עבודה וחיי משפחה: מדיניות חופשת הלידה בישראל
מחבר: צוות מרכז טאוב מחקר על קצה המזלג

שיעור התעסוקה של נשים בישראל עלה בשני העשורים האחרונים, בייחוד בקרב אימהות לילדים קטנים. לאור העלייה בכמות ההורים לילדים צעירים בשוק העבודה, בחנו חוקרות מרכז טאוב את הזכויות התעסוקתיות של הורים בישראל ביחס למדינות מפותחות אחרות. בחישוב לפי מספר השבועות בתשלום מלא, אישה ישראלית ממוצעת זכאית לאורך חייה לחופשת לידה באורך דומה לממוצע ה-OECD. לעומת זאת, לישראל אין כל חופשה ייעודית לאבות (אם כי לאחרונה עברה חקיקה בנושא). כמו כן, מדינות OECD אחרות מציעות גמישות רבה יותר בשימוש בהטבות חופשת ההורות לשם חזרה מדורגת לעבודה.

תעסוקת נשים

שיעורי התעסוקה של נשים בישראל גבוהים יחסית, ואף עולים עם הזמן. ב-2014 היה שיעור התעסוקה בקרב נשים ישראליות גבוה ב-7 נקודות אחוז מהשיעור הממוצע ב-OECD. בין 1990 ל-2014 גדלו שיעורי התעסוקה של נשים בגילי העבודה העיקריים (54–25) ב-20 נקודות אחוז. בקרב יהודים, שיעורי התעסוקה של גברים ושל נשים כמעט זהים כיום.

בתקציר מדיניות חדש של מרכז טאוב מצאו ליאורה בוורס, מנהלת תחום המדיניות במרכז טאוב, והחוקרת הדס פוקס כי חלק ניכר מהעלייה בשיעורי התעסוקה נרשם בקרב אימהות לילדים קטנים (בגילי 4–0), ובייחוד בקרב אימהות שאינן אקדמאיות. ב-1995 רק כמחצית מהאימהות לילדים בגילים אלו היו מועסקות, ואילו ב-2011 עלה הנתון ל-69 אחוז (כפי שמראה התרשים הראשון). שיעור התעסוקה בקרב אימהות לילדים קטנים שיש להן תואר אקדמי עלה באותן שנים מ-78 אחוז ל-83 אחוז, ואילו השיעור אצל נשים שאינן בעלות השכלה אקדמית עלה מ-47 אחוז בשנת 1995 ל-57 אחוז ב-2011 ול-61 אחוז בשנת 2015.

Figure 1

לצד זאת, יש לציין כי 33 אחוז מהנשים בנות 54–30 בישראל עובדות במשרה חלקית, לעומת 15 אחוז בלבד מהגברים. כמחצית מהנשים העובדות במשרה חלקית מצהירות כי הסיבה העיקרית לכך היא טיפול בילדים. הבדל בין נשים לגברים ניכר גם בשכר השעתי – גברים משתכרים בממוצע 14 אחוז יותר מנשים בישראל, נתון דומה לפער הממוצע בין המינים ב-OECD.

זכויות הורים בשוק העבודה

המדיניות הנוכחית של ישראל בתחום חופשת הלידה כוללת כמה זכויות חשובות, ובהן הגנה על העובדת מפיטורים בזמן ההיריון ועד שנה לאחר הלידה, קצבה של 100 אחוז מהשכר בעת חופשת הלידה בתשלום ו"שעת הנקה" בתשלום בחודשים שלאחר החזרה מחופשת הלידה. עם זאת, בתחומים מסוימים יש פער בין המדיניות בישראל להטבות שניתנות להורים בשוק העבודה במדינות OECD אחרות.

אחד התחומים הבולטים בהקשר זה הוא חופשה לאבות. בניגוד ל-20 מדינות OECD המעניקות חופשת לידה לאבות (בתשלום מלא או חלקי) מיד לאחר הלידה, בישראל לא הונהגה חופשה כזו עד תחילת 2016 (אז פרסמו בוורס ופוקס את מחקרן). החוקרות מצאו כי במדינות המציעות חופשה לאבות, שיעור הניצול עומד על 75 אחוז. ביוני 2016 אישרה חקיקה שתַקְנה לאבות בישראל שישה ימי חופשה לאחר הולדת ילדם, כולל יום הלידה עצמו. שלושה מהימים יילקחו מימי המחלה של האב, ושלושה נוספים מימי החופשה השנתית שלו. חוק שעבר ביולי 2016 כולל שני שינויים משמעותיים נוספים למדיניות הנהוגה בישראל. ראשית, "שעת הנקה", שבעבר ניתנה רק לאימהות, תתאפשר מעכשיו גם לאבות. שנית, המונח ישונה מ"חופשת לידה" ל"תקופת לידה והורות".

נוסף לחופשת לידה לאבות לאחר הלידה, ב-13 מדינות OECD מוצעת חופשת הורות המיועדת לאבות בלבד. עקב כך, כ-16 אחוז ממנצלי הטבות חופשת ההורות ב-OECD בממוצע הם גברים. בישראל השיעור המקביל מזערי ועומד על 0.4 אחוז מכלל מקבלי חופשת הלידה, אף על פי שגברים רשאים לחלוק עם נשותיהם את חופשת הלידה.

Figure 2

בבחינת משך חופשת הלידה בתשלום לאימהות, מצאו בוורס ופוקס כי החופשה בישראל קצרה יותר מהממוצע במדינות ה-OECD, אולם שיעורי הפריון בישראל גבוהים בהרבה מהממוצע בארגון (3.0 ילדים לאישה בישראל לעומת 1.7 ב-OECD), ולכן יהיה יקר בהרבה להשוות את משך חופשת הלידה בעבור כל ילד בישראל לממוצע ה-OECD – הן במונחי העלות למדינה והן במונחי ההשפעה על המשק. נוסף לכך, יש לקחת בחשבון כי בישראל שיעור ההחלפה (היחס בין השכר לתשלום בעת חופשת הלידה) עומד על 100 אחוז, היינו שווי שכר מלא, לעומת תשלום שכר חלקי ב-21 מדינות OECD. לתשלום דמי לידה בשיעור כה גבוה יש היגיון מבחינת מדיניות מכמה סיבות:, תשלום חלקי עלול להרתיע אבות – ששכרם גבוה יותר בממוצע – מניצול חלק מהחופשה, כדי לא לצמצם עוד יותר את הכנסות המשפחה לאחר הלידה (בעיקר לאור זאת שבתקופה זו הוצאותיה צפויות לגדול); בנוסף שיעור החלפה נמוך המשולב בחופשה ארוכה יותר מותיר את הנשים מחוץ לשוק העבודה לזמן ארוך יותר; והדבר עלול לפגוע בסופו של דבר בקריירה שלהן. התרשים השלישי מראה כי בהשוואה של משך חופשת הלידה בתשלום לפי שבועות שווי-ערך שכר מלא לאורך חיי האישה (ולא לאחר כל לידה), ישראל קרובה לממוצע במדינות ה-OECD: 42 שבועות חופשה שווי-ערך שכר מלא לעומת 44 שבועות ב-OECD.

Figure 3

לאחר 14 שבועות של חופשת לידה בתשלום, אישה בישראל זכאית להאריך את חופשת הלידה ב-12 שבועות ללא תשלום. למעשה, היא זכאית גם לחופשה לא תשלום (חל"ת) עד לתקופה של שנה מיום הלידה, ובתנאי שמשך החל"ת לא יעלה על רבע מתקופת ההעסקה שלה אצל המעסיק הנוכחי. אלא שהזכות לחל"ת אינה מוכרת למרבית הציבור (רק 12 אחוז מהנשים יוצאות לחופשה בת יותר מחצי שנה לאחר לידה), ובמהלך החל"ת נדרשת האישה לוותר על חלק מהזכויות הסוציאליות שלה בעבודה, כמו צבירת ותק, ימי מחלה והטבות אחרות. לעומת זאת, ב-OECD נהוג לאפשר חופשת לידה אחידה ללא תשלום לכלל האימהות שעבדו אצל המעסיק האחרון שלהן לפחות 12 חודשים.

הבדל נוסף בין המדיניות בישראל לנוהג במדינות ה-OECD הוא הגמישות בעת החזרה למקום העבודה לאחר חופשת הלידה. בישראל נשים לאחר חופשת לידה מצופות לשוב למקום עבודתן באותו היקף משרה שעבדו בו לפני כן. לעומת זאת, כמחצית ממדינות ה-OECD מאפשרות להורים לשוב לעבודה בהדרגה, באמצעות שימוש בחלק מהטבות חופשת ההורות לשם עבודה במשרה חלקית. במרבית המדינות הללו העובדים זכאים לשוב להיקף משרה מלא על פי בקשתם.

על סמך הממצאים הללו, בוורס ופוקס מציגות כמה התאמות שנדרשות כדי להשוות את התנאים הנהוגים כלפי הורים בישראל למדיניות הנהוגה ב-OECD:

א. להעניק חופשה בת שבוע וחצי לאבות לאחר כל לידה (החוק המבטיח 6 ימי חופשת הורות הוא צעד נכון בכיוון זה);

ב. לשלב את 12 השבועות ללא תשלום המוגדרים כחופשת לידה ואת תקופת החל"ת (הנמשכת כאמור עד שנה מיום הלידה) לחופשה אחידה בת חצי שנה שתיקרא "חופשת הורות", ותינתן לכל הורה שעבד לפחות 12 חודשים אצל המעסיק האחרון שלו;

ג. לאפשר להורים לנצל את הטבות חופשת ההורות הניתנות כיום בחוק לחזרה לעבודה במשרה חלקית, ולהרחיב את משך הזמן שבמהלכו יכולים ההורים לצאת לחופשת הורות.