ושוב – עוד לא מאוחר
מחבר: נחום בלס

נחום בלס מציע מתווה שיאפשר חזרה ללימודים מסודרת ורצופה לכלל התלמידים, הוראה באמצעות הצוות המקצועי הקיים בבית הספר, וחיסכון כספי אדיר

נחום בלסכמעט בכל יום אנו מתבשרים על מתווה חדש של משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשפ"א. המשותף לכל המתווים הוא קביעת מספר מרבי של 18 תלמידים בכיתה בכל דרגות הכיתה (או בחלקן) בחינוך היסודי, גיוס מסיבי של מורים להוראה בכיתות החדשות, ולמידה מרחוק בחינוך העל-יסודי. התוצאה הכמעט בלתי נמנעת של מתווה זה היא משולשת: הוצאה כספית גדולה מאוד, הורדה דרמטית של רמת ההוראה, ופגיעה קשה – המלווה בהגדלת הפערים – בהישגים הלימודיים. כל זאת כשיש חלופה פשוטה יחסית והרבה יותר יעילה. להלן אתמקד במתווה לכיתות א-ו בלבד, אך בהתאמות לא מסובכות יחסית אפשר להחילו גם על חטיבות הביניים והחטיבות העליונות.

ההסדר המוצע הוא קבלת הכלל שקבע משרד הבריאות של 18 תלמידים בכיתה לכל היותר, והפעלת כל הכיתות שייוצרו על ידי כוחות ההוראה הקיימים במערכת, כאשר המקור לתוספת שעות ההוראה הנדרשות יהיה צמצום מספר שעות העבודה של המורים המוקצה כיום לכיתה והשוואתו לממוצע המקובל במדינות OECD. על מנת להבין שלא מדובר כאן בהזיה לא מציאותית כדאי אולי לציין שגודלה הממוצע של כיתה בישראל הוא מהגבוהים ב-OECD, ומספר שעות הלימוד של התלמידים בחינוך היסודי גבוה ב-25% מהממוצע ב-OECD (וב-50% יותר מהמקובל במדינות מצטיינות במבחנים הבין-לאומיים כגון אסטוניה, פולין, ופינלנד). במילים אחרות, לכל כיתה בחינוך היסודי הלומדת בין חמש לשש שעות ביום (בין 29 שעות שבועיות בכיתות א-ב, ל-32 שעות בכיתות ה-ו) מוקצות 1.7 משרות הוראה, שהן שוות ערך ל-44 שעות פרונטליות, 7.5 שעות פרטניות, ועוד 7.5 שעות אחרות. היקף השעות הגדול במערכת החינוך שלנו נובע הן מהצורך לפצות על גודל הכיתות, והן מתוך תפיסה חינוכית – שלא תמיד הוכיחה את עצמה – שככל שלומדים יותר שעות הדבר טוב יותר מבחינת לימודית וחינוכית.

 ההסדר החלופי המוצע מתבסס על שלושה עקרונות בסיסיים:

  • כל כיתות א-ו ילמדו בין 24 ל-25 שעות בשבוע לימודים בן חמישה ימים. יום שישי יופעל עבור מי שיהיה מעוניין בכך, בדומה לדרך שבה פועלות כיום המועדוניות.
  • בכיתות שיפוצלו ילמדו המורים הקיימים. היות והכיתות יהיו קטנות בהרבה, 2–3 מהשעות הפרטניות יתייתרו ויצורפו לשעות ההוראה הפרונטליות (בתנאי מפורש שהסדר זה יתקיים אך ורק כל עוד ממוצע התלמידים בכיתה נמוך מ-18).
  • הצורך בחדרי לימוד נוספים ייפתר בשורה של צעדים בהתאם לתנאים המקומיים. בין השאר צריך לבחון אפשרויות כגון ניצול כיתות וחללים קיימים בבתי הספר, סגירת קצות מסדרונות, שימוש במבני חינוך שהתפנו, הסתייעות במבני ציבור כגון מתנ"סים, בתי כנסת וספריות, שכירת חדרים במבני משרדים שהתפנו עקב מעבר של העובדים לעבודה מהבית, והפעלת רבע מהתלמידים – כמובן רבע אחר בכל פעם – בפעילויות מחוץ לבית הספר ושימוש בכיתות שמתפנות בעת היעדרם.

היתרונות של הסדר מסוג זה ברורים. המשך לימודים מסודר ורצוף לכל התלמידים, הוראה באמצעות הצוות המקצועי הקיים בבית הספר, וחיסכון כספי אדיר, שכן לא יהיה צורך להעסיק מורים נוספים. מעבר לכך יש עוד שני יתרונות חשובים. הסדר כזה יהווה ניסוי בקנה מידה ארצי של המעבר לשבוע לימודים בן חמישה ימים, וכמו כן יביא להקטנה גורפת של מספר התלמידים המרבי בכיתה – שני מהלכים רצויים מבחינת רוב אנשי החינוך בישראל. כדי להיערך כהלכה לביצוע ההצעה רצוי מאוד לדחות את תחילת שנת הלימודים עד לאחר החגים. כל זאת יש לבצע כמובן מתוך שיתוף פעולה והסכמה עם ארגוני המורים על קיצור החופש הגדול בתשפ"א, המרת 2–3 פרטניות לשעות הוראה פרונטליות, תיאום מלא עם הרשויות המקומיות, והנחיות ברורות אך מעטות ככל האפשר למנהלי בתי הספר, על מנת להותיר להם חופש פעולה רב בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים באופן המתאים ביותר לתנאים הספציפיים שבהם הם פועלים.

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים