הודעה לעיתונות: דוח מצב המדינה 2018

באמברגו עד יום ב' (31.12) בשעה 6:00

לקריאת הפרקים המלאים לחצו כאן 

"דוח מצב המדינה" של מרכז טאוב לשנת 2018 רואה אור

הדוח השנתי של מרכז טאוב מתפרסם היום, ומציג תמונת מצב חברתית-כלכלית של ישראל בשנת 2018. הדוח מרכז 10 מחקרים חדשים בתחומי מאקרו-כלכלה, תעסוקה, חינוך, בריאות ורווחה, לצד תקצירי המחקרים שפרסם המרכז בשנה החולפת.

עורך הדוח הוא פרופ' אבי וייס, נשיא מרכז טאוב ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

מבחר ממצאים מפרקי "דוח מצב המדינה 2018"

מצב המשק: מבט-על
פרופ' בנימין בנטל וגלעד ברנד

בשנת 2018 שיעור התעסוקה נמצא בשיאו והאבטלה בשפל היסטורי, צמיחת התמ"ג גבוהה וניכרת עלייה בשכר. עם זאת, פוטנציאל הצמיחה במגמת ירידה בעקבות השינויים הדמוגרפיים והמגמות בפריון העבודה, שאינו צומח כלל.

  • בהנחה שהממשלה תגדיל את ההוצאה בהתאם לכללים ולמגבלות הקבועים בחוק, נראה כי משנת 2020 היא תפר את מגבלת הגירעון הקבועה אף היא בחוק, ובטווח הרחוק הבעיה אף תחריף. הקושי התקציבי צפוי לגדול עוד אם תמומש כוונת הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון לכ-6 אחוזי תוצר ולהצמידו לשיעור הגידול בתמ"ג. מגמות אלו יפגעו ביכולתה של הממשלה לשפר את השירותים והתשתיות, ועלולות להוביל להחלשת מעמדו של המשק בשוק ההון העולמי.
  • מאז 2012 העלייה בתעסוקה היא המקור העיקרי לצמיחה לנפש. אף שהמצטרפים לכוח העבודה היו בעיקר עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, חל שיפור באיכות התעסוקה – בשל עלייה בוותק ובשיעורי ההשכלה של העובדים. אולם האוכלוסייה בגילי העבודה מצטמצמת, ועימה הפוטנציאל לצמיחה עתידית המבוססת על גידול בתעסוקה. לכן המשק יתקשה להוסיף לצמוח בקצב הנוכחי ללא שיפור בגורמים מעודדי צמיחה אחרים.
  • הגידול בשיעור התעסוקה והעלייה בשכר תורגמו לעלייה מרשימה בהכנסה ובתצרוכת של משקי הבית. השיפור בלט בקרב משקי בית בחמישון ההכנסה האמצעי והתחתון (עלייה של 16 ו-13 אחוזים, בהתאמה, בין 2012 ל-2016) בעוד שבקרב החמישון העליון נרשמה עלייה מתונה יותר (9 אחוזים).
  • בשנים האחרונות קצב עליית המחירים בישראל היה נמוך משמעותית מהקצב ב-OECD. עקב כך, מאז 2014 ירדו מחירי הצריכה בישראל בכ-5.2 אחוזים ביחס לממוצע ב-OECD. עובדה זו מפתיעה לנוכח מצבו הטוב של המשק ועליות השכר החדות שנרשמו בשנים האחרונות, ומושפעת מהצעדים שננקטו להגברת התחרות המקומית אחרי המחאה החברתית ב-2011.
    • למרות זאת, רמת המחירים בישראל נותרה גבוהה באופן מובהק מזו הצפויה במשק ברמת הכנסה דומה, דבר הפוגע ברמת החיים. על רקע הדיווחים לגבי עליות מחירים צפויות והלחץ הציבורי, הסרת חסמים ועידוד התחרות בשוק המקומי תסייע בהתמודדות עם אתגר זה.תרשים 1 מאקרו

עליית מחירי הדירות והשפעתה על יכולתם של משקי בית לרכוש דיור
קיריל שרברמן

מחירי הדיור עלו בעשור האחרון, אולם היחס בין ההכנסה הפנויה של משק בית למחירי הדיור דומה ליחס שנמדד באמצע שנות התשעים.

  • עליית מחירי הדיור בעשור האחרון הפחיתה את יכולתם של משקי בית לרכוש דיור. אולם כאשר יכולת זו נבחנת לפי ההכנסה הכוללת של משק בית (הכוללת לרוב הכנסה של שני מפרנסים, וכן הכנסות ממקורות נוספים פרט לעבודה) – ולא לפי שכר העבודה, כמקובל – מתברר כי הירידה ביכולת לרכוש דירה מתונה יותר, והיחס בין ההכנסה הפנויה למחירי הדיור דומה לזה ששרר באמצע שנות התשעים. הסיבה לכך היא שההכנסה הפנויה הכוללת עלתה במידה רבה יותר מהשכר בשנים שנבדקו, בעיקר עקב גידול במספר המפרנסים הממוצע במשק בית.
  • ההכנסה הפנויה של משקי בית צעירים (34–25) צמחה בשיעור דומה לממוצע במשק בשנים 2016–1998, כך שיכולתם לרכוש דיור לא נפגעה יותר מאשר בכלל האוכלוסייה. קבוצת הגיל שיכולתה לרכוש דירה נפגעה במידה הרבה ביותר היא 54–35, משום שהכנסותיהם של משקי בית אלו עלו במידה פחותה מהממוצע.
  • היכולת לרכוש דיור ירדה במידה הרבה ביותר בתל אביב, בירושלים ובמחוז הדרום.
  • רמת המינוף הממוצעת של משקי בית – גובה ההתחייבויות הכספיות נטו לגורמים מלווים כאחוז מהתמ"ג – עלתה מאז 2009, והדבר עלול להקשות עליהם לקבל אשראי נוסף בעתיד. רמת המינוף הנוכחית נמוכה רק במעט מזו שהייתה בשנת 2000, השנה שבה נרשם שיעור המינוף הגבוה ביותר.
    תרשים 2 מחירי דיור

שוק העבודה: מבט-על
הדס פוקס ופרופ' אבי וייס

שיעור התעסוקה הכולל גבוה ובקרב נשים ערביות הוא עלה מאוד, אך השיעור בקרב גברים חרדים ירד. כדי שמגמת העלייה תימשך יש לשפר את התעסוקה בקרב ערבים ובקרב גברים חרדים.

  • שיעורי התעסוקה וההשתתפות בשוק העבודה ב-2018 הוסיפו להיות גבוהים. שיעור התעסוקה של יהודים לא-חרדים גבוה משיעור התעסוקה הממוצע ב-OECD, ובקרב נשים הוא השני בגובהו (אחרי איסלנד). כדי לשפר עוד את הנתונים יש להעלות את השיעור במגזרים שהתעסוקה בקרבם נמוכה יחסית – ערבים וגברים חרדים.
  • שכר העבודה המשיך לעלות ב-2018 בשיעורים גבוהים. עלייה זו מצטרפת לעלייה המהירה בשכר הריאלי מאז 2014 –11 אחוזים בסך הכל.
  • בעשור האחרון עלה שיעור העוסקים בהיי-טק בקרב גברים יהודים לא-חרדים מכ-8 לכ-15 אחוזים, אך בקרב ערבים וחרדים הוא נותר מזערי. שיעור הנשים המועסקות בתחום נמוך (כמו בשאר העולם), ומרביתן יהודיות לא-חרדיות. לצד זאת יש עלייה מרשימה בשיעור המועסקות בתחום בקרב חרדיות: מפחות מאחוז לכ-3 אחוזים.
  • לאחר כמה שנות קיפאון, שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה מאוד. ב-2018 הוא עומד על כ-40 אחוזים – עלייה של יותר מ-6 נקודות אחוז מאז2016 – והתקרב מאוד ליעד הממשלה לשנת 2020. מרבית העלייה (72 אחוזים) נובעת מהשיפור בהשכלת הנשים הערביות, ולאור המשך העלייה בשיעור הנשים הערביות שפונות להשכלה גבוהה ניתן להניח כי העלייה בתעסוקה תימשך. רמת ההשכלה בקרב גברים ערבים לא עלתה באופן דומה, והשיפור בקרבם נמוך יחסית – לאחר שנים של ירידה והתאוששות איטית, רק בשנתיים האחרונות חזרו רמות התעסוקה לגובהן משנת 1995. ההשכלה הנמוכה משפיעה גם על אפשרויות התעסוקה של גברים אלו, ו-50 אחוזים מהם עבדו בעבודות שוחקות המאופיינות בשכר נמוך: תעשייה, בינוי וחקלאות (נכון ל-2017).
  • שיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים ירד במעט בשנים האחרונות, ועומד על כ-48 אחוזים. לפיכך, נראה כי היעד של הממשלה (להגיע ל-63 אחוזי תעסוקה ב-2020) אינו ריאלי. ייתכן שחלק מהירידה נבעה מהגדלת הקצבאות ב-2015. 42 אחוזים מהמועסקים בגילי 64–30 בקבוצה זו עבדו במשרה חלקית ב-2017, רובם בשל לימודים בישיבה.
  • בקרב חרדיות שיעור התעסוקה גדל ב-5.5 נקודות אחוז בין 2013 ל-2018, ועומד על 76 אחוזים. שיעור גבוה מהן עדיין מועסקות בענף החינוך אך הנתון נמצא בירידה, ומנגד שיעור הנשים בסמינרים שלומדות בחינוך הטכנולוגי במגמת עלייה. שיפור רמת הלימוד בסמינרים, לצד פתיחת מסלולים הנדסיים נוספים, יוכלו לפתוח עבורן אפשרויות תעסוקה בשכר גבוה.
  • קצב הזדקנות האוכלוסייה בישראל נמוך יחסית ל-OECD, אך בשקלול שיעור הילודה הגבוה, יחס התלות (היחס בין האוכלוסייה שאינה בגילי העבודה העיקריים לאוכלוסייה בגילים אלו) הוא הגבוה ביותר בארגון. דרך התמודדות אפשרית היא העלאת גיל הפרישה לנשים, שתביא לחיסכון כספי בעבור המוסד לביטוח לאומי (העומד בפני סכנת
    פשיטת רגל).
    תרשים 3 פירוק התעסוקה

    באיזו מידה מדינת הסטארט-אפ יכולה לגדול?
    גלעד ברנד

    חלקו של ענף ההיי-טק בסך התעסוקה במשק עומד על כ-8 אחוזים בלבד, ונראה כי המאמצים להרחיב את התעסוקה בתחום רלוונטיים רק לשיעור קטן מהאוכלוסייה – וגם אם מאמצים אלו יישאו פרי, לא צפויה השפעה משמעותית על כלל המשק.

    • השוואת מיומנויות העובדים בישראל ובמדינות מפותחות אחרות, לפי תוצאות סקר מיומנות היסוד של ה-OECD (PIAAC), מעלה כי כישורי העובדים בהיי-טק שונים מאוד מאלו של העובדים ביתר התחומים; בישראל עומדים ההבדלים בדירוג המיומנויות בסקר בין העובדים בהיי-טק ליתר המשק על כמעט סטיית תקן שלמה, פער חריג וייחודי בקרב המדינות המפותחות. בשל ההבדלים במיומנויות, גם השכר של עובדי ההיי-טק גבוה בהרבה – כפול משל יתר העובדים במשק – וגם פער זה בולט בגובהו. עוד נמצא כי שיעור העובדים בהיי-טק גבוה ביחס למדינות מפותחות אחרות, והעובדים המיומנים משתלבים בענף בהיקף נרחב כבר כיום. בשל כל אלו, נראה כי התוכניות לעידוד התעסוקה בהיי-טק רלוונטיות רק לשיעור קטן מהאוכלוסייה בגילי העבודה (כאחוז).
    • בשל הפערים הגדולים בין ההיי-טק ליתר המגזרים, קשה לצפות כי הרחבה של התעסוקה בהיי-טק תוביל לזליגה משמעותית של ידע ושיטות עבודה מתקדמות לתחומים אחרים. ייתכן גם כי מעבר עובדים מיומנים נוספים להיי-טק יאט את התפתחותם של יתרונות יחסיים בתחומים אחרים במשק, שבהם פרופיל התעסוקה מגוון יותר.
    • שיעורים גבוהים מהאוכלוסייה החרדית והערבית מעידים כי בקיאותם באנגלית חלשה (בניגוד לרמה מדווחת גבוהה בקרב עובדי ההיי-טק). בשל כך, ועקב רמת מיומנות כללית נמוכה (כפי שנמדדת בסקר), היכולת להיעזר בהכשרות מקצועיות כאמצעי לשילובם בהיי-טק (ובכך להביא לצמצום פערים) מוגבלת ביותר. רוב הפוטנציאל להתרחבות קיים דווקא באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, שרוב עובדי ההיי-טק משתייכים אליה ממילא.
    • ישראל מתאפיינת בריבוי עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, המביאות לכושר השתכרות נמוך. שיעור העובדים הישראלים שמיומנויותיהן מדורגות ברמה הנמוכה ביותר ב-) OECDעשירון תחתון) עומד על כ-16 אחוזים מהאוכלוסייה הבוגרת, ורק כ-7 אחוזים מהעובדים בישראל ממוקמים ברמת המיומנויות הגבוהה ביותר (עשירון עליון). בקרב האוכלוסייה הערבית התמונה מדאיגה במיוחד: כמחצית האוכלוסייה הערבית הבוגרת ממוקמת בתחתית דירוג המיומנויות של ה-OECD (שני העשירונים התחתונים).
    • זמינות כוח העבודה בשכר נמוך גורעת מהכדאיות של התייעלות ואימוץ טכנולוגיות מתקדמות בקרב מעסיקים, וסביר כי זהו אחד הגורמים לשיעורי ההשקעה הנמוכים ולפריון הנמוך בענפי המשק שאינם היי-טק. ייתכן שהתמקדות בשיפור המיומנויות דווקא בקרב עובדים בענפים אלו באמצעות הכשרות מקצועיות מתאימות, וכן בשיפור מערכת החינוך (למען שיפור המיומנויות בקרב דור העתיד), עדיפה על המאמץ להסב עובדים מיומנים נוספים להיי-טק.
      4

    מערכת החינוך: מבט-על
    נחום בלס

    תקציב משרד החינוך עלה עקב גידול במספר התלמידים ובשל יישום תוכניות והסכמי עבודה משנים קודמות. ציוני התלמידים במיצ"ב ובמבחנים הבין-לאומיים אינם עונים על הציפיות, אולם לצד זאת ניכרים שיפור בהישגים וצמצום פערים בין התלמידים.

    • אוכלוסיית התלמידים גדלה בקצב של 2 אחוזים לשנה מאז שנת 2000. קצב הגידול בחינוך החרדי, הבדואי והדרוזי יורד, ולעומת זאת הוא עולה בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.
    • תקציב משרד החינוך גדל ב-83 אחוזים במונחים ריאליים בין 2005 ל-2018. העלייה נובעת מהגידול במספר התלמידים, מהחתימה על הסכמי השכר "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", ומיישום חוק לימוד חובה מגיל 3 ותוכניות כמו צמצום מספר התלמידים בכיתה. תקציב החינוך המיוחד גדל בשיעור כמעט כפול מהתקציב הכולל, בעיקר בשל עלייה גדולה (127 אחוזים) במספר התלמידים בו.
    • התקציב הריאלי לתלמיד בישראל גדל מאז 2010 בקצב מהיר מאשר ב-OECD, לפי הנתונים האחרונים (משנת 2014), ונראה כי מגמה זו נמשכה עד 2018 בשל התהליכים שצוינו. למרות העלייה המהירה, סכום ההוצאה בישראל נותר נמוך יותר מאשר במדינות ה-OECD בשנה שנבדקה: 7,981 דולרים לתלמיד בחינוך היסודי בישראל, לעומת 8,631 בממוצע ב-OECD, ו-7,987 דולרים לתלמיד בחינוך העל-יסודי בישראל לעומת 10,010 דולרים בממוצע ב-OECD (נכון ל-2014).
      תרשים 5 מבוא חינוך

      • מאז שנת 2000 גדל מספר המורים בחינוך היסודי ב-28 אחוזים במגזר היהודי, וב-20 אחוזים במגזר הערבי. בחינוך העברי נרשמה ירידה קלה באחוז הנשים בקרב המורות, וכן בגיל הממוצע של כלל המורים ובוותק שלהם, ואילו במגזר הערבי המגמות הפוכות. שיעור המורים בעלי השכלה אקדמית עלה משנת 2000 בשני המגזרים: מ-50 ל-89 אחוזים בקרב יהודים, ומ-37 ל-94 אחוזים בקרב ערבים.
      • הציונים של תלמידי ישראל במיצ"ב ובמבחנים הבין-לאומיים אינם עונים על הציפיות, אולם ניכר שיפור משמעותי ביחס לעבר הן במיצ"ב הן במבחנים הבין-לאומיים. יתרה מזאת, השיפור בציונים ובצמצום הפערים בין התלמידים (מאז המבחן הראשון) היה גדול מהשיפור ברוב המדינות שהשתתפו במבחנים הבין-לאומיים.

        ההוצאה לכיתה ולתלמיד בחינוך היסודי הרשמי
        נחום בלס וחיים בלייך

        תקציב משרד החינוך לכיתה ולתלמיד גדל מאוד בשנים האחרונות. רוב התקציב מוקצה לבתי הספר על פי נוסחאות קבועות, ולגורמים שונים במערכת יש רק השפעה מוגבלת על גובהו. אולם למרות הנוסחאות האוניברסליות, גם בפיקוח על המאפיינים של מוסדות החינוך התקצוב בחינוך הממלכתי-דתי הוא הגבוה ביותר, ובחינוך הערבי הוא הנמוך ביותר.

        • יש כמה מאפיינים עיקריים המשפיעים על התקציב לתלמיד ולכיתה בחינוך היסודי הרשמי הרגיל (במוסדות הכוללים כיתות א'-ו' בלבד): מדד הטיפוח של בית הספר – ככל שהמדד גבוה יותר (ומעיד על רקע חברתי-כלכלי חלש יותר), כך עולה ההקצאה לתלמיד; גודל בית הספר – ככל שהוא גדול יותר, כך ההקצאה לתלמיד נמוכה יותר; והשתתפות במסגרת של יום לימודים ארוך, המעלה את ההוצאה לכיתה בכ-14 אחוזים בממוצע ולתלמיד בכ-15 אחוזים.
        • בבדיקה שבודדה כל גורם המשפיע על התקצוב נמצא כי רוב רובם של ההבדלים הניתנים להסבר קשורים לגורמים שההשפעה עליהם מוגבלת, כגון מדד טיפוח, השתתפות ביום לימודים ארוך וגודל בית הספר. תרומתם של המגזר וסוג הפיקוח להבדלים הניתנים להסבר קטנה בהרבה (כ-13 אחוזים בתקצוב לכיתה וכ-8 אחוזים בתקצוב לתלמיד).
        • גם בפיקוח על מאפייני מוסדות החינוך התקציב לכיתה ולתלמיד בחינוך הממלכתי-דתי הוא הגבוה ביותר, ובחינוך הערבי הוא הנמוך ביותר – הפער ביניהם מגיע עד 10 אחוזים. ניתן להסביר חלק מהפער באמצעות סלים ייחודיים, אולם את יתר הפער לא ניתן להסביר מפני שהשיקולים לתקצוב אינם שקופים.
        • יתרונו של החינוך הממלכתי-דתי נובע מכך שהוא מקבל סלים ייחודים, כגון תוספות בעבור שעות תפילה, פיצול לבנים ובנות ושעות רב. תוספות אלו מיועדות לשמור על אופיו, אולם מנגד אפשר לטעון שיש להעניק תקציבים בהיקף דומה לשם שמירה על ייחודו של החינוך הממלכתי. עוד יש לציין כי האפשרות לקיים סוגי פיקוח שונים לפי רמת דתיות קיימת רק במגזר היהודי.
          תרשים 7 תקציב לתלמיד ולכיתה

          החינוך הטכנולוגי-מקצועי: מגמות והתפתחויות בשנים 2017–2006
          הדס פוקס, גיא ינאי ונחום בלס

          שיעור הלומדים בתיכון בחינוך הטכנולוגי הגבוה עלה, בעיקר בקרב דרוזים ובדואים. גם בשיעור הבנות הערביות במסלול זה חלה עלייה, אולם בקרב יהודיות דתיות הוא נותר נמוך.

          • חלוקה חדשה ומבוססת הישגים של מגמות החינוך הטכנולוגי מגלה כי בין 2006 ל-2017 עלה חלקם של התלמידים הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה (שההישגים בו הם הטובים ביותר) ב-40 אחוזים, לצד עלייה נמוכה יותר במסלולים האחרים. עלייה זו נבעה בעיקר ממשיכת תלמידים מצטיינים מהמסלול העיוני למסלול הטכנולוגי הגבוה (כפי שמעידה הירידה בחלקו של החינוך העיוני בקרב תלמידי התיכון מ-67 ל-60 אחוזים בשנים אלו).
          • העלייה הגדולה ביותר בשיעור הלומדים במסלול הטכנולוגי הגבוה הייתה בחינוך הערבי, במיוחד בקרב דרוזים (20 נקודות אחוז) ובדואים (11 נקודות אחוז). בנתון זה טמונה הזדמנות להשתלבות עתידית טובה יותר של האוכלוסייה דוברת הערבית במסלולים יוקרתיים בשוק העבודה.
          • שיעור הבנות במסלול הגבוה במגזר הערבי עלה מאוד, והוא אף גבוה משיעור הבנים (31 לעומת 26 אחוזים). הפער בחינוך הבדואי גדול אף יותר (21 לעומת 12 אחוזים, בהתאמה). עלייה זו מצטרפת לשיפור שחל בשיעור הזכאות לבגרות ובפנייה ללימודים אקדמיים בקרב נשים ערביות, שהשפעותיה כבר ניכרות בגידול בתעסוקה (ראו בפרק "שוק העבודה: מבט-על" בספר זה).
          • יש שיעור נמוך של בנות יהודיות הלומדות במסלול הגבוה, במיוחד בחינוך הממלכתי-דתי, ואילו בקרב בנים דתיים השיעור גבוה יחסית. ייתכן כי הלימודים הנפרדים מביאים לצמצום אפשרויות הבחירה עבור בנות דתיות, מפני שהיצע המגמות הטכנולוגיות הגבוהות בבתי הספר לבנות בחינוך הממלכתי-דתי הוא נמוך במיוחד (רק 18 אחוזים מבתי הספר הממלכתיים-דתיים לבנות מציעים מגמות כאלו, לעומת 48 אחוזים בקרב שאר בתי הספר מלבד חרדים).
          • אף שהרקע החברתי-כלכלי של התלמידים הערבים במסלול הגבוה חלש בהרבה מזה של היהודים, שיעורי הזכאות לבגרות בקרבם דומים לאלה של עמיתיהם היהודים. גם בקרב התלמידים הבדואים במסלול זה, שהרקע החברתי כלכלי שלהם נמוך במיוחד, שיעור ההצלחה בבגרות עומד על כ-74 אחוזים.
          • מספר הניגשים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה עלה ב-56 אחוזים מאז 2012, ומספר הניגשים לבגרות באנגלית ברמה זו גדל ב-20 אחוזים מ-2013 עד 2017 (מעבר לגידול במספר התלמידים). עם זאת, שיעור הלומדים אנגלית ברמה מוגברת במגזר הערבי נמוך יחסית ועומד על כ-17 אחוזים בלבד, לעומת כ-51 אחוזים בקרב יהודים. פער זה משמעותי ליכולתם להשתלב בעתיד במקצועות שהשכר בהם גבוה, כמו ענף ההיי-טק (ראו בפרק "באיזו מידה מדינת הסטארט-אפ יכולה לגדול?" בספר זה).
            תרשים 6 טכנולוגי
            מערכת הבריאות: מבט-על
            פרופ' דב צ'רניחובסקי

            מודדי הבריאות של ישראל כיום טובים, אולם הם משקפים את השקעות העבר במערכת.  כיום יש סימנים להרעה במצבה היחסי של בריאות האוכלוסייה והמצב עלול להידרדר – אלא
            אם יהיו שינויים ברמת המימון והסדרה של ההרכב הציבורי-פרטי במערכת.

            • חלקה של ההוצאה הלאומית על בריאות מתוך התמ"ג עמד ב-2017 על כ-7.4 אחוזים, לעומת כמעט 9 אחוזים בממוצע ב-OECD ו-11 אחוזים במדינות אירופיות שיש בהן מערכות בריאות דומות לזו של ישראל. חלקה של ההוצאה הציבורית מסך ההוצאה על בריאות עומד על כ-63 אחוזים, לעומת כ-73.5 אחוזים ב-OECD וכ-78 אחוזים בקרב מדינות בעלות מערכות דומות.
            • מאז 1995 גדלה ההוצאה על בריאות לנפש פי 2.5 בממוצע במדינות

              ה-OECD ופי 3 במדינות הדומות. בישראל היא בקושי גדלה פי 2.
              תרשים 8 בריאות

              • הגידול בהוצאה על בריאות היה דומה לגידול בתמ"ג לנפש – כ-1.7 אחוזים לשנה בממוצע מאז 1995. אולם כשמביאים בחשבון את השינויים במחירי הרפואה ביחס למדד הכללי ואת הגידול בצרכים הנובע ממבנה גיל האוכלוסייה, מתקבל גידול של כ-0.9 אחוזים בלבד לנפש מתוקננת לפי גיל.
              • רמת המימון הנמוכה, וכן חלקו הגבוה של המימון הפרטי, לא יאפשרו לישראל לשמור על מעמדה הגבוה בין המדינות המפותחות בכל הקשור לרמת בריאות האוכלוסייה. כמו כן, הגידול בחלקו של המימון הפרטי תורם להרחבת הפערים בנגישות שירותי הרפואה לקבוצות אוכלוסייה שונות ולעלייה במחירי הרפואה.
              • העלייה הגבוהה יחסית במחירי הרפואה נובעת בעיקר מהתמהיל הציבורי-פרטי שהתפתח במערכת ומהשפעתו על שכר הרופאים. שכר זה עלה בכ-42 אחוזים בשנים 2017–2011, לעומת כ-15 אחוזים בקרב יתר השכירים במשק. עלייה זו חריגה גם בהשוואה בין-לאומית. סיבה מרכזית לכך היא שרופאים יכולים להפנות חולים מהמערכת הציבורית לטיפולים במערכת הפרטית, ובמסגרתה הם גובים מחירים גבוהים יותר עבור טיפולים שיכולים להתבצע ברובם במערכת הציבורית. בד בבד, הם מצמצמים את עבודתם במערכת הציבורית. ­
              • ישראל יכולה לשפר את המצב על ידי הסדרת מתן הטיפול הרפואי במימון פרטי לעומת הטיפול במימון ציבורי, לפי מודלים של הפרדת מערכות או של איחוד מוסדר ביניהן (הנהוגים במדינות שונות). שני המודלים אינם שוללים את הזכות לרפואה פרטית אולם אינם מאפשרים מעבר בין חלקי המערכת כדי להמשיך באותו טיפול, כפי שקורה כיום.

                דפוסי הפריון יוצאי הדופן בישראל
                פרופ' אלכס וינרב, פרופ' דב צ'רניחובסקי ואביב בריל

                שיעור הפריון בישראל יוצא דופן ביחס לעולם לא רק בגובהו אלא בכמה מאפיינים  נוספים, ובהם עלייה בפריון למרות התאחרות גיל הנישואים ושיפור בהשכלת הנשים, וכן עלייה חדה יותר בפריון דווקא באוכלוסייה החילונית והמסורתית.

                • שיעור הפריון הכולל בישראל הוא הגבוה מכל מדינות ה-OECD, ועמד על 3.1 ילדים לאישה בשנת 2015. במרבית המדינות ירדו שיעורי הפריון עם השנים, אולם בישראל השיעור עלה בשני העשורים האחרונים ב-0.2, והמקור לכך הוא דווקא האוכלוסייה החילונית והמסורתית. בד בבד, מאז 2004 ירד שיעור הפריון בקרב נשים מוסלמיות שיעור הפריון ירד בכמעט ילד אחד, ובקרב נשים חרדיות בכחצי ילד.
                • שיעור הפריון מחוץ לנישואים בישראל נמוך (פחות מ-10 אחוזים, לעומת כ-40 אחוזים בממוצע ב-OECD) אך נמצא במגמת עלייה: מ-3 אחוזים בשנת 2000 ל-5 אחוזים ב-2016 בקרב נשים בנות 39–25, ו מ-7 ל-17 אחוזים מבין כלל הלידות של בנות 40 ומעלה. עלייה בפריון שמתרחשת הן במסגרת הנישואים הן מחוצה לה גם היא יוצאת דופן במדינות המפותחות.

                תרשים 9 פריון

                • שיעור הפריון הכולל כמעט זהה בקרב נשים יהודיות וערביות, אולם יש הבדלים משמעותיים בדפוסים של כל קבוצה. בקרב נשים ערביות גיל הלידה הראשונה נמוך בארבע שנים; אחוז הנשים שחיות ללא ילדים גבוה בהרבה (13.7 אחוזים בקרב ילידות 1967–1947, לעומת 6.4 אחוזים בקרב יהודיות); והמתאם השלילי בין השכלה לפריון גבוה בהרבה.
                • ברוב קבוצות האוכלוסייה בישראל, ככל שההשכלה עולה – הפריון יורד. אולם המצב שונה בשתי קבוצות: בקרב גברים יהודים שאינם חרדים מספר הילדים זהה בקרב אקדמאים ובעלי השכלה נמוכה יותר; וחרדיות אקדמאיות אמנם יולדות מאוחר יחסית, אך עד סוף שנות השלושים לחייהן הפריון בקרבן עולה ומתלכד עם התוואי של חרדיות בעלות השכלה נמוכה.
                • עיקר ההבדל בפריון בין ישראל למדינות מפותחות נובע מכך שמשפחות משכילות יחסית – ששיעורן מבין המשפחות בישראל גבוה, וממשיך להתרחב – מביאות לעולם הרבה יותר ילדים ממקבילותיהן באירופה. בשל דפוסים אלו שיעור גבוה יותר מהילדים בישראל נולדים להורים מבוגרים יותר ולהורים אקדמאים (בהשוואה לכל מדינת OECD אחרת).


                מערכת הרווחה: מבט-על

                פרופ' ג'וני גל ושביט מדהלה

                 מדיניות ההשקעה החברתית הנהוגה בשנים האחרונות הביאה להתמקדות בשיפור ההון האנושי ובהנגשת שוק העבודה לאוכלוסיות שונות, אולם שיעורי העוני ואי השוויון נותרו מהגבוהים ב-OECD.

                • ההוצאה החברתית (הוצאות החינוך, הבריאות והרווחה) עמדה ב-2017 על 59 אחוזים מסך ההוצאה הממשלתית, גידול של 2 נקודות אחוז ביחס ל-2016. ההוצאה על רווחה בלבד גדלה בכ-9 אחוזים, בעיקר בשל ההוצאה על תוכנית "חיסכון לכל ילד" של המוסד לביטוח לאומי ובשל הגידול בתקציבים של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושל משרד השיכון. אולם השינויים הללו לא נגעו למרבית האוכלוסייה הנזקקת, ושיעור המשפחות החיות בעוני ורמת אי השוויון נותרו מהגבוהים מבין מדינות ה-OECD.
                • בשנים האחרונות התגבשה מדיניות של "השקעה חברתית" – פעולות המבקשות לשפר את ההון האנושי של האזרחים ואת נגישותו של שוק העבודה עבורם, כגון הרחבת מערך החינוך בגיל הרך ותוכנית "חיסכון לכל ילד", הגדלת המשאבים להכשרות מקצועיות והפעלת תוכניות תעסוקתיות ממוקדות מגזרים. לצד זאת אין עדיין סימן לאימוץ מרכיבים מרכזיים אחרים בתפיסת ההשקעה החברתית: הרחבת תוכניות ביטוח אבטלה והבטחת הכנסה.
                • לאחר מחאת ארגוני הנכים, ב-2018 הועלו קצבת הנכות הכללית וכן תקרת הדיסריגארד (ההכנסה המרבית שאדם עם מוגבלות יכול להרוויח מעבודה מבלי לפגוע בזכאות לקצבה) מ-2,800 ל-3,700 שקלים. התוצאות ניכרות בשינוי היחס בין הקצבה לשכר הממוצע במשק: בין 2010 ל-2018 חלה שחיקה בקצבת הנכות לעומת השכר, אולם מאז תחילת השנה גדל שיעור הקצבה בזכות הסכמים שנחתמו. הסכמים אלו אפשרו לקצבה של נכים שיש להם בן או בת זוג ושני ילדים, למשל, להגיע לכ-64 אחוזים מהשכר הממוצע במשק, לעומת 54 אחוזים לפני כן.
                  תרשים 10 רווחה

                  • ההוצאה על הכשרות מקצועיות בישראל עומדת על 0.06 אחוזים מהתמ"ג – כמחצית מהממוצע ב-OECD. אמנם בשנים האחרונות הוצאה זו נמצאת במגמת עלייה, אך במונחי תמ"ג לא חלו בה שינויים משמעותיים.
                  • במסגרת אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג, ההוצאה של האגף למעונות יום ומשפחתונים כמעט הוכפלה בין 2011 ל-2017. בפרט, ההוצאה המוקדשת לבינוי ולהסבת מבנים למעונות יום גדלה מאוד: מכשני מיליון לכ-260 מיליון שקלים. גידול זה משקף את המעמד המרכזי הניתן כיום במדינות הרווחה לחינוך בגיל הרך ולחשיבות ההתערבויות בגיל זה להגדלת ההון האנושי, במיוחד בקרב ילדים במשפחות הסובלות ממצוקה כלכלית קשה.
                  • תוספת ההוצאה למלחמה בעוני בשנת 2017 עומדת על 48 אחוזים מסך ההוצאה המומלצת לפי ועדת אלאלוף. אמנם חלק ניכר מהמלצות הוועדה אומץ מבחינה עקרונית, אולם בפועל התקצוב החסר של ההמלצות, לצד הימנעות הממשלה מיישום המלצות מרכזיות אחרות, פגעו באפקטיביות שלהן בהתמודדות עם בעיית העוני.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

לפרטים נוספים ולתיאום ריאיון נא לפנות לענת סלע-קורן, מנהלת שיווק, תקשורת וקשרי ממשל במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל: 050-6909749