הודעה לעיתונות: תמונת מצב המדינה 2019

באמברגו עד יום ד' (5.6) בשעה 6:00

"תמונת מצב המדינה 2019" של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מתפרסמת היום, ומציגה נתונים עדכניים על החברה והכלכלה בישראל בשנתה ה-71.

הממצאים בחוברת, שהופקה בתמיכתה הנדיבה של קרן קורת, משרטטים תמונת מצב מורכבת של החברה הישראלית, הכוללת מגמות שיפור לצד אתגרים שהממשלה הבאה תצטרך להתמודד איתם: בישראל מולידים יותר ילדים, מועסקים יותר, רמת ההשכלה עולה – וכך גם רמת החיים. מנגד ציוני התלמידים במבחנים הבין-לאומיים נותרו נמוכים יחסית (אף שהשתפרו לעומת העבר), מערכת הבריאות מצויה בקשיים ומעודדת אי שוויון, והקושי להיחלץ מעוני הוא הגדול ביותר מבין מדינות ה-OECD.

את החוברת כתב פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

מצב המשק ורמת החיים

המשק הישראלי במצב טוב מתחילת העשור. הכנסת משקי הבית עלתה ורמת המחירים יורדת בהשוואה למדינות המפותחות (אם כי המחירים נותרו גבוהים), אולם ספק אם המגמה החיובית תימשך.

  • עלייה חדה ברמת החיים: בשנים האחרונות חלה עלייה גדולה בהכנסה ובצריכה של משקי הבית. בין 2012 ל-2017 עלתה ההכנסה הריאלית נטו של משקי בית במעמד הביניים (חמישון ההכנסה האמצעי) בכ-22%, ובחמישון התחתון – בכ-19% (לעומת עלייה של 14% בלבד בחמישון העליון). עיקר העלייה נובעת מהגידול בהכנסות מעבודה, שמקורו בעלייה מהירה בשכר וכן בשיעור התעסוקה.
  • במדינות רבות ב-OECD פחתה היכולת לרכוש דיור בשני העשורים האחרונים, ואילו בישראל היא כמעט לא השתנתה במשך תקופה זו. עם זאת, חלה ירידה ביכולת הרכישה בעשור האחרון; בתחילת התקופה ההכנסה הפנויה של ישראלים עלתה מהר יותר ממחירי הדיור ומאז 2007 המצב התהפך, ומחירי הדיור עלו מהר יותר מההכנסה.
  • על פי הערכות מוקדמות, בשנת 2018 צמח התמ"ג במשק בקצב מהיר מהממוצע ב-OECD:  שיעור של 3.3% לעומת 2.9%. אולם התמ"ג לנפש, המדד המשמעותי יותר בקביעת רמת החיים, גדל ב-1.3% בשנה בלבד, לעומת 2.2% בממוצע ב-OECD.
  • לאחר עלייה מתמשכת בשיעור התעסוקה, קשה לצפות לשיפור נוסף ברמת החיים ללא שיפור בפריון העבודה. קצב הצמיחה השנתי של פריון העבודה בישראל מאז שנת 2000 נמוך ביחס לצפוי בהינתן רמתו בשנת 2000: 1.2% לשנה, לעומת צפי של כ-2%.
  • אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני הממשלה החדשה הוא התמודדות עם הגירעון, העומד על 3.8%. זהו שיעור גבוה ביחס לשנים הקודמות, שהתאפיינו בגירעון בטווח של 2%–3% בעקבות המשמעת הפיסקלית שאפיינה את תקציבי הממשלה. גם גובה החוב לגורמים בחו"ל בשנים אלו היה נמוך במיוחד. אולם ההתחייבויות האחרונות של המדינה – בעיקר בתחומי השכר והביטחון – יובילו ככל הנראה להיפוך המגמה: הגירעון צפוי לעלות, דבר שעלול להוביל להורדת דירוג האשראי העולמי של ישראל, לייקור עלויות החוב ולפגיעה בצמיחה.

השינוי הריאלי בהכנסה ובצמיחה

פריון הילודה בישראל שובר שיאים ודפוסים

דפוסי פריון הילודה בישראל יוצאי דופן – הם גבוהים ביחס לכל המדינות המפותחות, גם בקרב חילונים ומסורתיים, ואינם מתיישבים עם הפרדיגמות העולמיות.

  • ישראל בצמרת הדירוג: שיעור הפריון הכולל עמד ב-2015 על 3.1 ילדים לאישה, נתון המציב את ישראל בראש דירוג ה-OECD.
  • מקור העלייה בפריון הילודה – בעיקר יהודים חילונים ומסורתיים: שיעור הפריון הכולל בקרב נשים יהודיות לא-חרדיות מעולם לא ירד מתחת ל-2.2 (כלומר גבוה מבכל מדינה ב-OECD), ואף עלה ב-20 השנים האחרונות.
  • שילוב ייחודי בין רמת החיים לשיעור הפריון: במדינות שהתמ"ג לנפש בהן דומה לרמתו בישראל, שיעור הפריון נמוך בהרבה (2.02–1.24 ילדים לאישה); ואילו במדינות ששיעור הפריון בהן דומה לזה של ישראל, ממוצע התמ"ג לנפש הוא חמישית מהתמ"ג לנפש בישראל.
  • יהודים משכילים לא מולידים פחות: בדומה למגמה העולמית, בקרב ערבים שיעור הפריון הגבוה ביותר ניכר בקרב בעלי השכלה נמוכה, ואילו בקרב בעלי תואר אקדמי – הנמוך ביותר. בניגוד לכך, בקרב יהודיות לא-חרדיות שיעור הפריון בקרב בוגרות תיכון ובעלות תואר – דומה.

2 - PR Fertility Heb

  • עלייה בגיל הלידה הראשונה אינה מיתרגמת לירידה בפריון בקרב יהודיות: בשנים 2016–1994 עלה הגיל הממוצע בלידה הראשונה בכ-3 שנים בקרב נוצריות ודרוזיות, ובכשנה בקרב מוסלמיות, ושיעור הפריון בקרבן הצטמצם בהתאם (ב-6%, ב-41% וב-30%, בהתאמה). לעומת זאת, בקרב יהודיות הקשר הצפוי בין גיל הלידה לרמת הפריון מתנתק: הגיל בעת הלידה הראשונה עלה בכ-2.8 שנים אך גם שיעור הפריון עלה בכ-0.4 ילדים.

חינוך והשכלה גבוהה

הישגי התלמידים הישראלים השתפרו והפערים בינינו ובין ה-OECD קטנו, אולם ההישגים עודם נמוכים בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. גם ההוצאה לתלמיד עלתה אך היא נותרה נמוכה לעומת ה-OECD.

  •  אוכלוסיית התלמידים בישראל גדלה בכ-44% משנת 2000: גידול זה (2 אחוזים בשנה בממוצע) גבוה יחסית למדינות מפותחות ומתפתחות אחרות. קצב הגידול המהיר ביותר היה בחינוך הבדואי והחרדי.
  • מספר ילדי הגנים עלה ב-81% בין 2000 ל-2015: בעשור האחרון ירד חלקו של החינוך הערבי באוכלוסייה זו, ואילו חלקו של החינוך הממלכתי עלה.
  • ההוצאה לתלמיד בישראל ממשיכה לגדול: הגידול בהוצאה לתלמיד היה מהיר יותר מב-OECD מאז 2010, אך רמת ההוצאה נותרה נמוכה מהממוצע (נכון ל-2015). עם זאת, התפתחויות שהתחוללו מאז 2015 – הסכמי עבודה חדשים עם המורים, פעילויות בחופשים ועוד – צפויות להגדיל את ההוצאה הממוצעת לתלמיד בישראל, כך שלפחות בחינוך היסודי היא תתקרב להוצאה הממוצעת ב-OECD בשנים הקרובות.
  • הציונים השתפרו והפערים קטנו: מאז 2008 השתפרו ציוני המיצ"ב ופיזור הציונים הצטמצם – כלומר הפערים הצטמצמו. השיפור הגדול ביותר חל במדעים בכיתה ח' (17.4%).
  • חל שיפור גם בהישגים במבחנים בין-לאומיים, אבל לא מספיק: כמעט בכל המבחנים השיפור של ישראל היה גדול משל המדינות המשתתפות – אולם הציון של תלמידי ישראל היה כמעט תמיד נמוך מהממוצע של המדינות שהשתתפו במבחן ב-2001 וב-2015.
    3 - PR HE Ed fig
  • הדרוזים מובילים בזכאות לבגרות: שיעור הזכאות לבגרות עלה בכל מגזרי החינוך מכ-41% לכ-56%. בבתי הספר הדרוזיים זינק השיעור יותר מפי שניים וכיום הוא הגבוה מבין המגזרים (כ-66%). גם בקרב האוכלוסייה הבדואית הוכפל שיעור הזכאות, אך הוא נותר הנמוך מבין המגזרים (כ-32%).
  • במרבית ענפי התעסוקה, עובדים בעלי מיומנויות גבוהות יותר נהנים מתשואה גבוהה יותר להשכלה בהשוואה לעובדים מיומנים פחות. יוצא מן הכלל הוא תחום החינוך, שבו התשואה ללימודים אקדמיים גבוהה בהרבה בקרב בעלי מיומנויות נמוכות.

הרחבת החינוך המקצועי-טכנולוגי בתיכון

מטרתו של משרד החינוך להרחיב את החינוך המקצועי-טכנולוגי בבתי הספר התיכוניים הושגה במידה רבה, אולם ההתרחבות אינה זהה בכל המגזרים.

  • החינוך הטכנולוגי התרחב: בעשור האחרון חלה עלייה ניכרת בשיעור הלומדים בחינוך הטכנולוגי-מקצועי; בקרב יהודים הוא גדל ל-38% ובקרב ערבים ל-46%. עיקר העלייה הייתה במסלול הגבוה (המאופיין בהישגים גבוהים), ואילו שיעור התלמידים במסלול הנמוך מכלל התלמידים נותר יציב (3%).
  • הדרוזיות והבדואיות מובילות: שיעור התלמידות במסלול הטכנולוגי הגבוה עלה באופן בולט בקרב ערביות, במיוחד בקרב דרוזיות (מ-8% ל-31%) ובדואיות (מ-6% ל-21%).שיעור התלמידים במסלול הטכנולוגי הגבוה
  • הרקע משפיע, בעיקר בקרב יהודים: תלמידי המסלול הגבוה מגיעים מהרקע החברתי-כלכלי החזק ביותר, ותלמידי המסלול הנמוך – מהרקע החלש ביותר. הרקע החברתי-כלכלי של תלמידים ערבים ודרוזים במסלול הגבוה חלש בהרבה מזה של היהודים במסלול, אך למרות זאת שיעורי הזכאות לבגרות בקרבם דומים: כ-90% (נכון ל-2017).
  • פחות ערבים מיהודים ניגשים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה: בשנת 2017 ניגשו לבחינה 19% מהתלמידים היהודים, לעומת 8% בלבד מהערבים. העלייה הגדולה בחלקם של הניגשים לבגרות מוגברת במתמטיקה הייתה בחינוך הטכנולוגי הגבוה (עלייה של כ-60% ב-12 שנים).

התעסוקה בשיא

שיעורי התעסוקה וההשתתפות בשוק העבודה המשיכו לעלות והאבטלה בשפל היסטורי.

  • נשים ערביות עובדות יותר, גברים חרדים לא: שיעור הנשים הערביות העובדות עולה בהתמדה ומתקרב ליעד הממשלתי ל-2020 שנקבע ב-2010 (41%). בקרב גברים חרדים, לעומת זאת, נעצרה מגמת העלייה שניכרה בתחילת העשור ושיעור התעסוקה שלהם עומד על 49% – רחוק מהיעד הממשלתי שנקבע ל-2020 (63%). זהו אחד האתגרים הגדולים של המשק הישראלי.
  • הטובים להיי-טק, הטובות פחות: רק כשליש מהמועסקים בהיי-טק ב-2017 היו נשים (תופעה בין-לאומית), רובן יהודיות לא-חרדיות. לצד זאת חלה עלייה בייצוג הנשים החרדיות בתחום – מפחות מאחוז לפני כעשור ליותר מ-3% כיום. מפתיע לגלות שנשים ערביות, שלומדות מקצועות מדעיים בשיעורים גבוהים בתיכון, אינן ממשיכות בכיוון זה לעת עתה – בין היתר מפני שרבות מהן גרות בצפון הארץ ואילו מרבית התעסוקה בהיי-טק נמצאת במרכז.
  • רבות מהחרדיות והערביות עוסקות בהוראה: שיעור החרדיות המועסקות בתחום החינוך עומד על 45%. שיעור זה גבוה מאוד בהשוואה ליהודיות לא-חרדיות אולם נמוך ביחס לעבר, ומתקרב לשיעור בקרב ערביות (38%). הירידה מעידה על תהליך הדרגתי של גיוון תעסוקתי, שניצניו ניכרים בפנייה הגוברת של חרדיות ללימודים טכנולוגיים בתיכון.
  • עומדים בפקקים בדרך לעבודה: העומס בכבישים עולה, וב-30 השנים האחרונות מספר המועסקים מחוץ ליישוב המגורים גדל פי שלושה (בעוד כלל האוכלוסייה גדלה פי שניים). העלייה בנסיעות היומיות לעבודה לוותה בעלייה בשימוש ברכב פרטי, והגידול במספר המכוניות הפרטיות עלה על קצב פיתוח הכבישים. לצד זאת, מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית ירדו, ובעשור האחרון עלה שיעור המשתמשים ברכבת.

ענף ההיי-טק – קטר המשק?

הממשלה מבקשת להרחיב את התעסוקה בענף ההיי-טק ולשפר בכך את הכלכלה. אולם מרבית העובדים בעלי המיומנויות הגבוהות הדרושות לתחום כבר עוסקים בו או בתחומים מתגמלים אחרים, ונראה שכדי להרחיב את התעסוקה בענף יש לשפר את המיומנויות באמצעות מערכת החינוך כבר מגיל צעיר.

  • ענף ההיי-טק נשלט על ידי גברים יהודים לא-חרדים בעלי מיומנויות גבוהות: שיעור המועסקים בהיי-טק הוא הגבוה ביותר ב-OECD ועומד על 8%. בין כלל העובדים בעלי המיומנויות הגבוהות ביותר (כפי שנמדדו בסקר PIAAC), מעל רבע מהגברים ו-12% מהנשים מועסקים בתחום, השיעור הגבוה מכל המדינות גם לגברים וגם לנשים.
  • הפער בין העובדים במשק גדול: כישורי העובדים בחמישוני המיומנות הגבוהים דומים לממוצע בקרב בעלי המיומנויות הגבוהות ב-OECD, ואילו ברמות המיומנות הנמוכות הפער מתרחב וכישורי העובדים בישראל נמוכים ביחס למדינות אחרות, בעיקר בקרב האוכלוסייה הערבית. כדי לסגור את הפער צריך להעלות את רמת המיומנות של כלל האוכלוסייה – ובמיוחד של השכבות החלשות – בדורות הבאים באמצעות מערכת החינוך.
    מיומנויות האוכלוסיה הבוגרת
  • שיעור גבוה מהעובדים המיומנים המועסקים בתחומים שאינם היי-טק עובדים בתחומים המתגמלים אותם על כישוריהם (הרבה יותר מאשר במדינות OECD אחרות), כך שלא סביר שיעברו לענף ההיי-טק – ודרוש פתרון אחר למחסור בעובדי היי-טק.

הבריאות טובה, אך מערכת הבריאות מצויה בסיכון

מצב הבריאות בישראל טוב: תוחלת החיים גבוהה ותמותת התינוקות נמוכה. אולם יש חשש שהמצב ישתנה בעקבות הזדקנות האוכלוסייה והתרחבות הצרכים הרפואיים, לצד פיגור בהגדלת המשאבים.

  • ההוצאה על בריאות עולה לאט יחסית: מאז 1995 שיעור ההוצאה לבריאות מתוך התוצר בישראל עומד על כ-7%, בעוד שב-OECD הוא גדל מ-7% ל-9% ובמדינות שמערכת הבריאות בהן דומה לזו של ישראל הוא גדל ל-11%. ההזדקנות המהירה של האוכלוסייה לצד העלייה בשכר הרופאים יצריכו, ככל הנראה, עלייה בחלקה של ההוצאה על
    בריאות כדי שהמצב לא יידרדר.
    ההוצאה הלאומית על בריאות לנפש

    שכר הרופאים עולה, ומחירי הבריאות עולים בהתאם: בשנים 2018–2011 עלה מדד מחירי הבריאות ב-9% לעומת עלייה של 4% בלבד במדד המחירים לצרכן, בעיקר בשל העלייה בשכר הרופאים.

  • בישראל רווחת נורמה של הפניית חולים מהמערכת הציבורית לפרטית, ורופאים יש תמריץ להגביל את שעות עבודתם במערכת הציבורית לטובת רפואה פרטית. עקב כך נוצרים לחצי שכר במגזר הציבורי: שכר הרופאים במגזר הציבורי עלה ב-42% בשנים 2017–2011 (לעומת עלייה של 15% בלבד בשכר הממוצע במשק).
  • לממן, להפעיל, לפקח: המדינה מממנת את פעילות בתי החולים (באמצעות תקצוב קופות החולים, שמשלמות עבור אשפוז), היא הבעלים של מרבית מיטות האשפוז והיא מפקחת על כל בתי החולים. ריבוי התפקידים מהווה ניגוד אינטרסים.
  • בישראל יש פחות מיטות אשפוז לאלף נפש בהשוואה ל-OECD: בישראל כ-3 מיטות אשפוז לאלף נפש, לעומת 4.8 בממוצע ב-OECD. מספר המיטות לאלף נפש נמצא במגמת ירידה – בישראל ובשאר המדינות שנבדקו – בעיקר עקב שינויים טכנולוגיים.
  • ישראל מובילה את דירוג תפוסת המיטות בקרב מדינות ה-OECD (למעט אירלנד): 94% נכון ל-2016 (לעומת 75% בממוצע במדינות ה-OECD). לעומת זאת, משך האשפוז הממוצע קצר יותר: 5.2 ימים בישראל לעומת 6.7 ב-OECD. אלו מובילים לצפיפות ולזמני המתנה ארוכים גם בחדרי המיון.
    • שלא תצטרכו (בעיקר בפריפריה): מספר המיטות לנפש בפריפריה הדרומית והצפונית הוא הנמוך ביותר בישראל, ובירושלים הגבוה ביותר. יתר על כן, המרחק הממוצע הגדול ביותר בין היישובים למוסדות האשפוז הוא במחוז צפון. הפערים בין המרכז לפריפריה מתואמים גם עם זמני המתנה ארוכים יותר להליכים רפואיים ולבדיקות בפריפריה.

רווחה

רמות העוני ואי השוויון ירדו בשנים האחרונות וההשקעה החברתית עלתה, אך ישראל  עדיין רחוקה מהיעד שהציבה הוועדה למלחמה בעוני.

  • קו העוני עולה, הקצבה לא: העלייה בקצבת הבטחת ההכנסה לא הדביקה את העלייה בקו העוני ובשכר הממוצע, והפער ביניהם גדֵל זה יותר מעשור. סכום הבטחת ההכנסה וקצבת הילדים בעבור זוג עם ילד עמדה בשנת 2000 על כ-70% מקו העוני, ובשנת 2017 – על 40%. כמו כן, שיעור המשפחות המקבלות את הקצבה ירד ביותר ממחצית ב-20 השנים האחרונות, ואילו תחולת העוני ירדה בכ-10% בלבד.
  • ישראל בין השיאניות בקושי להיחלץ מעוני: ממשק בית בעשירון התחתון שמבקש לעלות מעל לקו העוני יידרשו שעות עבודה רבות יותר בהשוואה למדינות ה-OECD, ויש פער גדול בין הכנסת משק בית בעשירון העני ביותר להכנסה החציונית, שקו העוני מחושב לפיה.
    מספר שעות עבודה הדרושות להיחלצות מהעוני
  • מדיניות חלקית של השקעה חברתית: הממשלה מקדמת השקעה חברתית באמצעות פיתוח ההון האנושי, אולם לא ננקטו צעדים לשיפור התוכניות להגנה על אלו שנפלטו זמנית משוק העבודה – דמי אבטלה והבטחת הכנסה.
  • משקיעים בגיל הרך: ההוצאה על בניית מעונות יום ומשפחתונים חדשים גדלה מאוד בשנים 2017–2011, מ-2 מיליון שקלים לכ-260 מיליון שקלים, במסגרת אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג ולשם עידוד התעסוקה.
  • השקעה נמוכה בהכשרות: ההוצאה על מדיניות פעילה בשוק העבודה (ALMP) היא מהנמוכות בקרב מדינות
    ה-OECD. אמנם ניכרת מגמת עלייה בהוצאה על תחום ההכשרות המקצועיות, אולם עדיין ההוצאה נמוכה מהממוצע ב-OECD (0.06% מהתמ"ג בישראל לעומת 0.13% בממוצע ממדינות ה-OECD).
  • האוכלוסיות החלשות בסכנת קריסה בשל חובות גדולים: בקרב משקי בית בעשירון התחתון השקועים בחובות, היחס הממוצע בין החוב להכנסה מתקרב ל-8.0 – כלומר, חובם עולה במידה בלתי סבירה על הכנסתם השנתית, וספק אם יוכלו לעמוד בהחזר.

פערים מגדריים בפנסיה

במערכת הפנסיה יש רכיבים אוניברסליים המיטיבים עם נשים, אולם בשל הבדלי תעסוקה בין המינים והשפעתם על הפנסיה הפרטית, ובשל ההבדלים בגילי הפרישה, נוצרים פערים לרעת הנשים בהכנסות מפנסיה.

  • מרוויחות פחות – בעבודה ובפנסיה: נתוני "מנורה מבטחים" לשנת 2017 מעידים על פער מגדרי בחיסכון לפנסיה, שנוטה לעלות עם הגיל. הפער נובע מהבדלים במאפייני התעסוקה – נשים מועסקות בשיעור נמוך יותר, בהיקף משרה קטן יותר ובשכר שעתי נמוך יותר.
    השינוי בהישגים במחנים בינלאומיים
  • מפסידות כסף בהארכת חופשת הלידה: אופן צבירת הזכאות לפנסיה בתקופות של לידה וטיפול בילדים משפיע גם הוא על הפער; אישה עם שני ילדים שתצא להפסקה בת חמש שנים מהקריירה לצורך טיפול בילדים (ולפי החוק לא תהיה זכאית להפרשות לפנסיה בחלק מהתקופה) תקבל כ-90% מההכנסה מפנסיה של אישה שלא יצאה להפסקה דומה – שיעור נמוך ביחס לממוצע ב-OECD.
  • לנשים משתלם לדחות את הפרישה: אישה שדוחה את גיל הפרישה (אחרי 62) יכולה לקבל עד 40% תוספת לקצבת הזקנה, לעומת גבר שיוכל לקבל עד 15% לכל היותר אם יפרוש אחרי גיל 67. לפיכך, אישה שדחתה את גיל הפרישה ל-70 תקבל קצבה גבוהה ב-22% מזו של גבר שיעשה זאת.
  • גיל הפרישה לגברים בישראל (67) הוא הגבוה ב-OECD, וגיל הפרישה לנשים (62) הוא מהנמוכים. ישראל היא בין שלוש המדינות ה-OECD היחידות שאינן מתכננות לבטל את הפער.
  • לפי סימולציה של "מנורה מבטחים", דחיית גיל הפרישה של אישה נשואה לגיל 67 צפויה להקטין את הפער המגדרי מפנסיה תעסוקתית מ-45% ל-20% (ול-13% כשמביאים בחשבון את קצבת הזקנה). נראה כי העלאת גיל הפרישה תיטיב עם רוב הנשים העובדות, וניתן למצוא פתרונות עבור נשים שייפגעו מכך (מטעמי בריאות, השכלה או גילנות).

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב: 050-6909749