Category Archives: Research @he

דפוסי הגעה לעבודה (יוממות) בישראל

תקציר מנהלים


נושא היוממות – נסיעה יומית לעבודה מחוץ ליישוב המגורים – מושך תשומת לב גוברת והולכת בשנים האחרונות לאור העלייה המתמשכת בעומס בכבישים, המתלווה לעלייה במספר היוממים. בשלושים השנים האחרונות זינק מספר העובדים המועסקים מחוץ ליישוב מגוריהם מ-42 ל-54 אחוזים בקרב גילי העבודה (נכון לשנת 2016).

אמצעי התחבורה העיקרי של היוממים הוא מכונית פרטית ומספר הנוסעים גדל מהר יותר מהתרחבות הכבישים – וכך נוצרים פקקי התנועה המוכרים.

מרחק ומשך הנסיעה ואמצעי ההגעה לעבודה

רוב הנסיעות לעבודה הן למרחקים קצרים. כל עובד שלישי מתוך ארבעה בטווח הגילים 25–64 נוסע עד 20 ק"מ, לרוב במכונית פרטית (נכון לשנים 2016–2014). במונחי זמן שהייה בדרכים, כ-60 אחוזים מהעובדים מגיעים לעבודה תוך כחצי שעה, 30 אחוזים בטווח זמן שבין חצי שעה לשעה, וכ-10 אחוזים נוסעים מעל שעה לכל כיוון. אשר לבחירת אמצעי התחבורה – 62 אחוזים מגיעים לעבודה במכונית (כולל נסיעות משותפות) ורק 17 אחוזים בתחבורה ציבורית. 10 אחוזים מגיעים באופניים או ברגל ו-8 אחוזים מגיעים בהסעה מאורגנת מטעם המעסיק.

יש הבדלים גדולים בין דפוסי היוממות באזורים שונים בארץ. למשל, הן בירושלים הן בפתח תקווה עובדים רבים נוסעים בין חצי שעה לשעה לכל כיוון, אולם נראה שבירושלים (שבה 91 אחוזים מהתושבים העובדים מועסקים בתוך העיר) הסיבה לכך היא השימוש הנרחב בתחבורה ציבורית וגודלה של העיר, ולעומת זאת בפתח תקווה יש שיעור גבוה בהרבה של עובדים הנוסעים במכונית פרטית למרחק של עד 20 ק"מ, מה שמעיד שזמן הנסיעה נובע בעיקר מעומסי תנועה באזור.

לעומת זאת, תל אביב בולטת בשיעור גבוה (68 אחוזים) של עובדים המגיעים לעבודה בזמן קצר, ובריבוי עובדים המגיעים לעבודה באופניים או ברגל.

commuting distances HEB

הבחירה באמצעי התחבורה לעבודה מושפעת מגורמים כלכליים, חברתיים וגיאוגרפיים שונים. בקרב ערבים המתגוררים ביישובים ערביים בולט השימוש המועט בתחבורה ציבורית, הנובע מהיצע נמוך עקב היעדר תשתית הולמת לתחבורה ציבורית – בין היתר, בשל הטופוגרפיה ההררית של חלק מן היישובים, היוצרת אילוצים טבעיים. ההבדלים בתשתיות ניכרים בסקרי שביעות רצון; שיעור גבוה של ערבים המתגוררים ביישובים ערביים מדווחים על שביעות רצון נמוכה ממצב הכבישים באזורם, ולעומת זאת ערבים החיים ביישובים מעורבים שיש בהם רוב יהודי, וכן יהודים (למעט בירושלים), מדווחים על שביעות רצון גבוהה בהרבה. בקרב המשתמשים בתחבורה ציבורית, 82 אחוזים מהיהודים מרוצים ממיקום תחנת האוטובוס הקרובה לביתם, לעומת 63 אחוזים מהערבים.

satisfaction with roads HEB

חלק גדול מהעובדים בתעשייה מגיעים לעבודה בהסעה מאורגנת, בקרב יהודים וערבים כאחד, וריבוי המשתמשים בהסעות כאלו ניכר גם בקרב גברים ערבים בענף הבנייה.

בקרב האוכלוסייה היהודית יש שימוש נרחב בתחבורה הציבורית בקרב חרדים ועולים חדשים, בעיקר בקרב נשים, ביישובים גדולים וקטנים כאחד.

יוממות, הגירה ודיור

יוממות מאפשרת לעובדים להתגורר ביישוב שמתאים להם מבחינת אופי המקום ומחירי הדיור ולצד זאת לעבוד במקום עבודה המתאים להם. בספרות המקצועית בנושא יוממות מוכר קשר חליפין בין הנסיעה לעבודה למחירי הדיור; חוסר הנוחות הטמון במגורים במרחק גדול יותר ממרכזי תעסוקה מלווה ב"פיצוי" בדמות מחירי דיור נמוכים יותר.

מבדיקה של מרחקי הנסיעה היומיים ומחירי הדיור באוכלוסייה היהודית באזור גדרה–חדרה עולה כי בקרב עובדים המתגוררים קרוב יותר לאזורי תעסוקה מרכזיים אכן משלמים בממוצע מחיר גבוה יותר על דיור, ואילו עובדים שנאלצים לנסוע למרחקים גדולים יותר מפוצים במחירי דיור נמוכים יותר.

gedera hadera HEB

המרחקים הקצרים יחסית בין היישובים באזור גדרה–חדרה עשויים לעודד בחירה בנסיעות ארוכות יותר על פני מעבר מקום מגורים.

ככלל, תושבים מעדיפים לרוב להישאר בסביבת המגורים המוכרת להם. שיעור ההגירה הפנימית בין היישובים ובתוכם עומד על כ-7 אחוזים מכלל האוכלוסייה בשנים האחרונות, וכ-60 אחוזים משינויי הכתובת היו בתוך היישובים עצמם. הנתונים עשויים לשקף את ההשפעה המוגבלת של מחירי הדיור הנמוכים בפריפריה על היכולת למשוך תושבים מאזור המרכז, שיש בו יתרונות חברתיים-כלכליים (כמו קרבה למרכזי תעסוקה, תרבות ופנאי).

נשים ערביות: גיאוגרפיה, יוממות ותעסוקה

שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה בשנים האחרונות, אך השאלה כיצד לעודד את המגמה מציבה אתגר חשוב בפני קובעי המדיניות.

יותר מ-70 אחוזים מהנשים הערביות המועסקות מתגוררות בצפון או במשולש (אזור חדרה והמרכז). כשליש מהנשים באזורים הללו מועסקות מחוץ ליישוב מגוריהן. בקרב נשים אלו, תושבות המשולש נוטות לנסוע לעבודה ביישובים יהודיים בשיעור גבוה יותר מתושבות הצפון. נוסף על כך, מרחקי הנסיעה בקרב נשים מהמשולש גדולים יותר מהמרחקים שנוסעות ערביות בצפון. באופן כללי, הצפון מאופיים באפשרויות תעסוקה מעטות יותר ומגוונות פחות, ואזורי התעסוקה המרכזיים במחוז – כמו חיפה – נמצאים במרחק ניכר מחלק מהיישובים הערביים באזור. לעומת זאת, בקרב נשים מהמשולש הקרבה היחסית למרכז, המלווה באפשרויות תעסוקה רבות יותר, מעלה את "סובלנות היוממות" שלהן; נכונותן לנסוע רחוק יותר נובעת אפוא משילוב בין שני גורמים: מרחק נסיעה שעדיין נחשב סביר כדי להגדיל את אפשרויות התעסוקה, לצד מחסור במקומות תעסוקה באזור המשולש, שמוביל נשים רבות לחפש עבודה במרחק רב יותר.

שיעורי התעסוקה של ערביות בערים מעורבות (66 אחוזים) גבוהים מאשר בצפון ובאזור המשולש (33 אחוזים) אך נמוכים מהשיעור בקרב נשים יהודיות, ומעידים על כך שנוסף לחסמים הגיאוגרפיים יש חסמים נוספים המשפיעים על דפוסי התעסוקה של נשים ערביות, כמו שליטה בעברית ואנגלית ונורמות חברתיות.

חלוקת עבודה: פערי שכר בין נשים לגברים בישראל

פערי השכר בין נשים לגברים בישראל נמצאים במגמת ירידה עם השנים, אולם הם עדיין גבוהים. מחקר חדש של מרכז טאוב מגלה כי הגורם המשמעותי ביותר לפער השכר הוא שנשים עובדות בהיקף משרה נמוך יותר, אולם יש חשיבות רבה גם לעובדה שנשים עובדות במשלחי יד ובענפים שהשכר בהם נמוך יותר.

פער השכר בין נשים לגברים בשוק העבודה בישראל נע בין 32 ל-42 אחוז (תלוי בשיטת החישוב). הבדל זה נחקר רבות ויש חילוקי דעות באשר למקורו: יש התולים אותו באפליית נשים, ולעומתם יש הטוענים כי מקור הפער הוא בהבדלים בתכונות של כל מין ובהעדפות תעסוקתיות שונות. המחקר של הדס פוקס ממרכז טאוב, שהתפרסם לאחרונה ב"דוח מצב המדינה 2016", ביקש לבחון את מצבן של הנשים בשוק העבודה ולהתמקד בגורמים להבדלי השכר בין המינים. לשם כך בחנה פוקס את הפער בהתבסס על מאפיינים אישיים ודמוגרפיים של העובדים, ובהם מספר שעות העבודה, רמת ההשכלה ומשלחי היד והענפים שהנבדקים עוסקים בהם. המדידה כללה נתונים מ-2011–2010.

לפי החישוב של פוקס, הגורם המשמעותי ביותר בפער השכר המגדרי הוא מספר שעות העבודה: 57 אחוז מהפער נובע מהיקף המשרה הנמוך יותר של נשים (ראו תרשים ראשון). ב-2015 הועסקו 34 אחוז מהנשים העובדות בגילי 54–25 במשרה חלקית, לעומת 17 אחוז מהגברים, וגם בקרב העובדים המועסקים במשרה מלאה נשים עובדות שעות מעטות יותר.

הגורם השני בחשיבותו לפער השכר, שאחראי ל-14 אחוז ממנו, הוא ההבדל בין משלחי היד והענפים שבהם מועסקים גברים ונשים – כלומר, גברים פונים לתפקידים שהשכר הממוצע בהם גבוה יותר (כפי שיודגם בהמשך). לעומת זאת, משתנה שנות הלימוד מצמצם את הפער בחמישה אחוזים, מפני שנשים משכילות יותר מגברים בממוצע – ורמת השכלה גבוהה יותר מעלה את השכר הממוצע.

gap1

בסך הכל, יותר משני שלישים מפערי השכר נבעו מההבדלים בנתונים האישיים שבחנה פוקס, ובהם שנות הניסיון בתחום, היקף המשרה, המצב המשפחתי ורמת ההשכלה. הפער שאינו נובע מגורמים אלו עשוי לשקף אפליה, אך ייתכן גם שהוא נובע ממאפיינים שאינם ניתנים למדידה בכלים ששימשו במחקר, כמו יכולות אישיות, התפקיד המדויק של העובד או פירוט מדויק יותר של משלח היד. כדי להביא בחשבון גם את מרכיב היכולות האישיות (שסביר להניח שיש לו תפקיד חשוב בקביעת השכר) נעזרה פוקס בבסיס נתונים ייחודי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנוסף לנתונים שכבר הוצגו בחישובים קודמים כלל גם את ציוני הבגרות והפסיכומטרי. מבחנים אלו משקפים במידה מסוימת את הנדרש בשוק העבודה ולכן הציונים בהם יכולים להיות מדד טוב לייצוג "איכות" העובד מבחינת תגמול בשוק העבודה. מאגר זה כולל נתונים עבור גילאי 31–29 בשנת 2008.

אחד הנתונים המעניינים ביותר שהתקבלו באמידה זו היא שלמרכיב משלחי היד והענפים יש השפעה גדולה יותר על פערי השכר בקבוצת האקדמאים הצעירים מאשר בקרב כלל הגילאים – נתון שמדגיש את חשיבות בחירת המקצוע לקביעת שכרן העתידי של נשים. בקרב אקדמאים רכיב זה היה המשפיע ביותר על פער השכר, והוא הסביר יותר ממחצית מהפער (כפי שניכר בתרשים השני). ההבדלים בציוני הבגרות והפסיכומטרי מגדילים גם הם את פער השכר, ותרומתם המשותפת לפער המוסבר הייתה 13 אחוז. פוקס מסבירה זאת בכך שלנשים אמנם ממוצע בגרות גבוה מלגברים, אך ללימודי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות ולחלק הכמותי בבחינה הפסיכומטרית יש השפעה רבה יחסית על השכר, ונשים נוטות להגיע להישגים פחותים בתחומים אלו. בחישוב זה פער השכר הבלתי מוסבר עמד על 6 אחוזים בלבד.

gap2

לאור תפקידם החשוב של ההישגים המתמטיים בקביעת השכר בחן המחקר את הפערים המגדריים בתחום זה בשלבים שונים לאורך החיים. הנתונים מראים כי ההישגים הנמוכים יותר בקרב נשים ניכרים כבר מגיל צעיר: בבחינות המיצב במתמטיקה בכיתה ה' במגזר היהודי הישגי הבנות נמוכים יותר משל בנים (אך הן חזקות יותר באנגלית) ובמבחניPISA הישגיהן נמוכים יותר במתמטיקה וגבוהים יותר בקריאה. בתיכון בנות מעטות יותר לומדות מתמטיקה ברמת חמש יחידות והציון הממוצע שלהן נמוך יותר. בקרב סטודנטים בכל התארים שיעור הנשים הוא לפחות מחצית (ולרוב למעלה מכך) אולם הן נוטות לרכוש מקצועות טיפוליים וחינוכיים ואילו גברים הם רוב במקצועות המתמטיים והמדעיים, שהשכר בהם גבוה יותר בממוצע. ב-2014, למשל, רק 27 אחוז מהסטודנטים למתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב היו נשים.

הקיטוב המגדרי ממשיך גם בשוק העבודה, ונשים עודן מועסקות בשיעורים גבוהים בתחום החינוך ובשיעורים נמוכים מאוד במקצועות טכנולוגיים. אפילו בקרב בוגרי מדעי המחשב שיעור גבוה יחסית של נשים אינן ממשיכות לעבוד בתחום. ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים פונות לתחומים המאפשרים גמישות בשעות העבודה ותעסוקה במשרה חלקית, כמו חינוך, ונמנעות ממקצועות הנחשבים לתובעניים מבחינת שעות העבודה, כמו תחומי הטכנולוגיה, המדע והפיננסים (כפי שמראה התרשים השלישי).

gap3

לאור הממצאים, נראה כי כדי להמשיך לצמצם את פערי השכר יש להגביר את המודעות להשפעת בחירת מקצוע הלימודים באקדמיה על השכר. כמו כן, התרומה של היכולות המתמטיות לשכר, לצד ההישגים הנמוכים יותר של נשים בתחומים אלו כבר מגיל צעיר, מראים כי יש להמשיך בתכניות שיעודדו נשים להעמיק במקצועות מדעיים. נוסף לכך, יש צורך בבחינה מעמיקה יותר של השאלה מדוע נשים אינן פונות למקצועות טכנולוגיים, הנחשבים למקצועות יוקרתיים ומניבים שכר גבוה. פוקס מציינת כי ייתכן שהסיבה לכך היא שנשים עדיין נחשבות למטפלות העיקריות בילדים ובעבודות הבית. אם זו אכן הסיבה, אפשר לבחון את האפשרות לגלות גמישות בשעות העבודה ולהציע ימי עבודה קצרים יותר לגברים ונשים כאחד, כדי לאפשר לנשים מתאימות שמעוניינות בכך להיכנס לתחומים אלו, למצות את יכולותיהן ולצמצם את אי השוויון המגדרי בשכר הכולל.

נשים והורים בשוק העבודה – ישראל לעומת ה-OECD

כל דיון מהותי במצבן הכלכלי של נשים בישראל, במיוחד בנוגע למדדים בשוק העבודה, צריך להביא בחשבון את המגמות הדמוגרפיות הייחודיות במדינה. כפי שניתן לראות בתרשים 1, שיעור הפריון בישראל (3.0 ילדים לאישה ב-2013) גבוה מכל מדינה אחרת ב-OECD. בניגוד לשאר מדינות ה-OECD, שיעור הפריון בישראל כיום לא ירד בהרבה והוא דומה למדי לנתון בשנת 1980. עקב כך, ישראל אינה עומדת מול אתגרים דמוגרפיים דומים לשל מדינות מפותחות אחרות, המתמודדות עם העומס הכלכלי של אוכלוסייה המתבגרת במהירות ושיעורי פריון נמוכים משיעור ההחלפה (השיעור הנחוץ לשם שמירה על גודל האוכלוסייה במדינה לאורך זמן, העומד על 2.1 ילדים).

צדדים שונים בחברה הישראלית – לרבות התרבות, המצב הגיאו-פוליטי והמדיניות הממשלתית – מעודדים ילודה, כמו גם את השתתפותן של נשים בשוק העבודה. בתחום המדיניות מתבטאת התמיכה במימון טיפולי הפריה חוץ-גופית עד שני ילדים; הגנה מפני פיטורים בזמן ההיריון; תשלומים נדיבים, העומדים על 100 אחוז מהשכר, במהלך 14 השבועות של חופשת הלידה; סבסוד מעונות יום למשפחות העומדות בתנאים; חינוך מסובסד מגיל שלוש לכלל האוכלוסייה; ושעות עבודה מופחתות לאחר החזרה מחופשת הלידה ("שעת הנקה") (בוורס, 2014).

עם זאת, בנושאים מסוימים התמיכה בהורים עובדים בישראל מועטה ביחס למקובל ב-OECD. תקציר זה בוחן מגמות חשובות הקשורות לנשים בשוק העבודה בישראל, ומתווה קווים מנחים למדיניות שישראל תצטרך לאמץ כדי לעמוד בנורמות הרווחות ב-OECD בנושא חופשות הורות וידידותיים למשפחות במקומות עבודה.

מובטלים צעירים ודמי אבטלה בישראל

ביטוח אבטלה נועד לסייע למובטלים לשמור על רמת חייהם בעת אבטלה באמצעות תשלום דמי אבטלה, ובה בעת לעודד את שובם ‏לשוק העבודה. שיעורם של צעירים מתחת לגיל 30 מקרב מקבלי דמי האבטלה בישראל עומד על כ-16 אחוז. בשנים האחרונות נערכו ‏בתכנית דמי האבטלה שינויים אחדים, ובהם כאלה הפוגעים במובטלים צעירים לעומת מבוגרים יותר. לאחרונה עלתה גם הצעה להקשחה בתנאי ‏הזכאות של צעירים בתכנית, המתמקדת בתקופת האכשרה (דהיינו, התקופה שבה נדרש אדם לעבוד כדי להיות זכאי לקבלת דמי ‏אבטלה) הנדרשת ממובטלים צעירים. על פי ההצעה, תקופת האכשרה של עובד צעיר שטרם מלאו לו 30 שנים תעמוד על 24 חודשי ‏עבודה מתוך 30 החודשים שקדמו לאבטלה, ותקופת האכשרה של מי שמלאו לו 30 וטרם מלאו לו 35 שנים תעמוד על 18 חודשי עבודה ‏מתוך 24 החודשים שקדמו לאבטלה. זאת במקום תקופת האכשרה הנדרשת כיום מבני כל הגילים,‏ ולפיה המובטל נדרש לעבוד 12 ‏מתוך 18 החודשים שקדמו לאבטלה כתנאי לזכאותו לדמי אבטלה.‏

תקציר מדיניות זה דן במאפייני החוק ובשינוי המוצע, ובוחן אותו בהשוואה ליחס למובטלים מבוגרים ולאור המקובל במדינות רווחה ‏אחרות. ממצאי הבדיקה מראים כי שינוי זה אמנם יביא לחיסכון תקציבי, אולם הוא יהפוך את תנאי הזכאות של צעירים בישראל לקבלת דמי אבטלה לחמורים ברמה יוצאת ‏דופן בהשוואה למדינות רווחה אחרות. זאת ועוד, השינוי יעמיק את הפער הקיים בישראל בין מבוגרים לצעירים בתנאי ‏הזכאות לדמי אבטלה, ויביא לצמצום ניכר במספר הצעירים הזכאים לדמי אבטלה. מוערך כי לו יאומץ השינוי כיום הוא יפגע ב-15 ‏אחוז מהמובטלים הצעירים (כ-11 אלף איש), וכי הפגיעה בנשים, בבעלי משפחות ובערבים תהיה קשה במיוחד. לאור ‏זאת, ניכר כי אימוץ ההצעה יפגע באופן משמעותי באיזון הרצוי בין מטרות ביטוח האבטלה.‏

אנלוגי בעולם דיגיטלי: מגמות המחשוב בשוק העבודה בישראל

השוק המודרני הוא דינמי ומעוצב לאור מגוון השפעות, וביניהן התפתחויות טכנולוגיות, גלובליזציה והעדפות משתנות של צרכנים. אף שההתפתחות הטכנולוגית המואצת היא חיובית לרוב, יש לה מחיר נלווה: היעלמות מקצועות משוק העבודה. במחקר שפורסם לאחרונה ב"דוח מצב המדינה 2015" השתמשה חוקרת מרכז טאוב שביט מדהלה-בריק בסולם שפיתחו חוקרים אמריקנים, הנע בין 0 ל-1, ומיפתה את המקצועות בשוק העבודה בישראל לפי שלוש רמות סיכון למחשוב: נמוכה (מתחת ל-0.3), בינונית (בין 0.3 ל-0.7) וגבוהה (0.7 ומעלה).
מדהלה-בריק מצאה כי בקרב עובדים בגילי 64–25, 39 אחוז משעות העבודה הן במקצועות הנחשבים לבעלי סיכון גבוה למחשוב. 20 אחוז מהשעות הן במקצועות בסיכון בינוני, ו-41 אחוז מהשעות הן במקצועות בסיכון נמוך, כפי שניכר בתרשים הראשון. פירוש הדבר הוא שבערך מיליון עובדים ישראלים נמצאים בסיכון גבוה להיות מוחלפים במחשבים או מכונות. מקצועות כמו חייטים, עובדי בנייה, מנהלי חשבונות ופקידים משתייכים לקבוצת המקצועות בסיכון גבוה, כמו גם מקצועות אחרים המתאפיינים בפעולות חזרתיות או טכניות. מנגד, מקצועות הדורשים יצירתיות, אינטליגנציה חברתית ויכולת משא ומתן מאופיינים בסיכון נמוך למחשוב. כפי שמציינת מדהלה-בריק, מגמות אלו אינן ייחודיות לישראל. במדינות כמו ארצות הברית וגרמניה עומד חלקן של שעות העבודה במקצועות בסיכון גבוה על 47 ו-49 אחוז מכלל שעות העבודה בשוק, בהתאמה.

1

מגמת המחשוב צפויה לפגוע בעיקר במקצועות שמתאפיינים בשיעור גבוה של קבוצות עובדים פגיעות במיוחד – גברים לא-יהודים, עובדים צעירים ועובדים בעלי שכר נמוך. ככלל, נמצא במחקר מתאם שלילי בין השכר הממוצע במקצוע ובין ההסתברות שלו למחשוב – כלומר, בעלי שכר נמוך יותר נוטים להיות בסיכון גבוה יותר. עקב כך, גברים לא-יהודים מוגדרים כקבוצה בסיכון גבוה: 57 אחוז מהגברים הדרוזים, הנוצרים והמוסלמים מועסקים במקצועות בסיכון גבוה למחשוב. יותר ממחצית משעות העבודה של גברים בקבוצה זו הן בתחומי התעשייה והבינוי ובמשלחי יד של עובדים מקצועיים. לעומת זאת, רק 35 אחוז מהגברים היהודים ו-39 אחוז מהנשים (יהודיות ולא-יהודיות) מועסקים במקצועות בסיכון גבוה למחשוב. קבוצות אחרות שעשויות להיפגע במיוחד ממגמת המחשוב הן עובדים צעירים ופרטים בלתי מועסקים. כ-60 אחוז משעות העבודה של צעירים בגילי 24–15 הן במקצועות בסיכון גבוה למחשוב. כמו כן, שיעור הבלתי מועסקים גבוה יחסית במשלחי היד המדורגים בהסתברות גבוהה למחשוב, ובעיקר בקרב עובדים בלתי מקצועיים ועובדים בתעשייה ובבינוי. פירושו של דבר הוא שפרטים אלו יתקשו למצוא את דרכם בחזרה לשוק העבודה.
ככלל, לרמת ההשכלה הממוצעת במקצוע יש מתאם שלילי עם רמת הסיכון למחשוב. מקצועות שיש בהם שיעור נמוך יותר של עובדים בעלי תואר אקדמי נמצאים בהסתברות גבוהה יותר למחשוב. כפי שמראה התרשים השני, מגמה זו עקבית לאורך מרבית התפלגות המקצועות, למעט שתי סטיות עיקריות. הראשונה היא קפיצה בשיעור האקדמאים במקצועות שסווגו בהסתברות גבוהה ביותר למחשוב. קפיצה זו נגרמת בשל מקצועות כגון סוכני ביטוח, עובדי מזכירוּת, מנהלי חשבונות ופקידי דלפק בבנק – שלרבים מהעוסקים בהם יש תואר אקדמי, אך בכל זאת הם נמצאים בסיכון גבוה למחשוב. הסטייה השנייה מצויה בקצה הנגדי של סקאלת הסיכון למחשוב – ירידה בשיעור המועסקים האקדמאים במקצועות שסווגו בהסתברות הנמוכה ביותר למחשוב. עם מקצועות אלו נמנים ספרים, ספורטאים, קוסמטיקאיות ושוטרים, שלרובם יש שנות לימוד מעטות יחסית. מדהלה-בריק מציינת כי אמנם להשכלה גבוהה בהחלט יש תפקיד חשוב בקביעת רמת הסיכון למחשוב, אולם היא אינה מגנה בהכרח על עובד ממגמת המחשוב, וגם להפך: עובדים בעלי השכלה נמוכה אינם נמצאים בהכרח בסיכון גבוה.

2

החלפת עובדים במסגרת מגמת המחשוב מביאה עמה גם פן תעסוקתי אחר: הזדמנויות חדשות בשוק העבודה. הכשרות מקצועיות הן כלי מדיניות שעשוי לסייע בהתמודדות עם השינויים הצפויים בשוק העבודה, ולהכין את האוכלוסייה להזדמנויות תעסוקה בתחומים חדשים בסיכון נמוך. תכניות כאלו כבר קיימות, הן במסגרת קורסים המועברים באגף להכשרה מקצועית של משרד הכלכלה והן במסגרת שוברים לסבסוד הכשרה מקצועית. עם זאת, יש צורך מהותי להרחיב את השירותים הללו: מקרב כחצי מיליון מחוסרי עבודה הפוקדים את לשכות התעסוקה בשנה, פחות מאחוז הופנו להכשרות אלו. כמו כן, יש לעדכן את המקצועות הנלמדים בהכשרות; ממצאי סקר של לשכת התעסוקה מראים כי המקצועות הנפוצים ביותר שלומדים מקבלי השוברים להכשרה נמצאים בסיכון גבוה למחשוב – למשל הנהלת חשבונות וחשבות שכר. הרחבת תכנית ההכשרות המקצועיות, והתאמתם לצרכים העתידיים של שוק העבודה בישראל, תבטיח כי האוכלוסייה, ובפרט הפרטים הפגיעים ביותר, תיהנה מאפשרויות לתעסוקה מובטחת בטווח הארוך.

מערכת החינוך – 2008

בחלקו הראשון סקירה של ההתפתחויות העיקריות שחלו בשנים האחרונות באוכלוסיית התלמידים ובאוכלוסיית המורים, שינויים מרכזיים בהרכבם ובמאפיינים אחרים שלהם ולאחריה סקירת ההקצאה לחינוך, ברמה הלאומית וברמה הממשלתית, המשלימה חלק זה של הפרק. החלק השני של הפרק סוקר כמה מן הסוגיות המרכזיות בתחום החינוך, שהעסיקו השנה את הדיון הציבורי: הסוגיה הראשונה מתייחסת לזכאות לתעודת הבגרות ולאיכותה של התעודה. הסוגיה השנייה מציגה משמעויות תקציביות וחינוכיות של ההחלטה לצמצם את מספר התלמידים בכיתה, בעקבות ההסכם שנחתם בין הממשלה לבין ארגון המורים והסוגיה השלישית מתייחסת בקצרה לאי-השוויון בחינוך ולכיווני הפעולה המרכזיים הנדרשים במערכת החינוך בהקשר זה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008, יעקב קופ (עורך).

מערכת הביטחון הסוציאלי – 2008

התכניות מתמקדות בהקלה על עוני; בשמירה על רמת חיים של כלל האזרחים; בפיזור הכנסותיו של הפרט על פני תקופות חייו; בהשתתפות במימון עלויות נוספות, כגון גידול ילדים; בהגברת שילובם של מובטלים בשוק העבודה; במתן פיצוי על אובדן או פגיעה; בחלוקה מחדש של המשאבים בחברה; ובהגברת השוויון המגדרי (גל, 2004). ההוצאה על התכניות הללו ב-2008מסתכמתב-43.7 מיליארד ש"ח לשנה, שהם כ-39 אחוז מסך ההוצאה החברתית בתקציב שנה זו. להלן המגמות העיקריות שחלו בהתפתחות המערכת בשנה האחרונה ולאחריהן סקירה של ההתפתחויות בתחומים העיקריים ושל התכניות העיקריות במערכת.

המחקר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008, יעקב קופ (עורך).

 

שירותי הרווחה האישיים – 2008

האחריות לפיתוח השירותים, לקביעת תוכנם, להגדרת הזכאים להם ולמימונם מתרכזת בידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים והרשויות המקומיות (מחלקות הרווחה), אך האחריות להספקת רוב השירותים לאזרחים נתונה בידיהם של ארגונים לא-ממשלתיים (וולונטריים ועסקיים).

הפרק סוקר ובוחן את מצבם של שירותי הרווחה האישיים. בתחילה מוצגת סקירה תמציתית של התפתחות ההוצאה הממשלתית על שירותי הרווחה האישיים והשינויים שחלו בה בשנים האחרונות ובהמשך נבחנות הסוגיות המרכזיות, המאפיינות ומעסיקות שירותים אלו. בחלק האחרון נידונה בהרחבה הסוגיה של העברת האחריות להספקת רבים משירותי הרווחה לארגונים לא-ממשלתיים, תהליך המכונה הפרטה חלקית ונבחנות השפעותיו השונות על מערכת שירותי הרווחה.

המחקר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים אישיים 2008יעקב קופ (עורך).

מערכת הבריאות – 2008

אופייה הציבורי של מערכת הבריאות בישראל ואיכות כוח האדם במקצועות הבריאות מאפשרים לכאורה קיומם של שירותים ברמה מקצועית גבוהה, הנגישים לכלל האוכלוסייה. אולם מתברר, כי במהלך השנים התרחבו הפערים בין קבוצות אוכלוסייה, בכל הקשור למצב הבריאות ולנגישותן לשירותים. מגמה זו מתרחשת על רקע צמצום עקבי של השתתפות המדינה במימון המערכת והיא מעיבה על ההישגים, אשר הושגו בעבר. לצד התפתחות זו חלה שחיקה של ההשקעה בתשתיות חיוניות, ותחזיות, המתריעות על המחסור העתידי בכוח אדם במערכת, מצביעות על העדר מימוןמספיק למערכת הבריאות, לצורך תחזוק התשתיות הציבוריות הקיימות והתאמתן לצורכי האוכלוסייה בעתיד.

הפרק סוקר השנה ממדים שונים של התפתחות מערכת הבריאות. הסעיף הראשון סוקר את התפתחות ההוצאה הלאומית על שירותי הבריאות ואת השינויים בהרכב המימון שלה, תוך השוואה למדינות OECD. ממד נוסף של סוגיית המימון עוסק בהוצאה על בריאות מסך התצרוכת ומסך-כל הוצאות משקי הבית ומבליט את הבעייתיות של עליית המימון הפרטי. הסעיף השני מעמיד במרכז את קופות-החולים, ספקיות השירותים, מן ההיבט של מקורות המימון העומדים לרשותן, ובהתייחס להרכב המבוטחים שלהן. הסעיף השלישי מתייחס ליחסי הגומלין בין סל השירותים הבסיסי, אותו הקופות מחויבות לספק מכוח החוק, לבין סלי השירותים, שהתפתחו במסגרת "תכניות השב"ן" – התכניות לשירותי בריאות נוספים (הביטוח המשלים) – אותן מציעות קופות-החולים למבוטחיהן. שאלת הכללתן של תרופות מצילות חיים בתכניות השב"ן של הקופות מוצגת כהדגמה לסוגיה זו. הסעיף האחרון של הפרק, סעיף 4, מציג כמה מן הממדים המקובלים בתחום בריאות האוכלוסייה, ומתמקד בהישגים בתחום תוחלת החיים בישראל ובתחום תמותת תינוקות.

המחקר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008יעקב קופ (עורך)

הסקר החברתי – 2008

הסקר מהווה תוספת חשובה לתמונת המצב החברתי, המוצגת בדו"ח השנתי של המרכז. כמדי שנה, גם השנה הוצגו מספר שאלות בניסוח זהה לשנים קודמות, כדי להבטיח שבתחומים אלה, בהם נשאל הציבור כמה וכמה פעמים, ניתן יהיה לעקוב אחר השינויים החלים בעמדותיו. חלק מהשאלות, הנוגע ישירות במרכיבים הבסיסיים ביותר של תחושת הרווחה החברתית, מהווה בסיס לחישובו של "מדד טאוב" לביטחון חברתי, מדד מספרי, המכּמֵת את תחושת הביטחון החברתי, מעבר למה שניתן ללמוד מתשובות לשאלות בודדות. השימוש במדד כזה להשוואה על פני זמן ולהשוואה בין קבוצות מתוך האוכלוסייה, שהמדד מחושב להן בנפרד, מרחיב ומעשיר את ההתרשמות מעמדותיו ותחושותיו של .הציבור

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008, יעקב קופ (עורך).

 

 

הוצאות הממשלה על השירותים החברתיים – 2008

שלוש השנים האחרונות התאפיינו בצמיחה כלכלית מרשימה, שבאה לאחר האטה בפעילות הכלכלית בשנים שקדמו להן, 2003-2001. להאטה באותן שנים תרמה הממשלה, בהנהיגה מדיניות פיסקלית מצמצמת חריפה, שהקטינה את הצריכה הציבורית ובלימה זו התגלגלה לחלקים שונים של המשק. בשנים שלאחר מכן, מאמצע שנת 2003, חלה התעוררות ניכרת, כמשתקף במדדים השונים. בין היתר חלה התעוררות בשוק העבודה: קצב הגידול במספר המועסקים ב-2002 עמד על 0.9 אחוז, ומאז חלה עלייה מואצת לקצב גידול של 3.2 אחוזים בממוצע שנתי. במקביל לכך ירד שיעור האבטלה ב-3.4 נקודות אחוז ושנת 2008 צפויה להסתיים עם שיעור אבטלה ממוצע של 6.3 אחוזים. שיעור התעסוקה בקרב גילאי 64-25 נמצא במגמת עלייה מאז 2003 והוא עומד בשנת 2007 על 70 אחוז. גם השכר נמצא בעלייה ריאלית רציפה, מאז שנת 2003, הן במגזר הפרטי והן בשירותים הציבוריים.

הפעילות הערה במשק תרמה לגידול בהכנסות ממסים והביאה לכך שהגירעון ירד מרמת שיא של 5.3 אחוזים בשנת 2003 לאחוז אחד ב-2006, ועד לאיזון תקציבי ב-2007 ולירידה בחוב הציבורי כאחוז מהתוצר. למרבה הצער, השיפור במצב הכלכלי לא גרר עימו שיפור חברתי. דו"ח זה, בפרקיו השונים, מצביע על חסרים בתחומים החברתיים השונים ועל כך, שתקציב המדינה לא הותאם לצרכים החברתיים. הדו"ח מעלה חלופות שיאפשרו קידום חברתי בד בבד עם צמיחה כלכלית – כמובן במגבלות הזמן ומכאובי המשבר העולמי והמקומי.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008, יעקב קופ (עורך).

תעסוקה, אבטלה ושכר – 2008

הצמיחה במשק, שהואטה במחצית השנייה של 2008, הקיצוצים בתשלומי ההעברה ותכניות מ"רווחה לעבודה" הביאו להתרחבות התעסוקה בכל הענפים ואף לכניסה מוגברת של אוכלוסיות חלשות לשוק העבודה. עם זאת, שיעור האבטלה נותר גבוה, יחסית, בקרב בעלי ההשכלה הנמוכה, בעיקר עקב חוסר התאמה בין ההון האנושי הנדרש כיום למשק, לבין זה המוצע על-ידם. היות שמדיניות התעסוקה  שהופעלה לא לוותה בתכניות כספיות תומכות עבודה, הכניסה לשוק העבודה כשלעצמה לא הבטיחה יציאה ממעגל העוני. למרות העלייה שחלה, כאמור, בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה, הרי המשבר בכלכלה העולמית וההאטה המסתמנת בעקבותיו, ברבעון האחרון של 2008, כבר הביאו לפיטורי עובדים בענפי משק שונים, כולל בהיי-טק. במצב זה גוברים החששות, שעם עליית האבטלה, יהיה קשה להבטיח את הישארותם של המצטרפים החדשים לשוק העבודה, מקרב האוכלוסיות החלשות יותר (עובדי קבלני כוח אדם, גברים חרדים ונשים ערביות). החשש הוא, שהם צפויים להיות ראשונים להיפגע מההאטה בביקוש לעובדים עקב ההתפתחויות הנזכרות.

המחקר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008יעקב קופ (עורך).

סיכום הממצאים – הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 2008

סיכומים בתחומים הבאים: התפתחויות הכלכליות; תעסוקה, אבטלה ושכר; הוצאות הממשלה על השירותים החברתיים; מערכת החינוך; מערכת הבריאות; שירותי הרווחה האישיים; מערכת הביטחון הסוציאלי; הסקר החברתי – 2008.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים אישיים 2008, יעקב קופ (עורך)

מאפייני פריסת המורים בבתי-הספר ומדיניות העדפה המתקנת

העבודה בחנה את הקשר בין מאפייני המורים בבתי-הספר לבין מדדי הטיפוח שלהם, על מנת ללמוד האם הפריסה בפועל של המורים בבתי-הספר תואמת מדיניות העדפה המתקנת.

 במחקר נמצא, שלא קיימים הבדלים באיכות המורים (לפי הקריטריונים המדידים המקובלים) בין בתי-הספר לתלמידים יוצאי אוכלוסיות שונות וממצא זה מוצג כ"מפתיע" על-ידי המחברים. עוד הסתבר, שהמורים בבתי-הספר לאוכלוסיות החזקות אינם "יקרים" יותר למערכת, אלא ההיפך. כלומר, שמתקיימת ההעדפה תקציבית בכיוון הנכון, אולם בכל זאת "קיימים פערים גדולים ומובהקים בין תלמידים בבתי-ספר לפי מדד הטיפוח" ולכן "ההסבר לפערים איננו טמון במאפייני המורים, כנמדד בוותק, בהשכלה ובשכר שלהם".

אסטרטגיות לצמצום פערים חברתיים-כלכליים

בדיון אצל נשיר המדינה הציב הנשיא אתגר בפני חוקרי מרכז טאוב ויזם הקמת כוח משינה משותף לו, לשר הרווחה והשירותים החברתיים ולמרכז טאוב. כוח המשימה נתבקש לבחון את הדברים באופן מקיף ולהציע אסטרטגיה להתמודדות עם הפעריםשתביא לצמצומם המרבי.

הגנה על נוטלי משכנתאות: אחריות המדינה לרשתות הביטחון

ברוב שנות המדינה לא התעורר צורך להתמודד עם קשיים של לווים בהחזרת תשלומי המשכנתא. גם לא התפתחו כלים נאותים להגנה על נוטלי המשכנתאות. ד"ר בן שטרית מציעה כיוון לפיתרון – "לבטח" את נוטלי המשכנתאות, בהתערבות המדינה, כדי להבטיח שלא ייקלעו למצב בו אי-פירעון המשכנתא יחשוף אותם לפינוי ולחובות שיישארו גם לאחר הפינוי.

המחקר המוצג בחוברת מלווה בדברים שעלו בדיון מומחים בתחום הדיור בישראל, שתגובותיהם מעידות עד כמה מגוונות פניה של הסוגיה אשר הוצגה, ובעקבותיה עלו שאלות נוספות, בנוגע למעורבות המדינה בתחום הדיור.

הקטנת גודל הכיתה: משמעויות תקציביות וחינוכיות

בעבודה המוצגת כאן שני רבדים: רובד אחד בחן את עצם נחיצותה של ההחלטה, לאמור – האם הצורך בתחום זה חמור מצרכים אחרים של המערכת, להם נדרש פתרון? או שמא ראוי היה להסב את המשאבים הנוספים שיידרשו ליישום ההחלטה הזאת ולהפנותם לכיוונים בעלי עדיפות גבוהה יותר? ברובד השני מוצגות תוצאות של סימולציות, שנעשו כדי להעריך באופן מפורט את המשאבים שיידרשו ליישום ההחלטה, במונחי שקלים ובמונחי כוח אדם; וכן נבחנות המשמעויות הרחבות יותר של הצעד.

קווים למדיניות זיקנה בישראל: הזיקנה בין נטל לנכס

גם בהקשר הנוכחי של סוגיית ההזדקנות והזיקנה נתייחס לשני הממדים של מצרף זה, בדגש מיוחד על היבטים של "נטל" לעומת "נכס" בביטויה של המדיניות במערכת הציבורית.

השתקפות מדיניות הזיקנה בתקציב המדינה מוצגת במאמר על רקע ההתפתחויות הדמוגרפיות והחברתיות שחלו באוכלוסיית הקשישים בישראל. סוגיות תעסוקה ופנסיה, שהן מהנגזרות הראשיות של השילוב בין דמוגרפיה ומשאבים כלכליים, נדונות בהמשך, ולאחר מכן נסקרים חוק הסיעוד והתפתחותו כ"מקרה מבחן" (case study) בניתוח מדיניות. הדיון המסכם מציג את ההשלכות של נושאים אלו על סוגיית הזיקנה כ"נטל" או כ"נכס". הדילמה שבין "נטל" ל"נכס" מתעוררת במעבר מהממד האישי של הזדקנות אל המישור הכללי יותר של חברה ושל היחסים בין פרטים שונים בחברה.

