הודעה לעיתונות: הנשירה בחטיבה העליונה

באמברגו עד יום ד' (25.9) בשעה 6:00

לחצו כאן למחקר המלא 

עם פתיחת שנת הלימודים, מרכז טאוב מוציא מחקר חדש על שיעורי הנשירה בקרב תלמידי תיכון, שערכו גיא ינאי, הדס פוקס ונחום בלס. הממצאים מראים כי ממדי הנשירה צומצמו במידה ניכרת, והדבר בולט דווקא בקרב האוכלוסיות החלשות יותר. עם זאת מהמחקר עולה כי למרות מגמת השיפור בקרב כל הקבוצות והמגדרים, הנשירה עדיין גבוהה יותר בקרב אוכלוסיות חלשות כמו עולים ותלמידים מרקע חברתי-כלכלי נמוך.

מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו גיא ינאי, הדס פוקס ונחום בלס, שבדק את תופעת הנשירה בין כיתה י' לכיתה י"ב, מראה ששיעור הנושרים ירד מכמעט 10% בשנתון 2003 לפחות מ-8% ב-2017. ללא בתי ספר חרדיים, אשר חלק גדול מהבנים הלומדים בהם עוברים לישיבות שאינן בפיקוח משרד החינוך, שיעור הירידה גדול אף יותר, מכ-9% לכמעט 5.5%. הנשירה בקרב בנות חרדיות נמוכה, בדומה לשאר הבנות במגזר היהודי.

הירידה בשיעור הנשירה מהחינוך העיוני – שבו שיעור הנשירה היה נמוך יותר מלכתחילה – הייתה קטנה יחסית, בעוד שבחינוך הטכנולוגי הייתה ירידה משמעותית: מ-9.5% ב-2003 לכ-5.5% ב-2017 – כמעט מחצית בתוך עשור. מאז אמצע העשור הנוכחי שיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי כמעט זהה לזה שבחינוך העיוני. המשמעות היא כי שלא כבעבר, החינוך הטכנולוגי מעניק לתלמידיו סיכויי ניעות חברתית דומים לאלה שמעניק החינוך העיוני.

עם זאת ניכרים הבדלים בשיעורי הנשירה בין המסלולים השונים בתוך החינוך הטכנולוגי: במסלול הגבוה ירדה הנשירה מכמעט 4.5% בשיא (ב-2006) ל-1.5% בלבד ב-2017 – שיעור נשירה נמוך מזה שבחינוך העיוני. במסלול הבינוני ירד שיעור הנשירה מ-11% ל-7%. ואולם הירידה הגדולה ביותר בנקודות אחוז חלה דווקא בקרב תלמידי המסלול הטכנולוגי הנמוך, שמתמודד עם האתגר של שמירת התלמידים במערכת – מ-28% ל-19%.
שיעורי הנשירה בחינוך הטכנולוגי ובחינוך העיוני

שיעור הערבים הנושרים בחינוך העיוני כפול משיעור היהודים

במגזר הערבי ניכרת ירידה בשיעור הנשירה מיותר מ-15% לכ-8%, ובולטת במיוחד האוכלוסייה הדרוזית, ששיעורי הנשירה בקרבה מתקרבים לאלה של יהודים לא-חרדים. עם זאת, שיעור הנשירה בקרב תלמידים ערבים בחינוך העיוני כפול מהשיעור בקרב יהודים. בהתחשב בשיעורי הנשירה הגבוהים בקרב תלמידים ערבים בחינוך העיוני, מפתיע לגלות ששיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי הערבי דווקא נמוך מזה שבחינוך העברי. בהיבט המגדרי, שיעור הנשירה של בנים ערבים גבוה יותר מפי שלושה מזה של בנות ערביות.
שיעורי נשירה לפי מגזר

הירידה בשיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי בולטת בחברה הערבית בעיקר בקרב תלמידי המסלול הטכנולוגי הגבוה (1% בלבד נושרים) עם שיעור נשירה נמוך מאשר בחינוך היהודי, ועם גידול של יותר מ-40% בשיעור הלומדים בו. בדיקה מעמיקה מגלה כי הגורם המשמעותי ביותר לירידה בנשירה בחינוך הערבי אינו מסלול הלימודים, כי אם דווקא הרקע המשפחתי של התלמידים (תלמידים רבים מרקע חברתי-כלכלי חזק יותר במגזר הערבי פונים לחינוך הטכנולוגי הגבוה).

