מדוע הפריון במדינת הסטארט-אפ נותר נמוך?
מחבר: גלעד ברנד מחקרי מדיניות

פריון העבודה הממוצע בישראל נותר נמוך זה שנים רבות, אף על פי שענפי ההיי-טק והטכנולוגיה העילית במדינה נחשבים למובילים ברמה העולמית. מחקר זה טוען כי הסיבה לכך היא פער גדול בין הביצועים של ענפים עתירי ייצוא ובין יתר הענפים במשק, המייצרים בעיקר לשוק המקומי. פער כזה קיים אמנם בכל המדינות המפותחות בישראל הוא חריג בגודלו

תקציר מחקר

אף שענפי ההיי-טק והטכנולוגיה העילית בישראל נחשבים בעולם למובילים בתחומם, הכלכלה הישראלית מתאפיינת בפריון עבודה נמוך, ולכן גם ברמת חיים נמוכה, בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. מהו המקור לסתירה בעייתית זו?

מחקר חדש של חוקר מרכז טאוב גלעד ברנד מגלה כי מקור הבעיה הוא בפער הגדול בשוק העבודה בין ענפי ההיי-טק, התעשיות המתוחכמות ושאר ענפי הייצוא, המתאפיינים בשכר גבוה ובצמיחה מהירה, למגזרים האחרים בשוק העבודה, שבהם השכר נמוך והצמיחה איטית. במחקר נמצא כי שלא כמו במדינות מפותחות אחרות, להצלחתם של המגזרים המשגשגים יש השפעה מעטה בלבד על שאר ענפי הכלכלה. בין היתר, משום שניידות העובדים בין שתי קבוצות הענפים היא נמוכה, מה שמוביל להתפתחותן של שתי כלכלות נפרדות. לאור ממצאים אלו נראה כי להשקעה הממשלתית בהיי-טק יש השפעה מוגבלת על שאר חלקי השוק, וכי יש לשקול כיווני פעולה אחרים.

שוק אחד – שתי כלכלות

ברנד טוען כי הסיבה העיקרית להבדלי הצמיחה בין הענפים היא הפערים הגדולים במיוחד בין הענפים המייצאים (שרובם משתייכים לתחומי ההיי-טק והתעשייה המתקדמת) לענפים המקומיים, שפועלים בעיקר בשוק הישראלי.

  • הרכב הייצוא בישראל ריכוזי מאוד, ונשען במידה רבה על חברות ההיי-טק והתעשיות המתקדמות: 56 אחוזים מכלל המועסקים בענפים המייצאים עובדים בתחומי ההיי-טק והטכנולוגיה העילית – כמעט פי שתיים מהממוצע ב-OECD, והשיעור הגבוה מבין כל המדינות.
  • מיומנויותיהם של עובדי ההיי-טק גבוהות מהממוצע ב-OECD (כפי שנמצא במחקר PIAAC), אך מיומנויותיהם של העובדים האחרים במגזר העסקי נמוכות מאוד, ומדורגות בין המקום ה-20 ל-25 מקרב שאר מדינות ה-OECD.

Hebrew graph

האם ההשקעה בהיי-טק משפיעה על שאר שוק העבודה?

הספרות הכלכלית מורה כי היתרונות שהתעשיות המייצאות מפיקות מן החשיפה הבין-לאומית ומהתחרות אמורים לחלחל אל שאר המגזרים בשוק באמצעות ניידות עובדים: מצופה כי השכר גבוה והביקוש לעובדים בתעשיות אלו ימריצו עובדים לעבור מתעשיות מקומיות לתעשיות מייצאות. מצב זה אמור לשמש תמריץ עבור התעשיות המקומיות להתייעל כדי לשמור על רווחיותן, ובעקבות זאת – להגדיל את פריון העבודה ולהעלות את השכר. אולם בניגוד למדינות מפותחות אחרות, שבהן ההצלחה במגזר המייצא אכן חלחלה לשאר המגזרים בשוק, בישראל תהליך זה לא התרחש.

  • הביקוש לעובדים נוספים בתחומי ההיי-טק והטכנולוגיה העילית הוא אכן רב. לדוגמה, בקרב פקידים ועובדי משרד יש כשלושה מחפשי עבודה לכל משרה פנויה, ואילו בקרב הנדסאים וטכנאים יש 1.5 מחפשי עבודה לכל משרה פנויה.
  • ניידות העובדים מהתעשיות המקומיות לתעשיות הייצוא היא נמוכה, משום שתעשיות הייצוא דורשות עובדים בעלי ניסיון ומיומנויות גבוהות.

עקב הניידות הנמוכה של העובדים היעילות, פריון העבודה והשכר במגזר המקומי אינם עולים, למרות הצלחתם של ענפי ההיי-טק.

שיפור הפריון בישראל

הריכוזיות של הייצוא הישראלי והתבססותו על מוצרים עתירי טכנולוגיה נובעת ככל הנראה לא רק מהיתרונות היחסיים של ישראל בתחום, אלא גם מהתמריצים הממשלתיים שניתנו לענפים אלו לאורך השנים. לאור הנתונים שפורטו לעיל ברנד סבור כי ההשקעה בהיי-טק לבדה אינה צפויה להביא לשיפור בפריון העבודה בשאר המגזרים בשוק העבודה. עם זאת, השקעה ישירה במגזרים מקומיים לא מסחריים כרוכה בסיכון, מכיוון שאפשרויות צמיחת התמ"ג בהם מוגבלות בהשוואה לענפים המסחריים. זאת ועוד, שיפור הפריון במגזר המקומי עשוי להביא לשיפור היעילות על חשבון עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, ואלו עלולים לאבד את עבודתם לטובת טכנולוגיות מתקדמות.

  • למרות הגידול החד בעובדים בענפי השירותים והמסחר, חלקם בתוצר המקומי הגולמי לא השתנה כמעט בארבעת העשורים האחרונים (50–45 אחוזים), כך ששיעור הולך וגדל של עובדים חולק את אותו נתח מעוגת התוצר.
  • חסמי הייבוא בישראל מצמצמים את היקף הסחר. הייבוא עומד על כ-28 אחוזים מהתמ"ג בלבד – שיעור נמוך בהשוואה למרבית מדינות ה-OECD.
  • היקף הייבוא לישראל הצטמצם ב-1.3 אחוזים בעשור האחרון, והיא המדינה היחידה ב-OECD שהיקף הייבוא שלה ירד בתקופה זו. יש לזכור כי היקף הייבוא של מדינה מכתיב במידה רבה גם את היקף הייצוא שלה, באמצעות מנגנון שער החליפין.
  • חלה ירידה בשיעור המועסקים ברוב הענפים בתעשיית הייצוא.

פריון העבודה הכללי בישראל יוכל להשתפר אם תהיה ניידות של עובדים מהמגזר המקומי אל המגזר המייצא, שבו, כאמור, יש ביקוש רב לעובדים. ואולם לדברי ברנד, "כדי לגשר על פערי המיומנות בין העובדים בשני המגזרים יש לשקול ייסוד של מסלולי הכשרה מקצועית וטכנולוגית שיגבירו את הניידות התעסוקתית וירחיבו את נגישות התעסוקה בענפים המייצאים". הסרת מגבלות הסחר ושינוי מדיניות ההשקעה הממשלתית כך שיאפשרו תחרות רבה יותר בייבוא ובייצוא יכולים גם הם לתרום לשיפור פריון העבודה, משום שיאפשרו ליותר חברות ישראליות ליהנות מהיתרונות שמביאה החשיפה לשווקים הבין-לאומיים.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך