הגורמים הקובעים את חלוקת התקציבים במערכת החינוך הישראלית
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

גם לאחר פיקוח על מאפייניו של בית הספר המחקר מראה כי קיים מדרג בהקצאת התקציבים לבתי ספר יסודיים המשתייכים לזרמי חינוך שונים: את התקציבים הגבוהים ביותר מקבלים בתי ספר בחינוך הממלכתי-דתי, אחריהם – בתי ספר בחינוך הממלכתי, ובמקום האחרון נמצאים בתי הספר בחינוך הערבי

תקציב משרד החינוך הוא השני בגודלו בין תקציביהם של משרדי הממשלה – התקציב לשנת 2019 עומד על כ-60 מיליארד שקלים. החלוקה של תקציב זה בין בתי הספר מתבססת בעיקרה על כללי תקצוב ברורים המתבטאים בנוסחאות ובהנחיות ברורות ומפורטות. ולא בכדי; ככל שנוסחאות התקצוב ברורות ומוגדרות יותר, כך העומדים בראש מערכת החינוך חופשיים פחות להעדיף מגזר מסוים. למרות זאת, מחקר שפרסם לאחרונה מרכז טאוב מראה כי בבתי ספר יסודיים רשמיים שיש בהם שש כיתות, א-ו (ללא בתי ספר חרדיים), ההקצאה לתלמיד ולכיתה מבטאת בחלקה לא רק שיקולים חינוכיים, אלא גם שיקולים חברתיים ואידיאולוגיים.

החלק הראשון והמרכזי בהקצאה הוא "התקן הבסיסי", שמבוסס בעיקרו על מספר הכיתות בבית הספר ולא על מספר התלמידים בכיתה. נוסחת התקן הבסיסי קובעת שכל כיתה מזכה את בית הספר במספר מסוים של שעות הוראה, שהן החלק העיקרי בתקציבו. לצורכי תקצוב, מספר התלמידים המינימלי בכיתה הוא 20, וכל תלמיד נוסף מזכה את בית הספר בתוספת תקציב כלשהי (כיתה שיש בה פחות מ-20 תלמידים מקבלת רק מחצית מהתקן הבסיסי).

מכאן שגידול במספר התלמידים בכיתה מעלה את התקן (ובפועל את  ההקצאה) לכיתה, אבל לא בהכרח את ההקצאה לתלמיד. למעשה, פירושו של גידול כזה הוא שההקצאה לתלמיד יורדת ככל שהכיתה גדולה יותר. התרשים להלן מדגים את המשמעות של שיטת תקצוב זו עבור תלמידים בכיתה ג'.
התקציב לכתה ולתלמיד

המספר המרבי של תלמידים הנחשבים "כיתה" לצורכי תקצוב שונה ממספר התלמידים בכיתה בפועל, והוא נקבע על סמך מדד הטיפוח של בית הספר (ככל שהמדד גבוה יותר כך הרקע החברתי-כלכלי של תלמידי בית הספר נמוך יותר): 32 תלמידים בכיתה בבתי ספר שתלמידיהם מרקע חברתי-כלכלי נמוך, ו-40 תלמידים בכיתה בבתי ספר שתלמידיהם מרקע חברתי-כלכלי גבוה. משמעות הדבר בפועל היא ששני בתי ספר שמספר התלמידים בהם זהה עשויים להיות מוגדרים כבעלי מספר שונה של כיתות לתקצוב – ותהיה לכך השפעה על תקציבם הכללי.

נוסף על התקן  הבסיסי, בתי הספר מקבלים גם סלים ייעודיים הניתנים לבתי ספר מתוך הכרה בצורכיהם המיוחדים או עקב הכללתם בפרויקטים מסוימים כמו תוכנית יום לימודים ארוך (הדורשת שעות הוראה נוספות בכל כיתה). סלים ייעודיים אחרים הם למשל "סל הטיפוח", שמטרתו להגדיל את המשאבים העומדים לרשות בתי הספר על מנת לשפר את ההישגים הלימודיים של תלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך; "סל השילוב", המיועד לעזור בשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות רגילות; "סל  הקליטה", שנועד לסייע בקליטתם של תלמידים שהם עולים חדשים או תושבים חוזרים; ו"סל שעות תפילה", המיועד לאפשר את קיומן של שעות תפילה בבתי ספר בפיקוח ממלכתי-דתי.

מכל האמור לעיל עולה בבירור כי ההקצאה הריאלית של בית הספר לכיתה ולתלמיד מושפעת ממשתנים שונים. עם אלו נמנים  מדד הטיפוח של בית הספר, גודל בית הספר, ההשתתפות בתוכנית יום לימודים ארוך וקיומן של כיתות חינוך מיוחד. על אלו נוספים הוותק החציוני של המורים ושיעור המורים בעלי תארים אקדמיים גבוהים.

חוקרי מרכז טאוב מצאו כי מרבית השונות מוסברת באמצעות גובה ההוצאה לתלמיד ולכיתה ומקורה בגורמים המוכתבים על ידי נוסחאות קבועות ומוגדרות שמקשות על בעלי עניין להעניק העדפות תקציביות לבתי ספר מסוג זה או אחר. נמצא כי מדד הטיפוח, גודל בית הספר והפעלת יום לימודים ארוך הם הגורמים המסבירים במידה הרבה ביותר את ההבדלים בתקציב לכיתה ולתלמיד בין המוסדות השונים. כפי שניתן לראות בתרשים להלן, סוג הפיקוח (כלומר האם בית הספר הוא ממלכתי או ממלכתי-דתי או אחר) הוא המשתנה בעל ההשפעה הקטנה ביותר מבין המשתנים שנבדקו.

 עם זאת, גם לאחר פיקוח על מאפייניו של בית הספר שצוינו עד כה המחקר מראה כי קיים מדרג בהקצאת התקציבים לבתי ספר יסודיים המשתייכים לזרמי חינוך שונים: את התקציבים הגבוהים ביותר מקבלים בתי ספר בחינוך הממלכתי-דתי, אחריהם – בתי ספר בחינוך הממלכתי, ובמקום האחרון נמצאים בתי הספר בחינוך הערבי.  ההקצאה הגבוהה יחסית לבתי ספר בחינוך הממלכתי-דתי נובעת מהקצבות לשעות תפילה, פיצול כיתות לבנים ולבנות ו"שעות רב", המיועדים לשמור על אופיו המיוחד של החינוך הממלכתי-דתי.
Hebrew graph resized