, הגורמים לפריון הגבוה בישראל הם עדיין בגדר תעלומה עבורנו. אך דבר אחד ברור: הפריון בישראל – וייתכן שגם הגישה למשפחה בכללותה – יוצא דופן בעולם המפותח.

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים