האם התעסוקה בקרב נשים תתאושש ממשבר הקורונה?
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

התפרצות הקורונה בישראל והסגרים שהוטלו בעקבותיה גרמו לפיטוריהם של עובדים רבים או להוצאתם לחופשה ללא תשלום, אך המחיר ששילמו הנשים כבד במיוחד: אף שנשים הן כמעט 50% מהעובדים במשק, 56% מהתביעות לדמי אבטלה בימי המשבר הראשונים, בין 1 במרץ 2020 ל-10 במאי 2020, הוגשו בידי נשים. אמנם רבות מאותן נשים חזרו לשוק העבודה לאחר הסגר הראשון, אך בסגר השני והשלישי המגמות היו דומות. ההתקדמות שהושגה לפני המגפה במצבן של נשים בשוק העבודה – הגידול בשיעורי התעסוקה שלהן ובשכרן – עלולה להיפגע מכך.

ערב משבר הקורונה היה שיעור התעסוקה בקרב נשים בישראל גבוה מהממוצע בקרב מקבילותיהן ב-OECD, בה בעת שיעורי פריון הילודה שלהן גבוהים יותר מהממוצע ב-OECD. ב-30 השנים האחרונות עלה שיעור התעסוקה הממוצע בקרב הנשים בישראל ב-20 נקודות אחוז וכיום הוא עומד על 75%, לעומת ממוצע ה-OECD העומד על 66%, והתעסוקה בקרב נשים גדלה מהר יותר בישראל מאשר ב-OECD. כמו כן הפער המגדרי בשכר השעתי בישראל הצטמצם מעט, מ-17.3% בשנת 2008 ל-15.8% בשנת 2017.

אולם מאז פרוץ משבר הקורונה, כפי שראינו גם במדינות רבות אחרות, המגפה מאיימת לפגוע בהתקדמות שהשיגו הנשים בשוק העבודה בישראל בעשורים האחרונים. כאמור, יותר נשים מגברים פוטרו או הוצאו לחל"ת בזמן הסגר הראשון, ומה שמדאיג עוד יותר הוא ששיעור הנשים בקרב המובטלים הלך וגדל במעט בסגר השני והשלישי לעומת הראשון.
HE Unemployment graph

אחת הסיבות לכך שנשים הושפעו יותר מהמשבר היא ששיעור הנשים המועסקות בענפי המשק העיקריים שנפגעו מהמשבר, כמו תיירות והמסחר הקמעוני, גבוה במיוחד. עם זאת, מנתוני הסגר הראשון עולה כי למעשה בכמעט כל הענפים הנשים נפגעו יותר מהגברים: ב-18 מתוך 19 ענפי המשק בישראל, שיעור הנשים מתוך אלו שהגישו תביעות לדמי אבטלה היה גבוה יותר משיעורן בקרב העובדים בענף. לדוגמה, בענף הבריאות, 83% מהתביעות לדמי אבטלה הוגשו על ידי נשים, אף ששיעור התעסוקה שלהן בענף עומד על 76%; ובתחום המידע והתקשורת 54% מהתביעות הוגשו על ידי נשים, בעוד שיעור התעסוקה שלהן בתחום זה עומד על 41% בלבד.

ייתכן שיותר נשים איבדו את מקום עבודתן בזמן המשבר בהשוואה לגברים כיוון שהן נוטות לעבוד פחות שעות, מועסקות יותר במשרות זמניות ובתפקידים זוטרים יותר, שכרן נמוך יותר וקשה להן יותר לצבור ותק בגלל חופשות הלידה.

נוסף על כך, כיוון שבתי הספר וגני הילדים נסגרו בזמן המשבר ההורים נאלצו להשקיע זמן רב יותר בטיפול בילדים בהשוואה לימי שגרה. במשקי בית שבהם שני בני הזוג עובדים, נשים עבדו 23 שעות בשבוע בממוצע לפני המשבר, לעומת 36 שעות בקרב גברים. כיוון שהנשים כבר נטו לעבוד פחות שעות, השתכרו פחות ונטלו על עצמן חלק גדול יותר בטיפול בילדים ובבית לפני המשבר, ייתכן שמשפחות רבות בחרו "להקריב" את עבודתה של האישה כדי לטפל בילדים בתקופה זו.

גם בקרב הנשים שהמשיכו לעבוד המצב רחוק מלהניח את הדעת. בסקר שערך מרכז טאוב בזמן הסגר השני במסגרת היוזמה לחקר ההתפתחות ואי השוויון בגיל הרך, 60% מהאימהות דיווחו כי הן מותשות, כמחציתן אמרו שהן לחוצות וכחמישית חשו עצב או ייאוש מדי יום או כמעט מדי יום בשבוע שקדם למילוי הסקר. משיבות רבות דיווחו גם על קשיי שינה ואובדן תיאבון. אחת מכל ארבע נשים דיווחה שאין לה שום עזרה בזמן הסגר בטיפול בילד הצעיר ביותר שמעל גיל שנה (גם לא מבן הזוג), ו-40% מהנשים דיווחו על התגברות הדאגות הכלכליות והתעסוקתיות מאז פרוץ המשבר.

לאתגרים הניצבים בפנינו כעת יכולות להיות גם השלכות ארוכות טווח. היציאה משוק העבודה עקב המשבר עלולה להשפיע על שכרן העתידי של הנשים, משום שבדרך כלל אחרי תקופה של מיתון דרושות למובטלים שנים כדי לחזור לרמות השכר שהשתכרו לפניו. כמו כן, לאובדן השכר יש משמעויות רחבות יותר שיבואו לידי ביטוי בהשפעה על החיסכון לפנסיה של הנשים. לבסוף, למרות ההצלחה של מבצע החיסונים בישראל, הפגיעה בתעסוקת הנשים צפויה להימשך עוד זמן מה, בין השאר משום שכל עוד לא יחוסנו ילדים, הסיכוי לפתיחה רציפה של מסגרות החינוך נמוך.

עם זאת, משבר הקורונה יצר גם הזדמנויות שעשויות לסייע לנשים עובדות בעתיד. ראשית יש סימנים שגברים הגדילו את מספר השעות שהם מקדישים לטיפול בילדים בתקופה זו, וחלקם אף היו המטפלים העיקריים בילדים. בנוסף, המשבר הרחיב את אפשרויות העבודה מהבית – מגמה הצפויה להימשך גם לאחר המשבר. אמנם במצב הנוכחי רבים מתקשים למצוא איזון בין העבודה והחיים האישיים, אך היכולת להמשיך לעבוד מהבית לאחר שיסתיים המשבר יכולה לסייע הן לנשים והן לגברים להגיע לאיזון טוב יותר בהמשך.