רק לא חזרה לשגרה: משבר הקורונה – הזדמנות לשינוי
מחבר: נחום בלס

בחודשים האחרונים פורסמו מחקרים רבים שעניינם ההשלכות ארוכות הטווח של משבר הקורונה וסגירת בתי הספר. המחקרים התמקדו בהשפעות על ההישגים הלימודיים העתידיים של התלמידים, על מצבו של שוק העבודה לאורך זמן, ועל קצב הצמיחה של המדינות שחוו את המגפה. שתי המסקנות המרכזיות שעלו מכל המחקרים הללו הן חד-משמעיות ואפשר לנסחן כך:

  • ככל שתקופת הסגר ארוכה יותר, ההשלכות ארוכות הטווח חמורות יותר ויכולות להיות מורגשות גם בעוד עשרות שנים.
  • ההשפעות המיידיות חמורות יותר לגבי אוכלוסיות חלשות, ומאחר שקצב ההתאוששות שלהן איטי יותר – הפערים ביניהן ובין אוכלוסיות חזקות מהן רק ילכו ויעמיקו.

אולם לצד התחזיות הקשות שחוזים מחקרים אלה, כולם מדגישים שעוצמת ההשפעה השלילית מותנית במידה רבה ביכולתן של המדינות לנצל את משבר הקורונה להנהיג שינויים מהותיים שנדרשו זה מכבר במערכות החינוך שלהן. יש גם הרואים במשבר הזדמנות חד-פעמית, שספק אם תיקָרה שוב בדרכנו, להכניס שיפורים שבזכותם בוגרי מערכת החינוך העכשווית יהיו מוכנים יותר למציאות העתידית מבוגרי העבר. הערכה זו נכונה לדעתי גם לגבי מערכת החינוך בישראל. כתבתי על כך כמה פעמים בעבר וברצוני לחזור על כך בקצרה גם במסמך זה.

  • המאבק בפערים הלימודיים – משבר הקורונה הדגיש עד כמה עמוקים הפערים הלימודיים במערכת החינוך בישראל, ועד כמה הם קשורים בתשתיות החברתיות, הכלכליות והטכנולוגיות המעצבות את המציאות שבה לומדים תלמידי ישראל. היום ברור לכול שכאשר שליש מהתלמידים מנותקים פיזית מהאפשרות ללמוד מרחוק, ורבים אחרים אינם יכולים לעשות זאת ביעילות בגלל תנאי הלמידה בבית, התוצאה הרסנית מכל הבחינות ויש להתמודד עם מצב זה בהקדם האפשרי. הדבר מחייב – רצוי באמצעות חקיקה – פעולה מקיפה ויסודית להנגשת הטכנולוגיות הדרושות לכלל תלמידי ישראל, קביעת תקצוב דיפרנציאלי בכל שלבי מערכת החינוך, מגיל הינקות ועד לשלב ההשכלה הגבוהה, ותגמול גבוה יותר למורים.

תגבור מחקר ופיתוח – רקע חברתי-כלכלי חלש, ותגבור המחקר והפיתוח של תוכניות לימוד ושיטות ייחודיות לסיוע לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש.

