על ספריהם של יולי תמיר ושי פירון

התעשרנו. כל המתעניינים בחינוך, עובדי חינוך, חוקרי חינוך ובמיוחד החוקרים את נושא מדיניות החינוך יכולים עכשיו ליהנות מפרי עטם של שני שרי חינוך שכתבו את רשמיהם ומסקנותיהם מתקופת שירותם באחד התפקידים המאתגרים ביותר במדינה. שני הספרים, "מי מפחד משוויון" של יולי תמיר, ו"הכל חינוך" של שי פירון שהופיעו לאחרונה, מספקים לנו מבט מבפנים, מאד סובייקטיבי אך כנה, על התמודדותם עם שורה של אתגרים וכיצד הם רואים את הצלחתם (לרוב) וכישלונם (לפעמים) בהתמודדות זאת.

שני הספרים כתובים בסגנונות שונים התואמים ככל הנראה את מזגם, אופים והכשרתם של המחברים. למרות השוני בסגנונות שני הספרי קריאים מאד וכתובים בשפה רהוטה ובניסוחים נגישים ומובנים לכל. ספרה של יולי תמיר הוא יותר אנאליטי ו"אקדמי" אך אינו מאבד לרגע את הפן האישי, ואילו ספרו של שי פירון הוא יותר אישי ואנקדוטאלי אך מעלה ללא הרף את תובנותיו  הכלליות לגבי הסוגיות החינוכיות המרכזיות בהן הוא נוגע.

באופן אישי אהבתי את שני הספרים והזדהיתי עם רוח הדברים המפעמת בהם. אהבתי את האמונה היוקדת של שני המחברים בחשיבות החינוך, את ההערכה העמוקה למקצועיותם, מסירותם וחשיבותם של המורים, את הסתייגותם מהעובדה שאנשים שאינם אנשי חינוך מרשים לעצמם להשיא עצות ברוח מתנשאת. הסכמתי גם עם הביקורת הנוקבת על הראיה הפשטנית והפונקציונאלית של מערכת החינוך הרואה בה בעיקר  מכשיר להכנת התלמיד "לחיים האמיתיים" דהיינו להשתלבות בשוק העבודה, ולסלידתם מטירוף ההערכות והמדידה הבא לידי ביטוי ב"טבלאות ליגה" ומתן חשיבות עליונה להישגי התלמידים במבחנים הבינלאומיים.

אפשר לומר שאם הייתי קורא את הדברים לפני שכל אחד מהם מונה לשר חינוך הייתי תומך ללא היסוס במינויו. הבעיה שלי מתחילה כאשר אני קורא לא את מה שהכותבים חושבים ומאמינים אלא כאשר הם מנתחים את מה שהם עשו (או לא עשו).

לזכותה של יולי תמיר – ואיש לא יוכל לקחת זאת ממנה – היא העובדה שהיא הצליחה להפוך את ה"תפוח הלוהט" שירשה מלימור לבנת "דו"ח דוברת", לרפורמה חינוכית מרחיקת לכת, שאת פירותיה אנו מתחילים לראות היום: הגדלה מסיבית של תקציב החינוך, הגדלה של מספרי הפונים להוראה ואיכות הפונים, ועליה עקבית בהישגים הלימודיים. לצד החובה – על פי תפיסתי – יש לרשום את הנסיגה מתקצוב דיפרנציאלי והמרת שיטת התקצוב שהומלצה על ידי דו"ח שושני בשיטת תקצוב רגרסיבית שגובשה על ידי המדען הראשי סידני שטראוס. נקודה בעייתית אחרת, שוב על פי  תפיסתי, היא הוויתור שלה עד הדרישה לתוכנית ליבה בחינוך החרדי המתואר בפרק הדן ביכולת הפוליטית המוגבלת של השר  והצורך שלו לדעת מתי להתפשר הוא אחד המעניינים בספר. פרק מרתק אחר הוא זה הדן  על מה שנקרא בפיה  "אחריותיות ממארת". פרק זה – הכולל ביקורת חריפה על בית המשפט העליון – מתאפיין אולי בקריאה "תנו לעבוד ואל תפריעו בביקורת מוגזמת". מתי הביקורת היא מוגזמת ומתי היא לגיטימית ואפילו חיונית על כך אין בעצם תשובה.

הספר של שי פירון מתאר למעשה הרבה מאד שאיפות והתחלות, אך פחות הישגים של ממש. התשובה המתבקשת היא כמובן שלא ניתן לו הזמן להגשים את חזונו ורעיונותיו, ויש להודות שתשובה זאת  יש בה הרבה טעם. יחד עם זאת קשה שלא להבחין שהתפיסה שלו הייתה שמה שלא עושים בחודשים הראשונים  של הקדנציה קשה מאד יהיה לעשות בשלבים מאוחרים יותר. תפיסה זאת יצרה לעיתים קרובות "אווירת תזזית" במערכת, ותחושה (ייתכן אפילו תחושה מוטעית) שדברים נאמרים, ומה שיותר חשוב נעשים, ללא חשיבה מעמיקה, וללא בחינה של ההשלכות המערכתיות של  צעדים שונים. ניקח לדוגמא את ה"רפורמה בבחינות הבגרות", שכמעט לכל אחד ממרכיביה יש רציונל חינוכי הגיוני, אך הוא גם פוגע בשכבות התלמידים החלשות (ריכוז הבחינות בשנתיים, צמצום מספר השאלונים וכד'), ההכרזה על "למידה משמעותית" שבעצם שידרה שעד להכרזה עליה  לא למדו בבתי הספר באופן משמעותי, ההודעה על יישום  התקן הדיפרנציאלי לתלמיד בחינוך היסודי ובחטיבת הביניים, מהלך שבעצם רק הוחל בו בימים האחרונים של כהונתו כשר חינוך, ובקושי השיב לקדמותו את התקן הדיפרנציאלי כפי שגובש על ידי ועדת שושני בתקופת כהונתה של לימור לבנת. כל המהלכים הללו – מהלכים הנוגעים ללב ליבו של המעשה החינוכי – "הונחתו" על מערכת החינוך ללא דיון ציבורי מקדים ופתוח. במקרה של ההחלטה על התקצוב הדיפרנציאלי אפשר אפילו לומר תוך כדי הטלת איפול מלא על הדיונים לקראת הביצוע, פרקטיקה העומדת בסתירה להכרה בצורך לפעול בשקיפות על מנת לזכות באמון הציבור.

הערה מינורית באשר לעריכה, חסר לי מאד אינדכס טוב של נושאים ואישים, וגם ביבליוגרפיה מסודרת לא הייתה מזיקה.

למרות הסתייגויות אלה באשר לפועלם של שני הכותבים (ולא מעט אחרות), שני הספרים גם יחד ראויים מאד לקריאה, ומהווים תוספת חשובה לארון הספרים של אנשי חינוך. חבל

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים