נשות העתיד: מגמות בחינוך הטכנולוגי בקרב תלמידות תיכון
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

משרד החינוך, בהנהגתם של ארבעת שרי החינוך האחרונים, השקיע מאמצים רבים בהגדלת מספרם ושיעורם של תלמידי ותלמידות תיכון בחינוך המקצועי-הטכנולוגי (על פני המסלול העיוני). אולם כיצד התבטאו תוצאותיהם של מאמצים אלו בקרב נערים ובקרב נערות? לרגל יום האישה הבין-לאומי שחל החודש, בחנו לעומק את ההבדלים המגדריים בתחום החינוך הטכנולוגי במגזרי החינוך השונים.

באופן כללי, החינוך הטכנולוגי אכן התרחב בעשור האחרון; בשנת 2017 למדו 40 אחוזים מתלמידי י"ב בחינוך הטכנולוגי, לעומת 33 אחוזים בשנת 2006, ומספר התיכונים המציעים מסלולים טכנולוגיים עלה גם הוא בעקביות במהלך תקופה זו.

מחקר עדכני של מרכז טאוב הציע שיטת חלוקה חדשה של המגמות הטכנולוגיות לשלושה מסלולים – גבוה, בינוני ונמוך – בהתבסס על הזכאות לבגרות, על ציוני הבגרות ועל שיעור הניגשים לבגרות ברמת חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית בכל מגמה. סיווג זה מראה כי חלקם של התלמידים והתלמידות במסלול הטכנולוגי הגבוה (שהישגיהם הלימודיים בו גבוהים) עלה ב-40 אחוזים בעשור האחרון.

ככלל, חלקם של הבנים במסלולים הטכנולוגיים גדול יותר מחלקן של הבנות בכל מגזרי החינוך, למעט בחינוך החרדי. עם זאת, כשמחלקים את החינוך הטכנולוגי למסלול הגבוה, הבינוני והנמוך, מתגלה שבאוכלוסייה הערבית חלה עלייה ניכרת במספר הבנות שבחרו במסלול הטכנולוגי הגבוה. למעשה, בחינוך הערבי התלמידות הן רוב בקרב תלמידים במסלול הטכנולוגי הגבוה – בניגוד לחינוך העברי, שבו שיעור הבנות במסלול זה עודו נמוך בהרבה משיעור הבנים.

Heb graph

השינוי המשמעותי ביותר התחולל באוכלוסייה הדרוזית והבדואית. במגזר הבדואי הפער בין שיעור הבנות הלומדות במסלול הטכנולוגי הגבוה לשיעור הבנים הוא הגבוה ביותר מכל המגזרים: 21 לעומת 12 אחוזים, בהתאמה. העלייה הגדולה בחלקן של הבנות בכל זרמי חינוך הערבי במסלול הגבוה מלווה בהתרחבות גדולה של שיעורי הזכאות לבגרות בקבוצה זו ובעלייה במספר הנשים הערביות הרוכשות השכלה אקדמית.

בניגוד למגמות במגזר הערבי, בקרב יהודים בנות הן עדיין מיעוט במגמות המדעיות בכלל ובחינוך הטכנולוגי הגבוה בפרט. שיעור הבנות במגמות הטכנולוגיות הגבוהות נמוך במיוחד בחינוך הממלכתי-דתי, אף שהבנים הלומדים בחינוך זה לומדים במסלול הגבוה בשיעור גבוה. בקרב בנים בחינוך הממלכתי-דתי 1 מכל 4 תלמידים לומד במסלול הטכנולוגי הגבוה, ואילו בקרב בנות הנתון עומד על פחות מ-1 מתוך 10. נראה כי ההפרדה בין המינים הנהוגה בחינוך הממלכתי-דתי מצמצמת את אפשרויות הלימוד בעבור בנות דתיות. ואכן, רק ב-18 אחוזים מכלל בתי הספר הדתיים לבנות יש מגמות טכנולוגיות, לעומת 48 אחוזים בבתי ספר אחרים (למעט החינוך החרדי). היעדר המגמות הטכנולוגיות עשוי למנוע מבנות דתיות המעוניינות בכך ללמוד מקצועות טכנולוגיים ברמה גבוהה. פתרון אפשרי למצב זה הוא לפתוח מגמות משולבות לכמה בתי ספר דתיים.

בחינוך החרדי חלקן של הבנות במסלול הטכנולוגי הבינוני עלה מ-9 אחוזים ב-2006 ל-46 אחוזים ב-2017, ורבות מהן לומדות במגמת הנהלת חשבונות ומשאבי אנוש. עלייה זו עשויה להעיד על פנייה של חרדיות למסלולי קריירה חדשים, נוסף למסלול החינוך הקלאסי (שבעבר רבות מהן עסקו בו).

השוני הרב בין המגזרים השונים מצריך גישות שונות ומותאמות לבנות המעוניינות ללמוד מקצועות טכנולוגיים ברמה גבוהה. במגזר הערבי, שבו יש שיעור גדול של בנות במסלול הגבוה כבר כיום, חשוב לטפל במעבר בין בית הספר לאקדמיה, שם רבות מהנשים הערביות אינן ממשיכות בתחומים המדעיים שלמדו ובמקום זאת פונות ללימודי חינוך באחוזים גבוהים. במגזר החרדי יש סימנים מעודדים של עליית שיעור הנשים במסלול הבינוני, הפותח בפניהן אפשרויות תעסוקה נוספות, אולם יש עדיין מקום רב לעידוד ההרשמה של נשים למסלול הטכנולוגי הגבוה, שבקושי השתנתה בעשור האחרון. בחינוך הממלכתי-דתי הכרחי להבטיח שהמסלול הטכנולוגי הגבוה פתוח בפני נערות בתיכון, כדי שלנערות דתיות תהיה הזדמנות ללמוד בו.

מובן שיש חשיבות לכך שכל תלמיד ותלמידה יבחרו מקצוע מורחב לפי רצונותיהם וכישוריהם. לצד זאת, יש לתת את הדעת על כך שמיומנויות שנלמדות במסלול הטכנולוגי הגבוה מתואמות עם הזדמנויות תעסוקה במקצועות בביקוש גבוה ועם פוטנציאל השתכרות גבוה יותר בשוק העבודה. עידוד נערות המעוניינות בכך ללמוד את המקצועות הללו עשוי לסייע לצמצם את הפערים המגדריים המופיעים מאוחר יותר בהשכלה הגבוהה ובשוק העבודה.