הודעה לעיתונות: השקעה חברתית בישראל

רעיון ההשקעה החברתית מבוסס על התפיסה שלמדינת הרווחה תפקיד חשוב בחיזוק ההון האנושי של תושביה על מנת שיוכלו לממש את יכולותיהם, ובכך גם לתרום לצמיחה במשק.

מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו פרופ' ג'וני גל, שביט מדהלה וגיא ינאי עוסק ברעיון ההשקעה החברתית ומבקש להציבו במוקד הדיון על המדיניות החברתית בישראל, ובחשיבה על אופן הקצאת המשאבים לנושאים חברתיים והיקפם. המחקר בוחן את היתרונות ואת המגבלות של ההשקעה החברתית, בדגש על ההשלכות של אימוץ מדיניות זו על המאבק בעוני ובאי שוויון בהווה ועל הנטייה של תוכניות השקעה חברתית להיטיב עם אוכלוסיות חזקות יותר ולאו דווקא עם מי שחיים בעוני.

ההוצאה החברתית נחלקת לשלוש קטגוריות: הגנה חברתית, הכוללת קצבאות סיוע לאנשים החווים מחסור כלכלי; השקעה חברתית, הכוללת תוכניות לחיזוק יכולות הפרט, קידום מוביליות חברתית וחינוך וטיפול בגיל הרך; והוצאות אחרות, שאינן שייכות במובהק להגנה חברתית או להשקעה חברתית, דוגמת מערכת הבריאות. בשני העשורים האחרונים חל גידול בכלל ההוצאה החברתית של ישראל. ההשקעה החברתית צמחה מ-65 מיליארד ש"ח ב-1998 ל-110 מיליארד ש"ח ב-2017, במידה רבה עקב הוצאות על ילדים ומשפחות (כמו תוכנית חיסכון לכל ילד והשקעה במעונות יום), וב-2017 הגיעה ישראל לשיא בחלקה של ההשקעה החברתית מתוך ההוצאה החברתית המיועדות להגנה ולהשקעה חברתית  – 48%. ההוצאה על הגנה חברתית גדלה מ-53 מיליארד ש"ח ב-1998 ל-103 מיליארד ש"ח ב-2017. עיקר הגידול בהוצאה זו מקורו בסעיפים הנוגעים לזקנה, עקב העלייה בתוחלת החיים, הגידול באוכלוסיית הזקנים והטיפול בזקנים סיעודיים.

בהשוואה בין-לאומית – ישראל מדורגת בראש בחלקה של ההשקעה החברתית בסך ההוצאה החברתית אך בתחתית בהיקף ההוצאה על השקעה חברתית

במרוצת השנים ניתן בישראל דגש תקציבי גבוה להשקעה חברתית, והיא ניצבת בראש הטבלה הבין-לאומית לצד מדינות רווחה כמו שוודיה ודנמרק מבחינת חלקה של ההשקעה החברתית בסך ההוצאה החברתית. אולם בחינת ההיקף הכולל של ההוצאה המוקדשת להשקעה חברתית ביחס לתמ"ג מגלה פער ניכר בין ישראל לבין מדינות אלו: בעוד שדנמרק ושוודיה הוציאו באופן עקבי למעלה מ-11% מהתמ"ג שלהן על השקעה חברתית, בישראל נעה ההוצאה על השקעה חברתית בין 6.7% ל-8% מהתמ"ג בלבד.

יחס ההשקעה החברתית מסך ההוצאה החברתית הגבוה של ישראל נובע בעיקר מהוצאה חברתית כוללת נמוכה. דבר זה משקף החלטות פוליטיות וחברתיות לגבי היקף המשאבים שהמדינה מגייסת מהציבור בצורה של מיסים, והאופן שבו היא בוחרת להקצות את המשאבים הללו. מאז 2009 הוציאה ישראל על נושאים חברתיים אחוז קטן יותר מהתמ"ג בהשוואה למדינות רווחה אחרות. מבדיקת ההוצאה על השקעה חברתית לנפש עולה כי ישראל מוציאה על השקעה חברתית עבור אדם בגיל העבודה (64-20) כ-4% בלבד מהתמ"ג לנפש, בדומה למדינות שבתחתית המדרג. בהשקעה לנפש בגילי 19-0 ישראל מדורגת אחרונה, עם השקעה חברתית של כ-15% בלבד מהתמ"ג לנפש (לעומת 26%-27% בשוודיה ובדנמרק). ההוצאה הציבורית לחינוך וטיפול בגיל הרך לילדים בגילי 4-0 בישראל נמוכה מאוד ועומדת על כ-8% בלבד מהתמ"ג לנפש, לעומת שיעורים של כ-27% במדינות רווחה אחרות.

רכיב ההשקעה במדיניות פעילה בשוק העבודה, שתופס תאוצה בשנים האחרונות, מתמקד בסיוע לשילוב בתעסוקה וכולל הכשרות, סיוע במציאת עבודה וכדומה. שיעור ההשקעה של ישראל בתחום זה הוא מהנמוכים ב-OECD ועומד על כ-0.17% מהתוצר בלבד, לעומת 0.54% בממוצע ב-OECD.

הנהנים העיקריים מההשקעה החברתית הם ממעמד הביניים ולא מהאוכלוסיות הנזקקות

על אף התועלת שבהשקעה חברתית, נראה שגישה זו אינה חפה ממגבלות. ראשית, כלל לא ברור שתרומה לצמיחה הכלכלית או לתפקוד המשק היא קנה המידה הנכון להערכת תוכניות רווחה. שנית, החוקרים מצביעים על חשש מפני פגיעה בהתמודדות עם עוני ואי שוויון אם משאבים מוסטים מהגנה חברתית בהווה להשקעה חברתית עתידית. ביקורת נוספת כנגד מדיניות ההשקעה החברתית היא שהנהנים העיקריים ממנה עשויים להיות מעמדות הביניים – למשל כתוצאה מיכולתם של בעלי השכלה גבוהה לנצל טוב יותר תוכניות חברתיות, בתחומי החינוך והביטחון הסוציאלי.

שימוש במעונות יום – בעיקר בקרב מעמד הביניים

החינוך בגיל הרך הוא חלק משמעותי בהשקעה החברתית, ונראה ששיעור המשתמשים במערכת מעונות היום המפוקחים גבוה יותר בקרב מעמדות הביניים מאשר בקרב האוכלוסיות החלשות. שיעור משקי הבית שילדיהם משולבים במסגרות אלו מסך משקי הבית עם ילדים בגילים הרלוונטיים עומד על 17% באשכולות החברתיים התחתונים, 15% באשכולות העליונים ו-24% באשכולות הביניים. למעשה, חלקם של ילדים למשפחות ממעמד הביניים במעונות עומד על 41%, אף שהן מהוות רק 31% מהאוכלוסייה עם ילדים בגילים אלו.

מבדיקה לפי קבוצות אוכלוסייה עולה כי הקבוצה המשתמשת במידה המשמעותית ביותר במעונות היום היא האוכלוסייה החרדית – 41% ממשקי הבית עם ילדים בגילים הרלוונטיים, לעומת 16% בקרב יהודים לא חרדים ורק 8% בקרב ערבים. ייתכן שהסיבה לשימוש המועט של האוכלוסייה הערבית בשירות זה קשורה להיעדר מעונות ותשתיות מספקות ביישובים ערביים.

תוכנית "חיסכון לכל ילד" מפספסת את מטרתה ומעמיקה את הפערים החברתיים

תוכנית ההשקעה החברתית "חיסכון לכל ילד" מבקשת לעודד מוביליות חברתית עתידית באמצעות הבטחת משאבים שיוכלו לסייע בשילוב בשוק העבודה, בהשכלה גבוהה או בתוכניות הכשרה. אולם ניתוח של המוסד לביטוח לאומי מראה כי קיים מתאם חיובי משמעותי בין מצבם החברתי-כלכלי של הורי הילד לבין החיסכון הצפוי לו, בשל מסלול ההשקעה שהוריו בחרו עבורו ובחירתם אם להכפיל את הקצבה מעבר לחיסכון הניתן על ידי הממשלה. לדוגמה, בעוד פחות משליש מהורי הילדים בחמישון התחתון מוסיפים כסף מעבר להפקדות המדינה, בחמישון העליון מעל 75% מההורים בוחרים לעשות כן.

השקעה בהשכלה גבוהה

ההשקעה בהשכלה הגבוהה מהווה כ-40% מסך ההוצאה על השקעה חברתית בגילי העבודה, אך היא אינה מתחלקת באופן שווה בין כל חלקי האוכלוסייה, ועיקר הנהנים ממנה הם יהודים מרקע חברתי-כלכלי בינוני-גבוה. שיעור הממשיכים ללימודים גבוהים באשכולות בינוניים וגבוהים גבוה לאורך זמן  בכ-20 נקודות אחוז לעומת השיעור באוכלוסיות החלשות. בבדיקה לפי מגזר עולה כי שיעור הממשיכים בקרב יהודים עומד על כ-50%, לעומת כ-30% בקרב ערבים (נכון ל-2017).

"יכולתה של מדינת הרווחה להתמודד עם עוני בהווה או לעודד מוביליות חברתית בעתיד באמצעות השקעה חברתית מוגבלת. התמודדות מוצלחת בשני היעדים הללו מחייבת הרחבה של ההוצאה הן על הגנה חברתית והן על השקעה חברתית, וכן שיפור מבנה תוכניות ההשקעה החברתית. מצער שאין בישראל דיון מעמיק במידה שבה רצוי להקצות משאבים להשקעה חברתית ובאופן שבו הקצאה זו תבוא לידי ביטוי", אמר פרופ' ג'וני גל.

החוקרת שביט מדהלה הוסיפה: "יש להגדיר מטרות לטווח ארוך לתוכניות להשקעה חברתית ולהעריך את התועלת שלהן. בייחוד בתקופה זו, על קובעי המדיניות ליצור איזון בין השאיפה לשפר את הונם החברתי של התושבים לבין הצורך להתמודד עם מצוקות, עוני ואי-שוויון, ובהתאם לכך להקצות את המשאבים".

נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, אמר: "מאז תחילת המשבר אנו רואים את הצורך הגובר בהשקעה חברתית, למשל בהכשרות לעובדים שיוכלו להשתלב בשוק העבודה המשתנה בקצב מואץ, ובצורך של הורים במסגרות לילדים כדי שיוכלו לצאת לעבוד. זאת לצד קצבאות שיסייעו לאלה שנקלעו למצוקה. עכשיו יותר מתמיד צריך להשקיע גם בהון האנושי וגם בהגנה חברתית".

מחקרים בנושאים דומים: