בעקבות מגפת הקורונה: ישראל בשנת 2021 ולאחריה
מחבר: חוקרי מרכז טאוב מחקרי מדיניות

חוקרי מרכז טאוב מיפו את האתגרים וההזדמנויות הצפויים בשנים הבאות בתחומי הכלכלה, שוק העבודה, הרווחה, החינוך, הדמוגרפיה והבריאות. להלן נושאים מרכזיים ושאלות חשובות לשנים הקרובות:

  • צמיחה כלכלית: נוכח גידול אוכלוסייה של 1.8%, התוצר לנפש קטן בשנת 2020 ב-4.3% וחזר לרמתו ב-2016. אם תהליך ההתחסנות המהיר יימשך, צפויה צמיחה של 6.3% בתוצר ב-2021 ו-5.8% ב-2022 – צמיחה שכמעט תסגור את הפער ותחזיר את התוצר לנפש כמעט לצפי ללא קורונה. תהליך התחסנות איטי יקטין את שיעור הצמיחה הצפוי בתוצר (3.5% ו-6%, בהתאמה).
  • הגירעון: בשנת 2020 גדלו הוצאות הממשלה ב-22.5% וההוצאה השנתית המצטברת הגיעה לכ-35% מהתמ"ג, בעוד הכנסותיה ירדו לכ-23%, פער שיצר גירעון של כמעט 12%. חשוב להחזיר את הגירעון חזרה לממדים של אמצע העשור; השאלה היא כיצד זה ייעשה. נראה שלא תהיה ברירה אלא להעלות מיסים, אך כדי להימנע מהגדלת אי השוויון בין קבוצות אוכלוסייה במדינה כדאי יהיה להימנע מהעלאת מיסים עקיפים, שהם רגרסיביים בעיקרם.
  • החוב הלאומי: בשנת 2020 גדל החוב הלאומי ל-72% מהתמ"ג והוא צפוי לגדול עוד. יחס זה מחזיר את ישראל יותר מעשור אחורה. כדי לשמור על דירוג האשראי של ישראל חשוב לנקוט צעדים שיקטינו את הגירעון ויעודדו את הצמיחה, ובכך להוביל להורדה הדרגתית ביחס חוב–תוצר.
  • המערכת הפיננסית: המערכת הפיננסית סייעה למשקי בית ולעסקים להתמודד עם המשבר באמצעות דחיית תשלומי הלוואות. צעדים אלו נועדו להיות זמניים, ואכן, עד סוף נובמבר 2020 הסתיימה תקופת הדחייה של כ-70% מן החובות שנדחו בקרב עסקים גדולים ובינוניים, כ-74% בקרב עסקים קטנים, וכ-64% בקרב עסקים זעירים. בקרב לקוחות פרטיים הסתיימה תקופת הדחייה של כ-52% מההלוואות שלא לדיור וכ-56% מההלוואות לדיור. נכון לסוף חודש נובמבר עמד סך כל החובות שנדחו על כ-161 מיליארד ש"ח, שהם 16% מסך האשראי. שיעור גבוה זה מחייב מעקב כדי לאמוד את הסיכון לחדלות פירעון ואת האיום על יציבות המערכת הפיננסית.
  • אבטלה: שיעור האבטלה – בהגדרה שהורחבה בעקבות המשבר – עמד על 16% בסוף 2020. אמנם האבטלה צפויה לרדת במידה ניכרת, אך היא עדיין תישאר גבוהה יחסית לרמה שהייתה בעשור האחרון וצפויה לעמוד על 5.4% ב-2022 בתרחיש האופטימי. חלק מהעובדים שבחל"ת יחזרו למקום עבודתם, חלק יעברו למקום עבודה חדש, חלק ימשיכו לחפש וחלק יתייאשו ויפרשו, ככל הנראה בעיקר מקרב האוכלוסיות החלשות יותר. השאלה הקריטית ביותר היא מה יהיה גודלה של הקבוצה האחרונה, אשר מערכת הרווחה תידרש לטפל בה.
  • חזרה לעבודה: האבטלה מרוכזת בעיקר בקרב בעלי שכר נמוך, צעירים ובעלי השכלה נמוכה, ובענפים כמו שירותי מזון ותיירות. מסתמן שקבוצות אלו הן גם הקבוצות שיתקשו לחזור לשוק העבודה, ככל הנראה בשל חוסר התאמה בין כישורי העובדים לדרישות המעסיקים. בנוסף, היעדרות ממושכת משוק העבודה משפיעה על כישורי העובדים ומפחיתה את שכרם עם חזרתם לעבודה. על כן, אי השוויון שהצטמצם בשנים האחרונות עשוי לגדול שוב אם האוכלוסיות החלשות לא יצליחו להיקלט חזרה בשוק העבודה.
  • הכשרות: תוכניות תעסוקתיות נועדו לסייע ברכישת כלים להשתלבות בשוק העבודה. לשם כך הקצה משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים כ-375 מיליון ש"ח בשנה האחרונה, אולם עד כה נוצל רק חלק קטן מהם, ורק לאחרונה הורחבה פעילות המשרד בתחום. יכולה להיות לכך השפעה מכרעת על רמת העוני ואי השוויון ועל שיפור יכולתן של אוכלוסיות חלשות לשפר את מעמדן. השאלה היא באיזו מידה יצליחו להכשיר עובדים לשוק העבודה המתקדם, ומה תהיה מידת האפקטיביות של ההכשרות הללו, בהינתן הקושי להתאים את התוכניות לצורכיהן של אוכלוסיות מגוונות.
  • הקושי לשוב לשוק העבודה: באיזו מידה תצליח מערכת הביטחון הסוציאלי לאזן בין עידוד מובטלים להשתלב מחדש בשוק העבודה מצד אחד והבטחת רמת חיים סבירה למי שעדיין לא הצליח להשתלב בו מצד שני? יש לשים לב שמענק העבודה עודנו נמוך ושיעור המיצוי שלו עומד על 70% בלבד, ובנוסף, עצם קיומו של מענק עבודה טומן בחובו גם סיכון להתרחבות תופעת ה"עבודה בשחור".
  • השפעות העבודה מרחוק: מגמת העבודה מהבית נמשכה גם בתקופות שבין הסגרים ועתידה להימשך גם אחרי המגפה, והיא עשויה להשפיע על הביקוש לשטחי משרדים ועל מחירי השכירות. השפעה אפשרית נוספת היא על דפוסי המגורים – ייתכן מַעֲבר של תושבים מהמרכז אל הצפון והדרום ואל מחוץ לערים הגדולות, ליישובים עם רמת חיים גבוהה ומחירים נמוכים יותר. אם מגמת המעבר הזאת תהיה משמעותית, היא עשויה להשפיע על מחירי הדירות במרכז ובפריפריה. מכירות הנדל"ן בדרום הארץ ברבעון השלישי של 2020 היו גבוהות ב-31% מאותה תקופה ב-2018, ובשאר הארץ (חוץ מירושלים, שבה הייתה עלייה של 2%) היו המכירות נמוכות יותר. גם מחירי הדירות הושפעו בהתאם. לתנועה כזאת מהמרכז לפריפריה צפויות להיות השפעות נוספות כמו עלייה בשיעור האוכלוסייה המשכילה יותר בקהילות מרוחקות מהמרכז והשפעה חיובית על איכות בתי הספר באזורים אלו.
  • העמקת העוני ואי השוויון: מערכת הרווחה הצליחה לספק רשת ביטחון לאזרחים רבים ולצמצם את תחולת העוני בכמחצית ב-2020. אולם לקראת סיום המשבר יש סכנה שהמערכת תחזור למצב שקדם לו ואף לקיצוץ בתקציבים שהיו לפניו, והדבר יביא להעמקת המצוקה בקרב מי שחיים בעוני וזקוקים לסיוע. רבים מן הסובלים ממצוקה לא יוכלו לחזור לשוק העבודה (מפאת גיל או מוגבלות כלשהי למשל). יתר על כן, תום תקופת הזכאות לדמי אבטלה יאלץ רבים להישען על הבטחת הכנסה, שהיא נמוכה מאוד. כל אלה, לצד החזרת תוכנית ביטוח האבטלה למאפייניה הקודמים, עשויים לייצר שכבה גדולה של עניים חדשים.
  • מיסוד ההוראה מרחוק: ההוראה המקוונת תהפוך לחלק בלתי נפרד ממערכת החינוך ותשפיע עליה במידה רבה. יש לבחון אילו תחומים מתאים ללמד מרחוק ומה חשוב שיועבר במרחב הפיזי של בית הספר; להכשיר את המורים לשימוש בטכנולוגיות חדשות ובשיטות לימוד מתקדמות ולהטמיע את ההוראה מרחוק כחלק מעבודתם; ולצמצם פערי תשתית בין בתי ספר ובין תלמידים. המעבר להוראה מרחוק השפיע גם על הלימודים באקדמיה – יש קורסים רבים שניתן להמשיך ללמוד מרחוק וסביר שהמוסדות ישלבו את הפרקטיקה הזאת כחלק מתוכנית הלימודים גם בהמשך. שינוי זה ישפיע לטובה על סטודנטים מהפריפריה ומאוכלוסיות חלשות ואף יתרום להגברת המוביליות החברתית ולצמצום אי השוויון, אך הוא עשוי גם לחזק את האוניברסיטאות על חשבון המכללות.
  • הקטנת כיתות ותקצוב דיפרנציאלי: המשבר חשף את הפערים הקיימים במערכת החינוך. מערכת החינוך סיפקה פתרונות כמו חלוקת מחשבים לחלק מהאוכלוסיות והורדת מספר התלמידים בכיתה. השאלה היא אם יצליחו לשמר את הכיתות הקטנות לנוכח החשש שההקצאה המיוחדת שאפשרה זאת לא תימשך לאחר המשבר. על מנת לשמור על ההישג הזה יהיה צורך להפעיל תקצוב דיפרנציאלי בכל המערכת מגיל הגן ועד סוף החטיבה העליונה, כך שהתקציב לתלמיד מרקע חברתי-כלכלי חלש יהיה גדול משמעותית מהתקציב לתלמיד מרקע חזק. יש גם מקום לשקול צמצום או ביטול של בחינות הבגרות ומעבר לחמישה ימי לימודים בשבוע.
  • האוטונומיה של הרשויות המקומיות ובתי הספר: ההצלחה של הרשויות המקומיות, מנהלי בתי הספר והמורים להפעיל את בתי הספר בתנאים של חוסר ודאות קיצונית הדגישה את התועלת שניתן להפיק מהגדרה מחודשת של חלוקת התפקידים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. את קביעת המדיניות, הפיקוח, הבקרה, ההדרכה והסיוע כדאי להשאיר בידי משרד החינוך, ולתת למנהלים ולראשי הרשויות המקומיות לנהל ולהתאים את כללי משרד החינוך לתנאים המקומיים. יהיה צורך לקבוע כלים ואולי רמות שונות של אוטונומיה לרשויות שונות כדי להפעיל את מערכות החינוך בתחומן וכדי להבטיח שרמת השוויון החינוכי והחברתי בין הרשויות לא תיפגע.
  • ההשפעה על הגיל הרך: חוסר היציבות ואובדן ימי הלימוד עלול להוביל לפיגור התפתחותי של ממש בקרב ילדי הגיל הרך. יתר על כן, בעוד ילדים למשפחות מרקע חברתי-כלכלי חזק זכו ככל הנראה לתכנים מעשירים בביתם בזמן הסגרים, סביר שילדים מרקע חלש לא זכו לכך. ניתן להסיק מכך שהשהות הממושכת בבית יצרה פיגור גדול יותר בקרב ילדי השכבות החלשות והעמיקה את הפערים הקיימים. בסקר מיוחד שערך מרכז טאוב בסגר השני דיווחו כ-70% מההורים שילדיהם משתמשים הרבה יותר במסכים, מה שעלול להחמיר תופעות כמו השמנה, הפרעות שינה ובעיות קשב ולהוביל לפגיעה בהתפתחות השפתית ובהישגים הלימודיים. השאלה היא מה היקפה של הפגיעה והאם וכיצד יצליחו לצמצם אותה. כדי לצמצם את הנזקים בטווח הארוך והקצר ניתן לנקוט מספר צעדים: תמיכה וסיוע להורים, הסברה על שימוש נכון במסכים, עידוד הורים לבלות עם ילדיהם בצורה שתתרום להתפתחות הקוגניטיבית שלהם, עידוד צוותי הוראה ליצור קשר עם ההורים ולהדריך אותם, הוספת שעות חינוך בגיל הרך בשנים הקרובות, שיפור איכות המסגרות, והכנת בתי הספר היסודיים כך שיוכלו להשלים את שלבי ההתפתחות של שנתוני הקורונה כשיגיעו אליהם.
  • שינויים בשירותי הבריאות: כדי להתמודד עם משבר הקורונה נוספו משאבים רבים למערכת הבריאות, אך לא ברור באיזו מידה ימשיכו להקצות את המשאבים האלה לאחר המגפה. במהלך המשבר הלכה והתחזקה הדעה שכדאי שישראל תשקיע יותר בהרחבת השירותים בקהילה, ולא בהכרח בבתי החולים. אכן, הטיפול בקהילה בהובלת קופות החולים, שהופקדו על מבצעי הבדיקות והחיסונים, התגלה כהצלחה גדולה. בנוסף הנהיגו הקופות גם אספקת שירותי בריאות מרחוק באמצעות ייעוץ טלפוני של צוות רפואי. אם השימוש ברפואה מרחוק יימשך גם בחלוף המשבר, תהיה לכך השפעה חשובה על זמני ההמתנה ועל איכות השירות. הרחבה של שירותי הרפואה מרחוק, הטיפול בקהילה ואשפוזי הבית תעזור להתגבר על כמה חסרונות נוכחיים במערכת.
  • השפעות הקורונה על הבריאות: הקורונה השפיעה על בריאות הציבור במגוון תחומים, ובראשם בריאות הנפש. תוצאות סקר של משרד הבריאות מצביעות על עלייה ניכרת במספר הפניות לטיפול נפשי (עלייה של 20% בסגר השני בהשוואה לאותה תקופה בשנת 2019). הבעיות הנפשיות יימשכו גם אחרי שהמגפה תחלוף, והצורך בשירותי בריאות הנפש הציבוריים ילך ויגדל. בה בעת זמני ההמתנה, שהיו ארוכים מאוד עוד לפני תחילת המגפה, יתארכו עוד יותר. כדי לקצר אותם יש להגדיל את המשאבים בתחום מבחינת כוח אדם, העלאות שכר, תמריצים ללימודי פסיכיאטריה והגברת המודעות לפתרונות מיידיים קיימים כמו קווי תמיכה טלפוניים. בנוסף, לרתיעת הציבור מפנייה לקבלת טיפול בימים של סגרים ושיעורי הדבקה גבוהים הייתה השפעה על מספר הבדיקות האבחנתיות של מחלות קשות, ולכך יהיו השפעות ארוכות טווח, כולל תחלואה קשה יותר עקב אבחון מאוחר ורשימות המתנה ארוכות בגלל הפערים שנוצרו בתקופות שבהן פחות אנשים נבדקו לצורך אבחון מחלות שגרתיות.
  • תוחלת החיים: השפעתה הישירה של הקורונה על הדמוגרפיה בישראל מועטה, והשיעור הכללי של גידול האוכלוסייה ככל הנראה כמעט לא ייפגע. המגפה בכללותה גרמה לירידה של 2.4 חודשים בתוחלת החיים בלבד בשנת 2020. למרות התמותה העודפת שנצפתה כבר בתחילת 2021, אפשר לצפות שבסוף השנה הנוכחית נראה עלייה בתוחלת החיים, ואולי אף עלייה גדולה מהצפוי.
  • גידול בהגירה לישראל: מאז 2008 ההגירה לישראל הולכת וגדלה, ומאז 2002 מספר העוזבים את ישראל הולך ויורד. האוכלוסייה בישראל גדלה משנת 2002 ב-36%. נוכח הגידול במספר תיקי ההגירה סביר שמספר העולים יגדל בשנים הקרובות, כמו גם מספרם של החוזרים לישראל, אם כי לא ברור בכמה. גידול זה נובע משלושה גורמים: פגיעתה הקשה של הקורונה במדינות שבהן חיות קהילות יהודיות גדולות והעובדה שבישראל יש מבצע חיסונים מצליח; עליית הימין הקיצוני והשמאל הפרוגרסיבי במדינות זרות, שהגבירה את האנטישמיות; והנזקים הכלכליים שחוללה המגפה, שהביאו רבים מיהודי התפוצות להבנה שכבר אין סיבה להישאר במקום.
  • השפעת הקורונה על פריון הילודה: יש הטוענים שצפוי בייבי-בום בישראל – אם בגלל המניעה לעבוד או לטייל בזמן הקורונה, השהייה בבית, או הרצון של צעירים "לחגוג את החיים". אחרים חושבים שהמשבר יביא דווקא לירידה בילודה – בשל חוסר ביטחון כלכלי, שינויים תרבותיים, עליית הלגיטימיות של אל-הורות והמחיר האקולוגי של הבאת ילדים לעולם. ייתכן שנראה שינויים בהתפלגות הילודה של האוכלוסיות השונות: בקהילה הערבית, החרדית והדתית אין כמעט ילודה מחוץ לנישואים, ולכן הירידה במספר הזוגות הנישאים בתקופת המשבר עשויה להשפיע על הילודה בקרבם בשנה הקרובה ואולי גם על מספר הלידות לאורך החיים. גם הפגיעה הכלכלית עשויה להוביל לירידה בשיעור הילודה, אולם בקרב החרדים, שאצלם הילודה מושפעת פחות מלחצים כלכליים, ייתכן שלא נצפה בשינוי של ממש ממקור זה. ההשפעה הכוללת על הילודה עדיין אינה ידועה.