הנה ימים באים…

בסוף נובמבר השנה ובראשית דצמבר בשנה הבאה צפויות להתפרסם תוצאות המבחנים הבינלאומיים פיזה 2015 ו-טימס 2015. אני משער שברשות הארצית למדידה והערכה כבר עובדים על הדו"חות המנתחים  את הישגיהם של תלמידי ישראל במבחנים אלה.

 

בימים אלה הנבואה ניתנה לשוטים. יעידו על כך תוצאות הסקרים בארה"ב, באנגליה ובישראל. ובכל זאת אסתכן ואומר שאני מעריך את התוצאות של ישראל כלהלן:

  • עליה של מספר נקודות בציון הממוצע
  • צמצום של מספר נקודות בפער שבין התלמידים המבוססים לתלמידים החלשים.

 

אם לגבי התוצאות הכלליות הניחוש שלי מהוסס, הרי שלגבי התגובה הציבורית אין לי ספק. שוב יוכח שישראל נמצאת בתחתית סולם ההישגים הבינלאומי, ובין המדינות שבהם רמת הפערים היא גבוהה במיוחד, וכותרות העיתונים יהיו מלאות בזעקות שבר, חברי כנסת ידרשו מושבים מיוחדים של וועדת החינוך, ושר החינוך יבטיח שיפור (או שיפור נוסף) במבחנים העתידיים. אם התוצאות יהיו טובות מהמצופה זה יהיה כתוצאה מפעולות השר הנוכחי – למרות שהוא נכנס לתפקידו אחרי שהמבחנים כבר בוצעו (או כמה חודשים לפני כן מבלי יכולת להשפיע על התוצאות), ואם הן תהיינה גרועות זה יהיה באשמת השרים הקודמים.

 

מה שברצוני לומר במסמך קצר זה הוא שבין אם אני צודק בהערכותיי ובין אם לאו, ההתייחסות לפרסום התוצאות תחטא לעיקר. היא תתייחס ל"שורה התחתונה"  שהיא הפחות חשובה. השורה התחתונה היא פחות חשובה משום שבעיקרו של דבר מיקומנו בסולם ההישגים די משקף את התנאים בהן פועלת מערכת החינוך שלנו, ועצם מיקומנו אינו מעיד בהכרח על איכות מערכת החינוך שלנו, ובוודאי שאינו יכול לנבא באמינות את ביצועי כלכלתנו בעתיד, הרלבנטי לנבחנים בני ה-15, דהיינו בעוד 15-20 שנה.

 

לעומת זאת מה שניתן ללמוד מתוצאות המבחנים – וניתן ללמוד לא מעט – הם דברים הרבה יותר מורכבים, אך לא פחות חשובים ליישום מידי בתוך מערכת החינוך.

 

הייתי מציע על כן לכל מי שמתכוון להגיב באופן מיידי על הפרסום של התוצאות, קודם כל להתייחס בהשוואות רק למדינות אשר השתתפו לפחות בכל מבחני פיזה ובכל מבחני טימס החל במבחן השני (כי במבחן הראשון בתי הספר הישראלים שנכללו במבחן לא היו מדגם מייצג של מערכת החינוך בישראל). שנית הייתי מציע לא להקדיש תשומת לב רבה מדי לתוצאות של מדינות דרום מזרח אסיה שתרבותן ואורח חיי אוכלוסייתן זרות לנו לחלוטין.  מה שצריך לעניין אותנו במיוחד הוא:

  • האם הפערים בין בעלי ההישגים הגבוהים ביותר לבעלי ההישגים הנמוכים ביותר גדלו או ירדו ?
  • האם שיעור התלמידים באוכלוסיית התלמידים החזקים ביותר גדל או ירד?
  • האם שיעור התלמידים באוכלוסיית התלמידים החלשים ביותר גדל או ירד?
  • כיצד השתנו – אם השתנו – עמדות התלמידים ללימודים
  • האם עמדות אלה שונות מעמדות התלמידים במדינות ההשוואה
  • כיצד והאם השתנו תנאי הלמידה של התלמידים בישראל, ובהשוואה למדינות אחרות
  • האם תלמידי ישראל מאחרים יותר לשיעורים מתלמידי מדינות אחרות וכיצד הדברים השתנו על פני זמן
  • האם לתלמידים בעלי נתוני רקע חלשים בישראל יש היום יותר סיכויים להצליח מאשר בעבר, ומה סיכוייהם לעומת עמיתיהם במדינות אחרות.

 

שאלות אלה ועוד עשרות רבות של שאלות זה יכולות לקבל מענה מהתבוננות מעמיקה בנתוני המבחנים הבינלאומיים ויכולות להעניק לנו תובנות של ממש על מערכת החינוך שלנו בהשוואה לשנים קודמות, ובהשוואה למדינות אחרות, ועל כן הן רלבנטיות וחשובות.

 

אז אחרי שנתרשם מכל קריאות השבר, או תרועות השמחה, ניקח נשימה עמוקה ונתמקד במה שחשוב באמת.

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים