אילו לסבתא היו גלגלים לברוח מהנכדים, לא היה צורך בסגר…
מחבר: מחברים שונים

האם החכמים לאחר מעשה היו מוכנים לקחת אחריות על כ-3,300 מקרי מוות נוספים ללא סגר?

מחברים: דב צ'רניחובסקי, אלכס וינרב, אבי וייס

הארץ מלאה ביודעי דבר, בהם פוליטיקאים ואנשי אקדמיה בכירים, חכמים לאחר מעשה, הטוענים כי הסגר או לפחות מידת חומרתו היו מיותרים. ה"הוכחה" למסקנתם: מספר המתים מהנגיף בישראל, נכון להיום, הוא מעט יותר מ-300 בלבד. כלומר, התוצאה בפועל של הסגר הפכה להוכחה שהסגר היה מיותר. מבחינתם, העובדה שלעולם לא נדע מה היה קורה בישראל ללא הסגר איננה רלוונטית.

סוגיית "מה היה קורה אילו  (לסבתא היו גלגלים)", הידועה כשאלת ה-counterfactual או "נוגד המציאות", היא סוגיה פילוסופית מרכזית במדעים. הגישה הסטטיסטית המקובלת והנוגדת גישה זו היא לאתר במציאות "דמיון בר-השוואה"  בין שתי קבוצות או סדרות. במקרה שלפנינו מדובר בהשוואה, בדיעבד, בין מדינות עם סגר נוקשה יחסית לבין מדינות ללא סגר או סגר קל.

זה אינו המצב במקרה שלפנינו. "נוגד המציאות" של החכמים לאחר מעשה מושתת על מידע חלקי (כמו של הנשיא טראמפ בהמלצותיו להשתמש בכלור), או אפילו על תחושה שהופכת אצל חכמים אלו לעובדה, משל הייתה מוכחת ומבוססת מציאות. במקרה של הקורונה, המשכה הלוגי של גישה זו – דוגמת "עזבו אתכם מסגר, ממסכות ומשמירת מרחק, הכול שטויות… תראו מה (לא) קרה" – מסוכן  ביותר לבריאות הציבור. בשל סכנה זו החליטו בעלי רשת "טוויטר" לחסום אפילו את נשיא ארה"ב במסרים מעין אלו.

אין לנו ספק שחלק מהחכמים הללו אכן מאמינים – כמו ראש ממשלת בריטניה בשעתו, נשיא ברזיל והנשיא טראמפ – כי נגיף הקורונה דומה בהשפעתו לשפעת חולפת. אבל בין אמונה זו לבין הטענה שהסגר בישראל, על פי תוצאותיו, היה מיותר – אין ולא כלום, מעבר להונאה אינטלקטואלית. זו מתעלמת בין השאר מהחיסון הקיים לשפעת ומהעובדה שלעולם לא נדע בביטחון מלא מה אכן היה קורה ללא הסגר.

אבל השאלה מה היה קורה בעינה עומדת. היום אפשר לנסות לקבל תשובה על פי המידע שהצטבר בחודשים האחרונים ובעזרת גישת ה"דמיון בר-השוואה". מתחילת הפנדמיה, בית הספר Blavatnic לממשל של אוניברסיטת אוקספורד אוסף יום יום מידע על חומרת הסגר במדינות שונות. על פי מידע זה נבנה "אינדקס חומרת סגר" (Stringency Index), אשר מבוסס על הצעדים הבאים: סגירת בתי ספר ומקומות עבודה, איסור על אירועים ציבוריים, הגבלות על התקהלות, סגירת תחבורה ציבורית, סגר ביתי, מניעת תנועת נוסעים פנים-ארצית ומניעת תנועת נוסעים בין-לאומית. האינדקס שבחרנו משקלל את הצעדים שננקטו עד 15 במרץ – שיא המגפה באיטליה והתקופה שבה מדינות אירופה ואחרות, לרבות ישראל, החליטו לנקוט צעדים חריפים נוכח מה שהתרחש באיטליה והתחיל להתרחש בספרד ובצרפת. התוצאות של צעדים אלו בתמותה מהנגיף נאספו עד 1 ביוני.

