הסללה בחינוך התיכוני בישראל
מחבר: כרמל בלנק, יוסי שביט ומאיר יעיש מחקרי מדיניות

הפרק מראה כי למרות השינויים שחלו בחינוך המקצועי/טכנולוגי, גורמים חברתיים-כלכליים עודם משפיעים על ההתמיינות למסלולים, גם בניכוי השפעתם של הישגים קודמים של התלמיד

הוויכוח בישראל על מקומם ותפקידם של הסללה בכלל, ושל החינוך המקצועי/טכנולוגי בפרט, נקשר לפערים חברתיים-כלכליים ועדתיים, כמו גם להישגים השכלתיים ותעסוקתיים. אך למרות מרכזיותו בשיח הציבורי, הדיונים בנושא נשענים על ממצאים מהעבר, שאינם בהכרח רלוונטיים למערכת ההשכלה הישראלית כיום. פרק זה בא להשלים את פערי הידע, ובבסיסו שלוש שאלות אמפיריות: (1) מהם הגורמים המשפיעים כיום על התמיינות תלמידים למסלולים השונים בתיכון? (2) באיזו מידה תלמידים משנים מסלול במהלך לימודיהם בתיכון? (3) האם מסלול הלימודים משפיע על סיכויי התלמיד לסיים תיכון ולזכות בתעודת בגרות? הממצאים מלמדים שלמרות השינויים שחלו בחינוך המקצועי/טכנולוגי, גורמים חברתיים-כלכליים עודם משפיעים על ההתמיינות למסלולים, גם בניכוי השפעתם של הישגים קודמים של התלמיד. עוד נמצא כי שיעורי הניידות בין המסלולים נמוכים למדי, וכי מסלול הלימודים משפיע על הסיכוי להשלים תיכון ולהשיג תעודת בגרות. לצד זאת, נמצאו גם הבדלים ביחס למחקרי העבר. ראשית, שיעורי הזכאות לתעודת בגרות גדלו מאוד בכל המסלולים. שנית, עיקר המעברים בין המסלולים הם מהמסלולים הטכנולוגיים למסלול העיוני, שנחשב ליוקרתי יותר. שלישית, בעוד שבעבר רוב תלמידי התיכון הערבים למדו במסלול העיוני, עתה מחציתם לומדים במסלולים הטכנולוגיים – וחלק לא מבוטל מהם לומד במסלול ההנדסי, שבו שיעורי הזכאות לתעודת בגרות גבוהים יחסית.

המאמר מופיע כפרק בספר השנתי של המרכז, דוח מצב המדינה 2015, בעריכת אבי וייס ודב צ'רניחובסקי.

פרסומים נוספים שעשויים לעניין אותך