בפעם הרביעית בתוך פחות משנה: היום הראשון ללימודים
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

בקרוב תמלא שנה להתפרצות מגפת הקורונה, ושוב תלמידים מתחילים לחזור לבתי הספר. ערעור יסודותיה של מערכת החינוך הוא רק תוצאה אחת מני רבות של המשבר, אבל השלכותיה יהיו אולי ארוכות טווח יותר משל אחרות. משך הזמן שבו ישבו ילדי ישראל בבית ולא הלכו לבית הספר הוא הארוך ביותר בכל תולדות המדינה.

בישראל, כמו בעולם כולו, סגירת בתי הספר והמעבר ללמידה מרחוק שיבשו מאוד את חוויית הלימוד של התלמידים והעמיקו פערים שהיו קיימים מלכתחילה. תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חזק יכולים להסתגל יותר בקלות ללמידה מרחוק כי יש בביתם מספיק מחשבים, אינטרנט מהיר וסביבה שקטה ללמוד בה, אך לאוכלוסיות חלשות יותר התשתיות הנחוצות נגישות פחות, ויכולתם של הורים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך לעזור לילדיהם מוגבלת יותר גם היא.

קבוצות האוכלוסייה השונות בישראל נבדלות מאוד זו מזו מבחינת זמינות המשאבים ההכרחיים ללמידה מרחוק. בעוד בקרב החברה היהודית הלא-חרדית, שבה רק ל-2% מהתלמידים אין גישה למחשב או לאינטרנט, במגזר הערבי ל-23% מהתלמידים אין משאבים מתאימים, ובמגזר החרדי ל-41% מהתלמידים חסרות התשתיות המתאימות. גם מספר הילדים במשפחה משפיע על יכולתם של תלמידים ללמוד מרחוק, ולמשפחות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה יש יותר ילדים בממוצע. זאת ועוד, אפילו כשיש מספיק משאבים, יש קבוצות שקשה יותר לספק את צורכיהן בלמידה מרחוק, כמו ילדי הגן, תלמידי החינוך המיוחד ובני נוער בסיכון.

עניין אחרון זה מזכיר לנו שבתי הספר הם מוסדות שמספקים לתלמידים הרבה יותר מִיֶדע. פירוש הדבר הוא שהנזק מסגירת בתי הספר אינו מסתכם רק בפגיעה בהישגים הלימודיים; יש להביא בחשבון גם את הגברת האלימות במשפחה, צמצום שירותי התמיכה, צמצום האינטראקציה החברתית, וביטול הארוחות בבית הספר. לרוב התלמידים, מכל רקע ומכל מעמד, בית הספר הוא מקום לפתח בו כישורים חברתיים ולטפח יחסים עם בני גילם, ועבור רבים הוא עשוי להיות גם מקום בטוח שמספק להם תמיכה נוספת ואת התזונה היומית שלהם.

שיבוש הלימודים הִקשה לא רק על התלמידים (ומתוך כך גם על הוריהם), אלא גם אִתגר את המורות והמורים וחייב אותם להתאים את עצמם למצב החדש. בסקר שערכו מרכז טאוב והסתדרות המורים אחרי הסגר הראשון בקרב מורות וגננות השיבו 60% מהעונות על הסקר שתלמידיהן התקשו לשמור על רמה גבוהה של מוטיבציה ועניין בזמן השיעורים מרחוק. מורות היו צריכות ללמוד להשתמש בטכנולוגיות של הוראה מרחוק, להתאים את מערכי השיעורים שלהן להוראה מרחוק ולהתאים את עצמן להתמודדות עם בעיות משמעת מחוץ לכותלי הכיתה.

עם זאת, המורות שהשתתפו בסקר דיווחו גם על כמה התפתחויות חיוביות שצמחו מן ההתנסות בהוראה מרחוק. ראשית, מממצאי הסקר עולה שהוראה מרחוק יכולה להביא לידי חיזוק והעצמה שלהן. כ-65% מהמורות שהשתתפו בסקר הרגישו שההוראה מרחוק מחזקת את כישוריהן המקצועיים, 43% הרגישו שהיא מגבירה את עצמאותן, ויותר מ-80% מהן הסכימו שלמדו לפתור בעיות לא צפויות. שנית, מורות דיווחו כי הן מרגישות שהן מכירות טוב יותר את תלמידיהן ואת משפחותיהם. יתרון אחר היה ההזדמנות שנקרתה למורות לראות שיעורים שהעבירו מורות אחרות באותו בית ספר, ואפילו באותה כיתה, לקבל רעיונות חדשים להצגת החומר, ולחלוק ביניהן מערכי שיעור ועזרי הוראה. כל אלה מרחיבים מאוד את האפשרות ללמוד מעמיתים.
hebgraph1

אכן, מורים ומורות השכילו למצוא הזדמנויות להתפתחות אישית בעיצומו של המשבר הקשה הזה. כמו כן מומחי חינוך שואלים שאלות מהותיות על השינויים המבניים לטווח הארוך שיש להנהיג במערכת החינוך הישראלית על סמך הניסיון שנצבר במהלך משבר הקורונה. נחום בלס, ראש תוכנית מדיניות החינוך במרכז טאוב, בחן במחקרו האחרון שינויים יסודיים שנחוצים למערכת החינוך ומנה בין השאר את שיפור המוכנות של משרד החינוך לעיתות משבר; הגדרה מחדש של תפקידי הממשלה והשלטון המקומי בכל הנוגע לחינוך, לרבות הגדרה מחדש של חלוקת התפקידים ביניהם; שימור הכיתות הקטנות יותר שנוצרו בעקבות המשבר; והגברת המאמצים לצמצום הפערים הלימודיים בין קבוצות האוכלוסייה השונות – פערים שהיו קיימים עוד לפני המשבר ואין ספק שהתרחבו והעמיקו מאז תחילתו.

זאת ועוד, לדברי בלס המערכת צריכה להתכונן לדפוס חינוכי עתידי שמשלב למידה בבית הספר ומחוץ לו, כשההוראה מרחוק מתרכזת יותר בהנחלת הידע והכישורים הלימודיים, ואילו הלימודים בבית הספר מתמקדים במפגש הבין-אישי ובהקניית כישורים חברתיים ורגשיים. האיזון בין הלימודים מרחוק ללימודים המסורתיים יצטרך להשתנות בהתאם לגיל התלמידים ולסוג הלמידה בכל שלב של מערכת החינוך, מגן הילדים ועד התיכון. יהיה הכרחי גם להכשיר מורים בהתאם, ולשפר הן את יכולתם להשתמש בטכנולוגיות חדשות והן את יכולתם לטפח את התלימידים ולתרום לצמיחתם האישית. שילוב של למידה מרחוק במערכת החינוך יחייב בוודאי גם שינוי של שיטות ההערכה, הן של הישגי התלמידים והן של תִפקוד המורים. כפי שציין בלס, "החינוך במציאות שאחרי הקורונה הוא מעין ניסוי חברתי-פדגוגי לא מתוכנן אבל חשוב, שבעקבותיו ייקבע באיזו מידה תמשיך ההוראה מרחוק להיות חלק ממערכת החינוך גם בימים כתיקונם, ויש לנקוט אמצעים כדי להפיק את המרב מיתרונותיה ולמזער את חסרונותיה".