מערכת הבריאות: מגמות כלליות בצרכים ובמימון
מחבר: דב צ’רניחובסקי מחקרי מדיניות

מאז יישום חוק ביטוח בריאות ממלכתי יש מגמת שיפור מתמיד ברמת הרפואה הממוצעת העומדת לרשות התושב בישראל . אולם השיפור נמוך – בסדר גודל של כשני שלישים – מזה אשר מתבקש מהעלייה הכללית ברמת החיים באותה תקופה. היינו, מערכת הבריאות בישראל נהנית באופן חלקי בלבד מפירות הצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי.

מערכת הבריאות הישראלית היא רבת הישגים, לפחות במבחן תרומתה היחסית לתוחלת החיים בישראל ולתמותת תינוקות. בשנת 2014 עמדה תוחלת החיים בישראל על 84.1 שנים בקרב נשים ועל 80.3 שנים בקרב גברים. נתון זה הוא מהגבוהים בעולם: גברים מדורגים במקום השלישי, ונשים במקום ה-1.11 תמותת התינוקות בישראל היא מהנמוכות בעולם ועומדת על 3.1 ל-1,000 לידות חי (נתוני 2014), ויש בכך תרומה מרכזית לתוחלת החיים הגבוהה.

אין ספק שחלקו של המימון הציבורי במערכת הבריאות, שמוצא ביטוי בכיסוי הביטוחי האוניברסלי ובאיכותו, היה מהתורמים העיקריים להישגים אלו. אולם הכיסוי ואיכותו עומדים בסימן שחיקה מתמשכת, אשר מוצאת ביטוי בירידה בחלקו של המימון הציבורי וכן בירידה במשאבים הריאליים העומדים לרשות המערכת – וזאת נוכח גידול חד בצרכים. יחסית למדינות מפותחות, בישראל שיעור נמוך של בני 65 ומעלה באוכלוסייה: 10.56 אחוז (ב-2013) לעומת 15.94 אחוז במדינות המפותחות ב-,OECD )OECD 2016 אולם קצב הגידול של אוכלוסייה זו גבוה בהשוואה לכל מדינה מפותחת אחרת