תמונת מצב המדינה 2020

באמברגו עד 20.5 (יום ד') בשעה 6:00

לקריאת החוברת המלאה באתר לחצו כאן

"תמונת מצב המדינה 2020" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מתפרסמת היום, ומציגה נתונים עדכניים על החברה והכלכלה בישראל, בעיצומה של שנה מאתגרת שתוצאותיה הסופיות עדיין אינן ידועות ועוד נחווה אותן בהמשך.

הממצאים בחוברת, שהופקה בתמיכתה הנדיבה של קרן קורת, משרטטים תמונת מצב מורכבת של החברה הישראלית, הכוללת את מצבה של ישראל לפני פרוץ משבר הקורונה ואת השפעותיו הצפויות בתחומי הבריאות, הכלכלה, הרווחה, שוק העבודה והחינוך.

את החוברת כתב פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

בריאות

התפרצות מגפת הקורונה חושפת את החולשות והחוזקות של מערכת הבריאות בשעת משבר, והיא מאפשרת לנו לזהות את השינויים הנחוצים כדי שתתנהל כראוי בימים כתיקונם ובעיתות משבר. אף שמבנה הגילים הצעיר ומצב הבריאות הטוב יחסית של האוכלוסייה בישראל סייעו בהתמודדות עם המגפה, חולשותיה של מערכת הבריאות – מחסור בתקציבים, בתשתיות ובכוח אדם – היוו מכשול במאבק. יש לתכנן מדיניות גם מעבר להתמודדות עם הנגיף, ולפעול לצמצום התמותה ההיקפית שעלולה להתפתח עקב דחיית טיפולים רגילים.

  • נגיף הקורונה מסכן יותר מבוגרים, והאוכלוסייה בישראל צעירה יחסית – רק 25% מעל גיל 50 ו-35% מתחת לגיל 20. גם הנדבקים בישראל צעירים יחסית; כך למשל, 36% מהנדבקים הם צעירים עד גיל 30, לעומת 5% באיטליה. צירוף זה מביא לשיעור תמותה נמוך מאוד לנפש מנגיף הקורונה – 2.9 ל-100,000 נפש עד ה-12 במאי – כ-5% מהשיעור בספרד, פחות מ-10% באיטליה ובצרפת, ופחות מ-20% מהשיעור בארה"ב.
  • כדי לבדוק את התפשטות הנגיף בישראל, המתאפיינת באוכלוסייה מגוונת, בדק מרכז טאוב את שיעורי ההדבקה המאומתים באזורים יהודיים לעומת אזורים שאינם יהודיים, ומצא כי שיעורי ההדבקה היו גבוהים יותר באזורים יהודיים. נכון ל-12 במאי, 22% מההדבקות המאומתות בישראל היו ביישובים חרדיים ו-26% בערים עם ריכוז גדול של חרדים (ירושלים, בית שמש וצפת). יתר על כן, 55% מהעלייה בשיעור הארצי של מקרי ההדבקה המאומתים בין 31 במרץ ל-12 במאי הייתה בקרב שתי קבוצות אלו (חרדים ואוכלוסייה בעלת שיעור חרדים גבוה), המהווים רק 19% מכלל האוכלוסייה. היישובים הערביים והבדואיים תרמו במהלך תקופה זו לעלייה של 8.5% בשיעור הארצי של מקרי הדבקה, אף שהם מהווים 13% מהאוכלוסייה.
    Health HE

  • מערכת הבריאות נכנסה למשבר הקורונה במצב פגיע, עם הוצאה ציבורית על בריאות נמוכה יחסית לממוצע ב-OECD ובמדינות עם מערכת בריאות דומה (כ-7.4% מהתמ"ג לעומת 8.9% ו-11% בהתאמה), ועל כן יש סיכון ממשי לנזק היקפי משמעותי מהמגפה.
  • מערכת האשפוז הכללי במצב חמור אף יותר, עם מספר מיטות אשפוז כללי נמוך לאלף נפש (2.2 לעומת 3.6 ב-OECD ו-4.1 במדינות הדומות – גרמניה, בלגיה, הולנד, צרפת ושווייץ).
  • שיעור תפוסת המיטות בישראל גבוה (94% לעומת 75% ב-OECD ובמדינות הדומות), ומשך האשפוז קצר יחסית (5.2 ימים לעומת 6.7 ב-OECD ו-6.2 במדינות הדומות). המשמעות היא שמערכת האשפוז עובדת במלוא הקיבולת עם יכולת מוגבלת להתמודד עם מצבי חירום גם בימים רגילים. את הצלחתה היחסית של ישראל "להשטיח את העקומה" ואת הפחתת העומס על בתי החולים ניתן לייחס חלקית למדיניות הריחוק החברתי.
  • הלחץ על מערכת האשפוז מוצא ביטוי גם בחדרי המיון: מספר הביקורים במיון בישראל גבוה יחסית למדינות אחרות, ושיעור הממתינים במיון מעל חמש שעות מתוך אלה שבסוף התאשפזו עלה ב-152% בין 2008 ל-2018. הדבר מעיד על עלייה בחומרת המקרים המגיעים למיון, על ירידה ביכולת חדרי המיון להיענות לפונים ועל וירידה ביכולתן של המחלקות לקלוט חולים.
  • הלחץ במערכת האשפוז ובחדרי המיון – נוסף על מספר מיטות נמוך באוכלוסייה – הוא תוצאה של עלות אשפוז נמוכה בשל שיטת מחירי אשפוז מעוותת (מנגנון ה"CAP" שקבעה המדינה, לפיה עלות אשפוז (בשוליים) בבית חולים כללי זולה יותר עבור קופות החולים מאשר טיפול בקהילה, לרבות בבתי אבות ובאשפוזי בית. הדבר מביא גם להחלשת הרפואה בקהילה, שעדיפה הן בהיבטים בריאותיים (כמו מניעת זיהומים) וחברתיים (שהייה במשפחה ובקהילה), והן בהיבטים של עלויות.
  • רמת מחירי הרפואה בישראל גבוהה ב-53% מרמתם הממוצעת ב-OECD וב-26% מרמתם הממוצעת במדינות עם מערכת בריאות דומה.

מאקרו-כלכלה

כלכלת ישראל הייתה חזקה לפני משבר הקורונה, אך לא כפי שניתן היה לצפות – התמ"ג צמח בקצב סביר, אך שיעור הצמיחה נמצא בירידה זה עשור, וכשמביאים בחשבון את הגידול באוכלוסייה, התמ"ג לנפש צמח פחות מהממוצע במדינות ה-OECD. רמת המחירים ירדה אך היא עדיין גבוהה, אי השוויון בישראל ירד, אך הוא נותר גבוה בהשוואה לרוב המדינות המפותחות. החלטת הממשלה לסגור את המשק בעקבות מגפת הקורונה הביאה את שיעור האבטלה (כולל עובדים שהוצאו לחל"ת) ל-25% באמצע אפריל, לצניחה בתמ"ג ולהעמקת הגירעון.

  • בעשור האחרון הייתה ירידה מתמשכת בקצב צמיחת התוצר לנפש, שעמד בממוצע על 1.5% בשנים 2019-2017, וירידה בתרומת ההון האנושי לצמיחה. עקב המצב החדש שנוצר התוצר צפוי לרדת ב-2020 ב-5.3% (וירידה של 7.2% בתוצר לנפש) ולצמוח ב-8.7% (6.8% בתוצר לנפש) ב-2021.
  • צמיחת פריון העבודה האטה בתחילת המאה, בין היתר בשל כניסתן של אוכלוסיות עם מיומנויות נמוכות לשוק העבודה. הפריון הנמוך מעיד על מחסור בהשקעה פרטית בהון הפיזי במשק – מצב שעתיד להימשך עוד זמן רב בשל משבר הקורונה.
  • ההון הציבורי, המתבטא בין היתר בתשתיות, תחבורה ותקשורת, ירד למחצית הרמה הממוצעת ב-OECD יחסית לתוצר. הכפלת ההון הציבורי הייתה עשויה למחוק את פער התוצר למועסק. לפי נשיא מרכז טאוב פרופ' אבי וייס, המשבר עשוי להביא לצמצום הפער עקב ההשקעה הציבורית הגדולה הצפויה במערכת הבריאות. כמו כן נראה שגם ההשקעות במערכת התחבורה יואצו.
  • מאז 2014 נעצרה העלייה ברמת המחירים בישראל בזכות רפורמות להגברת התחרות והקלות על היבוא, ועדיין – המחירים בישראל גבוהים בכ-12% מהצפוי במדינה עם רמת הכנסה כמו של ישראל. השפעת משבר הקורונה על המחירים בישראל תלויה בעוצמת ההשפעות השליליות על ההיצע ועל הביקוש, על התחרות ועל היבוא המתחרה. בתחום הדיור צפויה ההשפעה להיות מתונה יחסית.
  • העלייה בשכר הנומינלי בעשור האחרון תורגמה ברובה לשיפור בשכר הריאלי, כלומר בכוח הקנייה של העובדים. מגמה זו צפויה להיבלם בשל משבר הקורונה, שכבר גרם לאבטלה נרחבת. הצטרפותם של מפרנסים שניים לשוק העבודה והעלייה בשכר הריאלי בחלק התחתון של התפלגות ההכנסות הובילה לשיפור מצבן של השכבות החלשות ומכאן לצמצום אי השוויון, בשונה ממדינות אחרות, שבהן ההכנסה גדלה דווקא בקרב השכבות החזקות. משבר הקורונה צפוי להביא לירידות שכר – ואלה יפגעו בעיקר במצטרפים החדשים לשוק העבודה, שרבים מהם ייפלטו ממנו, ואי השוויון צפוי לגדול בהתאם.

Macro HE

  • משבר הקורונה תפס את ישראל עם גירעון גבוה מהיעד שנקבע – מעל 4% מהתוצר, ועקב המשבר הוא צפוי להגיע לכ-11% מהתוצר ב-2020. אולם היחס הנמוך בין החוב לתוצר בישראל – 60% – מאפשר לממשלה לפנות לשוקי ההון כמקור למימון הגירעון הגדול שייווצר עקב הירידה בהכנסות ממיסים והצורך הגובר לתמוך במגזר העסקי ובמשקי הבית. הצפי הוא שהיחס חוב–תוצר יצמח לכ-75%.

דמוגרפיה

  • עד שנת 2040 אוכלוסיית ישראל צפויה לגדול מכ-9 מיליון תושבים כיום לכ-12.8 מיליון, מהם מעל 1.4 מיליון תושבים מעל גיל 70. שיעור הגידול של האוכלוסייה המבוגרת במגזר הערבי צפוי להיות גבוה בהרבה בהשוואה למגזר היהודי, והיחס בין יהודים מעל גיל 70 לערבים בני קבוצה זו צפוי לרדת מ-11.4 בשנת 2017 ל-6.2 בשנת 2040.
  • לשוק העבודה עתידה להיכנס קבוצה גדולה של אוכלוסייה בגילי העבודה העיקריים (64-18) – אוכלוסייה זו תגדל מ-4.8 מיליון ב-2017 ל-7 מיליון ב-2040, והדבר יציב אתגר לכלכלה הישראלית בתחומי ההשכלה הגבוהה, התעסוקה והדיור.
  • מספר הנרשמים להשכלה גבוהה בישראל גבוה כבר כיום, ואם שיעור הסטודנטים במגזרים השונים יישמר, מספר זה יגדל עד 2040 ב-53% – מכ-51,000 סטודנטים ב-2018 לכ-78,000 ב-2040.
  • כדי להעלות עוד את שיעור הפונים להשכלה גבוהה בחלק מהמגזרים, כפי שמבקשים קובעי מדיניות רבים, יהיה צורך להגדיל את היצע מקומות הלימוד בשיעור ניכר – מ-54% לצורך העלאת שיעור הסטודנטים הערבים לשני שלישים משיעור הסטודנטים היהודים הלא-חרדים, ועד 120% לצורך השוואת שיעור הסטודנטים בכל המגזרים לשיעור הסטודנטיות היהודיות הלא-חרדיות.

Pop Projections HE

רווחה

משבר הקורונה השפיע על רווחתם של פרטים ומשפחות רבות בישראל. מעל מיליון ישראלים פוטרו או הוצאו לחל"ת, אוכלוסיות חלשות כמו קשישים ובעלי מוגבלויות סובלים מבידוד חברתי, מהפסקת טיפולים מסוימים ואף ממחסור במשאבים ובתמיכה. הממשלה נקטה צעדים כמו הקלה על דורשי דמי אבטלה ומענקים לעצמאים ולעובדים מבוגרים – אך לא ניתן פתרון לכל הזקוקים לו, והעומס על השירותים החברתיים הולך וגובר. שיקום החברה והחזרת המשק לשגרה מחייבים שינוי במדיניות הרווחה, לרבות הגדלת התקציב לשירותים חברתיים, תוכניות לסיוע בשילוב בעבודה ומערכי תמיכה.

  • שיעור העוני בהכנסה פנויה בישראל נותר בין הגבוהים ב-OECD על אף צעדים שנקטה הממשלה בניסיון לצמצמו. מאז שנת 2000 גדל היקף ההוצאה החברתית מ-16% מהתוצר ל-18% – אך הוא נשאר נמוך מכל מדינות ה-OECD, למעט ארבע מדינות אשר גם בהן (כמו לישראל) שיעורי המס נמוכים. עקב משבר הקורונה ההערכה היא שההוצאה החברתית שתוקדש ליצירת רשת ביטחון למובטלים תגיע ל-23.5 מיליארד ש"ח, השווה ליותר מרבע מסך ההוצאה על ביטחון סוציאלי בישראל בשנה שעברה.
  • התוכנית האוניברסלית "חיסכון לכל ילד" מתמודדת עם בעיה של אי מיצוי זכויות, אך להיעדר מרכיב של התמקדות באוכלוסייה החיה בעוני או במשפחות מרובות ילדים יש השלכות על הפוטנציאל הטמון בה למוביליות חברתית עתידית. המדינה אׅפשרה להורי הילדים להפקיד מקצבת הילדים סכום חודשי השווה לסכום שמפקידה המדינה, אך פחות משליש מהורי הילדים בחמישון התחתון עושים זאת, לעומת 65% מההורים בחמישון העליון. כמו כן, משפחות בחמישונים הנמוכים לרוב אינן נוטות לבחור אפיקי השקעה הצפויים להניב תשואה גבוהה יותר (וכרוכים בסיכון גבוה יותר).
  • עד 2018 השתתפו בתוכנית "נושמים לרווחה" של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שנועדה לשפר את מצבן הכלכלי של משפחות החיות בעוני כ-5,700 משפחות מרחבי הארץ, רבות מהן מהמגזר הערבי, ורבות מאזור הצפון. במרבית המשפחות ההורים הם בעלי 12 שנות לימוד, ובכ-40% מהן יש ארבעה ילדים או יותר. חלק גדול מכספי הסיוע בקרב משפחות חרדיות וערביות הוקדשו לתעסוקה, והמשפחות הערביות השתמשו בחלק גדול יותר מהכספים לשם מילוי צרכים בסיסיים.Welfare HE

שוק העבודה

שוק העבודה שלפני משבר הקורונה היה חזק, עם שיעורי השתתפות גבוהים בכוח העבודה למעט באוכלוסייה הערבית (ובעיקר אצל הנשים) ובקרב גברים חרדים. אולם מאז המשבר רבים פוטרו או הוצאו לחל"ת – יותר ממיליון אנשים ביקשו דמי אבטלה, ושיעור האבטלה (כולל אלה שהוצאו לחל"ת) טיפס אל מעבר ל-25%. עסקים רבים עומדים בפני פשיטת רגל ונראה שתוצאות המשבר יורגשו עוד זמן רב. על פי הערכות, לפחות כ-20% מהמובטלים החדשים לא יוכלו לשוב לעבודתם. עם זאת, המשבר הוא גם הזדמנות לפתח את התשתיות הדרושות לעבודה מרחוק ולפתוח אפשרויות לעובדים מהפריפריה הגיאוגרפית, למשל עובדים מהמגזר הערבי החיים בצפון הארץ, שאפשרויות התעסוקה הפתוחות בפניהם מצומצמות.

  • השכר הריאלי הוסיף לעלות ב-2019. העלייה הגדולה ביותר הייתה בענף המידע והתקשורת, הכולל תכנות מחשבים, שהשכר בו עלה ב-7% ב-2019. עוד לא ידוע באיזו מידה יוריד המשבר את רמות השכר במגזר הפרטי והציבורי בשנת 2020 ואחריה.
  • שיעורי התעסוקה בישראל בקרב יהודים לא חרדים ונשים חרדיות גבוהים, למרות פריון הילודה הגבוה מכל מדינה ב-OECD. יהודים לא חרדים וגברים ערבים גם עובדים הרבה שעות בהשוואה ל-OECD, וישראל מדורגת במקום הרביעי מלמטה מבחינת איזון משפחה וקריירה.
  • ב-83% מהזוגות ההטרוסקסואליים הלא-חרדיים עם ילדים שני בני הזוג עובדים (ויותר ממחציתם במשרה מלאה), לעומת 39% בקרב חרדים ו-34% בקרב ערבים. ב-43% ממשקי הבית החרדיים אף אחד מבני הזוג אינו מועסק במשרה מלאה. "בשנים האחרונות, עד פרוץ המשבר, שיעור התעסוקה של אימהות ישראליות עלה מאוד, אך מספר שעות העבודה פוחת עם העלייה במספר הילדים. שעות העבודה הארוכות בישראל מקשות על גידול ילדים, ונראה כי נשים הן עדיין המטפלות העיקריות", אמר פרופ' אבי וייס.

Labor market HE

  • הישגיהם של העובדים המיומנים ביותר במשק – 95% מהם יהודים לא חרדים – דומים לממוצע ההישגים של העובדים המיומנים ביותר ב-OECD, אך נמוכים בהשוואה לקבוצה זו במדינות המפותחות ביותר. בקרב העובדים המיומנים הערבים התמונה עגומה יותר, והם תואמים את הישגי אחוזון 60 באוכלוסייה היהודית.
  • שכרם של העובדים המיומנים ביותר קרוב לזה של עמיתיהם ב-OECD, אך נראה שה"מצטיינים" הישראלים מצליחים להשתלב בתחומים עם שכר גבוה יותר ממקביליהם במדינות אחרות. לעומת זאת, עובדים בעלי רמת מיומנות נמוכה משתכרים בכ-50% פחות מעמיתיהם ב-OECD, וגם רמת הכישורים שלהם נמוכה יותר.
  • שוק העבודה משתנה בעקבות תהליכי מחשוב וטכנולוגיות חדשות, ובחלק מהמשימות האדם נדחק הצידה. בה בעת מועצמת חשיבותם של כישורים שאין להם תחליף טכנולוגי. קבוצת העובדים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לאבד את עבודתם בגלל תהליכי מחשוב היא גברים ערבים, שמחציתם מועסקים במשלחי יד עם סיכון גבוה למחשוב (כמו בינוי והפעלת מכונות). מבחינה מגדרית, באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית נמצא שיעור גבוה יותר של משרות בסיכון גבוה למחשוב בקרב הנשים מאשר בקרב הגברים, בעוד בקרב ערבים וחרדים הפער המגדרי נוטה לטובת הנשים.
  • הביקוש וההיצע לעובדים בשוק העבודה מושפע בין היתר ממדיניות ומגורמים חיצוניים, כפי שהוכיח משבר הקורונה – חלק מהמשרות שהוגדרו חיוניות ועבדו בהן כרגיל בימי הסגר מסווגות דווקא בסיכון גבוה להיעלם משוק העבודה בעתיד, כמו קופאים וסדרני סחורות. אילו הטכנולוגיה הייתה מפותחת יותר, פחות מועסקים היו נדרשים לסכן את עצמם ולהתייצב לעבודה. "לאחר המשבר אנו צפויים לראות השפעות שונות על הביקושים, כמו גידול בצורך ביועצי תעסוקה וארגונים להכוונה תעסוקתית, נוכח השיעורים הגבוהים של עובדים שנפלטו משוק העבודה", מסביר נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס.
  • מיומנויות נדרשות בשוק העבודה העתידי כוללות פתרון בעיות מורכבות, יכולת ללמד ולתכנן עבור אחרים, יכולת להשפיע ולייעץ, ויכולת שימוש במחשב – כפי שניכר במיוחד בתקופת המשבר כאשר רבים נאלצו לעבוד מהבית ולהרחיב את השימוש באמצעים דיגיטליים. "עסקים ועובדים רבים ללא מערך וכישורים ממוחשבים נשארו מאחור", אמר פרופ' אבי וייס, והוסיף: "עדיין מוקדם להעריך כיצד ישפיע המשבר על עובדים מתחומים שונים ועל קבוצות אוכלוסייה שונות, אך סביר שהפגיעה בעובדים שלא רכשו מיומנויות שימוש במחשב תהיה קשה יותר". המדינה מציעה הכשרות לעובדים, אך במידה פחותה ממדינות אחרות, ואלה הזקוקים ביותר להכשרות אינם רוכשים אותן בעיקר בשל עלותן הגבוהה וחוסר זמן. המשבר הנוכחי סיפק הזדמנות – שהממשלה אכן ניצלה – להציע הכשרות וירטואליות לעובדים המרותקים לביתם בשל המצב.

חינוך

מערכת החינוך נקלעה למשבר עמוק בעקבות התפרצות הקורונה, והיא עשויה לעבור מהפכה של ממש. נראה שהאמצעים הדיגיטליים יהפכו לאמצעי הוראה עיקריים, ואילו לכיתה ולחצר בית הספר יהיה תפקיד מרכזי יותר כמוקדי המפגש האנושי. המהפכה טומנת בחובה הזדמנויות אבל גם סיכונים, כמו הרחבת הפערים בין תלמידים ואובדן של מרחב בטוח עבור חלק מהם. לפני המשבר נהנתה מערכת החינוך מגידול במשאבים, אך לא כל קבוצות האוכלוסייה נהנו מכך באופן שווה. ישנם סימנים מעורבים לגבי פערים בין הישגי התלמידים הערבים להישגי התלמידים היהודים.

  • מאז 2010 גדל תקציב החינוך וצומצם מספר התלמידים בכיתה. בשנים הקרובות צפויה האטה משמעותית בהתפתחויות אלו בשל קיצוצים שיידרשו בתקציבי השירותים הציבוריים למימון נזקיה הכבדים של מגפת הקורונה.
  • בשנים 2012–2018 גדל התקציב בבתי הספר העל-יסודיים במערכת החינוך העברי ב-42%, בעוד במערכת החינוך הערבי הוא גדל ב-38%. הפער בין שני המגזרים בתקציב הממוצע עומד על 29%. ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי משתווה לממוצע ה-OECD, אך בחינוך העל-יסודי הפער גדול.
  • שכר המורים בישראל נמוך מאוד בהשוואה ל-OECD בכל רמות החינוך, בעיקר בקרב מורים מתחילים בחינוך היסודי. שכרו של מורה מתחיל ביסודי עומד על כ-21,000 דולר לעומת כ-32,000 ב-OECD, ובחינוך העל-יסודי הוא עומד על כ-23,000 דולר לעומת כ-36,000. בקרב מורים ותיקים כמעט אין הבדל בין ישראל ל-OECD.

Education HE

  • השוואת תוצאות מבחני פיז"ה מראה שבקרב התלמידים הערבים, לאחר מגמת עלייה של כמה שנים חלה ירידה בהישגיהם מאז 2015, בעוד בקרב תלמידים יהודים הייתה עלייה ואז התייצבות. הפער הגדל בין תלמידים יהודים וערבים סותר את הצמצום בפערי התקציב ובשיעורי הנשירה ואת צמצום פערי ההישגים במבחני המיצ"ב והבגרות, ומחייב בחינה מעמיקה.
  • ילדים שגדלו בעוני בשנתיים הראשונות לחייהם סבלו מרמת הישגים לימודיים נמוכה מאוד בכיתה ה'. זאת בהשוואה לילדים שלא גדלו בעוני בגיל זה, ובפיקוח סטטיסטי על הכנסה משפחתית בילדות המאוחרת ומשתנים חברתיים-דמוגרפיים נוספים, דוגמת השכלת הורים וגודל המשפחה. מעניין לציין שעוני שנחווה בגילי 3–5 לא פוגע בהישגים עתידיים באותה מידה.

לקריאת החוברת המלאה באתר לחצו כאן

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749.