אי-שיוויון בבריאות ובמערכת הבריאות: הצגת הבעיה וקווים למדיניות להתמודדות עמה

חורב ואפשטיין מזהים את המוקדים העיקריים בהם נחשפות תופעות של אי-שוויון, בוחנים את התפתחותן, ומובילים בעקבות זאת להמלצה על תכנית פעולה קונקרטית, אשר תביא להקטנת הפערים. בתכנית הפעולה שהם מתוויםנכללים מספר מישרים, כשהדגש המשותף להם הוא, שיש אפשרות מעשית לצמצם את אי-השוויון בעזרת מערכת משולבת של תמריצים.

כלכלת ישראל – בדגש קל 1998

הדבר נעשה תוך שימוש עתיר באמצעים גרפיים, אשר בשילוב עם ניסוח בהיר, לאטכני בעיקרו, מאפשר כניסה קלה יחסית לנבכי המשק ומתן תמונה מקיפה למי שאינו אמון  על הספרות הכלכלית המקצועית.

הפרסום יסופק לפי בקשה.

שירותי בריאות הנפש על פרשת דרכים: סיכויים וסיכונים לאור חוק ביטוח בריאות ממלכתי

הרפורמה בשירותי בריאות הנפש בישראל היתה אמורה להיכנס לתוקפה באחד ביוני 1995. היא נחשבת לאחד השינויים הגדולים שהונהג בעקבות חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב1994- והיא מהווה מפנה דרמטי בהשוואה לעבר, מאז ייסוד שירותי בריאות הנפש בישראל.

לפי התכנית החדשה של ביטוח הבריאות הממלכתי נכללים שירותי בריאות הנפש, כולל טיפול אשפוזי וטיפול אמבולטורי במסגרת שירותי הבריאות להם זכאים אזרחי המדינה. הבסיס לרפורמה הונח על-ידי דו"ח הוועדה הממלכתית – ועדת נתניהו, שהוגש ב1990- ועל-ידי דו"ח מבקר המדינה מ1991-. הדו"חות משקפים ביקורת ארוכת טווח על מערכת הספקת שירותי בריאות הנפש בישראל המבוססת על עבודות רבות. באופן כללי, הרפורמה נגזרה משיקולים פוליטיים וכלכליים ונקבעו כמה מטרות עיקריות: העברת כל ההספקה הישירה של שירותי הבריאות מסוכנויות ממשלתיות לארגונים לא-ממשלתיים, פתרון המשבר הכלכלי של קופת-חולים הכללית, ושליטה בגידול עלויות הטיפול הרפואי על-ידי הכנסת שיקולי שוק ומערכות טיפול מבוקר (managed care systems) לזירת שירותי הבריאות.

הרפורמה מנסה לגרום לשינויים משמעותיים ביותר במבנה מערכת שירותי בריאות הנפש ובדרך הספקתם במדינה. הצלחתה או כישלונה תלויים באופן שבו היא תיושם. הרפורמה היא עדיין בגדר תכנית, ותהליך יישומה רק החל. למעשה, משרד הבריאות דחה את יישומה כבר מספר פעמים.הדחייה היתה בשל חילוקי דעות בין אגף שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, לבין קופת-חולים הכללית בנוגע לרמות קפיטציה וגובה המימון וכן בנוגע לעקרונות למימון מרכיבים שונים של מערכת הספקת השירות. הגירעון התקציבי של קופות-החולים והמשבר הכספי של מערכת הבריאות בכללותה, אשר התגלה לאחרונה במלוא חומרתו, עלול להוות גורם נוסף אשר יעכב את יישום הרפורמה המוצעת בתחום בריאות הנפש.

שירותי בריאות הנפש עוסקים בין היתר בתחום הסמים. הרשות למלחמה בסמים הוקמה ב1988- כדי לתאם ולכוון המאמצים הממלכתיים לעיסוק בבעיות ההתמכרות. התחום הוא רחב ומחייב התייחסות מעמיקה, מעבר למסגרת שהותוותה למאמר זה.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997.

המדיניות כלפי בתי-ספר אקסטרניים

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת החליטה ב29- בנובמבר 1995 על הקמת ועדת משנה לבדיקת בתי-הספר האקסטרניים. בראש הוועדה עמד ח"כ ד"ר זאב בנימין בגין, אשר פנה למנהל המרכז לחקר המדיניות החברתית לסייע לו בבחינה המקצועית של הנושא. המרכז ארגן צוות מומחים אשר השתתף בדיוני הוועדה וקיים מספר פגישות. הצוות כלל את החוקרים  פרופ' חיים אדלר,  ראש תחום החינוך במרכז, ד"ר ג'ואן האריסון מאוניברסיטת בר-אילן, פרופ' תמר הורוביץ מאוניברסיטת בן-גוריון, פרופ' אריה לוי מאוניברסיטת תל אביב, ד"ר ריטה סבר מהאוניברסיטה העברית, ופרופ' יעקב קופ, מנהל המרכז. הצוות הגיש את מסקנותיו והמלצותיו אומצו על-ידי ועדת החינוך של הכנסת.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997.

 

כיווני ההתפתחות בחינוך המיוחד בישראל: פרספקטיבה בינלאומית

חינוך מיוחד מוגדר כהוראה המעוצבת בצורה מיוחדת כדי לענות לצרכים המיוחדים של ילדים עם נכויות (disabilities) וקשיים מתמשכים, תוך הבחנה בין הסוגים השונים של הנכויות (גופניות, נפשיות, חושיות והתפתחותיות) והמשתמע מהן. ההנחה היא כי ילדים אלו, המאובחנים ומוגדרים כ"תלמידי חינוך מיוחד", או "תלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים", זקוקים לחומרי הוראה מיוחדים ולשיטות מיוחדות על מנת שההוראה שלהם תהיה יעילה. ביסוד איתורם ואבחונם מונחת התפיסה, כי ללא התאמה זו בדרכי ההוראה, לא יוכלו התלמידים ללמוד את הכישורים והתכנים הנלמדים על-ידי בני גילם, וליהנות משוויון הזדמנויות בהתפתחותם.

במרבית ארצות המערב התחוללה בעשרים השנים האחרונות התפתחות מואצת של חקיקה, תכניות, מסגרות חינוך, ודרכי הוראה בתחום החינוך המיוחד. ישראל הצטרפה למגמה זאת ב1988- כאשר נחקק חוק החינוך המיוחד. בימים אלו, בהם מתבצעת בישראל תכנית ליישום חוק החינוך המיוחד, יש עיסוק מוגבר בארצות שונות בחקיקה, בפיתוח תקנות ועריכת רפורמות בנושא זה. באנגליה, לדוגמא, מתקיימת פעילות אינטנסיבית לביצוע  Code of Practice שפורסם ב1993-. בארצות-הברית, הקונגרס אישר מחדש את התיקונים בחקיקה בנושאי חינוך מיוחד בחודש נובמבר 1995. בניו-זילנד פרסם משרד החינוך מסמך כוונות ב1991-, ובעקבותיו ממוקדים המאמצים ביישום רפורמה בחינוך המיוחד.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997.

תיאגוד בתי-חולים ציבוריים הישראל: הערכת ההתפתחות וחלופות למדיניות

החוק לביטוח בריאות ממלכתי הסדיר – לטוב ולפעמים לרע – תחומים רבים במערכת הבריאות. אחד התחומים שנשאר פרוץ הוא עניין מעמדם הפורמלי והמעשי של בתי-החולים.

הבסיס הארגוני הקיים בתחום זה הוא תוצאה של התפתחויות היסטוריות שראשיתן מגעת עד ראשית מאה זו, הקרבה לסיומה. מערכת האשפוז בנויה רבדים-רבדים: יש בה רשת עניפה של בתי-חולים ממשלתיים שנוסדו עוד בימי המנדט, ופיזורם הגיאוגרפי כמו גם ייעודם ותבניתם נבעו משיקולים שניתן היה להבינם בשעתם, אך ההצדקה לשמרם כהווייתם ובשייכותם הארגונית אינה מובנת מאליה. לצידם של אלה מפעילה קופת-חולים הכללית בתי-חולים משלה – גם הם פרוסים היום ללא קשר הכרחי לצרכים הייחודיים של הקופה. כל האשפוז בעיר הבירה מתבצע בשלושה-ארבעה בתי-חולים ציבוריים, שבין היתר היו מחלוצי הרפואה בארץ. ולבסוף – מספר בתי-חולים פרטיים בהיקף לא גדול, אך עם מגמת גידול פוטנציאלית כחלק מתהליכי הפרטה המתרחשים בשירותים החברתיים.

 מזה זמן רב מורגש הצורך לבחון מחדש את אופן ארגונם של בתי-החולים ולעדכן את כללי פעילותם בכפוף לשיקולים כלל-מערכתיים של שירותי הבריאות. אחת ממטרות הלוואי התמקדה בניסיון לשחרר את משרד הבריאות מאחריותו הישירה לתפעולם השוטף של בתי-החולים הממשלתיים. אולם עיקר המאמץ מופנה למציאת נוסחה שתאפשר ניהול יעיל יותר של מערך האשפוז במדינת ישראל על סף המאה העשרים ואחת.

ההצעות השונות שהועלו בעניין זה קראו לתיאגודם של בתי-החולים ולהפיכתם למרכזי ניהול כלכלי עצמאיים, על פי שיטה שניתן יהיה ליישמה בהמשך גם במוסדות האשפוז האחרים. תשומת לב רבה ניתנה תוך כדי כך לדרכים בהן יקויימו מנגנוני בקרה ממלכתיים, כאחת הפעולות המרכזיות של משרד הבריאות. כך ניתן יהיה להגשים את הכוונות המוצהרות שלפיהן משרד הבריאות – בהשתחררו מעול הניהול השוטף של חלק נכבד ממערך האשפוז – יוכל להתרכז בתפקידו כגוף מתכנן ומכוון, המתאם את כל השירותים הרפואיים במדינה.

שינויים מקיפים בכיוון האמור, יש בהם הבטחה לייעול מערכת הבריאות, ועם כל הטוב הצפון בשינויים מקיפים כאלה יש חשש שייפגעו יעדים חברתיים, כגון הבטחת שוויון בנגישות, מתן שירות הוגן לשכבות השונות באוכלוסייה, ועוד. מטעם זה, המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל מצא לנכון ליזום הכנת דו"ח זה, הבוחן את החלופות השונות העומדות על הפרק להחלטתם של קובעי המדיניות.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997.

שירותי רווחה אישיים – 1997

תקציבי השירותים האישיים בשנות התשעים שונים לבלי היכר לעומת אלו של שנות השמונים, ברמתם אך במיוחד בהרכבם ובאופן מימונם.

היקף ההוצאות המופנות לאוכלוסיית הקשישים מגיע השנה כמעט לשני-שליש(!) מכלל התקציב לשירותים אישיים, וזאת בעיקר בעטיו של חוק הסיעוד. שירות זה נהנה ממקור מימון אוטונומי, שנוסחתו דינמית ועל כן גם התפתחותו מואצת ביותר. כדי לעמוד על ממדי השינוי אפשר להצביע על כך, שתקציב השירותים לקשישים ב1980- היווה 12 אחוז בלבד מכלל ההוצאות לשירותים אישיים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997, יעקב קופ (עורך).

שירותי הבריאות – 1997

במערכת שתוארה כאן בקצרה פועלים כוחות רבים, לעתים בכיוונים מנוגדים, או לפחות תחרותיים, ולעתים באופן משלים. יעדיהם הבסיסיים לקדם את בריאותה של האוכלוסייה, תוך שמירה על מסגרת נתונה של מגבלת המשאבים. ידוע הדבר, שבכל הארצות המפותחות מתרחש תהליך מתמשך של הגדלת נתח התוצר הלאומי המופנה לשירותי הבריאות.

 מדיניות חברתית-כלכלית נכונה מכוונת למקסימיזיציה של הרווחה מבלי להתעלם מן ההשלכות הכלכליות וממגבלות התקציב. לפיכך, על מדיניות הבריאות להבטיח טיפול רפואי לכל אדם, בלי קשר למידת יכולתו לשלם עבורו, אך כל זאת במסגרת המגבלות הכלכליות של החברה ותוך התחשבות ביעדים חברתיים אחרים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997, יעקב קופ (עורך).

מערכת החינוך – 1997

במהלך השנים, מאז 1980, עברה ההוצאה הממשלתית לחינוך תהפוכות דומות – ובחדות רבה יותר – לאלו שעברו על סך ההוצאה הממשלתית לייצור שירותים חברתיים. ב1980- הוציאה המערכת כ10.8- מיליארד ש"ח לחינוך. באותה תקופה למדו כ1.2- מיליון תלמידים במערכת החינוך, דהיינו הוצאו כ9,000- ש"ח בממוצע לכל תלמיד. לאחר שחיקה של מספר שנים, הגיעה ההוצאה הממשלתית לחינוך ב1986- ל10.1- מיליארד ש"ח, כשמספר התלמידים הגיע ל1.4- מיליון. כלומר, ההוצאה הממשלתית לתלמיד ירדה ל7,200- ש"ח. מנקודת שפל זו, החלה ההוצאה לחינוך לעלות מחדש. רק בשנת 1992 הגיעה ההוצאה  הממוצעת לתלמיד לרמתה משנת 1980 (ראה ציור 1), מאז היא המשיכה לעלות, וב1997- הגיעה ל12- אלף ש"ח בממוצע לתלמיד.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997, יעקב קופ (עורך).

ההוצאה החברתית והרכבה – 1997

מעורבות הממשלה במתן שירותים (בייצורם הישיר או במימונם) ובהענקת תשלומי העברה מוצדקת בדרך כלל בטיעונים מוסריים, אידיאולוגיים ובטיעונים כלכליים טהורים. במישור המוסרי-אידיאולוגי מקובל לחשוב שאחד התפקידים החשובים של ממשלה הוא יצירת חברה בריאה יותר. קיימים חילוקי דעות מהותיים על עצם הגדרת המושג "חברה בריאה", על המינון הרצוי למעורבות הממשלה, ועל המנגנונים אשר משיגים את היעדים הנבחרים בתחום זה. למרות זאת, קיימת הסכמה רחבה לכך, שעל ממשלה להבטיח אמצעי קיום מינימליים לתושבים, לבטח אותם מפני מצבים שליליים שאין עליהם שליטה אישית, ולהבטיח תנאים אשר יתנו הזדמנויות לניידות חברתית אנכית. במישור הכלכלי הטהור נהוג לחשוב, שקיימים כשלי שוק בהספקת מוצרים ציבוריים אותם הממשלה יכולה לתקן. כלומר, לפי השקפה זו קיימים מוצרים ושירותים שייצורם וצריכתם משפיעה לא רק על הנוגעים בדבר, אלא גם על חלקים נוספים של החברה או על החברה כולה. לכן, פעילות השוק, המתעלמת מההיבטים החברתיים והרחבים בייצור וצריכת מוצרים אלה, מביאה להקצאת מקורות לא מתאימה ולייצור בכמויות שאינן אופטימליות מהבחינה החברתית. דבר זה ניתן לתיקון באמצעות מעורבות ממשלה על-ידי ייצור ישיר, מימונו או סיבסודו, או גם על-ידי חקיקה והסדרים מוסדיים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997, יעקב קופ (עורך).

הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים – 1997

בישראל, כמו בכל מדינות הרווחה המערביות המודרניות, קיימת מערכת שירותים חברתיים המופעלים על-ידי מספר גורמים: ממשלה, מוסדות ללא כוונת רווח, גופים וולונטריים ופילנטרופיים וכן גופים פרטיים עסקיים. במהלך שנות השבעים והשמונים התפתחה בעולם אידיאולוגיה אשר גרסה, כי יש להקטין את מעורבות המדינה בכלל, ובנושאים חברתיים בפרט. הדבר הביא לצמצום חלקן של ממשלות בפעילות הכלכלית של מדינות רבות, משקלם של תקציבי ממשלה פחת, וחלקן של ממשלות במימון ובייצור שירותים חברתיים ירד. מגמה דומה התחוללה גם במשק הישראלי.

בשנות התשעים התמתנה אידיאולוגיה זו, התעוררו ספקות מסוימים, והסתמנה חזרה מסוימת למודל של הכלכלה המעורבת שבה יוחס לממשלות תפקיד משמעותי יותר, בעיקר בתחום החברתי. סימנים לגישה זו ניכרים, כפי שנראה בהמשך, גם במדיניות התקציבית והחברתית של ישראל.

תחומי הפעולה הגדולים במישור החברתי הם חינוך ובריאות, וכן קצבאות זיקנה וילדים. תחומים משניים מבחינת ההיקף הכספי הם תחומי הקליטה, הדיור, התעסוקה והשירותים האישיים. דו"ח זה מוקדש בעיקר לניתוח הוצאות הממשלה המופנות לשירותים אלה. נסקור תחילה את הרקע הכלכלי  שבמסגרתו נקבע התקציב, ולאחר מכן נציג את הממצאים העיקריים הנובעים מניתוח הקצאת המשאבים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1997, יעקב קופ (עורך).

הממד השוויוני בפעילות שירותי הרווחה האישיים

שאלת השוויוניות בפעילות שירותי הרווחה האישיים בחנו תוך התייחסות לממדים שונים: זמינות של שירותי רווחה אישיים זהים בהיקף ובטיב לאוכלוסיות בעלות צרכים דומים; גישה פתוחה ושווה לסוכנויות המספקות שירותים; השימוש בפועל בשירותים על-ידי האוכלויות הנסקקות להן דומה; שוויוניות בהקצאת משאבים לאזורים, ליישובים ולמגזרים שונים של האוכלוסייה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

שוויוניות במערכת הבריאות בישראל

המסמך גם מציע לקובעי מדיניות כיוונים אפשריים להמשך בדיקת הנושא ולשיפור המצב. בחינת היבטים של שוויוניות במערכת הבריאות, בהקשר להתפתחות המשק והחברה בכלל ובמערכת הבריאות בפרט, היא חלק בלתי נפרד משמירתה של ישראל כמדינת רווחה מודרנית.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

אי-שוויון בחינוך בישראל

התיאור מאפשר להצביע על המגמות העיקריות של ההתפתחות והוא מהווה בסיס לניסיון להסביר את דרכי היווצרות אי-השוויון בחינוך. הדיון בתהליכים השונים ממקד את אי-השוויון בגורמים שונים ובלבים שונים של מערכת החינוך ומביא להצעות תמדיניות והתוויה של דרכי פעולה העשויות לסייע לציצומו.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

הורשת נכסים כלכליים – בעלות על דירה

במוקד המחקר ניתוח של השפעת האמצעים הכלכליים של ההורים והעזרה הכספית שהם מעניקים על בעלות-הדירה ועל השוויון בדיור (מרכיב מרכזי במשאבים הכלכליים) בדור המקבלים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

אי-שוויון בהתחלקות ההכנסות

העבודה בוחנת את השפעת הכלים הפיסקליים על אי-השוויון: מס הכנסה, התשלומים לביטוח לאומי, המיסים העקיפים למיניהם, הקצבאות, התמיכות ותשלומי העברה, והסובסידיות.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה הלאומית על חינוך ובריאות

מכלולך הגורמים הללו והתפתחותם הוא מוקד דיוננו במאמר זה, ואשר אם לסכמו באופן כוללני, הוא מגלה כי האפקטיביות של ההוצאה לצריכה ציבורית וזרחית פחתה מאד בשנים 1994-1995, ועקב כך לא קיבל הציבור את מלוא התמורה על הנטל המוגדל שהעומס על התמ"ג כדי לספק את השירותים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים 1996

דין וחשבון זה מנתח את ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים בשנת 1996 ואת התקציב לשנת 1997. ניתוח הממצאים מתייחס גם להתפתחויות בשנות השמונים ובמהלך שנות התשעים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1996, ויסופק לפי בקשה.

כלכלת ישראל – בדגש קל

הדבר נעשה תוך שימוש עתיר באמצעים גרפיים, אשר בשילוב עם ניסוח בהיר, לא-טכני בעיקרו, מאפשר כניסה קלה יחסית לנבכי המשק ומתן תמונה מקיפה למי שאינו אמון על הספרות הכלכלית המקצועית.

הפרסום יסופק לפי בקשה.

ישראל לקראת 2000 – דו"ח חברתי

הסקירה בפרק מלמדת על תגובתיות בדיעבד של השירותים החברתיים לשינויים בתנאים ובהעדפות של הפרטים. באשר לעתיד מציינים המחברים את הצורך להיערך באופן שיטתי יותר להמשכם של התהליכים החברתיים ולשינויים המתבקשים מכך במדיניות החברתית.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1994-1995, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה לשירותים חברתיים 1994-1995

ניתוח ההוצאה והרכבה עשוי, לפיכך, ללמד על מדיניות הממשלה המתממשת בעזרת המשאבים המופנים על התחומים השונים. דיון וחשבון זה מנתח את ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים בשנה 1994 ואת התקציב לשנת 1995. ניתוח הממצאים נעשה בהקשר רחב  יותר, ומתייחס גם להתפתחויות בשנות הזמונים ובמהלך שנות התשעים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1994-1995, ויסופק לפי בקשה. 

מאפיינים חברתיים – תמורות והשלכות

פרק זה הוא ראשיתו של דו"ח מקיף שייכלל מעתה בפרסום השנתי של המרכז כהשלמה לניתוח הקצאת המשאבים לשירותים חברתיים. בפרסום הנוכחי אנו דנים תחילת בכמה מן הנושאים ובוחנים על מה מעידים הממצאים כשאנו  סוקרים אותם מנקודת הראות הסוציולוגית שהוצגה לעיל. לאחר מכן מתרכז הדיון בשני נושאים מרכזיים, השכלה ותעסוקה, שבהם נפרסת בהרחבה היריעה באמצעות מספר אינדקטורים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1992-1993, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים 1992-1993

הפרק מציג את הרקע הכלכלי במשק בראשית שנות התשעים ובמיוחד ב-1992, ובוחן את רמת ההוצאה הממשלתית המתוכננת ליעדים חברתיים לשנת 1993.  החלק השני דן בהתפתחות ההוצאה החברתית בתקציב הממשלה, על מגמותיה והרכבה בתריסר השנים האחרונות ומסיים עם דיון מעמיק בהתפתחות ההוצאה הממשלתית לתחומים חברתיים השונים: הכנסה, ושירותי החינוך והבריאות.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1992-1993, ויסופק לפי בקשה.

קווים למדיניות החינוך בשנות התשעים

דיונים אלו הובילו להכנת שורה של ניירות עמדה:

למדיניות החינוך בשנות התשעים – סיכום הממצאים, יעקב קופ

חינוך בגיל הרך, צ'רלס ו' גרינבאום

טיפוח ואינטגרציה בחינוך, חיים אדלר

מערכת החינוך הטכנולוגי, דן שרון

מערכת ההשכלה הגבוהה, גדעון שפסקי

שינויים במערכת החינוך בזיקה למערכת הבטחון, נחמיה דוידי

הפרסום יסופק לפי בקשה.

קליטת עלייה, מגמות דמוגרפיות, והיערכות השירותים במחוז הדרום

בעת הכנתה של חוברת זו נתבשרנו כי ב-11 ספטמבר 1990 הגיע ארצה העולה המאה אלף לשנה זו.  ייחודו של אירוע זה טמון בשתי עובדות: האחת – לראשונה מאז תקופת הקמת המדינה, שהיקף העלייה השנתית מסתכם במספר תלת-ספרתי . והשנייה – גם נתון גבוה זה נחשב נמוך לעומת הצפוי בהמשך השנה ובשנים הקרובות.

הפירסום יסופק לפי בקשה. 

התכנית להפעלת יום חינוך ארוך: היבטי עלות וכוח אדם

כ"פיצוי" על הקיצוצים החל להתפתח "החינוך האפור", שגרר טענות גדבר התחזקות המגמות לאי שוויוניות בחינוך. אחת התגובות של המערכת על התפתחות זו מתגבשת עתה בתכנית להנהגת יום חינוך ארוך, תכנית המשתלבת במגמה הכללית של מעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים.

מחקר זה עוסק במשמעויות של הפעלת התכנית ליום חינוך ארוך.

המאמר יסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה בתחום החברתי, 1988-1989

הממדים הללו נסקרים הן בנקודת הזמן האמורה, והן על רקע הגדלים המקבילים בעבר, ובעיקר על-פני שנות השמונים.

המאמר מופיע כפרק בפירסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1988-1989 ויסופק לפי בקשה.

הצעה להקמת מרכז משוב למערכת החינוך בישראל

המרכז המוצע אמור לספק3 למערכת החינוך משוב על תוצריה ותפוקותיה. תפקידים אחרים שמרכז כזה יכול למלא, ואשר אינם קשורים למדידה תוצרים, נעשים היום על ידי פונקציות שונות – בתוך משרד החינוך ומחוצה לו.

המאמר גם מופיע כפרק בפירסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1988-1989, וגם כנייר מדיניות ויסופק לפי בקשה.

פיתוח חינוך טרום-חובה בחברה הערבית בישראל

מרבית הילדים הערבים מגיעים למסגרת החינוך הפורמלית בלי שלבי הכנה מספיקים של חינוך טרום חובה, אשר צריך להעניק את תשתית הגירויים הלימודיים הנדרשים, וכתוצאה מכך, קשה להם להתמודד עם דרישות בית הספר.

המאמר גם מופיע כפרק בפירסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1988-1989, וגם כנייר מדיניות ויסופק לפי בקשה. 

תנאי המחקר של מדענים בישראל: העברת מוקדי המחקר של מדענים ישראליים לחו"ל: התהליך, גורמיו, והאפשרויות לתיקום המצב

המחקר מנסה לבדוק, האמנם קיימת עדיפות, במונחי כמו7ת, לביצוע מחקרים של חוקרים ישראליים בחוץ-לארץ על ביצועם בארץ, ואם כן היא קיימת – מה הם רכיביה העיקריים של עדיפות זו. המחקר מעלה פתרונות אפשריים כדי לבלום את הגידול האמור, שטמונות בו סכנות רבות לעתיד המדע בישראל.

הפירסום מופיע כפרק בפירסום השנתי של המרכז הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1988-1989 וגם כנייר מדיניות ויסופק לפי בקשה.

סובסידיות למוצרי יסוד והתחלקות ההכנסות במשק

הסובסידיות למוצרי מזון יסודיים ולתחבורה ציבורית היא מכשיר חשוב במכלול המערכות המיעדות לצמצום הפערים בחלוקת ההכנסות במשק. לקיצוץ בסוסידיות יש, חפיכך, השפעה שלילית על אי-השויון בהתחלקות ההכנסות במשק.

המאמר סוקר ההתפתחות של מערכת הסובסידיות ונותן הצעה חלופית לסובסידיות למוצרי יסוד.

המאמר גם מופיע כפרק בפירסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1988-1989, ויסופק לפי בקשה. 

ירושלים – איפיון דמוגרפי כבסיס לתכנון שירותים

התחזית הדמוגרפית, שביסוד המחקר, בנויה על נתונים ממיפקד האוכלוסין האחרון, שנערך ב-1983, ועל נתונים משלימים בתחומים של ילודה, תמותה והגירה בין יישובים. נתונים אלה שימשו בסיס לתחזית עירונית לתקופה המסתיימת בשנת 2003, היינו בראשית המאה הבאה.

המאמר גם מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1988-1989, ויסופק לפי בקשה.

סוגיות ברווחה פיסקלית: לקראת רפורמה במס הישיר

בדומה למצב השורר במדינות רבה, בולטים גם בישראל עיוותים במידת הצדק השוויוני שבמערכת המס. אלו נוצרו כתוצאה משיעורי המס הגבוהים, האינפלציה הדוהרת, העדפות שניתנו מדי פעם לקבוצות אינטרסנטיות באוכלוסייה, ותיקונים חלקיים אחרים שהוכנסו לעתים במערכת.

בשנים האחרונות הקדיש המרכז תשומת לב מיוחדת לסוגיות שונות ברווחה הפיסקלית של ישראל.

הפרסום יסופק לפי בקשה.

לחידוש דרכי הטיפול בעליה וקליטה

בתום המחקר הוגש לסוכנות היהודית דין וחשבון מקיף, בשם "המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית: חלופות לשינוי 1987". הפרק המוצג כאן הציב קווים להיערכות מחודשת בתחום זה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1987-1988, ויסופק לפי בקשה.

מגמות במערכת הבטחת הכנסה בשנים 1980-1987

הגורם העיקרי להתפתחות זו הוא העלייה ברמות הממוצעות של הקיצבות בתחומים שונים של הבטחת הכנסה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1987-1988, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה הלאומית על בריאות

מתקבל הרושם – לפחות אצל חלק מן הציבור, וכן אצל חלק מן העוסקים בנושא – שקיימת מגמה מתמשכת של קיצוצים מפליגים באמצעים העומדים לרשות מערכת הבריאות; וזאת למול מגמה הפוכה של צרכים הולכים וגדלים המחייבת דווקא להגדיל את המאבים העומדים לרשות מערכת הבריאות.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1987-1988, ויסופק לפי בקשה.

הקצאת משאבים ציבוריים לחינוך

כפי שיוצג במאמר היה תהליך זה מלווה במידה מסויימת של החלפת מימון ציבורי במימון פרטי. במצב דברים זה – עולות מאליהן שאלות של שוויון חברתי. לבסוף, כאשר מוקפא המימון הציבורי, נודעת חשיבות יתרה לסוגיות עלות-תועלת וכמה מהן יידונו להלן.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתציים ,1987-1988, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה בתחום החברתי 1987-1988

המודדים שניעזר בהם לניתוח מדיניות ההקצאה הם משקל ההוצאות החברתיות בתקציב (הכולל והרגיל) ובתוצר המקומי הגולמי; דפוסי הגידול במונחים ריאליים; והתחלקות עוגת ההוצאה החברתית גין השירותים השונים. בחלק השני של הפרק יוצקו ההתפתחויות הדמוגרפיות הרלבנטיות להיערכות השירותים החברתיים.

המאמר הופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1987-1988 ויסופק לפי בקשה.

המחלקה לעלייה ולקליטה בסוכנות היהודית: חלופות לשינוי 1987

אנו סבורים שההיערכות המתוקנת לטיפול בעלייה ובקליטה כמוצע בדו"ח מבטיחה את הגמישות הדרושה להתאמת המבנה והארגון של המחלקה לצורכי ההיקף של גלי עלייה שונים ולתנודות בהם.

מאמר מקוצר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1987-1988, ונקרא "לחידוש דרכי הטיפול בעליה וקליטה."

המאמר יסופק לפי בקשה.  

מדיניות חברתית כלפי הורים עובדים עם ילדים בגיל הרך

ההסדרים בנויים רובם במסגרת האילוצים של ההוצאה הציבורית ברמתה הקיימת, אך גלום בהם הפוטנציאל של שיפור המצב הכלכלי היחסי של משפחות הורים עובדים ברמות ההכנסה הבינןניות והנמוכות יותר. בחלק מן החלופות מוצעת גם הגמשה של תנאי החופשה, שתאפשר למשפחות ניצול זכות החופשה והמשאבים הכלכליים הנלווים לה בתנאים נוחים יותר.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

מבנה השכר בתעשייה וההשלכות של הנהגת שכר נינמום על עלויות השכר והייצור

העדפת המגזר במדיניות הממשלה והניסיון לעודד עובדים ממגזרים אחרים לעבור אליו נובעת מתרומת התעשייה לצמיחה הכלכלית ולמאזן התשלומים. יש אם כן טעם, ואף חשיבות לאומית, בחקר מבנה השכר בתעשייה, במאפייניו ובגורמים המשפיעים עליו.

בעבודה זאת נבדק מבנה השכר בתעשייה מכמה זוויות.

המאמר מופיע כפרק בפרזום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

היערכות שירותי הבריאות העידן של משבר כלכלי

 בשני ימי הדיון השתתפו מומחים מתחומי הבריאות השונים: מינהל רפואי, כלכלת בריאות, תכנון ומחקר רפואי.

המתדיינים מייצגים קשת רחבה ומגוונת של גורמים המשפיעים על עיצוב שירותי הבריאות בארץ – משרד הבריאות, קופת חולים כללית, בתי חולים, רשויות מקומיות.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

עלות והקצאה של שירותים – עדיפויות במדיניות חברתית

הקיצוצים שמנסים לבצע במתן שירותים אלה, והנסיונות להטיל חלק ממימון השירותים על מקבלי השירותים, נתקלים בהתנגדות נמרצת מחוגים שונים.

המודדים של עלות והקצאה של שיורתים חברתיים המובאים בעבודת המרכז מאפשרים בדיקה של העוב'ות בדבר המכלול והמרכיבים של מה שניתן אולי לזהות כמערך הרווחהף ניתן בעזרתם לבחון ולהעריךאת מערכת העדיפויות המתגלה במסגרת מערך זה, עך משמעותו וההגיון הפנימי שלו.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה הלאומית לשירותים חברתיים

הסקירה ההיסטורית וההשוואה הבינלאומית נועדו להכניס את הדיון במה שמכונה בציבור "קיצוצים" לתוך פרספקטיבה מתאימה: מה קרה לרמת הפעילות בשירותים אלה עד שהגיעה את הקיצוצים, ובאיזו רמה עומדים שירותים אלה בהשוואה לרמתם במדינות אחרות שהן בעלות רמת תוצר לנפש, או רמת התפתחןת, דומות לזו של ישראל.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה הממשלתית – מבנה, אוכלוסיות יעד ותחזית צרכים

אולם אין ספק שהדיונים על התקציב לשנה הקרובה חייבים להתנהל בצילם של תהליכים רב-שנתיים, ובראייה של הצרכים לטווח הארוך. בהתייחסות כזאת יש לבחון את הצרכים הצפויים בחומש הקרוב, ובהקשרים אחדים ראוי להרחיק את המבט גם לתקופה הרחוקה יותר, של שנות התשעים.

העבודה שלפנינו סוקרת את הממצאים בשני מישורים עיקריים. במישור הראשון נבחנים דפוסי ההתחלקות של ההוצאה החברתית בהווה, לפי תחומי שירות ולפי גיל; במישור שני מוצגת תחזית האוכלוסייה ונידונים השינויים בדפוסי ההוצאה הצפויים עקב שינויים דמוגרפיים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

לקחים מניתוח ההוצאה החברתית

חלקו העיקרי של הדיווח בספר זה מתייחס לפעילות הממשלה בתחומים אלה, וזאת משום הענין המיוחד שיש לנו במשיניותה החברתית, כמתבטא במשאבים שהיא מקצה לנושאים האמורים. יש לציין גם, כי מבחינת התרומה היחסית של המגזרים השונים ךנושאים החברתיים, תרומת הממשלה היא מכרעת, ובחלקים מהם אף בלעדית.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה לשירותים החברתיים 1986/87: מכאן – לאן?

תמיד, ואולי דווקא בתקופה זו של בלימה בצמיחה הכלכלית – ומכאן גם לעת העצירה בגידול ההוצאה החברתית מתחייב מאמץ מיוחד לזיהוי הקבוצות הפגועות והגיעות ביותר.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1986-1987, ויסופק לפי בקשה.

מדיניות שיכון בישראל

מיתן לסכם את ממצאי המחקר, ואת החלופות השונות של המדיניות:  ניתוח הנתונים על ממדי הבנייה ומחירי הדיור במשך עשור השבעים מצביע על תנודות ניכרות. הטענה היא שהחמרת התנודות המחזוריות היא תוצאה לא-הכוונת ולא-מוסברת של מדיניות הבנייה הציבורית. הדבר מקטין את יעילותו של מכשיר זה כמבטיח בעלות על דיור למעטי הכנסה ולקבוצות אחרות. אלטרנטיבות לתיקון המדיניות מתייחסות לצורך לבחון במדוקדק את ההשפעות   המקרו-כלכליות של פעילות הבנייה הציבורית וקוראות לצמצום ההישענות על מכשיר זה כאמצעי לחלוקה מחדש של הכנסות. הזכאות לדיור הולם ניתנת למימוש בעזרת מכשירי צד-הביקוש, כולל אלה הקשורים בשמינות המשכנתא ובמחיר.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החשברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות (הקלות) מס בישראל

תקציב כזה יעמיד לרשות הציבור מידע מפורט ושיטתי על היקפן של הקלות מס המוענקות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות .או לפעולות כלכליות מוגדרות

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

התחולה המשפחתית של הכנסות ומסים

המאמר מסכם את השלב הראשון של המחקר, ובו אנו מנתחים את המצב הקיים ובוחנים את התחלקות ההכנסות תוך הסתכלות על המשפחה כיחידה אחת.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

ההקצאה לשירותים ושויון כלכלי

ללא הערכה וכמותה על-פני כל השירותים החברתיים הניתנים על-ידי הממשלה או גופים ציבוריים אחרים אין כל אפשרות למדוד את אי-השויון הכלכלי וכמובן שלא את אי-השויון ברווחה כלכלית.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

מדיניות פיסקלית

צעדי המדיניות העיקריים שהופעלו בתחום המסים כללו החמרות מסוימות במסים הישרים והפחתות במסים העקיפים.

השינויים האלה השפיעו, אמנם, בשוליים על מערכת המס, אולם למעשה חלה מהפכה משמעותית במערכת המס, כתוצאה מהאטת האינפלציה ומהשיטה האוטומטית של עדכון מדרגות המס בתקופה של האטה באינפלציה. השפעות אלה יפורטו בהמשך והן היו גורם מרכזי בתכנון המדיניות הכלכלית החדשה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החרתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

קוים למדיניות הכנסה והבטחתה

כלולים בו שלושה סעיפים: הראשון מעלה מספר הערות בדבר המודדים הננקטים כל-ידי החוקרים בניתוח ההקצאה. השני מתמקד בהתפתחויות שחלו בתשלומי הקידבות ובצורך לשנות את המדיניות, והשלישי בורחן את השמדיניות של עיסקות החבילה על היבטיה החברתיים, ומציג רעיונות לשיפורה.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

מדיניות ההוצאה הלאומית על חינוך ובריאות

הפרק שלפנינו עוסק בניתוח המשיניות ובחלופות אפשריות למדיניות זו. כהקדמה לדיון נרחיב את היריעה שנפרסה במדור הראשון של הספר, ונייחס אל ההוצאה של כלל הגורמים במשק הפעילים בתחום החברתי. כלומר – בהשלמה לפעילות הממשלה בתחום החברתי, תוצג ההוצאה הלאומית הכוללת גם את פעולות המגזר הפרטי והמוסדות ללא כוונת רוח.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

ההוצאה הממשלתית על שירותים חברתיים – 1985

במרכזה של המדיניות הכלכלית עמדה באותה עת "עיסקת החבילה" הראשונה, שהחלה בשני החודשים האחרונים של 1984 ונמשכה עד ראשית פברואר 1985. אמצעי זה היה אמור לכבוש את האינפלציה באמצעים מלאכותיים, ולהורידה לרמה שתאפשר טיפול בגורמים הבסיסים של האינפלציה ותוך כדי כך להתקדם לקראת צמצום הגרעון במאזן התשלומים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1985, ויסופק לפי בקשה.

יישום המלצות ועדת עציוני

בעבודה זו אנו מבקשים לבדוק את המשמעות התקציבית והכלכלית של יישום המלצות הוועדה, ולבחון אילו השלכות היו לכך על מערכת החינוך. העבודה מציגה את הגורמים הקובעים את עלות מערכת החינוך, ומראה כי במשך השנים חל  גידול ניכר בתשומת זמן מורים לכיתה ולתלמיד, וזהו אחד הגורמים לייקור המערכת. בעקבות מימצא זה נערך אומדן של העלות התקציבית הנוספת המתחייבת מיישום המסקנות של ועדת עציוני. אומדן זה מלמד, כי השינויים שהוסכם עליהם חוזרים ומגדילים את עלות תשומת זמן הורה, וזהו מקור העלות העיקרי של יישום ההמלצות.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.

שילוב תכניות הסיוע לצעירים

משוחררי הצבא, שהיו מנותקים מספר שנים מהחיים האזרחיים, מתקשים להתארגן מבחינה כלכלית ללא סיוע מוסדר. החברה מכירה בתפקיד המוטל עליה להגיש את הסיוע המבוקש, אך לא-מבוטלת – לוקות בחסר.

מאמר זה בא להציג את יתרונותיה של תכנית חלופית לתכנית הקיימת, ובמוקדו ניתוח ההצעה להקמת "קרן הסף" לשם סיוע לצעירים בראשית דרכם העצמעית. ההצעה פותחה לראשונה על-ידי צוות כלכלנים לפני מספר שנים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.

סובסידיות למוצרי יסוד – מחיר ותמורה

עקב כך מהווה הסובסדיות למוצרי יסוד מכשיר יעיל להקלת הנטל הכלכלי המועמס על משפחות עניות בישראל.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים חברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.

הוצאות הממשלה על שירותים חברתיים – 1984

הבנת הארועים בשנים אלו בצריכה הרחבת היריעה לתקופה שרוכה יותר, ולכן נציג את הנתונים ואת הניתוח תוך התייחסות להוצאה בשנתיים שקדמו לכך. האספקלריה הרחבה יותר מאפשרת זיהוי של קו מגמה בהתפתחות ההקצאה לשירותים חברתיים.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.

השירותים בשנות השמונים – נקודת תפנית

בשנים שלו, יותר מאשר בעשור הקודם, נתקלים מעצבי המדיניות בפני מגבלת משאבים חמורה. ברוב השנים נאבקו מגזרים שונים על נתחי משאבים נוספים שהועמדן לרשות המשק בתהליך הצמיחה הכלכלית. בדרך כלל נעשתה פשרה כלשהי בין המגזרים המתחרים, ובמסגרת זו נהנו השירותים החברתיים מגידול מסוים – אם פחות ואם יותר ממגזרים אחרים. בתהליך זה נמשך הגידול בתקציב הממשלתי, על אף ההאטה בצמיחת המשק.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.

מגזר ההתנדבות ומוסדות ללא כוונת רווח

 היקפו המרשים והאתגר לשיפורו ולהרחבתו האפשרית בתחומים שבהם טמון כוחו, מחייבת ניתוח יסודי של מהותו, תפקודו ואפשרויות קידומו בתנאים נתונים ומשתנים בשנים שתבואנה. אפשר שישראל מוכנה לפיתוח נוסף של מגזרה השלישי בבואו להשלים את המגזר הציבורי והפרטי לטובת הציבור.

המאמר מופיע כפרק בפרסום השנתי של המרכז, הקצאת משאבים לשירותים החברתיים 1984, ויסופק לפי בקשה.