  • הוראה מרחוק – אחת ההשלכות המיידיות של המשבר היא שההוראה מרחוק באמצעות כלים טכנולוגיים תמשיך להוות חלק חשוב ובלתי נפרד מחיי בית הספר בעתיד הקרוב והרחוק. כמו כן התברר באופן חד-משמעי שההוראה מרחוק אינה יכולה לשמש תחליף לבית הספר והיא תהיה רק אחד מהכלים – גם אם כלי חשוב בהחלט – של מערכת החינוך. ייתכן מאוד אפילו שההוראה מרחוק תהיה הכלי היעיל ביותר להקניית חלק נכבד ממה שקרוי כיום "כישורי המאה ה-21", כגון למידה עצמית, התמצאות ובחירה של נתונים במרחב הדיגיטלי, יכולת עבודה משותפת עם עמיתים קרובים ורחוקים וכדומה. אולי במקום כל המשפט הזה, לכתוב פשוט כך: חשוב לבחון לעומק את יתרונותיה וחסרונותיה של ההוראה מרחוק לעומת ההוראה פנים אל פנים בבית הספר.
  • המרכיב החברתי במערכת החינוך – תקופת הסגר הדגישה את חשיבותו של המרכיב החברתי בחיי בית הספר. התברר שבמקרים רבים אחד הקשיים העיקריים, ואולי אף הגדול ביותר לגבי חלק מהתלמידים, הוא הניתוק החברתי. לפיכך חשוב לתת דגש רב יותר להיבט זה של מערכת החינוך שאינו זוכה כיום לתשומת לב נאותה (ויעיד על כך חלקו הזעום בתקציב משרד החינוך). הדבר יכול להיעשות על ידי חיזוק "חלק ב' של יום הלימודים בבית הספר" או במסגרות אלטרנטיביות כגון תנועות נוער ומגוון חוגים אחר הצהריים במסגרת מתנ"סים וארגונים אחרים. משרד החינוך יצטרך אפוא לתת את הדעת על תגבור החינוך החברתי, הן באמצעות הגדלת התקציבים לנושא זה, הן באמצעות הגברת תשומת הלב לנושא בהכשרות מורים, והן בהכשרה ייעודית של מדריכים בתחום זה.
  • תפקיד ותפקוד משרד החינוך – משבר הקורונה חשף מספר כשלים מרכזיים בתפקוד משרד החינוך:
  1. מוכנות למשברים – משבר הקורונה אמנם לא היה צפוי, אך זו לא הייתה הפעם הראשונה שבתי ספר נסגרו לתקופה ממושכת. במהלך המשבר התברר שמשרד החינוך לא היה מוכן עם תוכניות מגירה אופרטיביות למצב של סגירה כפויה של מערכת החינוך, ולמעשה גם היום אין שום "קובץ הוראות" למצבים שכאלה. מה יקרה אם רק חלק מהמערכת תהיה בסגר? באילו מצבים צריך לסגור את כל המערכת? אילו כיתות צריך לסגור קודם במשברים מסוגים שונים? לשאלות אלה ולשאלות רבות אחרות עדיין אין תשובה. על מנת להשיב עליהן יש לחזק את אגף התכנון במשרד החינוך, תוך התייחסות להמלצות המועצה הלאומית לחינוך, שעליה ידובר בהמשך.
  2. ריכוזיות יתר – במהלך הסגר ואחריו התברר שהשליטה של משרד החינוך במה שמתרחש, ויכולתו להעניק הכוונה והדרכה למוסדות החינוך, היו רחוקות מהדרוש. מי שתפקדו בצורה טובה יותר ונתנו מענים מהירים ויעילים לצורכי השעה היו הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר והמורים. המסקנה המתבקשת היא שיש לבצע חלוקה מחדש של התפקידים במערכת החינוך: משרד החינוך יהיה אחראי לקביעת מטרות-העל של המערכת, עקרונות התקצוב וההפעלה, תוכני החובה וכללי ההעסקה של המורים, וההפעלה השוטפת תועבר לרשויות המקומיות, למנהלים ולמורים בהתאם ליכולתם ולנכונותם.
  3. היעדר שיתוף פעולה עם הגורמים הפועלים במערכת החינוך – משבר הקורונה הבהיר שוב עד כמה חיוני שיתוף הפעולה, מתוך כבוד הדדי, בין כלל הגורמים במערכת. חשוב שמשרד החינוך יכיר במרכזיותם וביכולתם של הרשויות המקומיות, ארגוני המורים, ההורים וגם התלמידים לתרום להתמודדות עם המגפה, וימצא את הדרכים להביא את שיתוף הפעולה הזה לידי ביטוי. חשוב במיוחד להגיע עם המורים להסכמי עבודה חדשים שיביאו בחשבון את מציאות ההוראה מרחוק וכן את הצורך למצוא פתרונות לא שגרתיים מבחינת לוח הזמנים השנתי והשהייה מחוץ לבתי הספר.
  4. חולשת המערך המסייע – במהלך השנים נכנע משרד החינוך ללחצים שונים וויתר על נוכחותם של אנשי מערך הסיוע לתלמידים חלשים ולתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש (קציני ביקור סדיר, עובדים סוציאליים, יועצים, פסיכולוגים ואחיות). משבר הקורונה הבליט את הצורך בחיזוק ובתגבור מערכי הסיוע בבעלי תפקידים אלה.
  • צמצום מספר התלמידים בכיתה – הצורך לעבור ללמידה בקבוצות קטנות על מנת לשמור על ריחוק חברתי בבתי הספר יצר מציאות חדשה. התברר שאפשר, בכל מיני שיטות, להפחית את מספר התלמידים בכיתה במידה ניכרת – 18 תלמידים לכל היותר. הגישה היעילה והחסכונית ביותר, להערכתי, מבוססת על הקטנת מספר שעות הלימוד ושימוש יעיל יותר בחללי למידה בבתי הספר ומחוצה להם. אך יש גם שיטות אחרות כגון הפעלת משמרת שנייה ושימוש רחב יותר בהוראה מרחוק. בכל מקרה חשוב לא לחזור למציאות של 34 תלמידים בכיתה.
  • ביטול בחינות הבגרות – רוב חוקרי החינוך סבורים, מסיבות רבות ומגוונות, שבחינות הבגרות כפי שהן מופעלות כיום הן אבן ריחיים על צווארה של מערכת החינוך. הסגר הכללי הממושך והסגרים החלקיים באזורים שונים הביאו את משרד החינוך לצמצם במידה ניכרת את הדרישות בבחינות הבגרות. הדרישות החדשות פוגעות במערכת החינוך בשני אופנים: הן גם מנמיכות את רף הידע הנדרש מבוגרי המערכת, וגם פוגעות ביוקרתם ובחשיבותם של המקצועות שאינם מוגדרים כמקצועות ש"מצדיקים" בחינות חיצוניות. לאור כל זאת אפשר לאמץ את הגישה שנקטו השנה מדינות אחדות באירופה שבהן נהוגות בחינות בגרות חיצוניות – ויתור מלא על בחינות הבגרות והסתמכות על ממוצע ציונים רב-שנתי (תוך פיתוח מנגנונים שיאפשרו השוואה בין רמות הציונים בבתי הספר השונים ומתן אפשרות ערעור לתלמידים שיהיו סבורים שנפגעו מכך).
  • הקמת מועצה לאומית לחינוך – כפי שנכתב לעיל, משרד החינוך לא השכיל להתכונן למצבי משבר ומהלכיו הנוכחיים אינם מצביעים על כוונה ונכונות לנצל את המציאות שנוצרה לשיפור לטווח הארוך. יש חשש ממשי שאם לא יוקם גוף חיצוני בעל ראייה רחבה וארוכת טווח המסוגל להתוות תוכנית מעשית לניצול ההזדמנויות שנוצרו בעקבות משבר הקורונה, המערכת "תחזור לסורה" מייד בחלוף המשבר. יש הצעות רבות להקמת "מועצה לאומית לחינוך" – החל בגוף הפועל בחסות הנשיא וכלה בגוף במתכונת דומה למועצה הלאומית לכלכלה. המסגרת הארגונית חשובה פחות כל עוד הגוף יהיה מעוגן בחוק, עצמאי ומקצועי, ויושפע במידה מינימלית מתנודות פוליטיות.

עד כאן נמנו כמה צעדים שאפשר – ולהערכתי חשוב – לנקוט על מנת להבטיח שההזדמנות שיצר משבר הקורונה לשיפור מערכת החינוך לא תלך לאיבוד. יש בוודאי צעדים נוספים שלא נכללו במסמך זה, ואחרים שלא חשבנו עליהם אך אנשים אחרים מן הסתם כבר העלו על הכתב.

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים