השקעה חברתית בישראל
מחבר: ג'וני גל, שביט מדהלה, גיא ינאי תקציר מדיניות

רעיון ההשקעה החברתית מבוסס על התפיסה שלמדינת הרווחה תפקיד חשוב בחיזוק ההון האנושי של תושביה על מנת שיוכלו לממש את יכולותיהם, ובכך גם לתרום לצמיחה במשק.

ההוצאה החברתית נחלקת לשלוש קטגוריות: הגנה חברתית, הכוללת קצבאות סיוע לאנשים החווים מחסור כלכלי; השקעה חברתית, הכוללת תוכניות לחיזוק יכולות הפרט, קידום מוביליות חברתית וחינוך וטיפול בגיל הרך; והוצאות אחרות, שאינן שייכות במובהק להגנה חברתית או להשקעה חברתית, דוגמת מערכת הבריאות.

המחקר בוחן את רמת ההוצאות על השקעה חברתית בהשוואה למדינות רווחה אחרות וממשיך לבחון את היתרונות ואת המגבלות של ההשקעה החברתית ועל הנטייה של תוכניות השקעה חברתית להיטיב עם אוכלוסיות חזקות יותר ולאו דווקא עם מי שחיים בעוני.

השקעה חברתית בישראל ובהשוואה בין-לאומית

בהשוואה בין-לאומית ישראל ניצבת בראש הטבלה הבין-לאומית לצד מדינות רווחה כמו שוודיה ודנמרק מבחינת חלקה של ההשקעה החברתית בסך ההוצאה החברתית, אך בתחתית מבחינת היקף ההוצאה על השקעה חברתית. מיקום נמוך זה נובע מהוצאה ציבורית כללית נמוכה על הגנה חברתית.

  • בין 1998 ל-2017 ההשקעה החברתית צמחה מ-65 מיליארד ש"ח ל-110 מיליארד ש"ח, וההוצאה על הגנה חברתית גדלה מ-53 מיליארד ש"ח ל-103 מיליארד ש"ח.
  • בעוד שדנמרק ושוודיה הוציאו באופן עקבי למעלה מ-11% מהתמ"ג שלהן על השקעה חברתית, בישראל נעה ההוצאה על השקעה חברתית בין 6.7% ל-8% מהתמ"ג בלבד.
  • ישראל מוציאה על השקעה חברתית עבור אדם בגיל העבודה (64-20) כ-4% בלבד מהתמ"ג לנפש, בדומה למדינות שבתחתית המדרג.
  • בהשקעה לנפש בגילי 19-0 ישראל מדורגת אחרונה, עם השקעה חברתית של כ-15% בלבד מהתמ"ג לנפש (לעומת 26%-27% בשוודיה ובדנמרק).
  • ההוצאה הציבורית לחינוך וטיפול בגיל הרך לילדים בגילי 4-0 בישראל נמוכה מאוד ועומדת על כ-8% בלבד מהתמ"ג לנפש, לעומת שיעורים של כ-27% במדינות רווחה אחרות.
  • שיעור ההשקעה של ישראל במדיניות פעילה בשוק העבודה, תחום שמתרכז בסיוע לשילוב בתעסוקה, הוא מהנמוכים ב-OECD ועומד על כ-0.17% מהתוצר בלבד, לעומת 0.54% בממוצע ב-OECD.

heb1מגבלות להשקעה חברתית

על אף התועלת שבהשקעה חברתית, נראה שגישה זו אינה חפה ממגבלות. ראשית, כלל לא ברור שתרומה לצמיחה הכלכלית או לתפקוד המשק היא קנה המידה הנכון להערכת תוכניות רווחה. יותר מכך, מדיניות של השקעה חברתית יכולה אף לפגוע בנסיונות להפחתת העוני והאי שוויון, אם המשאבים מופנים לכיוון שאינו הגנה חברתית. נושא נוסף לתשומת לב שהועלה על ידי החוקרים הוא שהנהנים העיקריים מחל מתוכניות ההשקעה החברתית הם בני המעמד הבינוני ולא אלו שבאמת זקוקים להן. 

משלוש תכניות של השקעה חברתית נהנים יותר דווקא בני מעמד הביניים: שימוש במעונות יום, תוכנית "חיסכון לכל ילד" והשכלה גבוה:

מעונות יום

מעמדות הביניים משתמשים יותר במעונות היום המפוקחים מאשר האוכלוסיות החלשות.

  • ב-24% ממשקי הבית עם ילדים בגילים הרלוונטיים באשכולות הביניים הילדים משולבים במסגרות אלו בהשוואה ל-17% באשכולות החברתיים התחתונים, ו-15% באשכולות העליונים.
  • חלקם של ילדים למשפחות ממעמד הביניים במעונות עומד על 41%, אף שהן מהוות רק 31% מהאוכלוסייה עם ילדים בגילים אלו.
  • 41% ממשקי הבית עם ילדים בגילים הרלוונטיים באוכלוסייה החרדית משתמשים במעונות היום, לעומת 16% בקרב יהודים לא חרדים ורק 8% בקרב ערבים.

חיסכון לכל ילד

למרות שתוכנית "חיסכון לכל ילד" תגדיל בעתיד את הכנסתם של ילדים ממשפחות שחיות בעוני, הוא עלולה להעמיק פערים חברתיים.

  • קיים מתאם חיובי משמעותי בין מצבם החברתי-כלכלי של הורי הילד לבין החיסכון הצפוי לו, בשל מסלול ההשקעה שהוריו בחרו עבורו ובחירתם אם להכפיל את הקצבה מעבר לחיסכון הניתן על ידי הממשלה.
  • בעוד פחות משליש מהורי הילדים בחמישון התחתון מוסיפים כסף מעבר להפקדות המדינה, בחמישון העליון מעל 75% מההורים בוחרים לעשות כן.

השכלה גבוהה

עיקר הנהנים מהשקעה בהשכלה גבוהה הם יהודים מרקע חברתי-כלכלי בינוני-גבוה.

  • שיעור הממשיכים ללימודים גבוהים באשכולות בינוניים וגבוהים גבוה לאורך זמן בכ-20 נקודות אחוז לעומת השיעור באוכלוסיות החלשות.
  • שיעור הממשיכים בקרב יהודים עומד על כ-50%, לעומת כ-30% בקרב ערבים (נכון ל-2017).

    כדי ליהנות מיתרונות ההשקעה החברתית, על מדינות רווחה להכיר במגבלות ההשקעות האלה. עליהן לוודא שתוכניות ההגנה החברתית נותנות  מענה הולם לעוני ולאי שיוויון, ובמקביל לוודא שהתוכניות אפקטיביות ומסייעות לאלו שזקוקים לעזרה הגדולה ביותר.