וירוס הקורונה עשוי להאיץ את האוטומציה בשוק העבודה בישראל – האם אנחנו מוכנים?
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

איזה אחוז מכוח העבודה הישראלי עובד בעבודות בסיכון גבוה לאוטומציה, ולכמה ישראלים יש המיומנויות המתאימות על מנת להקטין את הסיכון הזה?

בחודשים האחרונים, מאז התפרצות מגפת הקורונה, השתנתה דרך העבודה שלנו בצורה דרסטית. שינויים אלו הדגישו, ואולי אף האיצו, תהליך שהחל זה מכבר – אוטומציה של שוק העבודה והצורך להתאים אליו את מיומנויות העובדים.

הצורך בנוכחותם של עובדים חיוניים במקום העבודה (כגון קופאים בסופרמרקט) בזמן מגפת הקורונה הסב את תשומת הלב למשרות המחייבות כיום נוכחות פיזית במקום העבודה, אך אין הכרח שיחייבו בעתיד. בה בעת, בעקבות המשבר עסקים רבים מצאו דרכים לבצע באופן מקוון משימות שמעולם לא בוצעו מרחוק, וחשיבותן של מיומנויות הנחשבות חיוניות לשוק העבודה העתידי, כמו אוריינות דיגיטלית, עלתה מהר יותר משהיה קורה בנסיבות רגילות.

כך, באמצעות גורמי "משיכה ודחיפה", כיוון אותנו המשבר ביתר שאת לעבר המגמות שצפויות לעצב את סביבת העבודה שלנו בעשורים הבאים – ובכך הדגיש את חשיבותה של התאמת עובדים ישראלים לדרישותיו של שוק העבודה העתידי.

מחקר שערך לאחרונה מרכז טאוב ממפה את שוק העבודה הישראלי לפני התפרצות מגפת הקורונה בהתבסס על התדירות שבה עובדים משתמשים במיומנויות שנחשבות חיוניות לשוק העבודה העתידי ואת שיעור המשרות/מועסקים שבסיכון. במחקר נמצא כי חלקן של המשרות בסיכון גבוה לאוטומציה בישראל דומה לממוצע ב-OECD – כ-15%. ממצא מעודד הוא העובדה שבישראל, חלקן של המשרות בסיכון נמוך לאוטומציה עומד על כ-31% – שיעור גבוה מן מהממוצע ב-OECD.

למרות זאת, בשוק העבודה של ישראל, חברי קבוצות אוכלוסייה מסוימות נמצאים בסיכון גבוה יותר לאבד את משרותיהם לאוטומציה בהשוואה לאחרים. במרבית קבוצות האוכלוסייה נמצא כי עובדים בגילי 16–24 הם בסיכון גבוה יותר, אך תופעה זו אינה ייחודית לישראל והיא קיימת גם במדינות מפותחות אחרות. קבוצת האוכלוסייה שבסיכון הגבוה ביותר, בכל קבוצות הגיל, היא קבוצת הגברים הערבים אזרחי ישראל. סביר להניח שיש לכך קשר לעובדה שיותר ממחציתם עובדים בייצור, בבנייה ובהפעלת מכונות – תחומים שבכולם יש סיכון גבוה לאוטומציה. שיעור זה גבוה כמעט פי שניים משיעור הגברים היהודים שעובדים באותם תחומים.

are we prepared heb

מלבד בנייה וייצור, ענפים נוספים שנמצאים בסיכון גבוה לאוטומציה בישראל הם ענף ההובלות והאחסון וענף המזון והמלונאות. לעומת זאת, רמות סיכון נמוכות יותר נמצאו בענפים כגון אמנות, בידור ופנאי, מידע ותקשורת ובתחום החינוך.

רשימה מפורטת יותר של משלחי יד מגלה כי עבודות שדורשות אינטראקציה עם מכונות ועבודות בתחום הפקידות מאופיינות בסיכון גבוה לאוטומציה, ואילו עבודות שבהן נדרשת חשיבה יצירתית, יכולת שיפוט, יכולת לפתור בעיות מורכבות, אינטליגנציה חברתית והשכלה גבוהה מאופיינות ברמות סיכון נמוכות יותר.

אחד המאפיינים של עובדים במשרות בסיכון נמוך למחשוב היא נטייתם להשתמש יותר בסביבה ממוחשבת לעומת עובדים בסיכון גבוה – 86% מהמועסקים במשרות בסיכון נמוך משתמשים במחשב, לעומת 48% מהמועסקים במשרות בסיכון גבוה. קיים גם הבדל בשימוש במחשב בין קבוצות אוכלוסייה בישראל: חרדים וערבים אזרחי ישראל משתמשים במחשב בעבודתם פחות מאשר יהודים לא חרדים, ולכן חשוב מאוד לשפר ולהרחיב את מיומנויות השימוש במחשב בקרבן.

כבר היום אפשר לראות כיצד השפיעו מיומנויות אלו, הנחשבות חיוניות לשוק העבודה העתידי, על עובדים בזמן משבר הקורונה. בחודשים האחרונים נאלצו עובדים רבים להרחיב את עבודתם לסביבה ממוחשבת ולשנות את דרך העבודה המקובלת שלהם – למשל מעבר לפגישות וירטואליות, מכירות אונליין, ואפילו הוראה מקוונת. בד בבד, עסקים ועובדים חסרי יכולת להסתגל או כישורים מתאימים נותרו מאחור. לדוגמה, עסקים קמעוניים עם יכולות מכירה אונליין המשיכו לתפקד למרות המשבר, בזמן שעסקים ללא יכולות כאלה התקשו לשרוד.

נוכח כל האמור לעיל, ובייחוד בעקבות המשבר שהביא לפיטוריהם ולהוצאתם לחל"ת של רבבות עובדים, נראה שהממשלה צריכה להשקיע בתוכניות הכשרה לשיפור המיומנויות וההון האנושי – בעיקר בקרב עובדים בעלי מיומנויות נמוכות – כך שיתאימו לדרישותיו של שוק העבודה העתידי. השקעה כזאת יכולה לסלול את הדרך לצמיחה עתידית ולסייע למשק להתגבר על המכשולים שהציב בפניו משבר הקורונה.