לצורך קבלת תוצאות בנות השוואה ככל האפשר, התמקדנו בארצות אירופה המערבית, אך הוצאנו מההשוואה את איטליה, ספרד, צרפת וסן מרינו, שהיו בתוך המגפה כבר במחצית מרץ. הוספנו את ארה"ב מהטעם של עניין לציבור הישראלי. בריטניה, שוודיה והולנד, כמו גם ארה"ב – שכמעט לא נקטו שום צעד נגד הקורונה עד מחצית מרץ – הן מדינות עם אינדקס חומרת סגר נמוך מבין המדינות ההשוואה, וסלובקיה (כמו גם צ'כיה שאינה מוצגת כאן), אוסטריה, גרמניה, יוון, דנמרק וישראל הן מדינות עם אינדקס חומרת סגר גבוה. כפי שמוצג בתרשים, ככל שמידת החומרה של הסגר נמוכה יותר, שיעורי התמותה מהנגיף גבוהים יותר.

מספר מקרי מוות מקורונה, מרץ-יוני 2020

יש לציין כי בבריטניה ובשוודיה התפשטות המחלה קדמה לסגר, ובמדינות אחרות הסגר קדם להתפשטות המחלה. במילים אחרות, בריטניה ושוודיה וארה"ב שילמו פעמיים: גם בתמותה גבוהה יחסית וגם באובדן תוצר.

מחקר שפורסם לפני ימים אחדים בכתב העת היוקרתי של איגוד הרופאים האמריקני JAMA  תומך בממצאים הללו. המחקר מצביע על היעילות היחסית של מדיניות הסגר במניעת הדבקה ואשפוז בארבע מדינות בארה"ב, אשר בה יש הבדלים בין מדינות במדיניות הסגר ולכן יש מקום להשוואה בדיעבד.

איננו עוסקים כאן במדע מדויק. אבל לפי הנתונים הללו, אם ישראל הייתה נוקטת מדיניות כמו זו שננקטה בבריטניה ובשוודיה, יש להעריך שהיו לנו היום כ-3,600 מתים או בערך פי 12 ממספרם היום. ב-25 במרץ פרסמנו כי להערכתנו התמותה מהנגיף בישראל לא תעלה על מאות אחדות. אולם נוכח התוצאות של איטליה וסין שהיו בידינו אז, לא יכולנו לקבוע כי לפיכך אין צורך בסגר. נהפוך הוא, ההערכה שלנו התבססה על קיומו של הסגר.

האם היה כדאי "להקריב" אובדן תוצר משמעותי למניעת כ-3,300 מקרי מוות? על בסיס מחקר אחר של מרכז טאוב, ייתכן שישראל שילמה מחיר גבוה מכפי ש"היה כדאי". אבל גם כמה בדיוק נשלם לא ידענו בעת הטלת הסגר, ואפילו היום איננו יודעים בבירור. בדיעבד, ועם הנתונים שיש בידינו היום, אפשר שזה היה "הימור לא מוצלח" – כמו רבים אחרים, גם פוליטיים, לרוב עם יחסי עלות–תועלת הרבה יותר גרועים, לפחות במישור של מדיניות ציבורית. כמובן, כעת משהחכמנו מעט, ניתן אולי לעדן את ההימור. אבל יבוא כל מי שמציע הצעה כזו או אחרת בדבר סוג ההגבלה וחומרתה (אי סגירת בתי ספר, עסקים וכדומה) ויניח על השולחן ובפומבי את מספר מקרי המוות המתבקשים מהצעתו. לעמוד כ"קיביצר" מאחורי גבו של משרד הבריאות באולפן טלוויזיה או אפילו סביב שולחן הממשלה ולהעיר הערות זה קל, ריק מתוכן, ומעל לכול הונאת הציבור. בהקשר זה, אפשר שלמערכות החדשות בישראל יש מה ללמוד מחברת "טוויטר".

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים