מרחיקים לכת: דפוסי הגעה לעבודה (יוממות) בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

אחד הנושאים שעובדים חושבים עליו (ומתלוננים עליו) הכי הרבה הוא הנסיעה לעבודה. כמה זמן נמשכת הנסיעה, באילו אמצעי תחבורה, וכיצד הם משפיעים על הבחירות שלנו בנוגע למקום המגורים, הזדמנויות התעסוקה הזמינות לנו והחוויה היום-יומית שלנו? מה ניתן ללמוד מדפוסי היוממות על פקקי התנועה, התשתיות והפערים החברתיים ברמה הארצית?

במחקר של מרכז טאוב שפורסם לאחרונה בדק החוקר חיים בלייך היבטים שונים של דפוסי ההגעה לעבודה בישראל, ומצא כי רוב הנסיעות לעבודה בישראל קצרות. שלושה מתוך ארבעה עובדים בגילי העבודה העיקריים נוסעים עד 20 ק"מ כדי להגיע למקום עבודתם, ורובם נוסעים במכוניות פרטיות.

התפלגות העובדים לפי מרחק הנסיעה לעבודה

62 אחוזים מהיוממים נוסעים לעבודה במכונית פרטית, ורק 17 אחוזים נוסעים בתחבורה ציבורית. 10 אחוזים מגיעים לעבודה באופניים או ברגל, ו-8 אחוזים נוסעים בהסעות מאורגנות מטעם המעסיק. במונחי משך הנסיעה, כ-60 אחוזים מהעובדים נוסעים עד חצי שעה, 30 אחוזים נוסעים בין חצי שעה לשעה, ו-10 אחוזים נוסעים במשך יותר משעה בכל כיוון.

משך הנסיעה לעבודה עשוי להיות מושפע מגורמים מגוונים באזורים שונים בארץ. לדוגמה, בירושלים ובפתח תקווה, יוממים רבים נוסעים בין חצי שעה לשעה, אך נראה כי בירושלים (שבה 91 אחוזים מהתושבים עובדים בתוך העיר) הדבר נובע מהשימוש הנרחב בתחבורה ציבורית ומגודלה של העיר, ואילו בפתח תקווה (שבה 44 אחוזים מהתושבים עובדים בתוך העיר), שיעור גבוה יותר מהיוממים נוסעים במכונית פרטית ומגיעים למרחק עד 20 ק"מ, נתון המצביע על כך שמשך הנסיעה נובע מפקקי תנועה.

יש גם הבדלים באמצעי התחבורה ובדפוסי ההגעה לעבודה בין יישובים יהודיים לערביים. לדוגמה, בקרב ערבים המתגוררים ביישובים ערביים בולט השימוש המועט בתחבורה ציבורית, עקב היעדר תשתית הולמת לתחבורה ציבורית. גם הטופוגרפיה ההררית של חלק מהיישובים יוצרת אילוצים טבעיים הפוגעים בניידות. מסקרים עולה כי בקרב משתמשי התחבורה הציבורית, 82 אחוזים מהיהודים מרוצים ממיקום תחנת האוטובוס הקרובה ביותר לביתם, לעומת 63 אחוזים בלבד מהערבים. באופן דומה, תושבי יישובים ערביים מדווחים על רמות שביעות רצון נמוכות יותר ממצב הכבישים באזור שלהם מאשר ערבים המתגוררים ביישובים עם רוב יהודי.

לאור השתתפותן המצומצמת של נשים ערביות בכוח העבודה, בחן בלייך במחקרו את דפוסי היוממות בקרב אוכלוסייה זו. הרוב המוחלט של הנשים הערביות המועסקות (כ-70 אחוזים) מתגוררות בצפון או באזור המשולש (חדרה והמרכז). שני שלישים מנשים אלה עובדות באזור מגוריהן, ושליש עובדות מחוץ לאזור המגורים שלהן.

בקרב העובדות מחוץ לאזור, מרחק הנסיעה של הנשים מהמשולש גדול יותר מאשר המרחק שנוסעות הנשים מהצפון. נראה כי הסיבה לכך היא שבקרב הנשים מהמשולש "הסובלנות ליוממות" גבוהה יותר מאשר בקרב הנשים בצפון. באופן כללי, הזדמנויות התעסוקה בצפון מוגבלות יותר ומגוונות פחות, ומרכזי התעסוקה הגדולים – כמו חיפה – מרוחקים במידה ניכרת מהיישובים הערביים.

על כן, נסיעה למרחק מעט גדול יותר אינה מובילה בהכרח להרחבה משמעותית בהזדמנויות התעסוקה. לעומת זאת, עקב הקִירבה היחסית של הנשים במשולש למרכז הארץ, שם הזדמנויות התעסוקה רבות יותר, יש סיכוי גדול יותר שהגדלת מרחק הנסיעה תרחיב את היצע הזדמנויות התעסוקה.

חשוב לציין כי ייתכן שנכונותן של נשים ערביות מהמשולש לנסוע למרחקים גדולים יותר נובעת משילוב של שני גורמים: הנסיעות הארוכות נעשות סבירות יותר עקב הרחבת היצע הזדמנויות התעסוקה (כפי שצוין לעיל) או מצוקת התעסוקה באזור המשולש, המאלצת נשים לחפש עבודה במרחק רב יותר מהבית.

אם כן, האם האתגרים הניצבים בפני נשים ערביות בהשתלבות בשוק העבודה תלויים רק בגיאוגרפיה? שיעורי התעסוקה של נשים ערביות ביישובים מעורבים גבוהים יותר מאשר בצפון ובאזור המשולש, אך נמוכים יותר מאשר שיעורי התעסוקה בקרב נשים יהודיות. הדבר מעיד כי מעבר לחסמים הגיאוגרפיים המשמעותיים, יש מכשולים נוספים המשפיעים על דפוסי התעסוקה בקרב נשים ערביות, כגון השליטה בעברית ובאנגלית, אפליה בלתי רשמית מצד המעסיקים, מחסור במעונות יום הולמים לילדים ונורמות חברתיות.

החודש פורסם דוח העוני של המוסד לביטוח לאומי, וקובעי המדיניות והתקשורת עוסקים בנושא. אין זה מפתיע שלקיומן של הזדמנויות תעסוקתיות או להיעדרן יש השפעה על יכולתם של הפרטים ושל משקי הבית להיחלץ מהעוני. חשוב להבין כי הנגישות להזדמנויות תעסוקתיות תלויה במידה רבה בהתאמה המרחבית בין מקומות תעסוקה למקומות המגורים, וכן באפשרויות התחבורה וזמני הנסיעה הדרושים כדי לנוע ביניהם.

הבנה מעמיקה יותר של דפוסי היוממות בקרב ישראלים מספקת תמונה מדויקת יותר של השפעת ההתאמה המרחבית על ההשתתפות בשוק העבודה ועל הזדמנויות תעסוקתיות, במיוחד עבור כמה מקבוצות האוכלוסייה המוחלשות ביותר.