גל ההתפשטות הראשון של נגיף הקורונה בישראל נחשב במובנים רבים להצלחה. בהשוואה לשאר מדינות ה-OECD, מספר הנדבקים לנפש בישראל לאחר החודשיים הראשונים של ההתפרצות נמוך יחסית, והוא נמוך במידה רבה ממדינות כמו ספרד, בלגיה, איטליה וארצות הברית. עם זאת, יש חשיבות רבה לקבוצת הייחוס. נכון ל-12 במאי, ב-21 מדינות מפותחות (מתוך 38) שיעור ההדבקה לנפש היה נמוך יותר מאשר בישראל, כך שמצבה של ישראל פחות טוב מממוצע המדינות המפותחות.
במספר מקרי המוות כתוצאה מהנגיף נחלה ישראל הצלחה גדולה יותר. שיעורי התמותה מהנגיף בישראל (ביחס לגודל האוכלוסייה) נמוכים יותר מאשר בכל מדינה בצפון אמריקה, במערב אירופה ובסקנדינביה – כולל גרמניה, פינלנד ואיסלנד, שהתגובות שלהן למגפה זכו לשבחים רבים בתקשורת העולמית. אולם גם כאן יש חשיבות לקבוצת הייחוס: שיעור התמותה בישראל עדיין גבוה יותר מאשר ב-13 מדינות מפותחות אחרות, שכולן נמצאות במזרח אירופה, אסיה ואוסטרליה.
עם הזמן חלה האטה בעלייה במספר המקרים המאומתים בישראל: העלייה הייתה בטווח של 20%–30% במשך חודש מרץ, אך בתחילת אפריל היא ירדה אל מתחת ל-10%. בתחילת מאי היא ירדה אל מתחת לאחוז אחד, ועד לעשרה במאי היא כבר ירדה לפחות מ-0.2% מדי יום. סימן חיובי נוסף הוא שבעוד בחודש מרץ עלה שיעור הבדיקות החיוביות לנגיף במקביל למספר הבדיקות, באפריל מספר הבדיקות הוסיף לעלות, אך שיעור הבדיקות החיוביות ירד. מאז אמצע אפריל חלה ירידה גם במספר "המקרים הפעילים" בישראל (כל המקרים שטרם הובילו להחלמה או למוות), והיחס בין מספר הנדבקים המאומתים החדשים למספר המחלימים התהפך, כך שכעת יש כעשרה מחלימים על כל מקרה מאומת חדש.
מגמות אלו אינן אחידות בכל רחבי המדינה. באפריל, העליות המהירות ביותר בשיעור ההדבקה היו בשבעה יישובים חרדיים ובשלוש ערים מעורבות (ערים שבהן אוכלוסייה גדולה של חרדים) – ירושלים, בית שמש וצפת. אף שבשבעת היישובים החרדיים מתגוררת רק כ-5% מאוכלוסיית ישראל, בין 31 במרץ ל-12 במאי נתגלו בהם (על פי נתוני משרד הבריאות) 23% מכלל הנדבקים החדשים. 32% נוספים מכלל הנדבקים החדשים היו בשלוש הערים המעורבות, שמתגוררת בהן פחות מ-14% מאוכלוסיית ישראל.
במבט כולל, תגובת הרפואה הציבורית למגפת הקורונה הייתה די מוצלחת. מה הביא לתוצאה הזו? מבחינת המוכנות של מערכת האשפוז בישראל, התמונה מורכבת. ישראל נמצאת מתחת לממוצע ה-OECD בזמינותם של ציוד ותשתיות ומשאבים רפואיים חשובים, לרבות מיטות לאשפוז כללי ומספר אחים ואחיות לנפש. לצד זאת, בישראל מספר הרופאים לנפש גבוה יחסית. ישראל גם הנהיגה סגר ומגבלות נוקשות בשלב מוקדם למדי, ואף שהם לא נאכפו מייד בכל מקום, הם תרמו לבלימת התפשטות הנגיף. במובן זה סייעה לישראל העובדה שהיא מדינה קטנה וריכוזית עם גבולות קשיחים. יתרון זה מאפיין מדינות נוספות בעלות "ביצועים טובים" במאבק בנגיף, כגון ניו זילנד, אוסטרליה, איסלנד, טייוואן ודרום קוריאה.
גורם נוסף המסביר את ההצלחה היחסית של ישראל הוא "המזל הדמוגרפי" שלה. כפי שניתן לראות ברחבי העולם, שיעור התמותה מנגיף הקורונה גבוה יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת (תכונה שאינה מאפיינת מגפות אחרות לאורך ההיסטוריה. למשל, בשפעת הספרדית שהתפרצה בשלהי מלחמת העולם הראשונה מתו בעיקר אנשים מגיל העשרה עד גיל 40). מקורו של המזל הטוב שלנו הוא כפול: ראשית, אוכלוסייתה של ישראל צעירה יחסית – בני 65 ומעלה מהווים כ-10% מהאוכלוסייה, לעומת כ-23% באיטליה וכ-17% בארצות הברית. ושנית, ההדבקה בישראל נפוצה במיוחד בקרב צעירים בקבוצת הגיל 20–29. לעומת זאת, באיטליה האוכלוסייה אינה רק מבוגרת יותר, אלא גם ההדבקה בנגיף נפוצה בקרב המבוגרים בשיעור גבוה ביחס לחלקם באוכלוסייה.
לבסוף, ייתכן כי להצלחתה היחסית של ישראל בהתמודדות עם הנגיף תרמו גם השלכותיהם הבלתי מכוונות של מאפיינים אחרים שלה, מעבר לגודלה הקטן ולבידודה היחסי. לדוגמה, מחלות לב וכלי דם הן גורם סיכון משמעותי למוות מנגיף הקורונה, אך שיעור התמותה ממחלות אלה בישראל נמוך במידה ניכרת בהשוואה לארצות הברית ולמדינות מפותחות אחרות. בנוסף, תוספת המשאבים, הגיוס המהיר של כוחות הביטחון בישראל והאוכלוסייה המורגלת לשגרת חירום, לצד הזריזות המוסדית והמיומנות המקצועית במגוון תחומים – כל אלה יחד סייעו לחזק את התגובה של ישראל להתפרצות הקורונה.
חלק ניכר מההתמודדות עם ההשלכות של המשבר עדיין לפנינו, אבל נראה כי לפחות בישראל, השילוב של התכנון ומדיניות שמגיבה למתרחש בשטח, מבנה הגילים של האוכלוסייה ומאפייני הנדבקים וגורמים ייחודיים אחרים אפשרו לה לצאת מחודשי המשבר הראשונים במצב טוב יחסית.