מערכת הרווחה: מבט-על
מחבר: ג'וני גל, שביט מדהלה מחקרי מדיניות

נתוני ההוצאה על רווחה בשנים האחרונות, וכן החלטות הממשלה בתחומים הנוגעים לרווחתם ולביטחונם הסוציאלי של תושבי המדינה, מצביעים על שתי מגמות עיקריות במערכת הרווחה בישראל: יציבות ארוכת שנים בכל הקשור לרמת ההוצאה החברתית ולמידת האפקטיביות של ההתמודדות עם עוני ואי שוויון, ולצידה – נטייה להדגיש רכיבים של תפיסת "ההשקעה החברתית" בפעולות מדינת הרווחה.

ההוצאה החברתית

מאז שנות האלפיים ההוצאה על ביטחון סוציאלי ועל רווחה חברתית כשיעור מהתמ"ג נותרה די יציבה, וכך גם תחולת
העוני בישראל. המגמה הכללית בתקופה זו היא ששיעור המשפחות החיות בעוני ורמת אי השוויון בין תושבי המדינה נותרו מהגבוהים מבין מדינות ה-OECD.

Welfare expen as percent of GDP HEB

  • ההוצאה החברתית (הכוללת את הוצאות הממשלה על חינוך, בריאות ורווחה) עמדה בשנת 2017 על כ-223 מיליארד שקלים – גידול של 18 מיליארד שקלים בהשוואה לשנת 2016.
  • במונחים כספיים ההוצאה על רווחה בלבד גדלה בשנה זו בכ-9 אחוזים, ועמדה בשנת 2017 על כ-110 מיליארד שקלים. מקורו של גידול זה בעיקר בהוצאה על תוכנית "חיסכון לכל ילד" של המוסד לביטוח לאומי, ובגידול בתקציבים של משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים ושל משרד השיכון.
  • בפברואר 2018, לאחר מחאת ארגוני הנכים, הועלו קצבת הנכות הכללית וכן תקרת הדיסריגארד (ההכנסה המרבית שאדם
    עם מוגבלות יכול להרוויח מעבודה מבלי לפגוע בזכאות לקצבה): מ-2,800 ל-3,700 שקלים.באופן רשמי אימצה הממשלה את המלצות הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף), אולם הדבר לא הביא לשינוי ניכר במדיניות ביחס לעוני.

    • תוספת ההוצאה בשנת 2017 עבור כלל התחומים שנכללו בהמלצות הוועדה הסופיות (לעומת ההוצאה בשנת 2014) עומדת על כ-3.6 מיליארד שקלים – 48 אחוזים מסך ההוצאה המומלצת (7.4 מיליארד שקלים בשנה).
    • אמנם חלק ניכר מהמלצות הוועדה אומץ מבחינה עקרונית, אולם בפועל התקצוב החסר של ההמלצות, לצד הימנעות הממשלה מיישום המלצות מרכזיות אחרות, פגעו באפקטיביות שלהן בהתמודדות עם בעיית העוני.

יישום מדיניות של השקעה חברתית

לגישת ההשקעה החברתית במדיניות רווחה יש שלושה רכיבים מרכזיים:

  1. "זרימה": הקלה של הכניסה לשוק העבודה והיציאה ממנו בעבור קבוצות שונות
  2. "מלאי": שיפור מתמיד באיכות ההון האנושי ובמיומנויות התושבים
  3. "בולמי זעזועים": יצירת רשת ביטחון לקבוצות אוכלוסייה פגיעות. בשנים האחרונות נקטה ישראל צעדים אשר נועדו בעיקרם לחזק את רכיבי המלאי והזרם בתפיסת ההשקעה החברתית, אולם לא נעשה מאמץ לשכלל את הרכיבים הנכללים בהגדרה "בולמי זעזועים".
  4.  Social investment areas HEB
    • חיסכון לכל ילד: תוכנית "חיסכון לכל ילד", אשר הסכום שהוקצה לה עמד בשנת 2017 על 4.2 מיליארד שקלים, מבקשת להקל על צעירים את המעבר להשכלה ולשוק העבודה. התוכנית נועדה לחזק את ההון האנושי בקרב אוכלוסיות מוחלשות ולסייע לניידות החברתית שלהן בעתיד.
    • מעונות יום: במסגרת אימוץ המלצות ועדת טרכטנברג, ההוצאה של האגף למעונות יום ומשפחתונים כמעט הוכפלה בין 2011 ל-2017 ועמדה בשנת 2017 על כ-1.64 מיליארד שקלים. בפרט, ההוצאה המוקדשת לבינוי ולהסבת מבנים למעונות יום גדלה מאוד: מכשני מיליון לכ-260 מיליון שקלים.

    גידול זה משקף את המרכזיות המיוחסת היום במדינות הרווחה לחינוך בגיל הרך ולחשיבות ההתערבויות בגיל זה להגדלת ההון האנושי, במיוחד בקרב ילדים במשפחות הסובלות ממצוקה כלכלית קשה.

    • תעסוקה: ההוצאה על מדיניות פעילה בשוק העבודה, דהיינו על תוכניות אשר נועדו לעודד את שילובן המיטבי של אוכלוסיות שונות בשוק העבודה, היא מהנמוכות מקרב מדינות ה-OECD. מתוך הוצאה זו החלק המוקדש להכשרות מקצועיות בישראל עומד על 0.06 אחוזים מהתמ"ג – כמחצית מהממוצע במדינות ה-OECD. אמנם בשנים האחרונות הוצאה זו נמצאת במגמת עלייה, אך במונחי תמ"ג לא חלו בה שינויים משמעותיים.תקציבו של האגף להכשרה מקצועית ולפיתוח כוח אדם במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים עלה ב-26 אחוזים בין 2013 ל-2017. נוסף על כך, חלקה של ההוצאה המוקדש להכשרות מקצועיות של מבוגרים עלה על חשבון החלק המוקדש לצעירים, ועמד על 43 אחוזים מתקציב ההכשרות המקצועיות בשנת 2017.

      • מענק עבודה ותוכניות התערבות: אף שלא חלו שינויים מהותיים בגובה המענק הממוצע מאז 2012 (כ-3,700 שקלים לשנה), בשנת 2017 הורחבה הזכאות למענק עבור הורה יחיד, ועקב כך התווספו כ-50,000 זכאים נוספים למענק. נוסף על כך, בשנים האחרונות אפשר לראות מאמצים לקידום תוכניות התערבות דוגמת "נושמים לרווחה" שמפעיל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, במטרה להתמודד עם הדרתן של משפחות החיות בעוני.

         

        אם כן, יש סימנים לכך שהמדינה מבקשת לקדם את תפיסת ההשקעה החברתית: הרחבת מערך החינוך בגיל הרך; הגדלת המשאבים המושקעים בהכשרה מקצועית; הפעלת תוכניות תעסוקתיות הממוקדות במגזרים ספציפיים; תוכניות הוליסטיות שמטרתן לסייע למשפחות החיות בעוני בהשתלבותן בשוק העבודה; והנהגת תוכנית "חיסכון לכל ילד".

        עם זאת, עדיין אין סימן לאימוץ רכיבים מרכזיים אחרים בתפיסה, שמטרתם להבטיח את איכות חייהם של מי שנפלטים משוק העבודה (ואת שילובם המיטבי מחדש בשוק), או לשמש בולמי זעזועים בעבור מי שאינם יכולים להשתלב בשוק זה.