בבדיקה לפי מגדר מצאו חוקרי מרכז טאוב כי שיעור הנושרים בקרב בנים ירד בין 2003 ל-2017 מכ-11% לכ-7%, ובקרב בנות מכ-6% לכ-3.5% – ירידה של כ-40% בשני המגדרים. בהשוואה בין-מגזרית, שיעור הנשירה של ערביות עמד ב-2017 על כמעט 5% לעומת כ-3% בקרב יהודיות, ואילו בקרב בנים הפער גדול יותר: כ-11.5% בקרב ערבים לעומת כ-5% בקרב יהודים.

בבדיקה לפי מחוזות גיאוגרפיים מצאו החוקרים כי בחינוך העברי אין הבדלים מהותיים בין מחוזות, ובחינוך הערבי יש הבדלים גדולים. עם זאת, לאחר פיקוח על משתני רקע חברתיים-כלכליים נמצא כי המחוז הגיאוגרפי אינו מהווה גורם משמעותי לנשירה. יוצא דופן בהקשר זה הוא מחוז תל אביב של מערכת החינוך הערבית, שבו שיעור הנשירה גבוה משמעותית בהשוואה לשאר המחוזות.

בתי ספר בחינוך הערבי מצליחים למנוע נשירה יותר מבתי ספר בחינוך העברי

כצפוי, היקף הנשירה עולה ככל שמדד הטיפוח של בית הספר גבוה יותר – כלומר ככל שהוא משרת תלמידים מרמה חברתית-כלכלית נמוכה יותר – בשני המגזרים. חשוב להעיר כי מידת ההצלחה של בתי ספר ברמות טיפוח דומות בחינוך העברי והערבי להביא תלמידים לסיום כיתה י"ב איננה שווה, ויש יתרון בולט למגזר הערבי: בבתי הספר הערביים עם מדד הטיפוח הנמוך ביותר במערכת החינוך הערבי (כלומר שהרקע שלהם הוא החזק ביותר) שיעור הנשירה עומד על כ-2% בלבד, בעוד שבקרב בתי ספר עבריים בעלי מדד טיפוח דומה הוא עומד על 4.5%; ובבתי ספר עם מדד הטיפוח הגבוה ביותר במערכת החינוך העברי (כלומר עם הרקע החלש ביותר) שיעור הנשירה הוא 8.5%. בקרב תלמידים ערבים הלומדים בבתי ספר עם מדד טיפוח דומה עומדת הנשירה על 6% בלבד. שיפור זה בקרב האוכלוסייה הערבית מעיד על כוח החזקה גדול יותר של בתי הספר הערביים.

חוקרי מרכז טאוב מצאו כי בקרב עולים שיעור הנשירה גבוה למדי – מעל 9%, לעומת כ-3% בקרב ילידי הארץ, וגבוה במיוחד בקרב מי שעלו אחרי גיל 12 (כמעט 20%). בקרב מי שעלו בגיל צעיר שיעור הנשירה נמצא במגמת ירידה, מכמעט 10% לכ-6%. יצוין כי התופעה של נשירה מוגברת בקרב מהגרים שהגיעו לארץ היעד בגיל מאוחר אינה ייחודית לישראל ומוכרת גם ממדינות אחרות. ייתכן ששיעורי הנשירה הגבוהים של עולים שעלו אחרי גיל 12 מקורם בעזיבת הארץ או בבחירת מסלולי חינוך אחרים.

לסיכום אומרים החוקרים: "בשנים האחרונות ניכר שיפור בהיקפי הנשירה בחטיבה העליונה. הירידה המתמדת של הנשירה בחינוך הטכנולוגי עשויה להעיד שהחינוך שהוא מעניק לתלמידיו שווה ערך לחינוך העיוני מבחינת ההזדמנויות שהוא פותח ללימודים גבוהים ולהשתלבות בשוק העבודה. ראינו גם צמצום פערים בין יהודים וערבים, אולם תופעת הנשירה עודנה קיימת, ובעיקר בקרב האוכלוסיות החלשות ביותר". כדי להמשיך ולהוריד את שיעורי הנשירה החוקרים מציעים כמה אפשרויות, בהן פיתוח מסגרות חדשניות שיטפלו בנושרים באופן שונה מהמקובל בבתי הספר העל-יסודיים הרגילים ופיתוח מסגרות ייעודיות שיותאמו לעולים.

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, הוסיף: "למערכת החינוך יש היכולת לתת לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי שונה הזדמנות לרכוש כישורים נחוצים לשוק העבודה העתידי, ולחינוך הטכנולוגי יש חלק חשוב במאמץ הזה. יש לשים לב במיוחד לקבוצות אוכלוסייה שבהן שיעור הנשירה גבוה יחסית, במיוחד בקרב עולים".

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749