שוויון ורב תרבותיות בחינוך הציבורי – מחשבות על ההווה והצעות לעתיד
מחבר: נחום בלס ויוסי שביט מחקרי מדיניות

מאמר הדעה מצביע על הצורך בחשיבה מחודשת על האידיאולוגיה שבבסיס החינוך הציבורי. במסגרת החשיבה החדשה יש להדגיש את השוויון כיעד מנחה למערכת החינוך – אך לא לקדש את האחידות בה, אם זו תביא לפגיעה בזכותה של כל קהילה לחנך על פי תפיסת עולמה

אף שעשר השנים האחרונות היו טובות יחסית למערכת החינוך, התחושה הרווחת היא שהחינוך, ובמיוחד החינוך הציבורי, מצוי במשבר עמוק. מערכת החינוך בישראל היא ציבורית ברובה, ומתבססת על חוק לימוד חובה חינם שחוקק מיד עם קום המדינה ועבר שינויים ותוספות מאז, ועל חוק החינוך הממלכתי (1953). שני החוקים אמורים להבטיח חינוך שוויוני המתוקצב ומפוקח על ידי המדינה ומעניק בסיס משותף של ידע וערכים לכל ילדי ישראל. חינוך זה אמור ללמד תכנים שנקבעו ואושרו על ידי משרד החינוך, ובד בבד להעניק לקהילות השונות – דתיות, לאומיות ותרבותיות-אידאולוגיות – את האפשרות לשמור על ייחודן ולחזקו.