תגובה למאמר של מר ציון שורק ב"הד החינוך"

בטאון הסתדרות "הד החינוך" פרסם בגיליונו האחרון מאמר אותו כתב ציון שורק מבכירי הסתדרות המורים – אדם אותו אני מכיר, מוקיר, וסבור שהוא חכם ובקיא במערכת החינוך. המאמר הוא תגובה לעבודה שפרסמתי בדו"ח האחרון של מרכז טאוב ושעסקה בשינויים שהתחוללו במערכת החינוך מאז פורסם דו"ח וועדת דברת.

מאמר של שורק מתחלק למעשה לשני חלקים. בחלקו הראשון הוא מבקר את העבודה שכתבתי, ואילו בחלקו השני הוא מבקר את וועדת דוברת, ומעלה על נס את תרומת המורים לשינוי (שאני מעריך שציון שורק, כמוני, סבור שהוא חיובי) שעוברת מערכת החינוך בשנים האחרונות.

המאמר איתו מתעמת מר ציון שורק ושפורסם בדו"ח השנתי של מרכז טאוב "דו"ח מצב המדינה 2016" מתייחס לשורה שלמה של התפתחויות שהתרחשו מאז שפורסמו המלצות וועדת דוברת. במאמר עצמו הקפדתי לא לייחס קשר של סיבה ותוצאה בין הדו"ח ופרסומו לבין מה שקרה אחריו. ובפתח הדברים כתבתי:

 "הממצאים שיתוארו בפרק מצביעים על דמיון, ולעתים כמעט זהות, בין ההמלצות ובין מה שהתרחש בפועל, גם אם בפער של שנים לא מעטות. אין בכך כדי להראות קשר סיבתי ישיר ומיידי בין עבודת הוועדה והמלצותיה ובין ההתפתחויות; אפשר לטעון שהדברים היו מתרחשים ממילא, או שלדוח ולהמלצותיו הייתה רק השפעה שולית." 

יחד עם זאת לא אכחיש שאני בהחלט סבור שלדו"ח הייתה השפעה רבה על התפתחות מערכת החינוך והוא רחוק מלהיות "מסמך בעייתי ונשכח" כפי שהגדיר אותו ציון שורק. האמת היא שכנראה גם ציון שורק בעצמו סבור כך, כי הוא כותב "אין מחלוקת באשר לתוכנית המגוונת שהציגה וועדת דוברת, למהלך המשמעותי שהיא התניעה ולהכשרת השטח להפעלת תוכניות התחדשות בחינוך." לאור קביעתו זאת קצת קשה להבין את טענתו שמדובר בדו"ח שולי ובלתי חשוב שמיותר להתייחס אליו, או בלשונו "מסמך בעייתי ונשכח".

ראוי אולי לציין כי המאמר אליו מתייחס שורק הוא בעצם מאמר שני שלי הדן בוועדת דוברת, קורותיה והשלכותיה. במאמר קודם, שגם הוא פורסם בדו"ח השנתי של מרכז טאוב ב-2012, השוויתי בין המלצות הוועדה לבין ההמלצות של ארגוני המורים ("הצעד הקובע" של הסתדרות המורים, ו"עוז לתמורה" של ארגון המורים. באותו המאמר הדגשתי את קווי הדמיון הרבים בין המסמכים, ועמדתי על כך שלהערכתי שתי הטעויות העיקריות של הוועדה – ובראש וראשונה של יו"ר הוועדה – היו ההחלטות שלא לשתף את ארגוני המורים כחברים מלאים בוועדה, והרצון שלא לחרוג במידה רבה ממסגרת התקציב הקיימת.

ולבסוף אני חייב לציין בבחינת גילוי נאות שהייתי שותף לעבודת הוועדה בשמשי כרכז הצוות לתקציבים ומשאבים שבראשותה של פרופ' רות קלינוב ז"ל, וצוות כוח האדם בהוראה בראשותו של מאיר שני יבל"א. בתוקף תפקידי עמדו לרשותי אז ועומדים לרשותי היום כל המסמכים והפרוטוקולים שעסקו בנושאי תקצוב ומבנה עבודת המורים. אי לכך כל שייאמר להלן מבוסס הן על ידע אישי והן על מסמכים המצויים בידי.

מר שורק טוען שמאמרי "מחמיץ כליל את מרכז הכובד שעוברת מערכת החינוך בשנים האחרונות". לא ברור לי מה בדיוק החמצתי. מאמרי נוגע בנקודות רבות ושונות, החל בתוספות האדירות לתקציב דרך השינוי העצום בשכר המורים יחסית לבעלי מקצועות אחרים, עבור בהקמת רשות המדידה הארצית והמכון להכשרת מנהלים, וכלה בהישגי התלמידים במיצ"ב בבחינות הבגרות ובמבחנים הבינלאומיים. כאמור לעיל לא קשרתי קשר סיבתי בין המלצות הוועדה להתפתחויות היותר מאוחרות וגם מר שורק מייחס להמלצות הוועדה חשיבות לא מעטה. אז על מה הוא מלין? עיינתי היטב בדבריו ובסופו של דבר הגעתי למסקנה כי טענתו העיקרית היא שלא ציינתי כי חלקים רבים מהצעדים שהוצעו על ידי הוועדה הוצעו קודם לכן על ידי ארגוני המורים. אך היות ומטרת המאמר לא הייתה להסביר את הסיבות לתהליכים שתוארו, כי אם רק למנות ולתאר אותם, איני רואה מקום וסיבה לתחושתו. ובכל זאת אם כבר נושא תרומתה של הסתדרות המורים לשינויים במערכת החינוך הועלה, ברצוני להתייחס ל"עובדות" שצויינו בדבריו של ציון שורק.

א. למיטב ידיעתי תוכנית אופק חדש, ומטבע הלשון "אופק חדש" לא עלו כלל לפני פרסום דו"ח דוברת. הסתדרות המורים פרסמה ב-2004 את תוכניתה "הצעד הקובע", שגובשה לאחר מינוי הוועדה, והגישה אותה כחומר רקע לדיוני הוועדה. ארגון המורים כן גיבש את תוכניתו "עוז לתמורה" קודם והיא אף נוסתה במספר בתי ספר, ואפילו הוערכה על ידי מכון סאלד. כאמור לעיל ציינתי עובדות אלה במאמר קודם הכולל לוח משווה של עיקרי ההמלצות של מסמכי ארגוני המורים והמלצות וועדת דוברת. וועדת דוברת מעולם לא התיימרה להיות "מקורית", וגם לא הסתירה את העובדה שארגוני המורים הגישו לה מסמכים ושחלקים ממסמכים אלה שמשו אותה בהמלצותיה. לאור האמור לעיל הרי שאם בקרדיטים מדובר הרי שחלקו של ארגון המורים גדול יותר בהעלאת הרעיונות ואילו חלקה של הסתדרות המורים חשוב יותר בהיותה זאת שהגיעה להסכם עם משרד החינוך על מימוש הרעיונות (שבסך הכל היו די דומים בשני המסמכים). יחד עם זאת לדעתי, ללא המלצות וועדת דוברת להמלצות הארגונים היה סיכוי קלוש להתממש – אך זאת כמובן דעתי האישית ואין לי כל דרך להוכיח אותה.

ב. מר שורק קובע שתוכניות ארגוני המורים הן התוכניות היחידות שמומשו במלואן בעוד ש"תכנית דברת מעולם לא מומשה וחגיגות הבר מצווה הן לילד שלא נולד" . אני יכול לומר רק שנכון שחלקים נרחבים מהמלצות וועדות דוברת לא מומשו, והדבר גם צוין במאמר כאשר כתבתי:

"לא כל המלצות הוועדה יושמו – כמה המלצות מרכזיות נדחו בשל שיקולים של מערכת החינוך והמערכת הפוליטית, וחלקן פשוט לא יצאו אל הפועל."

אך גם חלקים נרחבים מהמלצות "הצעד הקובע" עדיין רחוקים ממימוש. אין בכך בכדי להפחית מערכם של מסמכים אלה. זה דרכן של תוכניות כוללניות ורחבות היקף. חלקן מתממשות במלואן, אחרות מתממשות בקצתן, כמה לא מתממשות מיד אך משמשות קרקע פוריה להמשך, וחלקן יורד לתהום הנשייה. הסיבות לגורל ההמלצות הן שונות ולא תמיד קשורות לאיכותן, נכונותן וחשיבותן

ג. "אופק חדש" גם לא יושם בכל מערכת החינוך כפי שקובע שורק. הוא יושם רק באותם החלקים בהם המורים הם חברי הסתדרות המורים. הוא לא יושם בחטיבות העליונות, הוא לא יושם בחטיבות הביניים בהן המורים הם חברי ארגון המורים והוא לא יושם בחינוך החרדי, ובמוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים, והוא לא יושם לגבי אלפי מורי קבלן.

ד. ציון שורק מדבר על כך שהשינוי המהותי ביותר הוא שילוב ההוראה הפרטנית. ברצוני להזכיר לו שבמסמך הצעד הקובע נושא ההוראה הפרטנית הוא שולי בהחלט. בעמ'62 נאמר כך:

  • "המשרה תעמוד על 36 שעות
  • שעות ההוראה בפועל יהיו עד 24 שעות כיתתיות בשבוע – בחינוך היסודי , ועוד 21 שעות כיתתיות בחטיבות העליונות
  • השעות שבין 36 שעות המשרה לבין שעות ההוראה בפועל יתוכננו אישית לכל מורה ויתחלקו לשניים: עבודות מינהל בית ספריות….מילוי תפקיד במסלול קידום בית ספרי…

בטכסט הכתוב אין אף מילה על שעות פרטניות שהן לדבריו של ציון שורק השינוי המשמעותי ביותר. בהמשך יש שרטוט ובו מצוין ששעות ההוראה "יכללו הוראה יחידנית, פרטנית או בקבוצות". כלומר שעות אלה יהיו חלק משעות ההוראה בהתאם לתכנון אישי בין המורה לבין ….? לעומת זאת נושא השעות הפרטניות היה מרכזי בכל תפיסת עבודת המורה של וועדת דוברת, ומאוחר יותר הפכו לאבן יסוד מאוחר יותר בהסכם אופק חדש.

ה. ציון שורק מעלה שוב את טענת הסרק של המורים כאילו וועדת דוברת התבססה בתחשיביה התקציביים על פיטורי 20 אלף מורים. אני מאתגר אותו להצביע על מקום אחד בדו"ח שמעלה דרישה זאת. בהיותי רכז שני הצוותים שעסקו בנושא ברצוני להבהיר חד משמעית, בדיוני הצוותים המקצועיים בהחלט עלה הנושא של צמצום מספר המורים. הצמצום היה צריך לנבוע משינוי מבנה המשרה (הגדלת היקף שעות ההוראה). אולם צמצום זה לא התבסס על פיטורים מסיביים של מורים (המילה פיטורין מופיעה בדו"ח פעמיים פעם בהקשר של ההסדרים הפרופסיונאליים הקשורים לנוהל הפסקת עבודתו של המורה, ופעם נוספת בהקשר לתקציבי מעבר הנדרשים למספר מוגבל של מורים שיפוטרו). כל התחשיבים בדבר הקטנת מספר המורים התבססו על פרישה טבעית ומדורגת ו/או פרישה מרצון של מורים שהסדרי העבודה החדשים לא יהיו לרצונם.

ו. די משעשע לקרוא את דבריו הנלהבים של שורק על כך ש"אופק חדש" דגל בשימור חטיבות הביניים אחרי שהסתדרות המורים הייתה זאת שבעבר התנגדה להן עקרונית. גם המאבק המתמשך בין הסתדרות המורים לארגון המורים על החלת הסכמי העבודה החדשים בחטיבות הביניים אינו נסוב סביב יתרונות או מחדלי חטיבות הביניים כי אם סביב ההשתייכות הארגונית של מורי חטיבות הביניים.

לציון שורק גם טענות וקביעות רבות באשר להבדלים בין העקרונות והגישה שהנחו את המלצות וועדת דוברת לבין עמדות ועקרונות הסתדרות המורים כפי שם באו לידי בדיונים על ההסכם הקיבוצי "אופק חדש". זהו ויכוח ישן שראוי לעסוק בו, אך לא כאן ועכשין.

ולבסוף יורשה לי להעיר שלא ברורה לי הכותרת של המאמר של שורק " ניצחון המורים (הסתדרות המורים) על המנהלים (וועדת דוברת)". האם המנהלים אינם חברי הסתדרות המורים? האם המנהלים, ברובם הגדול, אינם מורים גם היום? האם המורים נלחמים במנהלים? והאם כל המלצות וועדת דוברת היו מנוגדות לעמדות הסתדרות המורים, והרי הראיתי כבר שרוב המלצות הוועדה – בכל הנוגע למבנה משרת המורה ושכרו – היו דומות עד מאד לעמדות הסתדרות המורים?

 

בחזרה אל הבלוג

הירשמו לרשימת התפוצה שלנו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים