הרכב האוכלוסייה הייחודי בישראל – השלכות ואסטרטגיה לעתיד

סיכום כנס המדיניות השנתי הבין-לאומי של מרכז טאוב

תאריך: 01.01.1970

Slide1
תאריך: 19.10.2020

לביוגרפיות של דוברי הכנס לחצו פה

לצפייה בסרטוני הכנס ביוטיוב לחצו פה

כנס המדיניות הבין-לאומי השנתי ע"ש הרברט מ' סינגר של מרכז טאוב, שנערך השנה בפעם העשירית, עסק בנושא "הרכב האוכלוסייה הייחודי בישראל – השלכות ואסטרטגיה לעתיד". הצמיחה המהירה של האוכלוסייה הכוללת בישראל, הפריון הגבוה וההזדקנות המהירה של האוכלוסייה במדינה הופכים את ישראל לחריגה בהשוואה למדינות המפותחות האחרות. מהן ההשלכות של שיעור הפריון הגבוה על מערכת החינוך בטווח הקצר והבינוני? מהו התכנון הדרוש כדי להתמודד עם זרם גדול של צעירים הנכנסים למוסדות להשכלה גבוהה ולשוק העבודה? באיזו מידה מערכת הבריאות שלנו ערוכה להתמודד עם הגידול באוכלוסיית האזרחים הוותיקים? הכנס התייחס לשאלות אלו ועוד.

הכנס החל בדברי פתיחה קצרים מאת הלן אבלס, יו"ר הדירקטוריון של מרכז טאוב, ג'יי סנדק, נשיא קרן הרברט נל סינגר, וסוזי פת-בנבנישתי, מנכ"לית המרכז. מייד אחר כך החלו הרצאותיהם של שני המרצים האורחים שלנו, פרופ' הרב סמית ופרופ' רון לי, ודיון בהנחיית מנהל מחקר במרכז טאוב, פרופ׳ אלכס וינרב.

פרופ' הרב סמית מאוניברסיטת פנסיבלניה הרצה על השינוי שחל בשנים האחרונות במבנה הגילים במדינות רבות ובאוכלוסיית העולם בכללותה והתמקד בהשלכותיו של שינוי זה על האוכלוסיות המזדקנות (לחצו למצגת באנגלית). "אם יש מסר אחד שאני רוצה שתיקחו איתכם ממה שאני מתכוון לדבר עליו היום, הוא שכל מה שאנחנו מדברים עליו הוא חדש. העולם מתקדם למקומות שמעולם לא היינו בהם", אמר פרופ' סמית. הוא ציין במיוחד את מספרן ההולך וגדל של חברות שיש בהן "תנועה כלפי מעלה" של משאבים אל אוכלוסיית האזרחים הוותיקים. יש לכך השלכות עצומות על המדיניות ועל מאבקים בין-דוריים סביב תעדוף המדיניות. בהקשר זה הדגיש פרופ' סמית את מצבה הייחודי של ישראל: "מבנה האוכלוסייה שלכם צעיר יחסית למדינה מפותחת".

ההרצאה הבאה הייתה של פרופ' רון לי מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שדיבר על פרויקט החשבונות הלאומיים להעברות בין-דוריות (NTA) ועל שינוי התפלגות הגילים באוכלוסייה בישראל ובמדינות אחרות בעלות הכנסה גבוהה (לחצו למצגת באנגלית). פרופ' לי דן באופן שבו ההכנסה מחולקת מחדש על פני גילים וזמן באמצעות הון, העברות והלוואות. הוא הוסיף והסביר כי ניתן לבצע כל חלוקה מחדש שכזו במשפחה, בשוק או במגזר הציבורי, וכי החשבונות הלאומיים להעברות בין-דוריות מנסים להעריך את כל תנועות המשאבים בחייו של אדם באמצעות המנגנונים והמוסדות השונים. חשבונות העברה לאומיים מביאים בחשבון את יחסי התלות וגורמים כגון הכנסה מעבודה, צריכה והכנסה מנכסים לפי גיל. "ההשלכות הכלכליות של ההזדקנות תלויות מאוד במצב הספציפי של כל מדינה… אלה הדברים שחשבונות ההעברה הלאומיים מודדים ושיסייעו לנו להבחין במה שתהיה המשמעות של הזדקנות האוכלוסייה במדינות שונות", אמר פרופ' לי.

המושב השני כלל שלושה פאנלים שהתמקדו בהשפעה של המגמות הדמוגרפיות בישראל על תחומים שונים של תכנון מדיניות אסטרטגי: חינוך, כלכלה ובריאות.

בפאנל הראשון, בהנחייתו של ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב נחום בלס, שמענו את דבריהם של מוטי טאובין, ראש אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון במשרד החינוך, ושל פרופ' יפה זילברשץ, ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה.

מוטי טאובין דן באופן שבו מערכת החינוך בישראל נותנת דגש רב יותר להקניית ידע וערכים לעומת מדינות אחרות, שבהן מערכת החינוך משקיעה יותר בהקניית מיומנויות להשתלבות בשוק העבודה. הוא גם ציין 13 מיומנויות בסיסיות – קוגניטיביות, אישיות, בין-אישיות וגופניות – שמשרד החינוך קבע שכל תלמיד בישראל מצופה לרכוש לפני סיום לימודיו. "אנחנו מבקשים לעשות סטנדרטיזציה בציפיות מהתלמידים", אמר טאובין. "כלומר לא שכל תלמיד יהיה דומה לחברו בכך שהם יגיעו לאותו ציון במתמטיקה. לא. בסטנדרטיזציה בציפיות הכוונה שכל תלמיד יצטרך לפתח אזורים דומים של מיומנויות… ואנחנו נגדיר איזשהו רף שאליו צריך כל תלמיד להגיע כדי לאפשר לעצמו הצלחה ומוביליות חברתית בעולם של השנים הבאות ובשוק התעסוקה״.

הרצאתה של פרופ' יפה זילברשץ עסקה במגמות בהשכלה הגבוהה בישראל בשנים האחרונות ובמבט לעתיד (לחצו למצגת). שיעור הסטודנטים עלה במידה ניכרת בעשורים האחרונים, ופרופ' זילברשץ מייחסת את העלייה, לפחות חלקית, לגידול במספר המכללות בישראל. היא הדגישה כי לא רק מספר הסטודנטים, אשר עלה משמעותית השנה בעקבות משבר הקורונה, הוא שחשוב, אלא גם ההרכב שלהם: "זה לא רק כמה לומדים, זה מי לומדים. ומאוד מאוד חשוב לנו… שחלקם של הלומדים יעמוד ביחס דומה לחלקם באוכלוסייה". היא המשיכה והסבירה כי ההישג הגדול ביותר בהקשר זה הוא בקרב האוכלוסייה הערבית, המהווה 21% מהאוכלוסייה הכוללת. היעד היה שהסטודנטים הערבים יהוו 17% מאוכלוסיית הסטודנטים עד שנת 2022, ושיעורם הגיע ל-17.2% כבר בשנת 2020. שיעור הסטודנטים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל גם הוא בעשור האחרון, אך הוא עדיין נמוך מ-6%, היעד שנקבע לשנת 2022.

נשיא מרכז טאוב פרופ' אבי וייס הנחה את הפאנל השני, שעסק בתכנון אסטרטגי כלכלי, והשתתפו בו פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל ועינב אהרוני-יונס, מנכ"לית ג'וינט-תבת.

פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי דן בשינויים הדמוגרפיים בישראל מן ההיבט הכלכלי (לחצו למצגת באנגלית). כל התחזיות הדמוגרפיות מראות כי באוכלוסיית ישראל, ועל כן בשוק העבודה, תחול עלייה גדולה בשני מגזרים: ערבים וחרדים – אוכלוסיות ששיעורי העוני בהן גבוהים בשל הישגים לימודיים נמוכים והשתתפות נמוכה בשוק העבודה. "במדינות אחרות האתגר הוא הזדקנות האוכלוסייה", הוא אמר. "בישראל לא זאת הבעיה. הזדקנות האוכלוסייה אמנם משפיעה קצת אבל האתגר האמיתי הוא איך אנחנו הופכים את הצעירים שלנו, שזה בעיקר שתי הקבוצות האלה, לקבוצות שתורמות לפריון ולצמיחה". יש כמובן סוגיות כלכליות נוספות, כגון שיפור המוסדות והקטנת הקושי לעשות עסקים, אך פרופ' סטרבצ'ינסקי הדגיש כי החינוך הוא מרכיב קריטי וכי הממשלה צריכה לשים אותו בראש סדר העדיפויות שלה בשנים הקרובות.

