סיכויים וסיכונים במערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה: מבט-על
מחבר: נחום בלס מחקרי מדיניות

מערכת החינוך בישראל, כמו במדינות אחרות, נמצאת כרגע במשבר. הסגרים המוטלים במטרה לעצור את התפשטות המגפה הובילו את רוב מדינות העולם, ובהן ישראל, לסגור את בתי הספר ולהגביר את השימוש בהוראה מרחוק. מלבד טיפול מיידי בסוגיות הקשורות להפעלת מערכת החינוך במהלך הסגרים וביניהם חשוב לייחד תשומת לב להשלכות העתידיות של המשבר.

תלמידים

סגירת בתי הספר והמעבר ללמידה מרחוק פגעו מאוד בחוויית הלמידה של התלמידים.

  • תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חזק יכולים להסתגל ללמידה מרחוק, שכן יש להם די מחשבים בבית, חיבור אינטרנט מהיר וסביבת לימוד שקטה.
  • לאוכלוסיות חלשות יש גישה מצומצמת יותר לתשתיות הנחוצות, ויכולתם של הורים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך לסייע לילדיהם אף היא מוגבלת יותר.
  • במגזר הערבי ל-23% מכלל התלמידים אין גישה למחשב או לאינטרנט, לעומת 41% מכלל החרדים ו-2% בלבד מכלל היהודים הלא-חרדים.
  • הלמידה המקוונת אינה יכולה לשמש תחליף למסגרות החינוך המסורתיות עבור ילדים בגיל הרך, תלמידים עם צרכים מיוחדים ונוער בסיכון.
  • הנזקים הכרוכים בסגירת בתי הספר אינם מסתכמים בפגיעה בהישגים הלימודיים; נזקים בולטים נוספים הם הגברת הסיכון לאלימות, צמצום מערך הטיפול המסייע, צמצום הקשרים החברתיים וביטול מפעל ההזנה.

מורים

מנקודת מבטם של המורים, ההוראה מרחוק יכולה להביא לידי העצמה ואוטונומיה, כפי שעולה מסקר המורים שערכו מרכז טאוב והסתדרות המורים לאחר הסגר הראשון.

  • רוב המשיבים (65%) סברו שההוראה מרחוק מעצימה את יכולותיהם המקצועיות ו-43% הרגישו שהיא מגבירה את העצמאות שלהם.
    • כ-48% מהמשיבים הערבים סברו שהם מכירים טוב יותר את התלמידים ובני משפחתם בעקבות המעבר להוראה מרחוק, ו-25% הסכימו לכך במידה מועטה. במגזר היהודי המספרים היו כ-42% וכ-23%, בהתאמה.
    • 60% מהמשיבים העידו שתלמידיהם התקשו לשמור על רמה גבוהה של מוטיבציה ועניין.הגברת המאמצים לצמצום הפערים הלימודיים: יש להקצות משאבים לשיפור התשתית הטכנולוגית ולספק לכל תלמיד מחשב ואינטרנט מהיר; יש להקים מרכזי למידה אזוריים; יש להגדיל את התקנים לקציני הביקור הסדיר כדי למנוע נשירה; יש לתת קדימות לסיוע לתלמידים חלשים.
      • שינוי בחינות הבגרות מן היסוד: ייתכן שהגיעה העת להחליף את בחינות הבגרות בתעודת סיום בית ספר, להעמיק את הלמידה, להגדיל את האוטונומיה של צוות ההוראה ולשדרג את שיטות ההוראה ותוכני הלמידה כך שיתאימו לצורכי המאה העשרים ואחת.
      • הקמת מועצה לאומית לחינוך: גוף עצמאי שיערוך בחינה ביקורתית של המטרות, העקרונות והכללים המנחים את מערכת החינוך, יעקוב אחר המגמות, ויגבש הצעות ותוכניות עבודה. רצוי שגוף כזה יפעל במשרד ראש הממשלה.כ-66% מהמשיבים היהודים וכ-56% מהמשיבים הערבים דיווחו שעמיתים סייעו להם במידה רבה או בינונית. לעומת זאת, רק כ-21% מהמשיבים היהודים וכ-25% מהמשיבים הערבים דיווחו שהסתייעו בדרך דומה במשרד החינוך.
        חינוך 2

        בית הספר העתידי

        מערכת החינוך הפורמלית תצטרך לפעול בעתיד בדרך אחרת ולשלב לימוד בבית הספר ומחוץ לו. לשימוש בלמידה מרחוק יש כמה יתרונות פוטנציאליים:

        • חיזוק הפונקציה החברתית – הוראה מרחוק מספקת פתרון לרכישת ידע וכישורים אקדמיים, אך בתי הספר יכולים למלא תפקיד חשוב יותר כמקום למפגשים בין-אישיים ולרכישת כישורים חברתיים ורגשיים.
        • שמירה על לכידות חברתית – תפקיד בית הספר כמקום מפגש בין ילדים מרקע חברתי-כלכלי מגוון יתחזק ככל שההוראה מרחוק תתרחב ותדגיש את הפערים המעמדיים בין התלמידים.
        • יהיה צורך בשיתוף פעולה עם מסגרות בלתי פורמליות – השינוי בדרך פעולתו של בית הספר עלול לפגוע בפעילותם של מוסדות לא פורמליים כמו תנועות נוער.
        • קשר עם ההורים – הורים יהיו שותפים פעילים של המורים בתהליך הלמידה של ילדיהם.
        • שותפויות עם גופים חיצוניים למערכת החינוך – גופים ציבוריים, מלכ"רים וחברות עסקיות סייעו למערכת החינוך לעבור במהירות להוראה מרחוק וימשיכו לעשות כן.

        משרד החינוך

        הכישלון העיקרי של משרד החינוך היה אי-הכנה של המערכת לפעילות ממושכת בעיתות משבר. כדי להכין את המערכת למצב של סגר נוסף – מלא או חלקי – דרושים כמה צעדים, בהם:

        • השגת הסכמה עם ארגוני המורים בנוגע להיקף ההוראה מרחוק מתוך כלל שעות העבודה של המורים.
        • הזזת מועדי החופשות בקיץ ובמהלך השנה למועדים שבהם נכפה על המערכת לסגור את בתי הספר, אם באופן מלא ואם באופן חלקי.
        • הכנת עתודה תקציבית להפעלת תוכניות דוגמת "בית הספר של החופש הגדול" וקייטנות, תוך שמירה על ההנחיות.
        • שקיפות בקבלת ההחלטות ושיתוף אנשי חינוך בתהליכים.

        הזדמנות לשינוי ארוך טווח

        לצד הקשיים שהתעוררו במערכת החינוך יצר המשבר גם הזדמנות חד-פעמית לשינוי דרמטי במערכת. להלן כמה מן הצעדים שאפשר לנקוט בנקודת זמן ייחודית זו:

        • הגברת המאמצים לצמצום הפערים הלימודיים: יש להקצות משאבים לשיפור התשתית הטכנולוגית ולספק לכל תלמיד מחשב ואינטרנט מהיר; יש להקים מרכזי למידה אזוריים; יש להגדיל את התקנים לקציני הביקור הסדיר כדי למנוע נשירה; יש לתת קדימות לסיוע לתלמידים חלשים.
        • שינוי בחינות הבגרות מן היסוד: ייתכן שהגיעה העת להחליף את בחינות הבגרות בתעודת סיום בית ספר, להעמיק את הלמידה, להגדיל את האוטונומיה של צוות ההוראה ולשדרג את שיטות ההוראה ותוכני הלמידה כך שיתאימו לצורכי המאה העשרים ואחת.
        • הקמת מועצה לאומית לחינוך: גוף עצמאי שיערוך בחינה ביקורתית של המטרות, העקרונות והכללים המנחים את מערכת החינוך, יעקוב אחר המגמות, ויגבש הצעות ותוכניות עבודה. רצוי שגוף כזה יפעל במשרד ראש הממשלה.