חופש התנועה: שוק העבודה הדואלי בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

ישראל מתאפיינת בשוק עבודה דואלי: חלקו הקטן כולל תעשיות מתקדמות והיי-טק הנהנים מפריון עבודה גבוה, וחלק גדול בהרבה מתאפיין בפריון נמוך ובצמיחה מינימלית. הפער בין שני המגזרים החל בעקבות חשיפת המשק לייבוא מתחרה בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, שהביא לקיטוב בשוק העבודה: עובדים מיומנים ומשכילים נהנו מהזדמנויות טובות יותר ומשכר גבוה יותר, ואילו עובדים בעלי מיומנויות נמוכות הועסקו בהיקף מתרחב בענפי מסחר ושירותים המתאפיינים בפריון נמוך ובשכר נמוך. כדי לצמצם את הקיטוב, על ישראל לשקול גיוון הרכב הייצוא שלה ויצירת תכניות הכשרה מקצועית.

חג הפסח, המנציח את הניגוד בין עבדות לחירות, הוא הזדמנות טובה לדון בסוג אחר של דואליות בחברה הישראלית בת ימינו – הקיטוב בשוק העבודה. במחקר שפורסם ב"דוח מצב המדינה 2015" מראים החוקרים גלעד ברנד ואיתן רגב שניתן לסווג את המגזר העסקי בישראל לשתי קבוצות שונות מאוד זו מזו. האחת כוללת את ההיי-טק ותעשיות מוטות ייצוא, והיא מתאפיינת בצמיחה מהירה ובפריון עבודה גבוה (פריון העבודה מוגדר כיחס בין התוצר לכלל שעות העבודה, ונחשב מדד שימושי להערכת הצמיחה הכלכלית ורמת החיים במדינה). הקבוצה האחרת כוללת ענפים המוכרים בעיקר לשוק המקומי, כגון מרבית ענפי השירותים והמסחר, והיא מתאפיינת בפריון נמוך ובצמיחה כמעט אפסית.

Figure 1 Hebrew

הקיטוב בשוק העבודה הוא תופעה של שני העשורים האחרונים. עד ראשיתן של שנות התשעים, הפריון בענפי התעשייה ובענפי המסחר והשירותים בישראל צמח בקצב כמעט זהה. אולם לאחר תקופה זו, כאשר המשק הישראלי נפתח לסחר בין-לאומי, שני המגזרים נפרדו זה מזה באופן דרמטי. הפריון בתעשייה זינק, ואילו בענפי המסחר והשירותים נרשמה ירידה קלה. במקביל לכך, נפתחו פערים בין המשכורות בכל מגזר בדומה לפערי הפריון, ואלו תרמו להגדלת אי השוויון בישראל.

מה הגורם לקיטוב בשוק העבודה בישראל ומה מונע את התכנסות הפריון בשני המגזרים הללו? ברנד ורגב מוצאים כי הסיבה העיקרית לכך קשורה לרפורמת החשיפה לייבוא בשוק הישראלי, שיושמה בתחילת שנות התשעים.

בספרות הכלכלית ידוע כי פריון העבודה נוטה לעלות מהר יחסית בתעשיות החשופות למסחר בין-לאומי – כפי שאכן אירע לאחר רפורמת החשיפה בתעשייה הישראלית. כמו כן, יש בכך כדי להסביר מדוע תעשיות המסחר והשירותים, המכוונות בעיקר לשוק המקומי, לא נהנו מצמיחה דומה בפריון. אולם מדוע הפריון בתעשיות אלו ירד באמצע שנות התשעים?

ברנד ורגב מגלים כי הירידה בפריון בענפי המסחר והשירותים מוסברת במעבר של עובדים בעלי מיומנויות נמוכות מענפי התעשייה המסורתית למשלחי יד בתחום המסחר והשירותים. החל משנות התשעים המוקדמות הצטמצמה במהירות התעסוקה בתעשיות המסורתיות, כמו טקסטיל, ובמקביל נרשמה עלייה בתעסוקה ברובד השכר הנמוך של ענפי המסחר והשירותים. מגמה זו ניכרת היטב בתרשים השני, המציג את שיעור העובדים בעלי ההשכלה הנמוכה (תיכונית או למטה מכך) בכל מגזר. שיעור העובדים הללו בתעשיות המסורתיות הצטמצם מ-16 ל-9 אחוזים בין 1995 ל-2011, ואילו בענפי המסחר והשירותים גדל שיעורם מ-38 ל-48 אחוז באותה תקופה. הגידול בהיצע העובדים בעלי ההשכלה הנמוכה בענפי השירותים והמסחר יכול להסביר במידה מסוימת את הירידה שנרשמה בפריון.

Figure 2 Hebrew

בקצה השני של הקשת, פתיחת המשק הישראלי למסחר בין-לאומי בתחילת שנות התשעים היטיבה את מצבם של העובדים בעלי המיומנויות הגבוהות ביחס לעשורים שלפני כן, בכך שיצרה הזדמנויות רבות יותר לצמיחת תעשיות בפריון גבוה. בקרב עובדים בעלי תואר אקדמי, ההשתתפות בענפי הפיננסים, התקשורת וההיי-טק גדלה מאז 1995. לפיכך, בעוד עובדים בעלי השכלה ומיומנויות נמוכים יותר עוברים לענפים בפריון נמוך, עובדים מיומנים ומשכילים יותר עוברים לענפים בפריון גבוה, וכך מגדילים את פערי הפריון. העלייה בהיצע של עובדים בשכר נמוך בענפי המסחר והשירותים גורעת מהכדאיות של המעסיקים לאמץ טכנולוגיות מתקדמות, ובכך מפחיתה את מימוש פוטנציאל הצמיחה במשק.

Figure 3 Hebrew
הבעיה היא שחלקן של תעשיות מתקדמות, היי-טק וענפים מוטי ייצוא וצמיחה אחרים בכוח העבודה נותר קטן יחסית. מרבית העובדים במגזר העסקי (כ-70 אחוז) עובדים בענפי המסחר והשירותים. פירוש הדבר הוא שחלק ניכר מכוח העבודה הישראלי מועסק בענפים שבהם הפריון – ובהתאמה גם השכר – נותר נמוך יחסית.

נוסף לקיטוב בין עובדים בעלי מיומנויות נמוכות לעובדים מיומנים, הניידות בשוק העבודה (הנמדדת במחקר באמצעות מעברי עובדים נטו בין המגזרים הנבדקים) הצטמצמה מאז 1995, והתייצבה במידת-מה בעשור האחרון. כלומר, פתיחת השוק לייבוא הובילה לניידות גבוהה (ובחלקה כפויה) של עובדים בין המגזרים. העובדים המיומנים עלו במהלך השנים במעלה שרשרת הייצור והעובדים הבלתי מיומנים, שבעבר נקלטו בתעשיות המסורתיות, עברו בהדרגה לרובד הנמוך של המסחר והשירותים – ענפים המתאפיינים בפריון נמוך, שהשכר הממוצע בהם קרוב לשכר המינימום. תהליך הקיטוב הצטצמם עם השנים והתייצב בעשור האחרון.

לפי ברנד ורגב, המדינה יכולה לגשר במידת-מה על הפערים בין המגזרים באמצעות גיוון הייצוא של המשק ויצירת תכניות הכשרה מקצועית. גיוון הייצוא יאפשר לחשוף עובדים חדשים לענפים מוטי צמיחה ובכך לעודד לחצי שכר בענפים בפריון נמוך. אלו בתורם יובילו לייעול תהליכים ואימוץ טכנולוגיות מתקדמות יותר, ובסופו של דבר יסייעו לצמצם את הפערים בשוק העבודה. תכניות הכשרה מקצועית עשויות גם הן לצמצם את הפער בכך שיאפשרו ניידות של העובדים בין מגזרים. הגדלת היצע התכניות להכשרה מקצועית תעניק לעובדים המועסקים כיום במשרות בשכר נמוך בענפי המסחר והשירותים אפשרות לרכוש את הכישורים הנחוצים להשתלבות בתעשיות בפריון גבוה, הזקוקות לעובדים מיומנים ומציעות משכורות גבוהות יחסית. כמו כן, התכניות יסייעו לחלוקה טובה יותר של כוח האדם בין ענפי התעשייה לענפי המסחר והשירותים. יישום צעדים אלו עשוי לעודד צמיחה מהירה ומאוזנת יותר, ושוק עבודה מקוטב פחות.