עינב אהרוני-יונס עסקה בשלוש קבוצות חשובות שיש לשפר את שילובן בשוק העבודה בישראל: אוכלוסיות מוחלשות כגון חרדים וערבים, האוכלוסייה הבוגרת, הכוללת בני 45 ומעלה, והאוכלוסייה הצעירה, שיש לחזק בה את ההכשרה המקצועית. כפי שהסבירה אהרוני-יונס, משבר הקורונה סיבך את המצב עוד יותר, שכן ישראלים רבים איבדו את מקום עבודתם ואת פרנסתם בתקופה זו. עם זאת היא הדגישה כי ניתן לשפר את שוק העבודה בישראל באמצעות ניצול טוב יותר של טכנולוגיה ונתוני עתֵק (big data), וכן על ידי יצירת שותפויות בין הממשלה, מוסדות אקדמיים, מעסיקים, וגופי השמה: "יש איזשהי חלוקה בעולם, לאו דווקא בישראל, שהממשלה לוקחת חלק מאוד פעיל ואחריות על ה'פייפ ליין' – מגן הילדים, דרך בית הספר היסודי, חטיבות הביניים, תיכון, צבא, אקדמיה – אבל ברגע שבן אדם מוצא עבודה, בעצם האחריות עוברת למעסיק. ואני חושבת…שצריך בעצם ליצור חוזה חדש בין הממשלה למגזר העסקי ולייצר מודלים חדשים שמאפשרים… לכולם לעבוד למען התוצאה החברתית הרצויה".

הפאנל האחרון התמקד בתחום הבריאות והונחה בידי ראש תוכנית מדיניות הבריאות במרכז טאוב, פרופ' דב צ'רניחובסקי (לחצו למצגת). בפאנל השתתפו פרופ' יצחק בריק מהחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, פרופ' בשארה בשאראת, יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית, ורייצ'ל ברנר שלם, סגנית סמנכ״ל תכנון אסטרטגי וכלכלי במשרד הבריאות.

פרופ' יצחק בריק הסביר כי ההזדקנות היא למעשה הישג עצום של האנושות המאפשר לאנשים לחיות זמן רב יותר. כ-80% מהאוכלוסייה המזדקנת בישראל הם אנשים עצמאיים ובריאים יחסית, והם תורמים לצריכה. רבים מהם ממשיכים לעבוד מעבר לגיל הפרישה, ורבים שואבים משמעות אישית רבה מעשייה פרודוקטיבית ומעניינת בתקופה זו בחייהם. "נשאלת השאלה מה בעצם צריכה להיות המדיניות של הממשלה לגבי האוכלוסייה הזאת?", אמר בריק. "אני אומר שהמדיניות הזאת צריכה להיות מאוד פשוטה. היא צריכה להיות מדיניות מאפשרת, מדיניות שמסירה חסמים, ומדיניות שמבוססת על כבוד וקיום בכבוד של האוכלוסייה הזאת״. על כן, המטרה העיקרית שלנו צריכה להיות סגירת הפער בין תוחלת החיים הכוללת והצפי לשנות חיים בבריאות טובה.

פרופ' בשארה בשאראת דן באתגרי הבריאות הספציפיים לחברה הערבית, שבה האוכלוסייה מזדקנת בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייה היהודית, ועל חשיבותם של מנהיגות ושל חינוך לבריאות. "יש שתי בעיות בריאות עיקריות באוכלוסייה הערבית – הסוכרת והעישון – שמתעצמות עוד יותר בגיל מבוגר", הוא הסביר. סוכרת עשויה גם להיות הבסיס לכמה מחלות אחרות. בשאראת דן בשיעורי התמותה הגבוהים מסוכרת בישראל בהשוואה למדינות אחרות ב-OECD, בעיקר באוכלוסייה הערבית, ובחשיבות שבהגברת האמצעים המניעתיים בקבוצת אוכלוסייה זו, כגון שיפור החינוך לתזונה נכונה והגדלת מספר רופאי המשפחה בקהילה.

רייצ'ל ברנר שלם דיברה על ההשלכות של העלייה בצריכת שירותי הבריאות בקרב האזרחים הוותיקים בישראל (לחצו למצגת בעברית). לדבריה, "בני 65+ מהווים 12% מהאוכלוסייה וצורכים 37% משירותי הבריאות, וכמובן שהעלות הזאת תגדל בצורה דרמטית כאשר מספרם של בני 65+ באוכלוסייה יעלה משמעותית, כפי שצופות התחזיות. מבחינתנו העובדה הזאת יוצרת שתי סוגיות שצריך להתמודד איתן: אחת, שיפור משמעותי בשירות שאנחנו נותנים לקשישים, והשנייה, שיפור השירות – או לפחות אי-הידרדרות השירות – שאנחנו נותנים לכל השאר". אילו צעדים ניתן לנקוט כדי להגשים את היעד הזה? לדברי ברנר שלם, צעדים כמו הרחבת הצוותים הרפואיים הגריאטריים והפליאטיביים, שיפור הטיפול בקהילה ובבית, מתן סיוע ממשלתי למטפלים העיקריים וייעול מערכת הבריאות, יסייעו למדינה להיערך לשינויים הדמוגרפיים הצפויים.