חינוך
החינוך הינו התשתית העיקרית של מדינת ישראל. כגורם עיקרי בהבטחת שוויון הזדמנויות למימוש מלוא היכולות האישיות של אזרחי המדינה, חיוני להבין איזו מדיניות חינוך מצליחה ואיזו אינה. תכנית המדיניות בתחום החינוך מתמקדת בנושאים אלו תוך בחינת הישגים, תקציבים, מאפיינים אזוריים ואתניים ומגוון רב של נושאים אחרים.
- עמיתי תוכניות מדיניות
- יו”ר
- יוסי שביט
- עמיתים
- איסמעיל אבו-סעד
- ח’אלד אבו-עסבא
- חיים אדלר
- חנה איילון
- כרמל בלנק
- נחום בלס
- גילה בן-הר
- שלמה בק
- יאיר ברזון
- עופר ברנדס
- יוסי גידיניאן
- ג’וש גלזר
- יגאל דוכן
- אביטל דרמון
- נועם זוסמן
- מיכאל ידוביצקי
- מירי ימיני
- צבי ינאי
- נורה כהן
- זמירה מברך
- דוד מעגן
- דוד נבו
- ריטה סבר
- רמי סולימני
- שלומית עמיחי
- ספי פומפיאן
- יריב פניגר
- איציק פרידמן
- מאיר קראוס
- דימיטרי רומנוב
- כמאל שופנייה
- סידני שטראוס
- יהודית שלוי
- אנליה שלוסר
מגמות בהתפתחות מערכת החינוך
התפתחות מערכת החינוך מגיל הגן ועד סיום החינוך העל-יסודי מוצגת בדגש מיוחד על השינויים הדמוגרפיים המתרחשים במערכת ובחלקם היחסי של מרכיביה. שתי תופעות בולטות, העלייה בחלקו של החינוך המוכר שאינו רשמי במגזר הערבי; ושיעור בני ה-6 הממשיכים ללמוד בגני-הילדים. הדיון בכוח האדם בהוראה מתמקד בהשוואת תנאי העבודה והשכר של המורים בישראל לעומת עמיתיהם בחו”ל, על בסיס פרסום ה-OECD: Education at a Glance. מתברר שלאחר שהוכנסו תיקונים ושינויים בהגדרת הנתונים המדווחים על ישראל, מצבם היחסי של מורי ישראל טוב בהרבה ממה שנהוג היה לחשוב עד כה. החלק האחרון בפרק דן בהישגי המערכת בבחינות הבגרות – אמנם בשנים האחרונות חלה התייצבות בשיעור הזכאים לבגרות, אולם אם מתחשבים בכך שמספר התלמידים החרדים ותושבי מזרח ירושלים, הבוחרים לא לגשת לבחינות הבגרות הולך וגדל בהתמדה, הרי חלה עלייה בשיעור הלומדים ב-י”ב, בשיעור הניגשים לבחינות ובשיעור הזכאים לבגרות, שציוניהם עומדים בתנאי הסף לכניסה ללימודים גבוהים.
זה פרק מהספר השנתי של המרכז דו”ח מצב המדינה – חברה, כלכלה ומדיניות 2010.